גייסט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

גייסט (בגרמנית: Geist) הוא שם עצם גרמני בעל חשיבות בפילוסופיה הגרמנית. מבחינת השדה הסמנטי שלו הוא דומה לרוח רפאים באנגלית, או לרוח במשמעותה הסמלית (כמו בביטוי "רוח הדברים" או "רוח העם"), וכן לדעת או דעה ואינטלקט. לפעמים בתרגום לאנגלית נעשה שימוש ב"spirit / mind" ("רוח / נפש") כדי לסייע בהעברת משמעות המונח.[1]

גייסט הוא מושג מרכזי בספרו של הגל משנת 1807 "הפנומנולוגיה של הרוח". הלחמים בולטים, כולם קשורים להשקפתו של הגל על ההיסטוריה העולמית מתקופת סוף המאה ה-18, כוללים "רוח עולמית" (ולטגייסט, Weltgeist), "רוח לאומית" (פולקסגייסט, Volksgeist) ו"רוח התקופה" Zeitgeist.

אטימולוגיה ותרגום[עריכת קוד מקור | עריכה]

המושג (במין זכר: der Geist) הוא המשך של המונח בגרמנית עילית עתיקה, שהוא-עצמו תרגום של spiritus הלטיני. gaistaz בשפות גרמאניות מערביות הוא המקור ל-ghost, רוח רפאים באנגלית, משורש g̑heis שפירושו "להיות נסער, מבוהל". נראה שהמילה במקורה הגרמני, משמעותה הייתה "מפחיד". התגלויות או רוחות רפאים באנגלית אולי נשאו קונוטציה של "תסיסה אקסטטית" הקשורה לפולחן אודין. המילה הגרמנית מקבלת משמעות נוצרית מימים מוקדמים, בעיקר בהתייחס לרוח הקודש, בהשאלה מ-spiritus בלטינית ו-πνεῦμα (פנאומה) ביוונית, שמשמעם "רוח, נשימה". באנגלית עתיקה sē hālga gāst משמעה "רוח הקודש". ביטוי זה בשפות גרמאניות מערביות נכתב ther heilago geist. בגרמנית של ימינו - der Heilige Geist. פולטרגייסט (רוח רועשת, או משבשת) הוא מונח נגזר נפוץ. במילה האנגלית נעשה שימוש דומה למילה spirit, שנלקחה מהלטינית בתקופה האנגלית התיכונה, אך משמעותה הרחבה נשמרת גם בתקופה המודרנית המוקדמת.[2]

שם העצם הגרמני, בדומה למילה spirit באנגלית, יכול להתייחס לפחדים או התגלויות רפאים של מתים, למושג הדתי, כמו ב"רוח הקודש", ול"רוח היין", כלומר, אתנול. עם זאת, המשמעות המיוחדת של "דעת, אינטלקט", שמעולם לא הייתה זהה ל-ghost, נרכשה רק במאה ה-18, בהשפעת ה-esprit הצרפתי. הוא הפך להיות פרודוקטיבי בגרמנית של המאה ה-18 בכלל, ובפרט בפילוסופיה הגרמנית. גייסט התייחס לברק אינטלקטואלי, חדשנות ולימוד. החלה הבחנה תוארית בין גייסטליך (geistlich) - "רוחני, הנוגע לדת" - לבין גייסטיג (geistig) - "אינטלקטואלי, הנוגע לנפש". ההתייחסות לרוחות רפאים היא בשם התואר גייסטרהפט (geisterhaft) "רוח רפאים, [דבר מה] ספקטרלי".[3]

הלחמים רבים נוצרו במאות ה-18 וה-19, חלקם שאילות מביטויים צרפתיים כגון Geistesgegenwart = présence d'esprit ("נוכחות נפשית, חדות"), Geistesabwesenheit = היעדר הרוח, היעדר נפש, הסחת דעת, geisteskrank (גייסטסקראנק) - "חולה נפש", geistreich (גייסטרייך) - "שנון, מבריק אינטלקטואלי", גייסטלוס (geistlos) - "לא אינטליגנטי, חסר דמיון, ריק" וכו'. מהפיתוחים הללו הושאלו הלחמים גרמניים המכילים -geist לאנגלית, כגון Zeitgeist.‏[4]

