הארוחה שלי עם אנדרה
 | |
| בימוי | לואי מאל |
|---|---|
| הופק בידי |
George W. George  |
| תסריט |
אנדרה גרגורי וולאס שון |
| עריכה |
סוזן ברון |
| שחקנים ראשיים |
אנדרה גרגורי וולאס שון |
| מוזיקה |
אלן שון |
| צילום |
Jeri Sopanen |
| מדינה |
ארצות הברית |
| חברה מפיצה |
New Yorker Films |
| שיטת הפצה |
וידאו על פי דרישה |
| הקרנת בכורה |
8 באוקטובר 1981 |
| משך הקרנה | 111 דקות |
| שפת הסרט |
אנגלית |
| סוגה | סרט ניסיוני, אוונגרד |
| דף הסרט ב־IMDb | |
  | |
הארוחה שלי עם אנדרה (My Dinner with Andre ; מתורגם גם: ארוחת הערב שלי עם אנדרה) הוא סרט ניסיוני אמריקאי משנת 1981 בבימויו של לואי מאל, ונכתב על ידי אנדרה גרגורי ווולאס שון המגלמים גרסאות בדיוניות של עצמם וחולקים שיחה ב-Café des Artistes במנהטן. הדיאלוג כולל נושאים כמו תיאטרון, אוונגרד, אסתטיקה ומהות החיים.
מבנה ועלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הסרט נפתח ומסתיים במונולוג פנימי של וולי, מחזאי ניו-יורקי, חושש מארוחת ערב עם חברו הוותיק אנדרה, ממנו נמנע מאז ויתר על הקריירה שלו כבמאי תיאטרון ב-1975 נכנס למשבר אמצע החיים רוחני ממושך הכולל: סינכרוניות, רוחניות מזרחית, חווית סף מוות והשאיפה לאוטופיה-קומונלית.
עיקר כולל את השיחה שנערכת בין וולי ואנדרה במהלך הארוחה. במסעדה ניו יורקית מפוארת, אנדרה מספר לוואלי על כמה מההרפתקאות שעברו מאז שהתראו לאחרונה, הכוללות עבודה עם המנטור שלו, הבמאי יז'י גרוטובסקי, וקבוצת שחקנים פולנים ביער בפולין. בטיון בסהרה ניסה ליצור מחזה המבוסס על הנסיך הקטן מאת סנט-אכזופרי, ולבקר בפיינדהורן בסקוטלנד. האחרון בשורה של אירועים זו היה כאשר אנדרה וקבוצה קטנה של חברים ארגנו מיצג בנושא ליל כל הקדושים, וחלקו כלל משתתפים שנקברו בחיים לכחצי שעה.
בעוד אנדרה אומר שהוא צריך לעשות את כל הדברים האלה כדי לצאת מהתלם שהוא היה בו וללמוד איך להיות אנושי, וולי טוען שלחיות כפי שעשה אנדרה בשנים האחרונות פשוט לא אפשרי עבור רוב האנשים, והוא מתאר כיצד הוא מוצא הנאה בדברים רגילים יותר, כמו כוס קפה או השמיכה החשמלית החדשה שלו. אנדרה טוען שהתמקדות רבה מדי בנוחות עלולה להיות מסוכנת, ואומר שמה שעובר לחיים נורמליים בניו יורק בסוף שנות ה-70 דומה יותר לחיים בחלום מאשר לחיות במציאות. בעוד וולי מסכים עם הרבה מביקורותיו של אנדרה על החברה המודרנית, הוא מסתפק בהיבטים המיסטיים יותר של סיפוריו של אנדרה, מכיוון שיש לו השקפת עולם רציונלית ומדעית.
לאחר שכל הלקוחות האחרים כבר עזבו את המסעדה, החברים נפרדים, לאחר שכל אחד התבטא בגלוי והרגיש שהשני קשוב לו. אנדרה שילם עבור ארוחת הערב, וולי מפנק את עצמו בנסיעה במונית, והוא מבחין בחיבור עמוק לכל המקומות המוכרים שהוא עובר בדרך הביתה. הוא מספר שכאשר הוא רואה את חברתו, הוא מספר לה הכל על ארוחת הערב שלו עם אנדרה.
שחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אנדרה גרגורי – אנדרה
- וולאס שון – וולאס "וולי" שון
- ז'אן לנואר – מלצר
- רוי באטלר – ברמן
- סינדי לו אדקינס – נערת מעילים
הפקה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הסרט מכיל פרטים אוטוביוגרפיים רבים של צמד השחקנים שגם כתבו את התסריט. לאחר שבילה מספר שנים מחוץ לתיאטרון, אנדרה גרגורי חיפש לחזור אליו, אז הוא שאל את חברו וולאס שון אם ירצה לעשות משהו יחדיו. שון ידע שגרגורי רוצה לספר את הסיפור שלו, ושעבד עם ביוגרף בשלב מסוים, והציע להם לפתח סיפור המורכב משיחה בין שניהם, כשהעניין נובע מהאישיות המנוגדת שלהם ומהאנקדוטות של גרגורי. לאחר ששיחק לאחרונה בסרטיו הראשונים, שון ראה את הפרויקט כסרט, ולא כמחזה.
למרות שהסרט התבסס על אירועים בחיי השחקנים, גרגורי ושון הכחישו (בראיון עם מבקר הקולנוע רוג'ר אברט) שהם פשוט שיחקו את עצמם, ואמרו שאם הם יעשו מחדש את הסרט, הם יחליפו דמויות כדי להוכיח את הנקודה. בראיון עם נואה באומבך ב-2009, אמר שון:
למעשה הייתה לי מטרה כשכתבתי את [התסריט]: רציתי להרוס את הבחור הזה ששיחקתי, במידה שהיה בו משהו "ממני". רציתי להרוג את הצד הזה של עצמי על ידי יצירת הסרט, כי הבחור הזה לגמרי מונע מפחד.
בזמן ששון וגרגורי ניסו למצוא מישהו שיביים את הסרט, גרגורי קיבל שיחת טלפון, שבהתחלה חשב שהיא מתיחה, מהבמאי הצרפתי לואי מאל, שאמר שקרא עותק של התסריט שקיבל מחבר משותף והוא רצה לביים את הסרט, או אפילו רק להיות מפיק, אם גרגורי ושון לא חשבו שהוא הבמאי הנכון. הכותבים הביאו את מאל להפקה, והוא עבד איתם כדי לחתוך החוצה שעה שלמה מהתסריט שהיה אז באורך שלוש שעות. מאוחר יותר אמר שון שאמנם הוא בנה בקפידה את התסריט והיה מעדיף לעשות את הסרט הארוך יותר, אבל מאל ניצח ברוב הוויכוחים, והוא מוכיר תודה למאל שהחדיר לסרט חום שעזר לו להתחבר לקהל.
חזרה שנערכה במסעדה גרמה למאל לתהות אם יש לשנות את תפאורת הסרט, מכיוון שנראה שהאכילה עשויה ליצור בעיות. שון וגרגורי ניסו לחשוב מה עוד הדמויות שלהם יכולות לעשות, אבל הם בסופו של דבר פשוט שגרגורי לא אוכל הרבה, מכיוון שהוא זה שמדבר רוב הסרט.
הסרט צולם בדצמבר 1980 בריצ'מונד בורג'יניה, במלון ג'פרסון שהיה אז פנוי, ששוחזר מאז ונפתח מחדש כמקום יוקרתי.[1] הסט תוכנן כך שייראה כמו ה-Café des Artistes בניו יורק, והצילומים נמשכו שבועיים.[2] לויד קאופמן היה מנהל ההפקה של הסרט, וטרומה סיפקה תמיכה בהפקה.
אזכורים[עריכת קוד מקור | עריכה]
במהלך הסרט, אנדרה מתייחס לאשתו "צ'יקיטה". בחיים האמיתיים, אנדרה גרגורי היה נשוי למרצדס "צ'יקיטה" נבלטו (Mercedes "Chiquita" Nebelthau) עד מותה ב-1992.[3] נבלטו הייתה יוצרת דוקומנטרית ששיתפה פעולה בשלושה סרטים של יז'י גרוטובסקי, עליו דנים אנדרה וולי בסרט.[3]
וולי מתייחס מספר פעמים ל"חברתו דבי". בת זוגו הוותיקה של שון בחיים האמיתיים היא סופרת הסיפורים הקצרים דבורה אייזנברג (אנ'), שעדיין לא פרסמה דבר בזמן הסרט. אייזנברג מופיע בתחילת הסרט כשוולי סורק את המסעדה בעודו עומד בבר ומחכה לאנדרה.
