אוריון גלין גלר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אוריון גלין-גלר
אין תמונה חופשית
לידה 29 ביוני 1928
עין גנים, פלשתינה (א"י)
פטירה 4 באפריל 2021 (בגיל 92)
מידע כללי
לאום ישראלישראל  ישראל
ספורט
ענף ספורט אתלטיקה
תת-ענף זריקת דיסקוס
מועדון הפועל פתח תקווה
הישגים
שיאים אישיים דיסקוס: 48.03 מטר
מאזן מדליות
מתחרה עבור ישראלישראל  ישראל
המכביה
כסף המכביה הרביעית 1953 זריקת דיסקוס
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
אוריון גלין גלר
אין תמונה חופשית
לידה 29 ביוני 1928 עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 4 באפריל 2021 (בגיל 92) עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות Palmach.jpg  פלמ"ח
Hahaganah.png  ההגנה
Badge of the Israel Defense Forces.new.svg  צבא הגנה לישראל
תפקידים בשירות
פעולות ומבצעים
מלחמת העצמאות  מלחמת העצמאות
תפקידים אזרחיים
הקים וניהל את סניף פתח-תקוה של קלוב התעופה לישראל
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
אוריון גלין גלר בהלסינקי, 1952ניתן לראות את התחבושת על קרסולו הנקוע
אוריון גלין גלר
Uri Galin in Berkley - IMG 1447.png
לידה 29 ביוני 1928 עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 4 באפריל 2021 (בגיל 92) עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי אנטומיה, פיזיולוגיה, אנדוקרינולוגיה, מיניות האדם
מקום לימודים
מוסדות
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

אוריון גלין-גלר (נודע גם בשם אורי גלין, 29 ביוני 19284 באפריל 2021) היה לוחם פלמ"ח בחטיבת יפתח, אלוף ישראל במשך 6 שנים ברציפות ושיאן ישראל בזריקת דיסקוס, ייצג את ישראל באולימפיאדה הראשונה בה ישראל השתתפה (הלסינקי 1952). היה רופא ישראלי, וממקימי בית הספר לרפואה של הטכניון.

בשנת 1954 הטיס מטוס שהתרסק והרג 17 מיושבי יציע הכבוד בטקס זיכרון בקיבוץ מעגן, בהשתתפות ראש הממשלה משה שרת ובכירי היישוב. בין ההרוגים היו בכירי ההתיישבות העובדת וניצולי הצניחה באירופה בשואה. ועדת חקירה ממלכתית קבעה שגלין-גלר נהג בחוסר אחריות, אך בבית המשפט הוא זוכה מאחריות לאסון.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גלין נולד וגדל במושב עין גנים.

שירות בפלמ"ח[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שלוש שנים בחברת נוער בקבוצת דגניה ב', הצטרף גלין ב-1945, לפלמ"ח לפלוגה ג' שלימים הצטרפה לגדוד השלישי שבחטיבת יפתח. נשלח לקורס מ"כים בדליה, קורס מפקדי מכונות ירייה בקיבוץ דפנה וקורס קציני מודיעין באג'ליל (כיום גלילות). נעצר בקיבוץ יגור על ידי הבריטים בשבת השחורה ונשלח למעצר ברפיח. הוא השתתף במבצע יפתח לכיבוש הגליל העליון והגליל המזרחי, וב-17 באפריל 1948 השתתף בניסיון הראשון לכיבוש מצודת כ"ח בנבי יושע. נלחם בקרב על צפת, מילא מקום מפקד מחלקה במנרה הנצורה, התנדב לאימון מחלקת הפלמ״ח בסדום המבודדת ולאחר מכן הועבר לבקשתו לחיל האוויר.

שירות בחיל האוויר[עריכת קוד מקור | עריכה]

השתתף בקורס טיס מס׳ 1 של חיל האוויר בסנט ג'ין. אחרי תחילת הקורס התנדב לבקשת דן טולקובסקי לקורס מקלעני אוויר מס׳ 1 ושירת בטייסת 69 כמקלען אוויר על מטוסי הB-17 מבצר מעופף. מסיבות רפואיות לא חזר לקורס טיס והשתחרר מצה״ל, התנדב לקורס שליחים מחוץ לישראל, ולמד טיס בקלוב התעופה בשדה דב.

ב-1954 נקרא להשתתף במסגרת מילואים בקורס מדריכי טיסה מס׳ 9 של חיל האוויר בבסיס סירקין, ולאחר מכן במקביל לפעילות הספורט שלו והטיסה בקלוב התעופה, עשה מילואים כמדריך טיסה בחיל האוויר והיה טייס קישור וסיור בטייסת 100.