רוח רפאים בגרמנית (במובן של יצור לבן מעופף) היא גם das Gespenst (מגדר נייטרלי), אך משתמשים יותר ב"גייסט". שמות תואר מקבילים הם גשפנסטיש (gespenstisch, "רוח רפאים", "מפחיד") וגשפנטרהאפט (gespensterhaft, "דמוי רוח רפאים"). גשפנסט (Gespenst) הוא "רוח רפאים מפחידה של מתים" (spukender Totengeist). שמות התואר גייסטיג וגיסטליך, לעומת זאת, אינם יכולים לשמש כדי לתאר משהו מפחיד, שכן גייסטיג פירושו "נפשי" וגיסטליך פירושו "רוחני" או מתייחס לעובדי הכנסייה. גייסטרהאפט (Geisterhaft), כמו גשפנסטרהאפט (gespensterhaft), פירושו גם "דמוי רוח רפאים". ספוק (der Spuk, מין זכר) הוא כמו בצורה האנגלית ספוקי (Spooky), מפחיד. שם התואר הנפוץ יותר בגרמנית הוא גרוזליג (gruselig), שמקורו ב- der Grusel. הביטוי das ist gruselig, או בדיבור das ist spooky, פירושו "זה מפחיד".

הגליאניזם[עריכת קוד מקור | עריכה]

גייסט הוא מושג מרכזי בפילוסופיה של הגל. הוולטגייסט (Veltgeist, "רוח העולם") אינו אובייקט ממשי או דבר טרנסצנדנטי, דמוי אל, אלא אמצעי למחשבות על ההיסטוריה. על פי הפרשנות שוולטגייסט מתרחש בהיסטוריה בתיווך של פולקסגייסטר ("רוחות לאומיות") שונים,

נטען שהגל העדיף את תאוריית האדם הגדול, למרות שהפילוסופיה שלו על ההיסטוריה, במיוחד בנוגע לתפקיד "המדינה האוניברסלית" (Universalstaat, שפירושה "סדר" או "חוק" אוניברסלי ולאו דווקא "מדינה"), ועל "סוף ההיסטוריה", הרבה יותר מורכבת.

עבור הגל, הגיבור הגדול מנוצל מבלי משים על ידי הגייסט או הרוח המוחלטת, על ידי "תחבול התבונה" כלשונו, והוא אינו רלוונטי להיסטוריה ברגע שהמשימה ההיסטורית שלו הושלמה; הוא נתון אפוא לעיקרון הטלאולוגי של ההיסטוריה, עקרון המאפשר להגל לקרוא מחדש את תולדות הפילוסופיה כשהיא בשיאה בפילוסופיית ההיסטוריה שלו.

ולטגייסט[עריכת קוד מקור | עריכה]

ולטגייסט (Weltgeist, "רוח עולמית") עתיקה מהמאה ה-18, החלה במאה ה-16 במובן של "חילוניות, חוסר דתיות, חוסר דתיות" (spiritus mundi), ובמאה ה-17 קיבלה קונוטציה אישית במובן של "איש העולם", "אדם ארצי" או "חילוני". מהמאה ה-17 הביטוי "ולטגייסט" קיבל נימה פילוסופית או רוחנית של "רוח עולמית" או "נפש עולמית" (anima mundi, spiritus universi) במובן של פנאנתאיזם, מהות רוחנית המחלחלת לכל הטבע, העיקרון הפעיל המניע את היקום, כולל במובן הפיזי, כגון המשיכה בין מגנט לברזל או הקשר בין ירח לגאות.[5][6]

רעיון הוולטגייסט במובן הנפש העולמית הפך לרב השפעה בפילוסופיה הגרמנית של המאה ה-18. המונח גייסט יכול להתייחס למושג זה, כמו אצל תומסיוס (Christian Thomasius, Versuch vom Wesen des Geistes, 1709).‏[7] האמונה בוולטגייסט כעיקרון מחייה אימננטי ליקום הפכה לדומיננטית במחשבה הגרמנית עקב השפעתו של גתה, בסוף המאה ה-18.[8]

כבר בשפתו הפואטית של יוהאן אולריך פון קוניג (נפטר ב-1745), הוולטגייסט מופיע כעיקרון הפעיל והגברי מול העיקרון הנשי של הטבע.[9] ולטגייסט במובן של גתה מתקרב להיות שם נרדף לאלוהים וניתן לייחס לו סוכנות ורצון. הרדר, שנטה להעדיף את הצורה ולטנגייסט (כאילו יש "רוח של עולמות"), דוחף זאת עד כדי חיבור תפילות המופנות לרוח זו:

