חוסמסה

חוסמסה
מידע כללי
סוג מבנה היסטורי
כתובת רח' דוד אלעזר 53, חולון
מיקום חולון
מדינה ישראלישראל ישראל
הקמה ובנייה
תקופת הבנייה ?–2009
תאריך פתיחה רשמי שנות השמונים; פתיחה מחודשת ב-2009
קואורדינטות 32°00′27″N 34°47′07″E / 32.0075°N 34.78527778°E / 32.0075; 34.78527778
museum.holonet.co.il
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
חוסמסה מכיוון רחוב דוד אלעזר (מבט ממערב)
חוסמסה - 1937
זחלילית אוניברסלית בחוסמסה

חוּסַמסָה הוא מבנה בסגנון הבינלאומי בצורת מצודה השוכן בליבם של חורש וגן על גבעה קטנה בעיר חולון. המצודה קרויה ככל הנראה על-שמה של אדמת חוסמס, שמה הערבי של שכבת קרקע באדמות מישור החוף.

מוזיאון חוסמסה "יד להגנה" חולון, הוכר כאתר מורשת על ידי המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל ועל ידי תוכנית ציוני דרך[2].

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השטח עליו ניצב המבנה, שהיה מוקף חולות, נרכש בשנת 1934 מערבים מקומיים על ידי יעקב מירנבורג[3] ושמעון יעבץ, בעלי בנק "אַגְרוֹבַּנְק". הם הקימו במקום את המבנה בן שתי הקומות בצורת מצודה שלה מגדל. המבנה שימש כבית באר ומהקמתו ועד שנת 1948 שימש כמקום לאתר אימונים של ההגנה. במקום נערכו אימוני נשק, שדאות, קשר, עזרה ראשונה, קפא"פ ועוד, ובהם השתתפו אלפי מתאמנים. הבאר והחורשה שימשו כ"סליק" לנשק. שומר הבאר, מרדכי יגאֵל, גר בקומה השנייה.

במלחמת העצמאות שימשה חוסמסה כנקודת תצפית ואיתות מורס, הליוגרף ודגלים, וכתחנה בדרך הביטחון אשר עברה מתל אביב לירושלים ולנגב. הבאר שימשה כמקור מים עד שנת 1995 לערך.

לאחר מלחמת העצמאות ננטש האתר מכיוון ששוב לא היה בו צורך ומשום שהאזור בו שכן לא היה מאוכלס.

הקמת המבנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המהנדס סיניה סירקין מונה לתכנן את המבנה שהוקם מעל באר המים שבאתר חוסמסה וללוות את תהליך הקמתו. המבנה נועד לשמש לשלוש מטרות:[4]

  1. קומת הקרקע נועדה להכיל את המשאבה ששאבה את המים מהבאר והזרימה אותם בצינורות אל בתי שכונת אגרובנק.
  2. הקומה השנייה הכילה את דירת המגורים של שומר הבאר שפיקח על פעולתה התקינה.
  3. מגדל התצפית שהכיל מאגר מים אליו נשאבו מי הבאר.

נטיעת הגן[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלמה אברהמי, הגנן שנטע את העצים הראשונים בחוסמסה, סיפר על הדרך בה נוצר הגן:[5]

