דייוויד ג'יימס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
דייוויד ג'יימס
DaJa.JPG
מידע אישי
שם מלא דייוויד בנג'מין ג'יימס
תאריך לידה 1 באוגוסט 1970
מקום לידה ולווין גארדן סיטי שבאנגליה
גובה 1.94 מטר
עמדה שוער
מועדוני נוער
1986 - 1989 ווטפורד
מועדונים מקצועיים*
1989 - 1992
1992 - 1999
1999 - 2001
2001 - 2004
2004 - 2006
2006 - 2010
2010 - 2012
2013
2013
ווטפורד
ליברפול
אסטון וילה
וסטהאם יונייטד
מנצ'סטר סיטי
פורטסמות'
בריסטול סיטי
בורנמות'
IBV (מאמן שחקן)
89 (0)
216 (0)
67 (0)
91 (0)
93 (0)
134 (0)
68 (0)
19(0)
17 (0)
נבחרת לאומית**
1997 - 2010 אנגליה 53 (0)

* מספר ההופעות והשערים במועדון מתייחס למשחקי הליגה
בלבד ומעודכן לתאריך 9 בספטמבר 2013
** המידע על מספר ההופעות והשערים בנבחרת נכון לתאריך
27 ביוני 2010

דייוויד בנג'מין ג'יימסאנגלית: David Benjamin James; נולד ב-1 באוגוסט 1970) הוא כדורגלן עבר אנגלי ששיחק בתפקיד השוער בנבחרת אנגליה. ג'יימס מחזיק בשיא ההופעות לשחקן בתולדות הפרמייר ליג, וכן בשיא הליגה של מספר המשחקים ללא ספיגת שער.[1] במהלך הקריירה הארוכה שלו הוא זכה בגביע הפוטבול ליג עם ליברפול ב-1995, ובגביע ה-FA עם פורטסמות' ב-2008.

קריירת המועדונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'יימס נולד בולווין גארדן סיטי שבהרטפורדשייר, ולאחר שסיים את לימודיו בבית הספר ב-1986, החל להתאמן באקדמיה של מועדון הכדורגל ווטפורד. בתקופתו בקבוצת הנוער של המועדון היה ג'יימס שותף לזכייתה בגביע ה-FA לנוער ב-1989. באותה שנה הוא קודם לראשונה לסגל הקבוצה הבוגרת של ווטפורד, ואת הופעת הבכורה במדיה ערך במשחק ב-25 באוגוסט 1990 מול מילוול. יכולת טובה שהציג הובילה לזימונו לנבחרת אנגליה עד גיל 21, במדיה שיחק עשר פעמים.

במדי ווטפורד שיחק ג'יימס שנתיים וערך 89 הופעות במסגרת הליגה השנייה של הפוטבול ליג בה שיחקה הקבוצה. הוא נבחר לשחקן המצטיין של המועדון בעונת 1990/1991, לאחר שהציל לפחות שער אחד בכל משחקי הליגה וסייע לקבוצה להימנע מירידה לליגה השלישית. לימים נכלל ג'יימס בהיכל התהילה של ווטפורד לאות הוקרה על תרומתו למועדון.[2] ביולי 1992 עבר ג'יימס לליברפול, ששילמה תמורתו 1.25 מיליון לירות שטרלינג.

במדי ליברפול החל ג'יימס לשחק בפרמייר ליג, הליגה האנגלית הבכירה, וערך את הופעת הבכורה שלו באוגוסט 1992, במשחק מול נוטינגהאם פורסט. ג'יימס לא הרשים רבות בתחילת דרכו בליברפול: ב-11 המשחקים הראשונים של עונת 1992/1993 הוא ספג עשרים שערים, וכתוצאה מכך הודח מעמדת השוער הראשון של הקבוצה לטובת ברוס גרובלאר הוותיק. מאוחר יותר, עם זאת, הוחזר להרכב הפותח, ולראשונה באותה עונה שמר על שער נקי מספיגות במשחק מול ארסנל בינואר 1993, בו עצר בעיטת עונשין.

בעונת 1993/1994 השתתף ג'יימס ב-15 משחקי ליגה בלבד, אך בשלוש העונות הבאות ביסס את מעמדו כשוער הקבוע של ליברפול, כאשר בכל אחת מהן שותף בכל המשחקים. בין פברואר 1994 לפברואר 1998 קבע ג'יימס שיא בתולדות הפרמייר ליג של 159 משחקים רצופים בהם השתתף.[3] במהלך שנים אלו הגיע ג'יימס עם ליברפול למספר הישגים, בדמות זכייה בגביע הפוטבול ליג בעונת 1994/1995 והפסד למנצ'סטר יונייטד בגמר גביע ה-FA בעונה העוקבת. עם זאת, במסגרת הליגה לא זכה עמה להצלחה רבה.