O Weltengeist, Bist du so gütig, wie du mächtig bist, Enthülle mir, den du mitfühlend zwar, Und doch so grausam schufst, erkläre mir Das Loos der Fühlenden, die durch mich leiden.
ובעברית: "הו, רוח עולמי, היה נדיב כפי שאתה רב-עצמה וגלה לי את מי שיצרת בחמלה ועם זאת באכזריות, הסבר לי את גורל היצור החש, הסובל דרכי."[10]
"הגל ונפוליאון ביינה" (איור ממגזין הארפר'ס, 1895)

המונח אומץ על ידי הגל וחסידיו בתחילת המאה ה-19. המונח שימש את הגל בספרו הפנומנולוגיה של הרוח (1807), אך בהמשך המאה הפך נפוץ פחות במובן של עיקרון מחייה של הטבע או היקום ויותר ככוח בלתי נראה שמקדם את ההיסטוריה העולמית:

"במהלך ההיסטוריה גורם רלוונטי אחד הוא שימור של פולק [...] ואילו הגורם השני הוא שהמשך קיומה של רוח לאומית [פולקסגייסט] נקטע כי היא מיצתה את עצמה ובילתה את עצמה, כך שההיסטוריה העולמית, רוח העולם [ולטגייסט, Weltgeist], ממשיכה."[11]

תיאורו של הגל את נפוליאון כ"נפש העולם הרכוב על סוס" (die Weltseele zu Pferde) הפך לפתגם, פרפרזה מקוצרת על דבריו של הגל במכתב מ-13 באוקטובר 1806, יום לפני קרב ינה, לחברו פרידריך עמנואל ניטהמר:

ראיתי את הקיסר - נשמת העולם הזו - רוכב מחוץ לעיר בסיור. זו אכן תחושה נפלאה לראות אדם כזה, אשר מרוכז כאן בנקודה אחת, רוכב על סוס, מושיט את ידו על פני העולם ושולט בו.[12]

המכתב לא פורסם בתקופתו של הגל, אך הביטוי יוחס להגל באופן אנקדוטי, והופיע בדפוס בשנת 1859.[13] הוא צוטט ללא ייחוס על ידי מאיר קייזרלינג בספרו "ספרדים" (Sephardim), וככל הנראה אינו מוכר כהתייחסות להגל. המבקר ציין זאת בחוסר שביעות רצון, כאחת מה"בדיחות הרעות" של קיסרלינג (schlechte Witze).‏[14] הביטוי קושר שוב עם הגל מאוחר יותר במאה ה-19.[15]

פולקסגייסט[עריכת קוד מקור | עריכה]

הביטוי פולקסגייסט (Volksgeist או Nationalgeist) מתייחס ל"רוח" של עם אינדיבידואלי (פולק), ל"רוחו הלאומית" או ל"אופי הלאומי" שלו.[16] המונח Nationalgeist שימש בשנות ה-60 של המאה ה-18 את יוסטוס מזר והרדר במובן של לאום (Natio הלטיני) "אומה, קבוצה אתנית, גזע". הוא הוחלף בעיקר במונח פולק (Volk) לאחר 1800.[17] בתחילת המאה ה-19, במונח Volksgeist השתמש פון סאביניי כדי לבטא את תחושת הצדק ה"עממית". הוא התייחס למושג esprit des nations בו השתמש וולטר[18] ובמושג האספריט הכללי של מונטסקייה.[19]

הגל השתמש במונח בהרצאותיו על הפילוסופיה של ההיסטוריה. בהתבסס על השימוש ההגליאני במונח, הקימו וילהלם וונדט, מוריץ לצרוס והיימן שטיינטל באמצע המאה ה-19 את תחום ה- Völkerpsychologie ("פסיכולוגיה של אומות").

