דת בסוריה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
Gnome-edit-clear.svg
ערך זה זקוק לעריכה: ייתכן שהערך סובל מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

87% מהסורים הם מוסלמים, מתוכם 74% הם מוסלמים-סונים ו-13% שיעים (כולל כ-11% עלווים). 10% הם נוצרים (כולל ארמנים ואשורים) וכ-3% דרוזים.

בסוריה יש חופש דת, מטעם השלטון המרכזי. הסורים הערבים ללא הכללת הנוצרים מהווים כ-74% מהאוכלוסייה, כשהסונים הערבים הם 59–60%. ה-BBC העריך כי ישנם גם חצי מיליון עד 3.5 מיליון טורקמנים. קיימת גם קהילה יהודית קטנה מאוד המרוכזת בעיקר בדמשק ובקמישלי בחבל הכורדי.

המיעוט הדרוזי בסוריה נחשב כחלק מהאוכלוסייה המוסלמית[1].

יהודים בסוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קהילה יהודית הייתה קיימת בדמשק ובחלב (ארם צובא) עוד בימי בית שני.

בשנת 1375 הגיע לחלב כתר ארם צובא - ספר תנ"ך עתיק ומוגה היטב, כולל מסורה. הספר נשמר במבנה משלו, ומקומו היה לאחד מקודשי הקהילה היהודית כולה בסוריה.

בניגוד לקהילת חלב, שתושביה נחשבו דתיים יותר, הקהילה היהודית בדמשק נחשבה לגדולה מבין השתיים, המבוססת יותר ובעלת ההשפעה הגדולה ביותר (בין מבחינה פוליטית ובין מבחינה דתית).

בשנת 1492, לאחר גירוש ספרד, הגיעו לסוריה יהודים רבים מספרד אשר הגדילו מאוד את מספר בני הקהילה. ברוב ארצות האסלאם וגם בסוריה נקרא מעמד היהודים "ד'ימי", מעמד נחות מזה של המוסלמים.

מסופה של מלחמת העולם הראשונה, עם נפילת האימפריה העות'מאנית, נשלטה סוריה על ידי המנדט הצרפתי. בשנת 1925 פרץ המרד הדרוזי, שבמהלכו נפגעו גם יהודים רבים מהרובע היהודי בדמשק.

יהדות סוריה נפגעה קשות לאחר עצמאות סוריה. ב-1946 פרצו מהומות אנטי יהודיות ונשללו זכויות יסוד מהיהודים. בשנת 1947, לאחר החלטת האו"ם בכ"ט בנובמבר, התחוללו פרעות קשות ביהודים בערים חלב ודמשק, מהקשות ביותר שספגו יהודי סוריה. הקהילה נפגעה אנושות, בית הכנסת המרכזי של חלב נשרף, ורכוש רב הוצת או נהרס. לאחר הקמת מדינת ישראל נמלטו בעל כורחם רוב יהודי סוריה, ומתוך 30,000 היהודים שחיו בה לפני הבריחה ההמונית נשארו רק כ-5,000[2]. מתוך היהודים שעזבו הגיעו לישראל כ-1700 איש. ב-1948 הוחמר עוד יותר מצב היהודים. נשללו מהם כל זכויות האזרח והוטלו עליהם גזירות כלכליות כבידות. החל מ-1949 נאסר על היהודים לצאת מסוריה.

החל מ-1973 סייעה פעילת זכויות האדם היהודית ג'ודי פלד קאר למעל 3000 יהודים לצאת את גבולות סוריה בהברחה ובתשלום כופר. באמצע שנות התשעים של המאה ה-20, איפשר הנשיא חאפז אל-אסד ליהודי סוריה לצאת מן המדינה, בתנאי שיתחייבו שלא לעלות לישראל. כ-4,000 מן היהודים שיצאו מסוריה נאלצו לתת את כל רכושם לממשלה.

בסוריה אירעו מספר מקרים של רצח יהודים. במרץ 1974 עונו ונרצחו 4 נערות יהודיות מדמשק שניסו להסתנן מסוריה לישראל. זמן קצר לפני כן נרצחו שני צעירים יהודים שניסו אף הם להסתנן מסוריה לישראל. בינואר 1984 נרצחו בחלב אישה בהריון ושני ילדיה הקטנים[3][4].

נוצרים בסוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נוצרים בסוריה מהווים כ-10% מהאוכלוסייה[5]. העדה הנוצרית הגדולה במדינה היא הכנסייה האורתודוקסית המזרחית של אנטיוכיה (המכונה הפטריארכיה היוונית האורתודוקסית של אנטיוכיה וכל המזרח)[6], ואחריה צמודה הכנסייה הקתולית המלקית, אחת ממזרח הקתולית כנסיות, אשר יש שורש משותף עם הכנסייה האורתודוקסית המזרחית של אנטיוכיה, ולאחר מכן על ידי האורתודוקסיה מזרחי כנסיות כמו הכנסייה הסורית אורתודוקסית ואת הכנסייה האפוסטולית ארמני . יש גם מיעוט של פרוטסטנטים וחברי הכנסייה האשורית ואת הכשדים הכנסייה הקתולית. ההערכה היא כי בעיר חלב יש את המספר הגדול ביותר של נוצרים בסוריה. בשנת השלטון העות'מאני מאוחר, אחוז גדול של נוצרים סורים היגרו מסוריה, במיוחד לאחר שרשרת הדמים של אירועים ממוקדים נוצרים בפרט 1840, 1860 הטבח, ואת רצח העם האשורי. על פי ההיסטוריון פיליפ היטי, כ־900,000 סורים הגיעו לארצות הברית בין השנים 1899–1919 (יותר מ־90% מהם נוצרים). הסורים שהופנו כוללים את סוריה ההיסטורית או את הלבנט המקיף את סוריה, לבנון, ירדן ופלסטין. נוצרים סורים נוטים להיות עשירים יחסית ומשכילים מאוד[7].

מוסלמים בסוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האסלאם מונה 87% מתוכם 74% מוסלמים סונים ו13% הם מוסלמים שיעים (כולל כ-11% עלווים).

כמה עדות וזרמים שונים של האסלאם נהוגים בתוך סוריה, שהם ביחד מהווים כ -71% מהאוכלוסייה ומהווים רוב ברוב מחוזות המדינה.

המוסלמים הסונים מהווים את רוב המוסלמים בארץ (60% מכלל אוכלוסיית סוריה). העלווים הם הקבוצה הלא-הסונית השולטת (11% מאוכלוסיית המדינה), ואחריו שיעי האיסמעילים (3%) והחרדי השיעי (2%). הנוצרים, הקבוצה הלא-מוסלמית העיקרית במדינה, מהווים 10% וישנם דרוזים שכוללים כ-4% מכלל האוכלוסייה. ישנה גם קהילה קוראנית בתוך סוריה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא דת בסוריה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]