אורי גלין היה אחד הטייסים הישראלים היחידים בהיסטוריה של צה״ל ששירת כטייס בחיל-האוויר מבלי לעשות שם את הכשרתו ההתחלתית.

קריירה ספורטיבית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוא סיפר שהגיע לזריקת דיסקוס במקרה:

"התחלתי בכלל עם שחייה, צלחתי את הכנרת, וגם אהבתי לרוץ, אבל המאמן שלי אמר לי שזה לא בשבילי. לדיסקוס נחשפתי רק ב-1950, וגם אז התאמנתי רק בשבתות. במהלך השבוע עבדתי בפרדס. אחרי שנתיים כבר התחריתי במשחקים האולימפיים"[1].

אולימפיאדת הלסינקי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספורטאי המשלחת הישראלית בהלסינקי 1952. רביעי מימין אוחז במגזין וחובש כובע: אורי גלין

גלין השתתף באולימפיאדת הלסינקי (1952), האולימפיאדה הראשונה שבה ישראל השתתפה. במשחקים עצמם הוא סיים במקום 32 והאחרון בזריקת דיסקוס בתוצאה של 40.76 מטר, אותה קבע בזריקה השנייה מתוך שלוש. לפני התחרות נקע את קרסולו, מה שהשפיע על הישגיו. כמה ימים לאחר המשחקים האולימפיים, בתחרות שנערכה בטורקו, פינלנד הוא קבע בזריקת דיסקוס 44.47 מטר[2].

בשל האכזבה מביצועי המשלחת, הרבו העיתונים להשתלח בחברי המשלחת אשר כונו בזלזול "פושעי הלסינקי"[3]. על דברים אלו הגיב:

בארץ התייחסו אלינו כאילו לא עשינו שום דבר. מי שחשב שנסענו בשביל לנצח, טעה טעות גדולה. אין לנו במה להתבייש. הנחלנו כבוד עצום למדינה כשייצגנו אותה בפעם הראשונה במשחקים האולימפיים, מה יכול להיות יותר גדול מזה?[1]

סגן אלוף המכביה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחרויות האתלטיקה של המכביה הרביעית שנערכו בסוף ספטמבר 1953 זכה גלין במדליית כסף בזריקת דיסקוס בתוצאה של 41.13 מטר, אחרי סטן למפרט (43.64 מטר) ולפני ברנרד מאייר (40.50 מטר), שניהם מארצות הברית.

בתחרות שנערכה באפריל 1955 קבע גלין בזריקת דיסקוס שיא ישראלי חדש של 44.90 מטר[4]. חודשיים לאחר מכן, באליפות ישראל באתלטיקה שנערכה בתל אביב ביוני הוא זכה במדליית זהב בזריקת דיסקוס בתוצאה של 41.01 מטר, לפני אליאס מהפועל תל אביב (35.16 מטר)[5].

בתחרות שנערכה באצטדיון המכביה בתחילת מאי 1956 קבע גלין בזריקת דיסקוס שיא ישראלי חדש של 47.13 מטר, ובכך קבע את הקריטריון אולימפי[6].

באליפות ישראל באתלטיקה שנערכה בסוף יוני 1956 זכה בשתי מדליות, זהב וארד. מדליית זהב בזריקת דיסקוס בתוצאה של 46.05 מטר, לפני מ. בלומנטל מהפועל ירושלים (37.66 מטר) וי. האז מהפועל כפר סבא (37.32 מטר) ומדליית ארד ביידוי פטיש בתוצאה של 27.93 מטר, אחרי פנחס פולונסקי מהפועל כפר חיים (32.05 מטר) ומ. באום מהפועל תל אביב (31.50 מטר)[7].

אולימפיאדת מלבורן[עריכת קוד מקור | עריכה]

ועדת האתלטיקה שליד ההתאחדות לספורט המליצה להתאחדות לספורט ולוועד האולימפי הישראלי על גלין כמועמד להשתתף באולימפיאדת מלבורן (1956)[8], והוא הפליג לאנגליה על מנת להתאמן למשחקים האולימפיים הקרבים. בסופו של דבר עקב פרוץ מלחמת סיני השתתפותו בוטלה ונבחרו שלושה ספורטאים בלבד שייצגו את ישראל.