בגרמניה המושג Volksgeist שינה את משמעותו בתחום הספרותי, דרך שלגל והאחים גרים, בתחום ההיסטוריה של תרבויות, דרך הרדר, בתולדות מדע המדינה וההיסטוריה הפוליטית, דרך הגל, בתחום המשפטים דרך סביניי ובתחום הפסיכולוגיה דרך וונדט.[20] כך, משמעות המושג אינה מוגבלת לתנועה הרומנטית, כפי שהוא מפורש בדרך כלל.[21]

הרעיון השפיע גם באנתרופולוגיה התרבותית האמריקאית. על פי ההיסטוריון של האנתרופולוגיה ג'ורג' ו' סטוקינג הבן, "אפשר לעקוב אחר הרעיון האנתרופולוגי האמריקאי של תרבות דרך Volkergedanken (מחשבת עם) של בסטיאן, דרך פולקסגייסטר של הפסיכולוגיה העממית ודרך Nationalcharakter (אופי לאומי) של וילהלם פון הומבולדט - ומאחורי זה, אם כי לא בלי פרדוקסליות, שאריות מבהילות של עמימות מושגית ואידאולוגית, האידיאל ההרדריאני של פולקסגייסט."

רוח הזמן[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההלחם צייטגייסט (Zeitgeist, [22] "רוח התקופה" או "רוח הזמן") בדומה ל-Weltgeist, מתאר גורם או כוח בלתי נראה השולט במאפיינים של תקופה נתונה בהיסטוריה העולמית. המונח מזוהה כיום בעיקר עם הגל, בניגוד לשימוש של הגל ב"רוח לאומית" פולקסגייסטית וב"רוח עולמית" וולטגייסטית, אך טביעתו והפופולריות שלו קודמים להגל, ומיוחסים בעיקר להרדר וגתה.[4]

המונח בשימושו העכשווי מתייחס באופן פרגמטי יותר לאופנה הקובעת מה מקובל, למשל בתחום האדריכלות.[23]

בספרו הפנומנולוגיה של הרוח (1807) משתמש הגל הן ב-Weltgeist והן ב-Volksgeist אך מעדיף את הביטוי Geist der Zeiten, "רוח הזמן", על פני ההלחם Zeitgeist.‏[24]

הגל האמין שתרבות ואמנות משקפות את זמנן. כך טען שאי אפשר יהיה לייצר אמנות קלאסית בעולם המודרני, שכן המודרניות היא "תרבות חופשית ואתית", כלומר רוח זמנה אינה הרוח של הקלאסיקה.[25]

