מלקולם גלדוול

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מלקולם גלדוול
Malcolmgladwell.jpg
מלקולם גלדוול, 2008
תאריך לידה 3 בספטמבר 1963
שם מקורי Malcolm Gladwell
מקום לידה פרהאם, המפשייר, אנגליה
עיסוק סופר
לאום Flag of Canada.svg קנדה
שפות היצירה אנגלית
תחום כתיבה Non Fiction
יצירות בולטות נקודת המפנה
מצוינים
פרסים אחד מ-100 האנשים המשפיעים ביותר בעולם של Time ‏(2005)
פרס הראשון למצוינות על דיווח על בעיות חברתיות של האגודה הסוציולוגית האמריקאית (2007)
תואר כבוד מאוניברסיטת ווטרלו (2007)
תואר כבוד מאוניברסיטת טורונטו (2011)
שנות פעילות 1987 - הווה

מלקולם גלאדוולאנגלית: Malcolm Gladwell; נולד ב-3 בספטמבר 1963) הוא חבר מסדר קנדה, עיתונאי, סופר ומרצה קנדי. הוא חי כיום בניו יורק וכותב בניו יורקר מ-1996. גלדוול כתב ארבעה ספרים: "נקודת המפנה", "ממבט ראשון", "מצוינים" ו"מה שראה הכלב" - אוסף של מאמרים שכתב בעיתון. כל ארבעת הספרים היו רבי מכר בדירוג רבי המכר של הניו יורק טיימס.

בספריו ומאמריו גלדוול מתמודד לעתים קרובות עם השלכות בלתי צפויות של מחקרים במדעי החברה ועושה שימוש תכוף ורב בעבודה אקדמית, במיוחד בתחומים של סוציולוגיה, פסיכולוגיה, ופסיכולוגיה חברתית. גלדוול קיבל את אות מסדר קנדה ב-30 ביוני 2011.

נעוריו ותחילת דרכו[עריכת קוד מקור | עריכה]

גלדוול נולד בפרהאם, המפשייר שבאנגליה לג'ויס, פסיכותרפיסטית ילידת ג'מייקה וגרהם גלדוול, פרופסור למתמטיקה בריטי. גלדוול אמר שאמו היא המודל לחיקוי שלו כסופר. כשהיה בן שש עברה משפחתו לאלמירה, שבפרובינציית אונטריו של קנדה.

אביו של גלדוול סיפר שמלקולם היה נער יוצא דופן, נחרץ ושאפתן. כאשר מלקולם היה בן 11, אביו, שהיה פרופסור למתמטיקה והנדסה באוניברסיטת ווטרלו, אפשר לו להסתובב במשרדי האוניברסיטה, דבר שהגדיל את התעניינותו של הילד בקריאה. במהלך שנות התיכון שלו, גלדוול היה מצטיין ריצות חצי מרחק וניצח בשנת 1978 בתחרות למרחק 1500 מטר באליפות התיכונים של אונטריו. באביב 1982, התמחה גלדוול במרכז הלאומי לעיתונאות בוושינגטון. הוא קיבל תואר בהיסטוריה מאוניברסיטת טורונטו בשנת 1984.

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הציונים של גלדוול לא היו טובים מספיק עבור האוניברסיטה בשביל שיוכל להתקבל ללימודי תואר שני. גלדוול אמר על כך: "התקופה בקולג'... לא הייתה הזמן הכי פורה אינטלקטואלית עבורי". בעקבות זאת, הוא החליט ללכת לנושא הפרסום. לאחר שנדחה על ידי כל משרד פרסום שאליו פנה, הוא קיבל תפקיד בעיתון "הצופה האמריקאי" ועבר לאינדיאנה. לאחר מכן הוא כתב עבור "דעה בחדשות", עיתון שמרני בבעלות מיונג מון, כומר באיחוד הכנסיות. בשנת 1987, גלדוול החל לכתוב על עסקים ומדע עבור הוושינגטון פוסט, שם עבד עד 1996. גלדוול ניסח בספרו מצוינים כלל בשם חוק 10,000 השעות. לפי כלל זה, על מנת להפוך למומחה בנושא מסוים יש להתאמן בו כ-10,000 שעות, דבר שלוקח בסביבות ה-10 שנים. גלדוול ציין איך כלל זה מתקיים גם לגביו: "הייתי בהתחלה חסר יכולת תפקוד והרגשתי כמו מומחה בסוף. זה לקח 10 שנים, בדיוק הזמן שצריך".