ב-12 באוקטובר 1956 קבע גלין שיא ישראלי חדש של 48.03 מטר[9] בתחרות שנערכה בפתח תקווה. שיא זה החזיק מעמד כ-4 שנים ונשבר על ידי גדעון אריאל[10].

לאחר מעברו לארצות הברית המשיך גלין להתאמן ולהתחרות באתלטיקה. באליפות המכללות האזורית בניו יורק שנערכה באצטדיון Ohio Field שבשרובע הברונקס, ב-1 במאי 1959 בזמן שייצג את אוניברסיטת NYU בה למד באותה העת, קצר גלין שנה שלישית ברציפות מקום על הפודיום. באותה תחרות הוא זרק את הדיסקוס למרחק של 150 רגל ו-10 אינצ'ים שהם 45.97 מטר[11].

אסון מעגן[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – אסון מעגן

ב-29 ביולי 1954 הטיס גלין-גלר מטוס פייפר קאב, מעל לעצרת בקיבוץ מעגן לחנוכת האנדרטה לזכר הצנחן פרץ גולדשטיין, להעלות את פועלם של הצנחנים שנשלחו במלחמת העולם השנייה לאירופה להציל יהודים. המטוס התרסק לתוך העצרת והרג 17 איש, בהם ארבעה מוותיקי הצנחנים: דב הררי, אריה פיכמן, יהודה אחישר ושלום פינצי, עפרה ודניאל סירני, כלתו ובנו של הצנחן אנצו סירני, בן-ציון ישראלי, מראשי תנועת התיישבות העובדת, אליהו (אליק) שומרוני, מזכ"ל קיבוץ אפיקים ומייסד הנח"ל, וציפורה כסה, אשת ציבור ורעייתו של חבר הכנסת יונה כסה. ראש הממשלה משה שרת ושרים אחרים היו בקרבת מקום ההתרסקות, אך לא נפגעו.

שרת מינה ועדת חקירה ציבורית, שקבעה כי גלין-גלר פעל מתוך פזיזות, קלות ראש וחוסר אחריות, וכי הטיסה בוצעה ללא רישיון מאגף התעופה האזרחית. גלין-גלר טען כי המטוס התרסק מפאת "כיס אוויר". בחקירה התברר, ששנתיים קודם לכן הוא הטיס מטוס קל בגובה נמוך מעל לבתי מגורים בשכונת צהלה בתל אביב. הוא הועמד לדין אזרחי באשמת גרימת מוות ברשלנות, אך לאחר שמיעת עדי התביעה המליץ השופט ליועץ המשפטי לממשלה להפסיק את ההליכים לנוכח דלות הראיות נגדו[12]. היועץ המשפטי לממשלה נענה להמלצה[13] וגלין-גלר זוכה על ידי בית המשפט.

לפי תחקיר שערך שי פוגלמן עבור העיתון "הארץ", שונתה עדותם של חלק מן העדים בעקבות איומים עליהם בידי אנשי קלוב התעופה, אשר אחד מהם זוהה ברבות הימים. לפי התחקיר גלין-גלר הותיר את המטוס בידי הנוסע שעמו למרות מחאותיו, ובעצמו שחרר גליל מתכת ובו איגרת ברכה שחוטיו הסתבכו בגלגלי המטוס. המטוס המוטס בידי הנוסע הזדקר, והתרסק אל הקהל, כשכנפי המטוס חתכו והרגו את יושבי יציע הכבוד, אך הטייס ונוסעו נפצעו קלות בלבד[14][15]. בריאיון לידיעות אחרונות שנתן בשנת 2002 התכחש לכך[16]. בקורות חייו של גלין-גלר שבאתר הפלמ"ח אין כלל אזכור של האסון[17].

קריירה אקדמית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1956 פנה גלין-גלר למימוש חלומו ללמוד. בהיעדר תעודת בגרות לא התקבל ללימודים בישראל ונסע לארצות הברית, למד רפואה והתמחה באנטומיה. לאחר מכן סיים תואר דוקטור באוניברסיטת קליפורניה שבברקלי והרצה שם. ב-1972 נתבקש על ידי פרופסור דוד ארליק לבוא ארצה לסייע בהקמת בית הספר לרפואה בחיפה. גלין-גלר הקים את המחלקה למדעים מורפולוגיים, הריץ את המחזור הראשון וב-1974 חזר לברקלי ל-10 שנות עבודה נוספות ומונה שם לפרופסור לאנטומיה.[דרוש מקור] ב-1984 חזר עם משפחתו לישראל, ועמד בראש המחלקה לאנטומיה במכללת זינמן שבמכון וינגייט כ-17 שנים. יצא לפנסיה בשנת 2002, והמשיך עד גיל 87 להרצות לקשישים ברחבי הארץ על מגוון נושאים, ביניהם גם נושאים רפואיים.