בשלב מסוים בסרט, אנדרה מתייחס ל"ROC", מתמטיקאי סקוטי שטען שפגש באל פאן. מדובר בראשי התיבות של רוברט אוגילבי קרומבי (Robert Ogilvie Crombie), ממייסדי קרן פינדהורן (אנ').[4]
במהלך השיחה אנדרה מזכיר את תפיסתו התפילה של מרטין בובר בספר שחיבר על החסידות, וולי מושווה את עמדתו של אנדרה לאקזיסטנציאליזם של מרטין היידגר.
אנדרה מציין במהלך השיחה שביקר בישראל.
קבלה וביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]
הסרט הוצג בבכורה עולמית בפסטיבל הסרטים טלורייד.[5]
באתר Rotten Tomatoes, לסרט יש דירוג של 92% על סמך 25 ביקורות, עם ציון ממוצע של 7.8 מתוך 10.[6] ב-Metacritic יש לו ציון של 83 מתוך 100 על סמך 15 ביקורות, מה שמצביע על "הערכה אוניברסלית".[7]
רוג'ר אברט וג'ין סיסקל (אנ') הרעיפו שבחים רבים לסרט, והמפיקים טענו ש אברט עזר לכך שהסרט הוקרן בבתי הקולנוע למשך שנה.[8] אברט בחר בו כסרט הטוב ביותר של 1981, והוא וסיסקל דירגו אותו מאוחר יותר כסרט החמישי והרביעי הטוב ביותר, בהתאמה, של שנות ה-80.[9] בשנת 1999, אברט הוסיף את הסרט לסדרת המאמרים שלו "הסרטים גדולים", התחיל את הביקורת הרטרוספקטיבית בכך שאמר: "מישהו שאל אותי לפני כמה ימים אם אני יכול לתת שם לסרט שהיה נטול קלישאות לחלוטין. חשבתי לרגע, ואז עניתי, הארוחה שלי עם אנדרה".[10]
בטקס פרסי מבקרי הקולנוע השני של בוסטון, הסרט זכה בפרס הסרט האמריקאי הטוב ביותר לשנת 1981, ושון וגרגורי זכו בתסריט הטוב ביותר.
בתרבות הפופולרית[עריכת קוד מקור | עריכה]
- טור הקומיקס "הצד הרחוק" (The Far Side) של גארי לארסון, שפורסם ב-21 ביולי 1982, נקרא "הארוחה שלי עם אנדי".[11]
- הסרט "ארוחת הבוקר שלי עם בלסי" מ-1983 הוא פרודיה על הסרט, בו אנדי קאופמן מנהל דיון על ארוחת בוקר בדיינר עם המתאבק פרדי בלסי (אנ').
- שמות הדמויות בסרט האנימציה הקצר ההרפתקאות של אנדריי ווואלי ב. מ-1984 הם מחווה לסרט.
- בפרק העונה החמישית של משפחת סימפסון בשם "Boy-Scoutz 'n the Hood" מ-1993, מרטין פרינס משחק במשחק ארקייד המבוסס על הסרט.
- העונה הראשונה של הסיטקום פרייזר מסתיימת בפרק שכותרתו "הקפה שלי עם ניילס" מ-1994, המבוסס באופן רופף על מבנה הסרט.[12] הסרט מוזכר ישירות גם בפרק "סיפור גן החיות" מ-1998 (עונה 5) כאשר מרטין אומר בלעג על הצפייה בסרט: "איזה מתח! האם הם יזמינו קינוח? האם ישאירו טיפ טוב?".[13]
- במהלך כתוביות הסיום של הסרט מחכים לגופמן (1996), קורקי סיינט קלייר מציג בובות פעולה של הדמויות מהסרט.