יחד עם סטיב מקמנמן, ג'יימי רדנאפ ורובי פאולר, ג'יימס היה חלק מקבוצת שחקנים בליברפול שכונתה "ספייס בויס", בשל התקריות הרבות בהן היו מעורבים מחוץ למגרש במהלך שנות ה-90. לאחר הגעתו של בראד פרידל לליברפול התערער מעמדו של ג'יימס כשוער הראשון של הקבוצה, וביוני 1999 הוא עבר לקבוצת אסטון וילה, ששילמה תמורתו 1.8 מיליון ליש"ט.

ג'יימס ערך את הופעת הבכורה שלו באסטון וילה במשחק מול ניוקאסל יונייטד באוגוסט 1999. בעונתו הראשונה בקבוצה, 1999/2000, לקח חלק חשוב בהעפלת הקבוצה לגמר גביע ה-FA לאחר שעצר את הבעיטה המכריעה בדו-קרב בעיטות עונשין בחצי הגמר מול בולטון וונדררס. במשחק הגמר מול צ'לסי, עם זאת, ביצע טעות שבעקבותיה הבקיעה היריבה את שער הניצחון. הוא המשיך ושיחק באסטון וילה עונה נוספת, במהלכה פתח בכל משחקי הליגה של הקבוצה.

ביולי 2001 עבר ג'יימס לוסטהאם יונייטד, ששילמה תמורתו 3.5 מיליון ליש"ט לאסטון וילה. עם זאת, פציעה ממנה סבל בעת אימוניו עם נבחרת אנגליה גרמה לו להיעדר ממשחק ארבעה חודשים בפתיחת העונה.[4] את משחקו הראשון במדי וסטהאם שיחק רק ב-24 בנובמבר באותה שנה, מול טוטנהאם הוטספר. בעונה הבאה, 2002/2003, הוא שיחק פעם נוספת בכל משחקי הליגה, אך לא מנע את ירידתה של וסטהאם לליגת המשנה, אליפות הפוטבול ליג. לאחר ששיחק 26 משחקים עבור הקבוצה בליגת המשנה חזר ג'יימס לפרמייר ליג בינואר 2004, כאשר חתם בקבוצת מנצ'סטר סיטי. הוא נועד להחליף במנצ'סטר את השוער דייוויד סימן שפרש ממשחק.

עד לסיום עונת 2003/2004 ניצחה מנצ'סטר סיטי ארבעה משחקים בלבד מתוך ה-17 בהם פתח ג'יימס בהרכב, כאשר בשניים מהם עצר בעיטות עונשין, מול וולברהמפטון וונדררס ולסטר סיטי. במחזור האחרון של עונת 2004/2005 הייתה זקוקה מנצ'סטר לניצחון על מידלסברו כדי להעפיל לגביע אופ"א. המאמן סטיוארט פירס השתמש בטקטיקה ייחודית כאשר הסיט את ג'יימס לעמדת ההתקפה והכניס במקומו לשער את מיקי וויבר, אך הקבוצה החמיצה בעיטת עונשין בתוספת הזמן ולא הצליחה לנצח.[5] באוגוסט 2006 הודיע ג'יימס, שהתגרש קודם לכן, שברצונו לעזוב את מנצ'סטר על מנת להיות קרוב לילדיו, שגרו בלונדון, ונענה להצעה שקיבל מקבוצת פורטסמות'.[6] כעבור ימים חתם בקבוצה תמורת 1.2 מיליון ליש"ט.

ג'יימס פתח בהצטיינות את עונת 2006/2007 ולא ספג בכל חמשת משחקיו הראשונים בפורטסמות', שהגיעה עד למקום הראשון בליגה בתחילת העונה. באפריל 2007 שבר ג'יימס את שיא הפרמייר ליג של דייוויד סימן למספר המשחקים הגבוה לשוער ללא ספיגה, כאשר שמר על שער נקי בפעם ה-142 במשחק מול אסטון וילה.[7] בעונה העוקבת המשיך ג'יימס ביכולתו הטובה במדי פורטסמות' וסייע לקבוצה לזכות בגביע ה-FA, לאחר ניצחון בגמר על קארדיף סיטי. הוא אף זכה בבחירה לנבחרת העונה בליגה האנגלית. בין השנים 2006 ו-2008 שבר ג'יימס פעם נוספת את השיא למספר המשחקים הרצופים בפרמייר ליג בהם השתתף. שני שיאיו בתחום נשברו על ידי פרנק למפארד מצ'לסי ובראד פרידל מאסטון וילה בהתאמה.[3]

במשחק מול מנצ'סטר סיטי בפברואר 2009 שבר ג'יימס את שיא ההופעות לשחקן במסגרת הפרמייר ליג, שהיה שייך לגארי ספיד, והעמידו על 536 משחקים. באפריל אותה שנה הוא דורג על ידי המגזין "טיימס" כשחקן ה-15 בטיבו בתולדות פורטסמות'.[8] עונת 2009/2010 הייתה קשה עבור ג'יימס: בתחילת העונה הוא היה שוער המשנה של הקבוצה, ורק לאחר הגעת המאמן אברהם גרנט חזר להרכב הפותח. הקבוצה, שסבלה מקשיים כלכליים כבדים, ירדה לליגת המשנה האנגלית. למרות זאת, הצליח ג'יימס להגיע עם הקבוצה עד לגמר גביע ה-FA, שם הפסידה לצ'לסי.