לראשונה הגעתי מתל אביב למקום הנקרא חוסמסה. היה זה בסוף 1934, יחד עם אדריכל הגנים יחיאל סגל ז"ל. עלי לציין שבתקופה ההיא נחשה האדריכל יחיאל סגל לגדול האדריכלים בארץ ולפופולארי מאוד. הוא נדרש בזמנו על ידי מפעלי אגרובנק לתכנן את הגן סביב באר המים שהוקמה במרכזו של השטח. עם הגעתנו לשטח, לאחר שעשינו את דרכנו רכובים על סוסים שהמפעל העמיד לרשותנו, ולאחר שעברנו דיונות חולות אין סוף, הגענו אל פסגתה של גבעה שבמרכזה כבר עמד שלד של בנין שהוקם מעל באר מים. נאמר לי שעלינו להתחיל בהקמתו של גן נוי במקום, במרכזו של מדבר ללא נפש חיה. שאלתי בתדהמה האם כבר הוקמו גנים דיים במרכזי האוכלוסייה בתל אביב, עד כי נותר לנו רק להקים גנים כאן. תשובה לא ניתנה על כך. החילונו בעבודה.
מלאכת ביצוע הגן בסביבה זו, כפי שנראתה בשנים 1934–1935 ללא כבישים ודרכי גישה כלשהם, הייתה קשה. מאחר שכלי רכב לא יכלו להגיע למקום היינו חייבים להיעזר בשיירות גמלים לשם העברת החומרים והציוד שנדרשו להקמת הפרויקט, כולל הצמחים לשתילה. הפועלים עשו דרכם ברגל מדי יום, כולל רבים מתושבי מולדת הסמוכה שמצאו פרנסתם בעבודה בחוסמסה.
תחילה עסקנו בהכנת התשתית ולאחר מכן ביתר העבודות להשלמתו של הגן. נבנו קירות וסלעיות מאבני כורכר, הוקמה סוכה נאה מעץ, נטעו עצים, כגון: עצי אורן וברוש, דיוקורנדות ואריסרינות, עצי אלון ומעל לכל מזדקרת לה במלוא הדרה השקמה, במקום מבודד בפסגתו של הגן... בשנת 1935 הושלמה מלאכת הקמתו של הגן שהיה לפינת חן במדבר החולות

"חוסמסה" - יד להגנה, סיפורו של אתר

שטח הגן שניטע בשנות השלושים היה חמישה דונם. בשנות השמונים, כחלק מהכשרתה של חוסמסה כמוזיאון "יד ההגנה", הורחב הגן לשטח של שמונה דונמים[6].

ראשית פעילות האימונים בחוסמסה[עריכת קוד מקור | עריכה]

"אבנר", אחד ממפקדי ההגנה, סיפר בזיכרונותיו על הימים הראשונים של האימונים באתר חוסמסה:[7]

בתרצ"ד (1934) התחלנו בהוצאת חברים למטווחים בכלים קטנים בשטח החולות הגדול שבין מקוה ישראל ובין שכונת מולדת. שמנו לנו למטרה לאפשר לכל חברי השורה, החל במילואים וכלה בטירונים, להתאמן ביריות עם תחמושת חיה. המטווחים נערכו בשבתות...

ספר תולדות ההגנה

המוזיאון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות השמונים, כשהתפתחה שכונת קריית שרת מערבה, הוחלט להפוך את המקום הנטוש לגן ולמוזיאון. במהלך עבודות הכנת הגן, נתקל אחד הדחפורים במתקן להסתרת אמצעי לחימה ששימש כמחבוא לכלי נשק בתקופת המלחמה. בשנות התשעים היו הגן והמוזיאון לאתר פופולרי, ובקיץ נהוג היה לערוך קונצרטים בגן ולקיים הפעלות שונות במוזיאון. בתחילת שנות האלפיים החלה לרדת הפופולריות של הגן בעיקר עקב בניית גנים חדשים בעיר והמתחם החל לסבול מהזנחה ומוונדליזם.

בשנת 2004 המוזיאון נסגר לשם ביצוע עבודות תחזוקה. הוא נפתח מחדש רק לאחר חמש שנים באוקטובר 2009, לאחר ששיפוץ המבנה הסתיים, והוא קרוי "מוזיאון חוסמסה - יד להגנה". במקום תצוגה אודות פעילות ההגנה בחולון בתקופת מלחמת העצמאות, ונערכות בו הרצאות, סיורים ופעילויות. בגן שסביב למבנה פזורים סליקים, מרגמת דוידקה שנוסתה במקום, מרגמה, שריונית ושלטי הדרכה.

ביקור במוזיאון חוסמסה מאפשר למבקרים לחוות את רוח התקופה, באמצעות סיור פעיל הכולל חיפוש סליקים, הפעלת מכשירי מורס וסמפור, גילוי תוואי דרך הביטחון באמצעות משחק אינטראקטיבי ומצגת אורקולית. למוזיאון תוכניות הדרכה לתלמידי בתי ספר בגילאים שונים וכן, לקהל הרחב.

בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

המחזאי חיים נגיד כתב מחזה על ראשיתה של העיר חולון, בשם "פיקניק בחוסמסה"[8]. בדצמבר 1989 עלה המחזה בתיאטרון הקאמרי.