- הפרק ה-19 בעונה השנייה של סדרת הטלוויזיה קומיוניטי, שנקרא "לימודי קולנוע ביקורתיים" (אנ'), מבוסס על הסרט באופן נרחב ומתייחס אליו ישירות.[14]
- בסדרת הטלוויזיה איש משפחה, בפרק "Brian the Closer" מ-2014, המשפחה צופה בטלוויזיה ב"ארוחת הערב שלי עם אנדרה הענק".
- סצנת הפתיחה של פרק העונה הראשונה של Nirvanna the Band the Show מ-2017 מציג את הדמות הראשית מחקה את מעשיו של וולי מתחילת הסרט.[15]
- הסרט הקצר עטור הפרסים הארוחה שלי עם ורנר מ-2019 של הבמאי מאבריק מור הוא פרודיה הן על הסרט והן על "הידידות המטורפת לחלוטין" בין הקולנוען ורנר הרצוג והשחקן קלאוס קינסקי.[16]
- הכותרת של פרק הבכורה של העונה החמישית של ריק ומורטי, "Mort Dinner Rick Andre" מ-2021, היא פרודיה על כותרת הסרט.[17][18]
לקריאות נוספות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- וולאס שון, אנדרה גרגורי. ארוחת הערב שלי עם אנדרה: תסריט לסרט בבימויו של לואי מאל. תרגום: דורית גינת, תל-אביב: י. גולן, 1988.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
"הארוחה שלי עם אנדרה", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
"הארוחה שלי עם אנדרה", באתר AllMovie (באנגלית)
"הארוחה שלי עם אנדרה", באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)- "הארוחה שלי עם אנדרה", באתר Metacritic (באנגלית)
- "הארוחה שלי עם אנדרה", באתר אידיבי
"הארוחה שלי עם אנדרה", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ "Talking Heads". Style Weekly. 26 בינואר 2021.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Taubin, Amy (2009). "My Dinner with André: Long, Strange Trips". The Criterion Collection. נבדק ב-2018-01-27.
- ^ 1 2 "Mercedes Gregory, Film Maker, Dead; Documentarian, 56". The New York Times. 12 בפברואר 1992. נבדק ב-2014-04-10.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "R. Olgivie Crombie (1899 - 1975)".
- ^ Ebert, Roger. "My Dinner with Andre movie review (1981) | Roger Ebert". rogerebert.com (באנגלית). נבדק ב-2022-09-05.
- ^ "My Dinner With Andre (1981)" – via www.rottentomatoes.com.
- ^ "My Dinner With Andre" – via www.metacritic.com.
- ^ Barnes, Mike (2013-04-04). "Critic Roger Ebert Dies at 70". The Hollywood Reporter. נבדק ב-4 באפריל 2013.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Siskel and Ebert Best Movies of the 1980's (part 3 of 3)". ארכיון מ-2021-12-12 – via www.youtube.com.
- ^ "My Dinner with Andre." Chicago Sun-Times.
- ^ "My dinner with Andy". Arizona Republic. 21 ביולי 1982. p. 130.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Kurland, Daniel (2015-08-04). "'Frasier' Explored What It Means to Be Happy in its Real-Time Bottle Episode, "My Coffee with Niles"". Vulture (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2021-10-26.
- ^ "The Zoo Story — Frasier Transcripts Season 5 Episode 12 — The Frasier Archives". www.kacl780.net. נבדק ב-2021-10-26.
- ^ VanDerWerff, Emily (24 במרץ 2011). "Critical Film Studies". The A.V. Club. נבדק ב-23 ביוני 2011.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Nirvanna the Band the Show: the Interview". Brief Take (בCanadian English). 2017-03-16. נבדק ב-2017-05-04.
- ^ Watch: Blind Date Dinner: Comedy Short Film; 'My Dinner with Werner' by Alex Billington, February 3, 2022.
- ^ "Watch Rick and Morty on Adult Swim". Adult Swim.
- ^ Archer, Wesley; Tesoro, Johnny; Hair, Jacob (2021-06-20), Mort Dinner Rick Andre, Rick and Morty, נבדק ב-2022-06-11