הוצוליה
הוצוליה או הוצולשצ'ינה (באוקראינית וברוסית: Гуцульщина (ברוסית נהגית: גוצולשצ'ינה), בפולנית: Huculszczyzna, בסלובקית: Huculsko) היא "ארץ ההוצולים", כלומר האזור במערב אוקראינה, בחלק הדרום-מזרחי של הרי הקרפטים המזרחיים, המיושב על ידי ההוצולים, קבוצה אתנית-תרבותית אוקראינית. הוצוליה כוללת חלקים מהאזורים ההיסטוריים של בוקובינה, פוקוטיה, מרמורש, זקרפטיה ובמידה פחותה יותר גליציה.
במהלך ימי הביניים הוצוליה או חלקים ממנה היוו חלק מנסיכות האליץ'-וולין ומנסיכות מולדובה, לאחר מכן הייתה הוצוליה חלק מהאיחוד הפולני-ליטאי והחל מהמאה ה-18 חלק מהאימפריה האוסטרית על גלגוליה ובמאה ה-20 חלק מצ'כוסלובקיה, וברית המועצות.
לזמן קצר מאוד אחרי מלחמת העולם הראשונה , ב-1919 היה ניסיון קצר ימים להקים ישות מדינית עצמית - רפובליקת הוצוליה.
בימינו רובה נמצא בתוך גבולות אוקראינה העצמאית בדרום מערבה של מדינה זו, ואילו הקצה הדרומי שלה הוא חלק מרומניה.
מקרב תושבי הוצוליה וצאצאיהם קמו אישים שתרמו למורשת הלאומית של אוקראינה, רומניה ואף פולין, כדוגמת הסופר הצרפתי יליד רומניה מאטיי וישינאק, או המלחין הרומני צ'יפריאן פורומבסקו (במקור: ציפריאן גולמביובסקי). אחד מגבוריה הלאומיים היה ההיידוק אולכסה דובבוש.
גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
את גבולותיה הדרומיים והצפוניים של ארץ ההוצולים מסמנים רכסי הרים גבוהים ועמקי נהרות. בגבול הדרומי מתרוממים רכסים המופרדים ביניהם על ידי נהרות: רכסי גורגן והרי פוקוטיה ובוקובינה[1], חלק מצ'רנוהורה, הצד המזרחי של הר סווידיבץ, האלפים ההוצולים הידועים גם כהרי ראחוב, והמדרונות הצפוניים של הרי צ'יבצין (צ'יבצ'ין-הְריניאב)[2].
הגבול הצפוני עובר בין זלנה -דלאטין - יאבלוניב - פיסטין - קוסוב - קוטי - ויז'ניץ, אם כי גבולות הוצוליה פורצים גם אל קולומיה ונדבורנה. במזרח עובר גבול הוצוליה דרך ויז'ניץ - ברהומט - מיגובה- בניליב-פידגירני. ממערב גובלת הוצוליה בעמק הפרוט עד דלאטין. מספר כפרים הוצולים נמצאים בחלק הרומני של מרמורש ודרום בוקובינה.
כל שטחה של הוצוליה משתרע על הרים שהם חלק מהרי הקרפטים וכוללים שמורות טבע ופארקים לאומיים. בערך שלושת רבעים משטח הוצוליה מכוסה יערות, השאר הוא שטחים מיושבים וכרי דשא. בהרי האזור נמצאים מקורות הנהרות פרוט, סירט, סוצ'אבה, מולדובה, צ'רמוש, ביסטריצה של נדבורנה, וטיסה.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ימי קדם. דאקים ואחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]
באזור נמצאו שרידי בני אדם מלפני 100,000 שנה. יישובים מסוימים כמו למשל קוסוב היו מאוכלסים עוד בתקופה הנאוליטית (4000-6000 לפנה"ס). בחפירות הארכאולוגיות שנערכו בשלהי המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20 בקורגנים ה"קרפטיים" שבעמקי הנהרות מסביב לקולומיה וקוסוב נתגלו ממצאים אופייניים לתרבות הדאקית ולתרבות צ'רניאחיב.