המונח שימש באופן נרחב יותר לציון אופנה אינטלקטואלית או אסתטית. לדוגמה, ההצעה של דרווין משנת 1859, לפיה האבולוציה מתרחשת על ידי ברירה טבעית, צוטטה כמקרה של רוח הזמן של התקופה, רעיון "שזמנו הגיע", כיוון שבן זמנו, אלפרד ראסל וולאס, התווה מודלים דומים, הגם שרעיון זה נהגה דורות מוקדם יותר, למשל על ידי ארסמוס דרווין ואחרים. באופן דומה נהגו והופיעו אופנות אינטלקטואליות כמו הפוזיטיביזם הלוגי בשנות ה-20 של המאה ה-20, שהובילו להתמקדות בביהביוריזם וברעיון של "הלוח החלק", במסגרת הדיון על תורשה מול סביבה. מאוחר יותר, במהלך שנות ה-50 עד 1960, הופיע באותו אופן המעבר מביהביוריזם לפוסטמודרניזם ותאוריה ביקורתית. אסכולות חשיבה אלה הן ביטוי ל"רוח הזמן" האינטלקטואלי או האקדמי.[26]‏ Zeitgeist שימש את פורסיית (Forsyth, 2009) בהתייחס ל"תאוריית המנהיגות"[27] ובפרסומים אחרים המתארים מודלים של עסקים או תעשייה. מלקולם גלדוול טען בספרו מצוינים שיזמים שהצליחו בשלבים הראשונים של תעשייה בהתהוות חולקים לרוב מאפיינים דומים.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ C. Marvin Pate. From Plato to Jesus: What Does Philosophy Have to Do with Theology?. 2011, page 69. Rosenkranz, Karl. Hegel, as the national philosopher of Germany. 1874, page 85
  2. ^ As observed by Alexander Gil, The sacred philosophy of the holy scripture: laid down... in... the apostles (1635): "The word Ghost in English [...] is as much as athem, or breath; in our new Latin language, a Spirit." Spenser in 1590 could still say No knight so rude, I weene, As to doen outrage to a sleeping ghost (Faerie Queene II. viii. 26), by "sleeping ghost" referring to the sleeping mind of a living person, not the ghost of a deceased one.
  3. ^ Geist in Wolfgang Pfeifer, Etymologisches Wörterbuch ([1989] 2010).
  4. ^ 1 2 Zeitgeist "spirit of the epoch" and Nationalgeist "spirit of a nation" in L. Meister, Eine kurze Geschichte der Menschenrechte (1789). der frivole Welt- und Zeitgeist ("the frivolous spirit of the world and the time") in Lavater, Handbibliothek für Freunde 5 (1791), p. 57. Zeitgeist is popularized by Herder and Goethe. Zeitgeist in Grimm, Deutsches Wörterbuch.
  5. ^ "Definition/Meaning of Weltgeist". EngYes. נבדק ב-2019-12-17.
  6. ^ Weltgeist in Grimm, Deutsches Wörterbuch.
  7. ^ Rudolf EislerWörterbuch der philosophischen Begriffe (1904), 406ff., 1760f.
  8. ^ Korff, Geist der Göthezeit (1923).
  9. ^ J. U. von König, Gedichte (1745) p. 253
  10. ^ Herder, "Die Gärten der Hesperiden", Ausgewählte Werke 1, ed. Kurz (1871), p. 223.
  11. ^ Hegel, Vorlesungen über die Philosophie der Weltgeschichte (ed. 1944), 96f.
  12. ^ den Kaiser – diese Weltseele – sah ich durch die Stadt zum Rekognoszieren hinausreiten; es ist in der Tat eine wunderbare Empfindung, ein solches Individuum zu sehen, das hier auf einen Punkt konzentriert, auf einem Pferde sitzend, über die Welt übergreift und sie beherrscht. Hegel, letter of 13 October 1806 to F. I. Niethammer, no. 74 (p. 119) in Briefe von und an Hegel ed. Hoffmeister, vol. 1 (1970), cited after H. Schnädelbach in Wolfgang Welsch, Klaus Vieweg (eds.), Das Interesse des Denkens: Hegel aus heutiger Sicht, Wilhelm Fink Verlag (2003), p. 223; trans. Pinkard (2000:228).
  13. ^ L. Noack, Schelling und die Philosophie der Romantik, 1859, p. 153
  14. ^ Göttingische gelehrte Anzeigen 2 (1861) p. 770,
  15. ^ e.g. G. Baur in Reden gehalten in der Aula der Universität Leipzig beim Rectoratswechsel am 31. October 1874 (1874), p. 36.
  16. ^ "Volksgeist – Encyclopedia.com". Encyclopedia.com. 2019-11-26. נבדק ב-2019-12-17.
  17. ^ Christoph Mährlein, Volksgeist und Recht. Hegels Philosophie der Einheit und ihre Bedeutung in der Rechtswissenschaft, Königshausen & Neumann, Würzburg (2000), 17f.
  18. ^ Essai sur les mœurs et l’esprit des nations, 1756.
  19. ^ Vom Geist der Gesetze, 1748.
  20. ^ Azurmendi, Joxe: Volksgeist-Herri Gogoa. Ilustraziotik nazismora, p. 65
  21. ^ Azurmendi, Joxe: Volksgeist-Herri Gogoa. Ilustraziotik nazismora, p. 285
  22. ^ "zeitgeist noun – Definition, pictures, pronunciation and usage notes | Oxford Advanced Learner's Dictionary at OxfordLearnersDictionaries.com".
  23. ^ Eero Saarinen (2006), Shaping the Future, Yale University Press, p. 15, ISBN 978-0-972-48812-9
  24. ^ c.f. use of the phrase der Geist seiner Zeit ("the spirit of his time") in Lectures on the Philosophy of History, for example, "no man can surpass his own time, for the spirit of his time is also his own spirit." Glenn Alexander Magee (2010), "Zeitgeist (p. 262)", The Hegel Dictionary, London: A & C Black, ISBN 978-1-847-06591-9
  25. ^ Hendrix, John Shannon. Aesthetics & The Philosophy Of Spirit. New York: Peter Lang. (2005). 4, 11.
  26. ^ Hothersall, D., "History of Psychology", 2004
  27. ^ Forsyth, D. R. (2009). Group dynamics: New York: Wadsworth. [Chapter 9]

 

אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=גייסט&oldid=37168036"