אולימפיאדת מלבורן (1956)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
משחקי האולימפיאדה ה-XVI
Melbourne1956.gif

סמל אולימפיאדת מלבורן (1956)
עיר מארחת מלבורן
מדינות משתתפות 67
ספורטאים משתתפים 3,314
(2,938 גברים, 376 נשים)
תחרויות 145 תחרויות ב-17 ענפים
טקס הפתיחה 22 בנובמבר 1956
טקס הנעילה 8 בדצמבר 1956
נפתח רשמית על ידי הנסיך פיליפ במלבורן, מלכת בריטניה אליזבט השנייה וגוסטב השישי אדולף, מלך שוודיה בתחרויות הסוסים בשוודיה.
השביע את המשתתפים ג'ון לאנדי
הדליק את הלפיד האולימפי רון קלארק
האצטדיון הראשי אצטדיון הקריקט של מלבורן
הערים שהתמודדו על האירוח בואנוס איירס, לוס אנג'לס, דטרויט, מקסיקו, שיקגו, מיניאפוליס, פילדלפיה, סן פרנסיסקו

אולימפיאדת מלבורן (1956) היא האולימפיאדה ה-16 בעת החדשה. היא נמשכה 16 ימים, מ-22 בנובמבר עד ה-8 בדצמבר 1956. השתתפו בתחרויות 3,314 ספורטאים מ-67 מדינות. היו אלה המשחקים הראשונים שלא נערכו בצפון אמריקה או באירופה והמשחקים הראשונים בחצי הכדור הדרומי.

המכרז האולימפי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בישיבה ה-43 של הוועד האולימפי הבינלאומי, שנערכה ברומא בתאריך 28 באפריל 1949, נבחרה מלבורן והועדפה על פני מקסיקו סיטי, בואנוס איירס, מונטריאול ו-6 ערים נוספות מארצות הברית.

המכרז האולימפי 1956
עיר מדינה סיבוב 1 סיבוב 2 סיבוב 3 סיבוב 4
מלבורן אוסטרליהFlag of Australia.svg 14 18 19 21
בואנוס איירס ארגנטינהFlag of Argentina.svg 9 12 13 20
לוס אנג'לס ארצות הבריתFlag of the United States.svg 5 4 5 -
דטרויט ארצות הבריתFlag of the United States.svg 2 4 4 -
מקסיקו סיטי מקסיקוFlag of Mexico.svg 9 3 - -
שיקגו ארצות הבריתFlag of the United States.svg 1 - - -
מיניאפוליס ארצות הבריתFlag of the United States.svg 1 - - -
פילדלפיה ארצות הבריתFlag of the United States.svg 1 - - -
סן פרנסיסקו ארצות הבריתFlag of the United States.svg - - - -
מונטריאול קנדהFlag of Canada.svg - - - -

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

המשחקים נערכו בעת תקופה מתוחה מבחינה מדינית בעולם: המלחמה הקרה הייתה בשיאה והמעצמות ראו בניצחון הספורטאים הוכחה לכך כי צורת השלטון שלהן עדיפה. מרד אנטי קומוניסטי דוכא בהונגריה, ובמחאה על דיכוי המרד החרימו את המשחקים ספרד, הולנד ושווייץ. מלחמת סיני הקטינה משמעותית את נבחרת ישראל[1] ומצרים לא השתתפה כלל. עקב מעורבות בריטניה וצרפת במשבר בחצי האי סיני, גם עיראק ולבנון החרימו את המשחקים. סין (העממית) החרימה את המשחקים בגלל השתתפותה של סין הלאומנית. בגלל משברים ומתיחויות אלו, ירד משמעותית מספר המשתתפים (מ-4,925 בשנת 1952 ל-3,342 בשנת 1956). מנגד, ספורטאים מגרמניה המערבית ומגרמניה המזרחית התחרו לראשונה במשלחת אחת, המשלחת הכלל-גרמנית.