פלישת הסלאבים רוס של קייב וגליציה-ווליניה[עריכת קוד מקור | עריכה]
באלף הראשון לספירה ישבו באזור שבטים סלאביים של הקרואטים הלבנים. אחרי היווצרות רוס של קייב הם הפכו לבני חסות של מדינה זו. טופונימים בעמקי הנהרות כמו קניאז'דביר על נהר פרוט, קניאז'ה על נהר צ'רמוש, יער קניאז'י על יד ברזיב ויז'ני ומרעה בויארסקה בזלנה מצביעים על התיישבות במאות 9–13 בתקופת נסיכות קייב ובמאות 12–14 בימי נסיכות גליציה-הליץ'-ווליניה. (גליציה-ווליניה).
בין פולין, הונגריה וטרנסילבניה, האימפריה בעות'מאנית ומולדובה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הכרוקניה הגליציאנית-וולינית מציינת מחצבות מלח ("המלח של קולומיה"). ב-1367 מתועד מרכז הפקת מלח באוטורופי. בצ'רטרים ותעודות עירוניות ומחוזיות מתחילת המאה -15 מציינים שמות של יישובים ומנזרים באזור ההוצולי - ברזיב (1412), פיסטין (1416), קוסוב (1424), לוך (1439), פצ'ניז'ין(1443), קוטי (1449), ויז'ניציה (1450) ופניב (1454). אוכלוסיית האזור הלכה וגדלה עקב גלי פליטים מן הכפרים אל ההרים. הם נמלטו על מנת להינצל מה"צמיתות". באמצע המאה ה-19 היו ב"הוצוליה" כ-100 כפרים ו10 ערים הוצוליים.
תאוריות על מוצא ההוצולים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתנולוגים אוקראינים אחדים סבורים כי ההוצולים הם צאצאים של שבטים סלאבים קדומים. לעומת זאת היו אתנולוגים רומנים שתמכו במוצאם הדאקי או סברו שהם רומנים שעברו סלאביזציה. העיסוק ברעיית הצאן בשכנותם של הרומנים הביא לניב ההוצולי האוקראיני כמה השפעות של אוצר המלים הרומני ולתרבות ההוצולים מספר מנהגים רומנים. הייתה גם השפעה של תרבות ההוצולים ולניבם על תושבים רומנים בסביבתם.
התסיסה בקרב ההוצולים נגד האצולה ההונגרית והפולנית[עריכת קוד מקור | עריכה]
עדויות היסטוריות ראשונות על הוצוליה קיימות במקורות פולניים מ- המאות ה-15 -ה-14. בתקופתו של קז'ימייז' השלישי הגדול עבר רוב האזור לשליטת הממלכה (ה"רפובליקה" המונרכית) הפולנית.
על האדמות ההוצוליות לא נכפו חובות פאודליים מסוג הקורווה, עבודות כפייה הקרויות פאנשצ'ינה או בארשצ'ינה, אבל במקומן הייתה נהוגה גביית מיסים תקופתיים בכסף ובמוצרים לטובת בעלי האחוזות בסביבה. במאות 14–16 רוב ההוצולים, איכרים ורועי צאן סבלו מדיכוי המגנטים הפולנים והאצילים ההונגרים. עם זאת צמחה בקרבם גם שכבת אצילים קטנים משלהם, למשל בברזיב. אצילים אלה יחד עם האיכרים ההוצולים, השתתפו בשנים 1490–1492 במרד נגד פולין.
עד שנת 1770 חולקה הוצוליה בין נסיכות מולדובה בחסות עות'מאנית, לפולין ולממלכת הונגריה הפורמלית שבמסגרת האימפריה ההבסבורגית.
בשנת 1509 ושנות ה-1530 סייעו ההוצולים לנסיכי מולדובה במלחמותיהן נגד פולין.
האצילים הפולנים עמדו מדי פעם בפני התקוממויות ספונטניות של האיכרים ההוצולים. ההוצולים השתתפו במרד האיכרים הקוזקים בראשות סוורין נאליבאיקו. כמו כן לקחו חלק במלחמת הקוזקים בראשות בוגדאן חמלניצקי נגד פולין, בפרט במרד בשנת 1654 בראשות סמיון ויסוצ'אן בפוקוטיה, שהטיל מצור על הטירה הפולנית בפניב.
החל מאמצע המאה ה-16 ועד שנות ה-1870 פעלו באזור ההוצולי כנופיות "היידוקים", פורעי חוק שנקראו "אופרישקי" שנקמו את העוולות שסבלו פשוטי העם מטעם המגנטים וסוכניהם. המפורסם מביניהם היה אולקסה דובבוש. בשנות ה-1840 העושק והגזרות גרמו להתקוממויות כמו זו שבראשות לוקיאן קוביליצה.