תיאור אתר חוסמסה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגן הציבורי שסביב אתר הבאר[עריכת קוד מקור | עריכה]

השטח הגדול שסביב בית הבאר של חוסמסה עוצב כגן ציבורי מיד עם רכישת המקום בשנת 1934, תוך שילוב מגוון גדול של עצים וצמחים מסוגים שונים. עם הכשרת המקום כחלק מן המוזיאון לפעילות ההגנה בחולון רוכזו בגן אמצעים שונים הממחישים את מצב הביטחון בימי המדינה שבדרך. דגש מיוחד ניתן להצגתם של מתקני ה"סליק", שאחד מהם התגלה בשטח הגן ונותר במקומו המקורי, ואילו האחר שימש את אנשי שכונת מולדת והובא למקום כמוצג מוזיאוני.

חלקם של כוחות המנדט הבריטי מומחש באמצעות כלי הרכב המשוריין ששימש את הבריטים והפך לסימן ההיכר שלהם בארץ ישראל. המשוריין המוצג בגן נלקח שלל מהצבא המצרי במהלך מבצע קדש, הועבר על ידי צה"ל לתצוגה בקיבוץ נחשונים, ונתרם על ידי הקיבוץ למוזיאון חוסמסה[9].

אתר חוסמסה, ששכן מבודד בלב שטח החולות, אפשר לאנשי ההגנה לקיים בו אימונים באש חיה, כולל בחינה של כלי נשק כבדים, מבלי לחשוש להפתעה מצד הכוחות הבריטיים. כלי הנשק שיוצרו על ידי התעשייה הצבאית המחתרתית של ההגנה הובאו אל אתר חוסמסה ונבחנו בה תוך שימוש בתחמושת חיה. תפקידו זה של אתר חוסמסה ממוחש למבקרים באמצעות הצגה של שני כלי הנשק הכבדים ביותר שייצרה ההגנה, מרגמת ה"דוידקה" ומרגמה 81 מ"מ.

מבנה הבאר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית הבאר מהווה את לבו של אתר חוסמסה, ונועד במקור להגן על מקור המים של שכונת אגרובנק. המבנה נמצא בבעלות עיריית חולון, למעט הבאר השייכת לחברת מקורות. בצדו המערבי של המבנה נמצאת הכניסה אל הבאר, בעוד שהכניסה אל המוזיאון נמצאת בצדו המזרחי של המבנה.

תיאור מוזיאון חוסמסה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוזיאון חוסמסה מתפרס על שתי קומות של מבנה הבאר, ועל חדר המדרגות המקשר ביניהן.

קומת הקרקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

קומת הקרקע של המוזיאון מוקדשת להצגת נושא האימונים של חברי ההגנה בחולון.

גלוי ונסתר בתצוגת המוזיאון[עריכת קוד מקור | עריכה]

כחלק מן התפיסה של הצגת הפעילות החשאית של המחתרת באתר חוסמסה, נבנתה התצוגה בצורה מורכבת כך שהמבקר ייחשף בהדרגה הן למעטה הגלוי של הפעילות הלגיטימית במקום והן לרבדים העמוקים יותר של הפעילות הסמויה. תצוגת כלי הנשק, לשם דוגמה, מוצגת מאחורי קיר עץ עם חורי הצצה המאפשרים למבקר לראות אותם רק באופן חלקי, ברחבי התצוגה מוסתרים סליקים עם מסרים סמויים ועם חפצים "אסורים", התמונות המודפסות על לוחות התצוגה מסתירות מאחוריהן את הסיפור האמיתי של המתרחש בתמונה.

חדר המדרגות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאורך חדר המדרגות, המוביל את המבקר בין שתי קומות התצוגה של המוזיאון, שולבו מוצגים ושלטים הממחישים את האווירה הביטחונית של ימי טרום הקמת המדינה. בין המוצגים ניתן למנות דוגמה לסליק ששימש להסתרת נשק, ושקי חול ששימשו להגנת בתי התושבים מפני כדורי הצלפים שנורו עליהם.

