דרך שכם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
שלט רחוב.svg
דרך שכם
Nablusst.
מדינה ישראל
עיר ירושלים
שכונה באב א-זהארה
קרוי על שם העיר שכם
קואורדינטות 31°47′14″N 35°13′49″E / 31.78713611°N 35.23031667°E / 31.78713611; 35.23031667
(למפת ירושלים רגילה)
Jerusalem location map with titles2.png
 
דרך שכם
דרך שכם
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
דרך שכם בשלהי התקופה העות'מאנית - מבט מצפון לעבר ירושלים העתיקה

דרך שכם הוא שמו של רחוב בירושלים, על תוואי הדרך ההיסטורית שיצאה מירושלים צפונה לעבר העיר שכם. תחילתו של הרחוב בשער שכם בעיר העתיקה, משם הוא חוצה את העיר לעבר שכונותיה הצפוניות. יחד עם דרך יריחו, דרך יפו, דרך עזה, דרך בית לחם ודרך חברון הוא מהווה חלק מרשת הדרכים שבעבר קישרו את ירושלים עם ערים אחרות, וכיום מהוות חלק ממארג רחובות העיר.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

התקופה העות'מאנית והבריטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיילים טורקים צועדים על דרך שכם, סמוך לאמריקן קולוני

הדרך היוצאת מירושלים צפונה על גב ההר לעבר רמאללה ושכם היא חלק מדרך ההר ההיסטורית. תחילת ההתיישבות לאורכה של הדרך הייתה בסוף המאה ה-19, בשלהי התקופה העות'מאנית, כחלק מתהליך היציאה מן החומות. מעצמות אירופה שחפצו להגדיל את השפעתם בירושלים הקימו מוסדות דת מחוץ לעיר העתיקה אך בסמוך לשעריה, וכך עשו גם לאורך תחילתה של דרך שכם. שכונת מוסררה הערבית נוסדה בצידה המערבי של דרך שכם בצמוד לעיר העתיקה, וערבים אמידים מתושבי העיר העתיקה רכשו אדמות גם צפונה יותר במעלה דרך שכם והקימו עליהם בתי מידות, בתחילה כבתי קיץ ובהמשך כמגורי קבע. בלטו בפעילות זו בני משפחת חוסייני, שהתיישבו באזור שנודע כ"שכונת החוסיינים" ולימים כונתה המושבה האמריקאית, על שמה של הקהילה האמריקאית שהתפתחה באחת האחוזות של החוסיינים. יהודים לא נטו להתיישב בדרך שכם וסביבותיה והעדיפו את השכונות החדשות ממערב לעיר העתיקה, אך יוצאת דופן הייתה שכונת נחלת שמעון שנוסדה בצד דרך שכם בסמוך למערת שמעון הצדיק (שכונה זו ננטשה במלחמת העצמאות עקב היותה מבודדת בין שכונות ערביות).

בתקופת המנדט הבריטי נמשכה מגמת האורבניזציה לאורכה של דרך שכם, והשכונה הערבית האמידה שייח' ג'ראח התפתחה בצפון העיר, באזור הצטלבות דרך שכם עם הדרך העולה להר הצופים והר הזיתים (שם התרחש בשנת 1948 טבח שיירת הדסה).

תקופת השלטון הירדני[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר מלחמת העצמאות נותרה דרך שכם ממזרח לקו העירוני ומקבילה אליו, בתחומי מזרח ירושלים הירדנית. הדרך שימשה ציר תנועה עיקרי בין מזרח ירושלים לעיר רמאללה, ויחד עם שכונת שייח' ג'ראח חצצה בין ירושלים המערבית הישראלית למובלעת הר הצופים. הירדנים הקימו ממערב לדרך שכם את מוצבי גבעת התחמושת וגבעת המבתר, להגן עליה מפני חבירה ישראלית להר הצופים תוך ניתוק דרך ירושלים-רמאללה. במלחמת ששת הימים, לאחר קרב קשה בגבעת התחמושת, השתלט צה"ל על דרך שכם והמשיך את דרכו להר הצופים ולעיר העתיקה.

לאחר מלחמת ששת הימים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר איחוד העיר, המשיכה דרך שכם ההיסטורית לשמש ציר תנועה ראשי בין ירושלים לרמאללה. התפתחות אורבנית מואצת הייתה לאורך המשכו הצפוני של הציר, עם התפתחות מרשימה של השכונות הערביות שועפאט ובית חנינא, ובמקביל פיתוח יזום של נוכחות והתיישבות יהודית על תוואי הדרך. מדינת ישראל הקימה את בניין המטה הארצי של משטרת ישראל על דרך שכם בשנת 1973 מצפון לשכונת שייח' ג'ראח, ובהמשך את קריית הממשלה ע"ש מנחם בגין הסמוכה לו. שכונות הגבעה הצרפתית וגבעת המבתר הוקמו משני צידי הדרך, בין שייח ג'ראח לבין שועפאט. מפקדת פיקוד המרכז של צה"ל הוקמה על גבעה רמה בצפון הציר בואכה רמאללה, יחד עם ייסוד שכונת נווה יעקב, פיתוח אזור התעשייה בעטרות והפעלת שדה התעופה ירושלים בסמוך לו. ציר זה היה לאורך שנים הקשר היחיד של שכונות ומתקנים אלה עם מרכז ירושלים, ולאורכה הייתה תנועה סואנת, יהודית וערבית. עסקים וחנויות נפתחו ופרחו לאורך חלקו הצפוני של הציר, בתחומי השכונות שועפאט ובית חנינא (בקטעים אלה נקרא "דרך שועפאט" ו"דרך בית חנינא", בהתאמה). רצף עירוני לאורך הדרך חיבר כמעט לחלוטין את ירושלים עם רמאללה.

במהלך האינתיפאדה הראשונה הופרו השקט והדו-קיום לאורך תוואי הכביש, כאשר מכוניות ישראליות הפכו מטרה ליידויי אבנים של נוער ערבי, וישראלים חדלו לפקוד את החנויות והעסקים לאורך קטעי "דרך שועפאט" ו"דרך בית חנינא". קו 25 של אגד, אשר חיבר את שכונת נווה יעקב עם מרכז העיר בנתיב זה, סבל לא אחת מהתנכלויות אלה.

דרך שכם כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

החל מסוף שנות ה-90, עם פתיחת כבישים חדשים ועדיפים לתנועה בין מרכז ירושלים וצפונה, פחתה חשיבותו של נתיב דרך שכם כציר תנועה עיקרי. תחילה נפתחה דרך בר לב ("כביש מס' 1") שעקפה ממערב את חלק הדרומי של דרך שכם בכביש רחב ונוח, עד הגבעה הצרפתית, ובהמשך נפתחה דרך עוזי נרקיס, שהמשיכה מהגבעה הצרפתית דרך פסגת זאב אל נווה יעקב. פתיחת צירים אלה הפחיתה משמעותית את התנועה בדרך גב ההר ההיסטורית, בעיקר התנועה היהודית, ובד בבד הפחיתה את החיכוך בין האוכלוסיות.

כיום מורכבת דרך שכם ממספר קטעים לא רציפים, שמשתנים באופיים, ברוחבם ובתפקודם, ונקטעים בידי כבישים ראשיים יותר החוצים אותם. מרבית קטעי דרך שכם מהווים היום יותר רחובות פנימיים שכונתיים או אזוריים מאשר דרך ראשית וסואנת בין ערים.

אתרים חשובים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]