בקיץ 2010 חתם ג'יימס בבריסטול סיטי מליגת המשנה באנגליה.

במרץ 2013 עבר ג'יימס לשחק בקבוצת IBV האיסלנדית, והוא ישמש בה כמאמן/שחקן.

נבחרת לאומית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בצעירותו שיחק ג'יימס עשרה משחקים במדי נבחרת אנגליה עד גיל 21. הוא ערך את הופעת הבכורה בנבחרת הבוגרת של אנגליה תחת המאמן גלן הודל ב-29 במרץ 1997, במשחק ידידות מול נבחרת מקסיקו. באותו משחק הוא שמר על שער נקי מספיגה בניצחון 0-2. ג'יימס הוא השוער שחום-העור היחיד שייצג את אנגליה בנבחרת הלאומית.[9]

במשך מספר שנים שימש ג'יימס בנבחרת בעיקר כשוער מחליף לדייוויד סימן. כאשר סימן הוצא מהסגל לאחר טעות שביצע במשחק מול נבחרת מקדוניה ב-2002, הפך ג'יימס לשוער הראשון של הנבחרת. הוא המשיך ושמר על מקומו בנבחרת גם לאחר שירד לליגת המשנה עם וסטהאם ב-2003, ובכך הפך לשחקן הראשון מזה ארבע שנים שמשחק בנבחרת אנגליה בעודו מחוץ לליגה הבכירה. הוא היה השוער הבכיר של אנגליה בטורניר יורו 2004 ופתח בכל ארבעת משחקי הנבחרת, שהודחה ברבע הגמר על ידי נבחרת פורטוגל.

ג'יימס איבד את מקומו בהרכב הפותח של אנגליה לאחר טעות קשה שביצע בתיקו 2-2 מול נבחרת אוסטריה בספטמבר 2004. את מקומו כשוער הראשון תפס פול רובינסון. באוגוסט 2005 הוא נכנס כמחליף במשחק מול נבחרת דנמרק וספג את כל ארבעת שערי היריבה בהפסד 4-1 - התבוסה הגדולה ביותר של אנגליה מזה 25 שנה. למרות זאת, הוא המשיך להיות חלק מהנבחרת ונכלל בסגל למונדיאל 2006 כשוער שני לרובינסון, אך לא השתתף באף משחק.

עם הגעתו של המאמן סטיב מקלארן לנבחרת הודח ג'יימס מסגל נבחרת אנגליה יחד עם שחקנים ותיקים נוספים, דייוויד בקהאם וסול קמפבל. הוא לא הופיע בנבחרת במשך למעלה משנה, עד שזומן למשחק מול נבחרת גרמניה באוגוסט 2007. הוא נכנס לפני פתיחת המחצית השנייה של המשחק, ובכך הפך לשחקן פורטסמות' הראשון שמופיע בנבחרת אנגליה מאז 1984. עם זאת, סקוט קרסון הועדף הן על פני ג'יימס והן על פני רובינסון למשחק המכריע במוקדמות יורו 2008, מול נבחרת קרואטיה. אנגליה הפסידה בתוצאה 3-2 ולא העפילה ליורו. לאחר הכישלון פוטר מקלארן מתפקיד המאמן, וג'יימס הביע ביקורת על יחסו כלפי השוערים האנגלים.[10]

בפברואר 2008 זומן ג'יימס על ידי המאמן החדש פאביו קאפלו למשחק מול נבחרת שווייץ, ופתח בהרכב הנבחרת לראשונה מזה קרוב לשלוש שנים. הוא ביסס את מעמדו מחדש כשוער הבכיר של הנבחרת כאשר פתח בכל 13 המשחקים הראשונים של קאפלו בתפקיד, אך פציעות חוזרות ונשנות מהן סבל מאוחר יותר העמידו בספק את סיכוייו להיות השוער הראשון של הנבחרת במונדיאל 2010. ג'יימס לא פתח בהרכב הנבחרת החל ממשחק המוקדמות מול נבחרת אוקראינה באפריל 2009, עד למשחק מול נבחרת יפן במאי 2010. הוא קיבל את החולצה מספר 1 של הנבחרת לקראת המונדיאל, אך לא פתח בשער במשחק הראשון מול נבחרת ארצות הברית. לאחר טעות שביצע רוברט גרין הוא הוכנס לשער הנבחרת ופתח בשלושת המשחקים הבאים, אך הנבחרת הודחה לאחר הפסד לגרמניה בשמינית הגמר.

תארים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ליברפול
אסטון וילה
פורטסמות'
תארים אישיים

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]