דוד טפרסון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
דוד טפרסון
אין תמונה חופשית
לידה אוקטובר 1926
קייפטאון, דרום אפריקה
פטירה 27 באוקטובר 2015 (בגיל 89)
תאריך עלייה 15 במאי 1948
כינוי מגדל
השתייכות Palmach.jpg  פלמ"ח
Badge of the Israel Defense Forces.new.svg  צבא הגנה לישראל
דרגה אלוף-משנה  אלוף-משנה
מלחמות וקרבות
מלחמת העצמאות  מלחמת העצמאות
מלחמת סיני  מלחמת סיני
מלחמת ששת הימים  מלחמת ששת הימים
מלחמת ההתשה  מלחמת ההתשה
מלחמת יום הכיפורים  מלחמת יום הכיפורים
מלחמת לבנון הראשונה  מלחמת לבנון הראשונה
מלחמת לבנון השנייה  מלחמת לבנון השנייה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

דוד (דייוויד) טפרסון (אוקטובר 1926 - 27 באוקטובר 2015) היה אלוף-משנה בצה"ל. עד מותו, נחשב לוותיק חיילי המילואים בישראל. אחד משני החיילים היחידים שהשתתפו בכל מלחמות ישראל ואשר זכאים לענוד את כל שבעת אותות המערכה (הראשונים) של צה"ל (ביחד עם סא"ל זאב (טיבי) רם). אביה של השחקנית עידית טפרסון.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

טפרסון נולד בשנת 1926 בקייפטאון בירת דרום אפריקה, כבן השלישי למשפחה של יוצאי ליטא שהיגרו לדרום אפריקה בעקבות הפוגרומים במדינה. הוריו, אייב ואדית, עסקו בניהול בתי מלון בדרום אפריקה.

בשנת 1932, בהיותו בן 6, נשלח להתגורר בחווה של דודו בכפר גאריס (בקרבת הגבול עם נמיביה).

בצעירותו, סבל טפרסון מקשיים בלימודים בשל בעיית דיסלקסיה והוא עבר מספר בתי ספר, אך לא סיים את לימודיו התיכוניים.

ב-15 במאי 1948, יום לאחר הכרזת העצמאות, עלה פטרסון לארץ על גבי האונייה 'טטי', שעל סיפונה היו כ-300 צעירים, בהם ניצולי שואה ומתנדבים מדרום אפריקה, מפינלנד ועוד, שהגיעו על מנת להתגייס לעזרת המדינה העוברית. טפרסון היה אחד מכ-3,500 מתנדבי חוץ לארץ שהגיעו לארץ בתקופת מלחמת העצמאות.

באותו יום החל השלב השני של מלחמת העצמאות, עם פלישת צבאות ערב לישראל וטפרסון גויס למחרת הגעתו. תחילה שובץ כלוחם בגדוד 34 של חטיבת אלכסנדרוני והשתתף בקרבות סביב טנטורה, ראש העין וכפר סבא.

בהמשך יצא לקורס המ"כים והסמלים הראשון בצה"ל. כשיצחק מודעי, מפקד הפלוגה שלו (ולימים ח"כ ושר בממשלות ישראל) סירב לבקשתו להתגייס לפלמ"ח, ערק טפרסון מהחטיבה ועבר לשרת בגדוד התשיעי הממונע של חטיבת הנגב בפלמ"ח, במסגרתו נטל חלק במבצע יואב לכיבוש באר שבע ומבצע עובדה לכיבוש אילת.

בשנת 1949, פגש טפרסון את אשתו לעתיד שושנה, צברית מתל אביב. יחד היו ממקימי מושב הבונים במועצה אזורית חוף הכרמל. בהמשך עברו להתגורר ברמת גן, שם עבד טפרסון כפועל בניין ואף עסק בשיפוצים.

לאחר מלחמת העצמאות, התנדב טפרסון לשירות מילואים ובשנת 1954 השלים את קורס קציני המילואים.

בשנת 1961 עברו הזוג להתגורר בכפר שמריהו, שם הקים טפרסון את חברת הבנייה "דויד טפרסון". בהמשך, פעל להקמתה של יחידה 605 - יחידת המתנדבים של כפר שמריהו.

לצד עבודתו, התמסר טפרסון להנצחת מורשת מח"ל. הוא הקים מוזיאון וארכיון בביתו, כתב ספרים, הקים אתר אינטרנט והיה ממקימי אנדרטת מח"ל בדרך בורמה והאנדרטה לחללי חטיבת המילואים של חיל השריון ("אגרוף ורומח") בסמוך לרנטיס. לאחר מותו, נתרם הארכיון על מח"ל שהקים בביתו למוזיאון לתולדות השריון בלטרון.

בשנת 1997, הוענקה לטפרסון על ידי הרמטכ"ל אמנון ליפקין-שחק, דרגת אלוף-משנה.

הוא המשיך לשרת כקצין במילואים עד יום פטירתו (למעלה מ-67 שנות שירות). עד למותו, נחשב לאיש המילואים הוותיק והמבוגר בצה"ל.

טפרסון הותיר אחריו את שלושת ילדיו - גדי, אסף ושחקנית התיאטרון והקולנוע עידית טפרסון, ונכדים. אשתו שושנה נפטרה בשנת 2010.

בשל מבנהו הפיזי וגובהו (1.96) זכה לכינוי "מגדל".

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • דוד טפרסון, המתנדב. מאנגלית: ברוך קורות. הוצאה עצמית, 1999.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]