חששות רבים שררו בוועד האולימפי הבינלאומי טרם המשחקים: נראה היה כי מלבורן מתקשה להכין את המתקנים בזמן למשחקים. סכסוכים פנימיים ומחסור בתקציבים עיכבו את ההכנות. בשלב מסוים, הציע ראש הוועד האולימפי הבינלאומי דאז, אייברי בראנדייג', שרומא, שהתכוננה למשחקים האולימפים בשנת 1960 תארח את המשחקים, כיוון שהייתה בשלבי הכנה מתקדמים יותר. בנוסף, קיום המשחקים בחצי הכדור הדרומי יצר מספר בעיות: עלויות גבוהות עקב המרחק הגדול פגעו במספר משלחות שתקציבן היה מוגבל. הזזת המשחקים לתקופה בה הם נערכו (נובמבר, סוף החורף בחצי הכדור הדרומי), שינתה את מחזורי האימון של הספורטאים מחצי הכדור הצפוני, הנוהגים לצאת לפגרה עם תחילת החורף.

עם תחילת המשחקים פגו כל החששות והמשחקים יצאו לדרך ללא אירועים משמעותיים. המשחקים אף כונו "המשחקים הידידותיים".

המשחקים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרוץ הלפיד[עריכת קוד מקור | עריכה]

כנהוג, הודלקה האש בעזרת קרני השמש באצטדיון באולימפיה, ומשם הועברה על ידי 350 רצים במסלול שאורכו 350 קילומטרים עד לאתונה. משם הוטס הלפיד, (בתוך פנס כורים, שהתקבל במתנה מהוועד האולמפי הסובייטי) לדרווין ומשם הוטס עד לקיירנס בצפון מזרח אוסטרליה. משם החל הלפיד מועבר על ידי 2,746 רצים, שרצו מייל אחד כל אחד. סה"כ הכל עבר הלפיד 20,000 קילומטרים, מתוכם 4,768 קילומטרים בריצה.

טקס הפתיחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המשחקים נפתחו בטקס רב רושם בנוכחותו של פיליפ, דוכס אדינבורו, שגם הכריז על פתיחת המשחקים. חמשת אלפים יוני דואר שוחררו, ו-21 מטחי כבוד נורו.

תחרויות הסוסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עקב חוגי ההסגר הקיימים באוסטרליה, סירבה ממשלת אוסטרליה להתיר את הכנסת הסוסים לתחרויות. היות שכך, עמדו בפני הוועד האולימפי שתי בררות: להשתמש בסוסים אוסטרלים או לערוך את תחרויות הסוסים מחוץ לאוסטרליה. הוחלט כי תחרויות הסוסים יערכו בסטוקהולם. תחרויות אלו נערכו טרם המשחקים עצמם. הלפיד האולימפי הודלק באולימפיה, הוטס למאלמו ומשם הועבר על ידי 100 פרשים, במסלול שאורכו 1000 קילומטרים לסטוקהולם. מצריים, שווייץ וספרד, שלא השתתפו במשחקים עצמם, נטלו חלק בתחרויות הסוסים. לאחר תום התחרויות הוחלט כי בעתיד לא יפוצלו המשחקים.‏[2]

תוצאות בולטות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אתלטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – אתלטיקה באולימפיאדת מלבורן (1956)

נשים[עריכת קוד מקור | עריכה]

גברים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוקי שדה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • נבחרת הודו (הודוFlag of India.svg ), בהוקי שדה זכתה בתואר האולימפי בפעם השישית ברציפות.

התעמלות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כדורמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

העימות בין ברית המועצות (ברית המועצותFlag of the Soviet Union.svg ) להונגריה (הונגריהFlag of Hungary.svg ) קיבל גם ביטוי ספורטיבי, במפגש טעון בין נבחרות הכדורמים שלהן בשלב בית הגמר, שזכה לכינוי "משחק הדם במים".

