גדעון אריאל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
גדעון אריאל
Gideonariel.jpg
גדעון אריאל, 1960
לידה 27 באפריל 1939 (בן 80)
תל־אביב–יפו, פלשתינה (א"י) עריכת הנתון בוויקינתונים
מידע כללי
לאום ישראלישראל  ישראל
גובה 1.84 מטר
ספורט
ענף ספורט אתלטיקה
תת-ענף זריקת דיסקוס
הדיפת כדור ברזל
הישגים
שיאים אישיים ברזל: 16.27 מטר (1966) שיא ישראל בעבר
דיסקוס: 55.22 מטר (1964), שיא ישראל בעבר
מאזן מדליות
מתחרה עבור ישראלישראל  ישראל
המכביה
כסף השישית 1961 זריקת דיסקוס
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

גדעון אריאל (נולד ב-27 באפריל 1939) הוא אתלט עבר ישראלי. אריאל ייצג את ישראל באולימפיאדת רומא (1960) ובאולימפיאדת טוקיו (1964) במקצועות הדיפת כדור ברזל (ברומא) וזריקת דיסקוס (בטוקיו). לאחר לימודיו ופרישתו מתחרויות, התמחה בביומכניקה ממוחשבת ונחשב כמפתח יישום תחום זה בספורט התחרותי וכמומחה בעל שם עולמי. הוא חי ופועל בארצות הברית מאז שנות ה-60.

קריירה ספורטיבית בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

אריאל נולד בתל אביב ולטענתו, עבר ילדות רצופת התעללויות[1]. בגיל 9 התגרשו הוריו ובגיל 11 נשלח לכפר הילדים והנוער ויצו קנדה הדסים. הוא שאף להצטיין בספורט אך מבנה גופו הכבד והגמלוני היה לו לרועץ. בעצת מורהו לחינוך גופני, דני דסה, הוא החל להתאמן בזריקת דיסקוס. בעקבות רצינותו והתמדתו החלו להגיע גם הישגים ובמכביה ב-1957 ניצח בתחרות לנוער בהדיפת כדור ברזל וסיים שני בתחרות בזריקת דיסקוס. ב-1960 שבר אריאל את השיא הישראלי בזריקת דיסקוס במבחנים לקראת אולימפיאדת רומא, כשזרק את המכשיר למרחק 48.16 מטר ושבר את שיאו של אוריון גלין גלר, 48.03 מטר.[2][3]

בסוף שנות ה-50, עוד בטרם התגייס לצה"ל, התקבל אריאל ללימודי המחזור הראשון במכון וינגייט. ב-1960 התגייס לצה"ל ושרת כמדריך ספורט. ב-1964, בעת שהיה כבר סטודנט בארצות הברית, ייצג אריאל את ישראל באולימפיאדת טוקיו והשתתף בזריקת דיסקוס. בשני המשחקים האולימפיים בהם נטל חלק היה אריאל נושא הדגל של המשלחת הישראלית בטקס הפתיחה.

שיאים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קריירה אקדמית בארצות הברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1963 נסע אריאל לארצות הברית והשלים תואר ראשון בחינוך גופני באוניברסיטת ויומינג. הוא המשיך בלימודיו והשלים תואר שני ותואר דוקטור (ב-1972) בביומכניקה, באוניברסיטת אמהרסט במסצ'וסטס. ב-1975 השלים תואר דוקטור נוסף במדעי המחשב.

עוד בהיותו ספורטאי פעיל בישראל העסיקו את אריאל שאלות שנגעו לאופטימיזציה של תנועה וכוח בזמן הביצוע הספורטיבי. לאחר שהתמחה בארצות הברית בביומכניקה, החל אריאל לנסות לפתור שאלות אלו באמצעות שימוש במחשב. ב-1968 היה אריאל הראשון שיישם חקר ביצועים בספורט באמצעות מחשב, כשניתח את קפיצת השיא של בוב בימון בתחרות בקפיצה למרחק באולימפיאדת מקסיקו (1968). הוא הקרין כל פריים של סרט הצילום של הקפיצה על מסך זכוכית ומדד בצורה ידנית מרחקים וזוויות. את המידע הזין למחשב מרכזי על ידי כרטיסים מנוקבים וביצע ניתוח ממוחשב של הנתונים.[4]

בהמשך, עם התפתחות תחומי המחשוב והצילום, השתכללו ניתוחיו של אריאל ורבים מהספורטאים המובילים של ארצות הברית נעזרו בו. ב-1976, זורק הדיסקוס האמריקאי, מק וילקינס, שינה במקצת את סגנון הזריקה שלו לאחר ניתוח ממוחשב של תנועותיו על ידי אריאל ובזריקתו השנייה בסגנון המשופר שבר את השיא העולמי. וילקינס המשיך וזכה במדליית זהב אולימפית באותה שנה. על הספורטאים שנעזרו בניתוחיו של אריאל נמנים בין היתר: הטניסאי ג'ימי קונורס, האתלטים אל ארטר ואדווין מוזס וספורטאים בולטים בתחומי הבייסבול, כדורסל, גולף, סקי ואפילו פולו ופריסבי. בסיועו של אריאל שיפרה נבחרת הנשים לכדורעף של ארצות הברית את הישגיה באופן משמעותי. אריאל ניתח את תנועותיהן ועמדותיהן של שחקניות הנבחרות המובילות בעולם בתחילת שנות ה-80 ויחד עם מאמני נבחרת הנשים האמריקאית יישמו את הניתוח על השחקניות האמריקאיות. לפני טורניר הכדורעף במשחקי לוס אנג'לס ב-1984 דורגו האמריקאיות במקום ה-45 בעולם ובטורניר האולימפי הן נוצחו בגמר על ידי סין.[5]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דליה קרפלהכל אודות אמא, באתר הארץ, 14 ביוני 2006
  2. ^ Carole Jacobs, The Acrobatics of Human Motion, Orange Coast Magazine, August 1985, p. 146
  3. ^ אהרן להב, המסלול מוביל לרומא, דבר, 8 ביולי 1960
  4. ^ Peter O'Donoghue‏, Research methods for sports performance analysis, 2010, p. 16
  5. ^ Gary Ferman, Space-Age Sports, The Rotarian, September 1988, p. 16-18