הקומה השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקומה השנייה של מוזיאון חוסמסה מוקדשת לפועלם של הלוחמים שתרמו להגנה ולביטחון של חולון, הן במהלך תקופת המאורעות והן בזמן מלחמת העצמאות. כל אחת מארבע פינות חדר התצוגה מדגישה היבט שונה של פעולת אנשי הביטחון:

  1. פעילותם של הנוטרים במהלך תקופת המאורעות.
  2. המלחמה על הדרכים בתקופת המאורעות ובתקופת מלחמת העצמאות.
  3. מעורבותה של חולון במלחמת העצמאות, בדגש על הקרב לכיבוש תל א-ריש.
  4. פעילותם של אנשי הקשר שאתר חוסמסה היווה את אחת מנקודות המפתח בפעילותם.

שני צילומי אוויר גדולים מציגים את הנוף היישובי סביב העיר חולון במהלך שנות הארבעים, וממחישים את מיקומה המבודד של חוסמסה בלב אזור החולות שמדרום לחולון.

חיי היום יום של אנשי חולון בזמני מלחמה ומאורעות[עריכת קוד מקור | עריכה]

התצוגה במוזיאון מבקשת להדגיש כי גם בזמני מתח וקשיים ביטחוניים המשיכו התושבים לקיים את שגרת יומם, תוך שהם נהנים ככל הניתן מחיי תרבות עשירים שכללו הצגות והרצאות. המערכת הרפואית דאגה לשמירה על היגיינה ציבורית ומניעת מחלות, והמערכת הכלכלית השתדלה לספק את צורכי המזון של האוכלוסייה תוך הנהגת תנאי קיצוב וחלוקה שוויונית של המזון הקיים. לצד פעילות השגרה נדרשו התושבים גם להתמודד עם הקשיים שנבעו מן המצב הביטחוני, דוגמת קיום אזכרות לנופלים במערכה.

חפצים ופריטי לבוש מקוריים שנתרמו למוזיאון על ידי חברי ארגון ההגנה בחולון משלימים את התצוגה וממחישים את רוח התקופה.

דרך הביטחון[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחד ממרכיבי הביטחון החשובים ביותר עימם נאלצו התושבים להתמודד הייתה המלחמה על הדרכים, ועל היכולת להמשיך ולנוע בין היישובים היהודיים. דרך הביטחון, שיצאה מתל אביב והובילה דרך חולון אל יישובי הדרום, היוותה את אחד החלקים החשובים ביותר ביכולת העמידה של היישוב היהודי. המוזיאון ממחיש את חשיבותה של הדרך תוך הצגת העמדות שהבטיחו את בטיחות הנסיעה בה, וכלי הרכב עמוסי האספקה שנסעו עליה בדרכם ליישובים הנצורים בדרום יהודה ובירושלים. שרידי דרך הביטחון, שחלקם עדיין קיימים ברחבי העיר חולון, מוצגים גם הם וממחישים את האמצעים הדלים שעמדו לרשות הלוחמים בזמן הקמתה.

המבקרים במוזיאון מוזמנים לתרגל את האיתות באמצעות דגלים וזאת כאמצעי המחשה לתפקידם החשוב של אנשי הקשר אשר אפשרו לתאם את מעבר שיירות האספקה לאורך דרך הביטחון.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • איציק מידן, חוסמסה - יד להגנה, סיפורו של אתר, החברה להגנת הטבע, 1987.
  • יעקב שקולניק, חוסמסה - נוה בחולון, מוסף טיולים "לצאת מהבית".
  • איציק עזרא, מנהרת הזמן, שקמה בת ים, גיליון 1186, 23 בספטמבר 2009.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ כיום שטחי מקוה ישראל הם חלק מפארק אריאל שרון
  2. ^ מדריך לאתרי מורשת - אתרי ביקור ומוזיאונים היסטוריים, המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל, 2019, עמ' 139
  3. ^ דוד תדהר (עורך), "יעקב מירנבורג", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ב (1947), עמ' 937.
  4. ^ "חוסמסה" - יד להגנה, עמ' 6
  5. ^ "חוסמסה" - יד להגנה, עמ' 6-5
  6. ^ "חוסמסה" - יד להגנה, עמ' 6
  7. ^ ספר תולדות ההגנה, חלק ב', עמ' 551
  8. ^ תל אביב, אור עם, תש"ן 1990
  9. ^ שקולניק, חוסמסה - נוה בחולון