כדורסל[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיף[עריכת קוד מקור | עריכה]

דקר[עריכת קוד מקור | עריכה]

חרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

קאנו/קיאק[עריכת קוד מקור | עריכה]

קאנו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיאק[עריכת קוד מקור | עריכה]

קפיצה למים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחרויות הקפיצה למים זכתה הנבחרת האמריקנית (ארצות הבריתFlag of the United States.svg  ארצות הברית ) ב-9 מתוך 12 המדליות האפשריות.

שחייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – שחייה באולימפיאדת מלבורן (1956)

בתחרויות השחייה שלטה נבחרת אוסטרליה (אוסטרליהFlag of Australia.svg ), שזכתה ב-8 מתוך 13 מדליות זהב אפשריות, 6 מהזכיות היו תוך קביעת שיא עולם.

שחייניות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • דון פרייזר (אוסטרליהFlag of Australia.svg  אוסטרליה ), זכתה ב-3 מדליות מהן 2 זהב במשחה היוקרתי ל-100 מטר חופשי בשיא עולם חדש ובמשחה שליחות 4x100 מטר חופשי בשיא עולם חדש
  • לוריין קראפ (אוסטרליהFlag of Australia.svg  אוסטרליה ), זכתה ב-3 מדליות מהן 2 זהב במשחה ל-400 מטר חופשי לפני פרייזר ובמשחה השליחות.

שחיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מוריי רוז (אוסטרליהFlag of Australia.svg  אוסטרליה ), זכה ב-3 מדליות זהב, במשחים ל-400 ול-1500 מטר חופשי (בראשון קבע שיא עולם חדש), ובמשחה שליחים 4x200 מטר חופשי, בשיא עולם חדש.
  • ג'ון הנריקס (אוסטרליהFlag of Australia.svg  אוסטרליה ), זכה בשתי מדליות זהב, במשחה היוקרתי ל-100 מטר חופשי בשיא עולם חדש ובמשחה השליחים

המנון חדש[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקראת המשחקים בחר הוועד האולימפי המנון חדש, שנכתב ממילות שיריו של המשורר היווני פינדאר:

אשרי האיש שלתהילה נבחר
שזר הניצחון - עתרת תלתליו
והוא ניצב לפני המון מריע
מנת חלקו היא - עונג עילאי
זה פרס יחיד על ניצחונו כי רב
הרשו למוזות להכתיר לו כתר
הו, שירו שיר אלמוות לתהילה
הדר הניצחון הכוח והיופי
תהילת העלם האלוף.

מדליות[עריכת קוד מקור | עריכה]

המדינות שגרפו את מרב המדליות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקום מדינה זהב כסף ארד סה"כ
1 ברית המועצותFlag of the Soviet Union.svg ברית המועצות 37 29 32 98
2 ארצות הבריתFlag of the United States.svg ארצות הברית 32 25 17 74
3 אוסטרליהFlag of Australia.svg אוסטרליה 13 8 14 35
4 הונגריהFlag of Hungary.svg הונגריה 9 10 7 26
5 איטליהFlag of Italy.svg איטליה 8 8 9 25
6 שוודיהFlag of Sweden.svg שוודיה 8 5 6 19
7 Flag of German Olympic Team 1960-1968.svg המשלחת הכלל-גרמנית 6 13 7 26
8 בריטניהFlag of the United Kingdom.svg בריטניה 6 7 11 24
9 Flag of Romania (1965-1989).png רומניה 5 3 5 13
10 יפןFlag of Japan.svg יפן 4 10 5 19

מזרח גרמניה ומערב גרמניה יוצגו במשלחת משותפת. משלחת זו ייצגה אותן גם במשחקי 1960 ו-1964.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אולימפיאדת מלבורן בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ למעשה, המלחמה נסתיימה טרם תחילת המשחקים, אך הספורטאים יצאו זמן רב לפני, כיוון שנסעו בדרך הים
  2. ^ למעט מקצה אחד בתחרויות החתירה של המשחקים בשנת 1920 שנערך במימי הולנד, לא פוצלו המשחקים טרם 1956