השלטון האוסטרי[עריכת קוד מקור | עריכה]
אחרי 1770 סופח חבל ההוצולים כמעט כולו לאוסטריה ההבסבורגית (מ-1804 במסגרת האימפריה האוסטרית, מ-1867 במסגרת האימפריה האוסטרו-הונגרית).
במאה ה-20 התלבטו ההוצולים סביב התודעה הלאומית וסוגיות חברתיות. ביישוביהם פעלו המפלגה הרדיקלית האוקראינית וחברת ה"סץ'" בראשות קיריל טריליובסקי, שבחסות פעילויות ספורט וכיבוי אש, פעלה למען השחרור מתחת השלטון האוסטרי והפולני. בשנת 1911 ארגן גנאט חוטקביץ' תיאטרון חובבים בניב ההוצולי, בהשתתפותם של הבמאים א. רמז ולס קורבאס. בשנים 1915-1914 התארגנה במקום פעילות של רובאים אוקראינים. אחרי מלחמת העולם הראשונה ב-1919 הוקמה רפובליקה הוצולית, ישות מדינית אשר לא האריכה ימים.
ס"כ שטח חבל "הוצוליה" (באוקראינית:גוצולשצ'ינה) הוא לערך 6,500 קמ"ר.
תחת השלטון האוסטרי והרומני ראו ההוצולים את עצמם חלק מהקבוצה היותר רחבה של הרוטנים (רוּסין) או דוברי רוטנית ("רוסקי"). הם הגדירו את עצמם גם כ"רוטנים הרריים" או "רועי צאן אוקראינים הרריים". מאז איחוד רוב רובו של החבל ההוצולי עם אוקראינה הם מזדהים עם הזהות הלאומית האוקראינית. במפקד האוכלוסין הכלל-אוקראיני משנת 2001 21,400 תושבים מאוקראינה זיהו עצמם כבני תת-הקבוצה האתנית ההוצולית. כולם, פרט ל 8 רשמו את עצמם גם כאוקראינים אתנים.
עד שנת 1945 היו ההוצולים מפוצלים. עד למלחמת העולם הראשונה רוב רובם נמצאו בשטחי האימפריה האוסטרו-הונגרית (שקמה רשמית ב-1867):חלק מאדמותיהם השתייכו לקיסרות אוסטריה, וחלק - לממלכת הונגריה. אחרי שנת 1920 המחוזות ההוצוליים התחלקו בין פולין, רומניה וצ'כוסלובקיה. בשנת 1939 ה"הוצולשצ'ינה" סופחה לברית המועצות.
בין מלחמות העולם[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנים 1939-1920 התפצלה הוצוליה בין רומניה, צ'כוסלובקיה ופולין. גם תחת שלטונות זרים אלה שמרו ההוצולים על סדרים ומנהגים מימים ימימה, על חוקי רעיית הצאן והבקר, על תרבותם החומרית והרוחנית ועל ניבם המיוחד.
ישות מדינית עצמית הוקמה ב -15הבמרץ 1939, הנשיא הראשון (והיחיד) של 'רפובליקת קרפטו-אוקראינה' היה הכומר אבוסטין וולושין. הכרזת העצמאות הכניסה מיד את המדינה החדשה לאנרכיה, מכיוון שכוחות לא סדירים ביצעו פיגועים נגד שרידי צבא צ'כיה, כמו גם נגד חלקי האוכלוסייה הפרו-סלובקיים והפרו-הונגרים. יום לאחר מכן סיפחה הונגריה רשמית את כל השטח.
אחרי מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתום מלחמת העולם השנייה, החל משנת 1945 סופח כמעט כל האזור לאוקראינה הסובייטית במסגרת ברית המועצות. חלו בו שינויים דמוגרפיים כמו היעלמות המיעוט היהודי שרוב רובו נרצח בשואה וכן גירוש בני המיעוט הפולני.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הוצוליה באתר האוקראיני קוסיבארט 2016-2004
- באתר על הקרפאטים האוקראינים
- אוסיפ זלסקי - "רשמים מטיול בהוצוליה" מאמר בכתב העת "דילו" בלבוב, 23-27 אוגוסט 1938
- הוצוליה - האוסף האתנוגרפיה "קרובץ"