פעילות התנדבותית[עריכת קוד מקור | עריכה]

גלין חזר לישראל, ייסד והיה יו"ר עמותת שא"י (שוחרי אתלטיקה קלה בישראל)[18], יו״ר איגוד האולימפיינים הישראלי [19], ועמית כבוד באיגוד האתלטיקה בישראל[20].

נאמן ניקיון[עריכת קוד מקור | עריכה]

גלין-גלר התנדב כנאמן ניקיון משנת 1999. בתקופה זו רשם כ-16,000 דו"חות למזהמי המדינה, והקנסות שהוטלו כתוצאה מפעילותו הכניסו לקרן לשמירת הניקיון של המשרד לאיכות הסביבה מעל 2 מיליון ש"ח[21]. הוא זכה לאות הערכה ייחודי מהשר להגנת הסביבה.

מורשת[עריכת קוד מקור | עריכה]

דמותו של אורי היוותה השראה מסוימת לסופרת אסתר שטרייט-וורצל חברת ילדותו מעין-גנים, לכתיבת סיפרה המפורסם אורי (ספר)[דרוש מקור].

מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נפטר ב-4 באפריל 2021 ונקבר בבית הקברות סגולה שבפתח תקווה ב-7 באפריל[22]. הותיר אחריו אישה ושני ילדים.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 אהרל'ה ויסברג, ‏נושאי הדגל, באתר ישראל היום, 20 ביולי 2012
  2. ^ המשלחת הישראלית הראשונה מאת: ד"ר חיים קאופמן, אתר המכללה האקדמית בוינגייט
  3. ^ עופר אדרתדו"ח המשלחת הראשונה לאולימפיאדה: "נשתפר", באתר הארץ, 13 ביולי 2012
  4. ^ שיא ישראלי בזריקת דיסקוס, דבר, 17 באפריל 1955
  5. ^ אליפות ישראל באתלטיקה קלה ריכזה משתתפים מעטים קושניר קפץ לרוחק - 7.04 מ', על המשמר, 19 ביוני 1955
  6. ^ 5 שיאים ארציים הוצבו בא"ק, דבר, 6 במאי 1956
  7. ^ 2 שיאים לבוגרות באליפות ישראל בא"ק, דבר, 1 ביולי 1956
  8. ^ נקבעו המועמדים לאולימפיאדה בא"ק:, דבר, 5 בספטמבר 1956
  9. ^ שיאי ישראל בזריקת דיסקוס, איגוד האתלטיקה בישראל
  10. ^ אהרן להב, המסלול מוביל לרומא, דבר, 8 ביולי 1960
  11. ^ Takes Title Third Year in Row - Gallin of N.Y.U. Wins Discus in Upset, ניו יורק טיימס
  12. ^ אלעזר לוין, הטיסה הקטלנית של אלוף הדיסקוס, באתר News1 מחלקה ראשונה‏, 24 ביולי 2012
  13. ^ מזכירות היועץ המשפטי, היועץ המשפטי עונה, דבר, 27 במאי 1956
  14. ^ שי פוגלמן, מה באמת קרה שם, באסון התרסקות המטוס בקיבוץ מעגן, לפני 55 שנה? 1 באוקטובר 2009, עודכן שוב ב-2 באפריל 2017, (אתר הארץ)
  15. ^ תמר הירדני, המטוס שהתרסק אל לב הזיכרון הישראלי, סגולה גיליון 97, תמוז תשע"ח
  16. ^ ירון דרוקמן, כשמטוס התרסק לתוך הקהל בטקס הזיכרון, 27 ביולי 2017
  17. ^ על אוריון (אורי) גלין גלר באתר הפלמ"ח
  18. ^ גיידסטאר, אתר העמותות של משרד המשפטים
  19. ^ אתר הפלמ״ח
  20. ^ אוריון גלין-גלר(הקישור אינו פעיל, 30.4.2021) עמיתי כבוד באתר התאגדות האתלטיקה בישראל.
  21. ^ דובר המשרד לאיכות הסביבה, תעודת נאמן ניקיון מצטיין לפרופ' אוריון גלין גלר על פועלו למען הסביבה, ‏6 באוגוסט 2013
  22. ^ אורן אהרוני, אבל באתלטיקה הישראלית: אורי גלין הלך לעולמו, ynet, ‏5 באפריל 2021