כשהוא התחיל בניו יורקר בשנת 1996, הוא רצה לכתוב על "המחקר האקדמי הנוכחי שלי על תובנות, תאוריות, כיוון או השראה". משימתו הראשונה הייתה לכתוב כתבה על אופנה. במקום לכתוב על אופנה ברמה גבוהה, העדיף גלדוול לכתוב קטע על אנשים שמייצרים חולצות טריקו, ואמר: "זה היה הרבה יותר מעניין לכתוב כתבה על מישהו שעושה חולצת טי עבור $8 מאשר לכתוב על שמלה שעולה 100,000‏$. אני מתכוון, אתה או אני יכולים לייצר שמלה תמורת 100,000 דולר, אך ליצור חולצת טי עבור $8 - זה הרבה יותר קשה". גלדוול נהיה פופולרי בזכות שני מאמרים שכתב בניו יורקר בשנת 1996: "נקודת המפנה" ו"Cool hunt". שני אלו יהוו את בסיסו של ספרו הראשון של גלדוול, נקודת המפנה, אשר עליו קיבל מראש מקדמה של מיליון דולרים. גם כיום, גלדוול ממשיך לכתוב עבור הניו יורקר. הוא משמש גם כעורך תורם עבור Grantland, אתר הספורט בעיתונות שנוסד על ידי פרשן ה-ESPN, ביל סימונס.

עבודתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

כשנשאל על התהליך מאחורי כתיבתו, גלדוול אמר: "יש לי שני דברים במקביל שאני מתעניין בהם. אני מעוניין לאסוף סיפורים מעניינים, והשני הוא שאני מתעניין באיסוף מחקר מעניין. מה שאני מחפש זה מקרים שבהם הם חופפים". ההשראה הראשונית לספרו הראשון, נקודת המפנה, באה בעקבות ירידה פתאומית של הפשע בעיר ניו יורק. גלדוול רצה להראות בספר שיש זווית רחבה יותר להסתכל על פשע וביקש להסביר תופעות דומות דרך העדשה של האפידמיולוגיה. בעת שגלדוול היה כתב של וושינגטון פוסט, הוא כיסה את מגפת האיידס. הוא החל לשים לב "כמה היו מגיפות מוזרות", באומרו כי יש לאפידמיולוגים "דרך שונה להפליא להסתכל על העולם". המונח "נקודת המפנה" מגיע מרגע במגפה, כאשר הווירוס מגיע למסה קריטית ומתחיל להתפשט בקצב גבוה הרבה יותר.

לאחר ההצלחה של "נקודת המפנה", כתב גלדוול את "ממבט ראשון" בשנת 2005. הספר מסביר כיצד אנשים מפרשים אירועים או רמזים וכיצד חוויות העבר יכולות לגרום לאנשים לקבל החלטות מושכלות במהירות רבה. גלדוול הדגים זאת באמצעות דוגמאות כמו "גטי קורוס" ומחקר על הסבירות של גירושין אצל זוגות נשואים של הפסיכולוג ג'ון גוטמן. שערו של גלדוול היה ההשראה ל"ממבט ראשון". הוא ציין כי הוא החל לקבל דוחות על מהירות כל הזמן, דבר מוזר בהתחשב בעובדה שהוא מעולם לא קיבל אחד לפני והוא התחיל לקבל תשומת לב מיוחדת מאבטחה בשדות התעופה. באירוע מסוים, ניגשו אליו שלושה שוטרים תוך כדי הליכה במנהטן, כי שערו המתולתל התאים לפרופיל של אנס, למרות העובדה שהחשוד כלל לא נראה כמוהו.

ספרו השלישי של גלדוול, מצוינים, פורסם בשנת 2008. הספר בוחן כיצד הסביבה של האדם, יחד עם מוטיבציה אישית, משפיעה על האפשרות וההזדמנות שלו להצליח. השאלה המקורית של גלדוול סובבת סביב עורכי הדין: כיצד רוב עורכי הדין המובילים בניו יורק הם יהודים?. בספר מבחין גלדוול שאנשים מייחסים את הצלחתו של ביל גייטס להיותו "ממש חכם" או "שאפתני באמת". גלדוול ציין שהוא מכיר הרבה שהם אנשים חכמים מאוד ושאפתנים מאוד, אבל להם אין 60 מיליארד דולר. הוא הוסיף ואמר: "זה היכה בי, הרעיון שההבנה שלנו על ההצלחה שלו הייתה ממש גסה. זו הייתה הזדמנות "לחפור קצת" בנושא כדי להשיג הסברים טובים יותר".

ספרו הרביעי של גלדוול, מה שראה הכלב: והרפתקאות אחרות, פורסם ב-20 באוקטובר 2009. "מה שראה הכלב" אוסף יחד את המאמרים האהובים עליו מן ה"ניו יורקר" מאז הצטרף למגזין כסופר בשנת 1996. כל הסיפורים כוללים את אותו נושא, כיצד העולם נראה דרך עיניהם של אחרים, גם אם במקרה מסוים אחד מהאחרים הוא כלב.

ספריו של גלדוול, "נקודת המפנה" ו"ממבט ראשון", היו רבי מכר בינלאומיים. נקודת המפנה מכר מעל שני מיליון עותקים בארצות הברית ו"ממבט ראשון" נמכר במידה דומה.

ביקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

נקודת המפנה נבחר בתור אחד הספרים הטובים ביותר של העשור על ידי לקוחות אמזון, הגארדיאן והטיימס. הוא גם היה במקום החמישי ברשימת רבי המכר של העשור בקטגוריית ספרי עיון ברשימה של בארנס ונובל. "ממבט ראשון" הוכנס על ידי חברת Fast ל-"רשימה של ספרי העסקים הטובים ביותר של 2005". הוא היה גם במקום החמישי של הספרים האהובים על ידי המשתמשים של אמזון ב-2005. "מצוינים" היה במקום הראשון ברשימת רבי המכר של הניו יורק טיימס במשך 11 שבועות ברציפות, ובכך היה במקום העשירי לספרי עיון בשנת 2008. הוא דורג כך גם ברשימה של 50 ספרי עיון הטובים ביותר של 2008 של אל סן פרנסיסקו כרוניקל.

הערכה ביקורתית של עבודתו של גלדוול הייתה מעורבת. רוב השבחים היו על כשרונו לכתוב בצורה בהירה ומשכנעת בעוד רבים היו חלוקים על מסקנותיו או שיטות המחקר שלו.

המגזין פורצ'ן תיאר את נקודת המפנה בתור "ספר מרתק שגורם לך לראות את העולם בצורה שונה". דיילי טלגרף קרא לספר "מחקר שגרתי להפליא של תופעה כמעט לא מובנת, המגפה החברתית". סטיבן פינקר כתב שגלדוול הוא סופר עם "כישרונות רבים... הוא נמנע מנושאים משומשים, שתואמים את הדעה הרווחת, ומעודד את קוראיו לחשוב שוב לחשוב אחרת. הכתיבה שלו ברורה, עם הסברים צלולים ותחושה כי אנחנו משוחחים עם מומחים על עצמנו". בסקירת "ממבט ראשון", בולטימור סאן מכנה את גלדוול "העיתונאי האמריקאי המקורי ביותר מאז טום וולף הצעיר". האקונומיסט קרא ל"מצוינים" "קריאה מרתקת עם מסר חשוב". דוד לאונרדת כתב סקירה בניו יורק טיימס: "בעולם המכריע של כתיבת סיפורת, מלקולם גלדוול הוא קרוב עד כישרון ייחודי כפי שקיים היום". על "מצוינים" כתב לאונרדת כי "(מצוינים) משאיר אותך מהרהר בתאוריות שהומצאו (על ידי גלדוול) במשך ימים אחר כך".

הביקורת על גלדוול נוטה להתמקד בעובדה שהוא עיתונאי ולא אקדמאי, וכתוצאה מכך עבודתו אינו עומד בתקן של כתיבה אקדמית. המבקרים טוענים כי הוא לפעמים מותח סיפורים צבעוניים שלו כדי להחיל אותם על בעיות עסקיות. בניו ריפבליק נכתב על הפרק האחרון של "מצוינים": "אטום לכל צורות החשיבה הביקורתית". גלדוול קיבל גם ביקורת על הדגש שלו על ראיות אנקדוטיות במחקר כדי לתמוך במסקנותיו. סטיבן פינקר קורא תיגר על היושרה של הגישה של גלדוול. אפילו תוך שהוא מהלל את סגנון הכתיבה האטרקטיבי של גלדוול ותוכנו, פינקר כותב כי גלדוול הוא "גאון קטין אשר מבלי משים ממחיש את הסכנות של חשיבה סטטיסטית". בעקבות טעות הפניה בדיווח של גלדוול, פינקר מבקר את חוסר מומחיותו: "אני קורא לזה בעיה ערך Igon: כאשר החינוך של הסופר על נושא מורכב הוא לראיין מומחה, הוא נוטה להציע הכללות, והן בנאליות, קהות או שטחיות ולא נכונות". פובליציסט האינדפנדנט האשים את גלדוול בעשיית פוזות של תובנות ש"מובנות מאליהן". בביקורת הוא האשים את גלדוול בקבלת טענות עם אנלוגיה חלשה וציין כי יש "סלידה לכך". הוא הוסיף כי "גלדוול עשה קריירה מתוך מסירת אמיתות נבובות לאנשים והלבשתן בשפה אימפרסיוניסטית נמלצת כדי לעקוף את השיטה המדעית".

פרסים וכיבודים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 2005 - Time בחר בגלדוול לאחד מ-100 האנשים המשפיעים ביותר.
  • 2007 - זכייה בפרס הראשון למצוינות על דיווח על בעיות חברתיות של האגודה הסוציולוגית האמריקאית.
  • 2007 - תואר כבוד מאוניברסיטת ווטרלו.
  • 2011 - תואר כבוד מאוניברסיטת טורונטו.

ביבליוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]