הלודרמה מרירית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קריאת טבלת מיוןהלודרמה מרירית
Gila Monster head.jpg
הלודרמה מרירית
מצב שימור
נכחד נכחד בטבע סכנת הכחדה חמורה סכנת הכחדה פגיע קרוב לסיכון ללא חששמצב שימור: קרוב לסיכון
קרוב לסיכון (NT)[1]
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: חולייתנים
מחלקה: זוחלים
סדרה: קשקשאים
תת־סדרה: לטאות
משפחה: הלודרמיים
סוג: הלודרמה
מין: הלודרמה מרירית
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Heloderma suspectum
קופ, 1869

הלודרמה מרירית (שם מדעי: Heloderma suspectum) היא מין של לטאה ארסית ממשפחת ההלודרמיים (Helodermatidae), המצוייה בדרום ארצות הברית ובצפון מקסיקו. קרויה באנגלית Gila Monster (מפלצת חילה) על שם נהר חילה (Gila River), הזורם במדינות ניו מקסיקו ואריזונה שבארצות הברית.

לטאה כבדה ואיטית זו עשויה להגיע לאורך של עד 60 ס"מ והיא הלטאה הילידית הארסית היחידה בארצות הברית ואחת מ-2 מינים ידועים בלבד של לטאות ארסיות בצפון אמריקה. המין השני הוא מין קרוב של לטאה מקסיקנית בשם לטאת הפנינים.

לטאה זו היא איטית ביותר ומגושמת ועל אף ארסיותה אינה נחשבת מסוכנת במיוחד לבני אדם. עם זאת בעיני רבים היא נחשבת בעל חיים מפחיד ואף מסוכן ולעתים ממיתים אותה בשל כך אף שהיא מהווה בעל חיים מוגן לפי חוקי אריזונה.

תיאור וטקסונומיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אורכה של ההלודרמה המרירית (כולל הזנב) 26-36 ס"מ ומשקלה 350–700 גרם והיא נחשבת ללטאה הגדולה ביותר בארצות הברית (למעט האיגואנה הירוקה שאיננה מין ילידי). עם זאת דווח גם על פרטים שהגיעו לאורך של כמעט 60 ס"מ ולמשקל של 2.3 ק"ג. עורה עשוי מעין חרוזים בצבעי שחור-ורוד-כתום-צהוב, ערוכים בדוגמאות מורכבות.

הסוג הלודרמה התקיים כמעט ללא שינוי מאז תקופת המיוקן ולעתים נחשב כמאובן חי. על אף שההלודרמה נחשבת מין מקורב ללטאות הכוח המצויות באפריקה, אסיה ואוסטרליה, ההפרדה הגאוגרפית ותכונותיה הייחודיות מצביעות על כך שמדובר במשפחה נפרדת מבחינה טקסונומית.

תפוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההלודרמה מצויה בדרום מערב ארצות הברית ומקסיקו שטח הכולל את מדינת סונורה (במקסיקו), אריזונה, חלקים מקליפורניה, נוואדה, יוטה וניו מקסיקו. הן מאכלסות שטחי מדבריות ובתה של צמחיית שיחים ועצים נמוכים ונוהגות להסתתר מתחת לסלעים במחילות או בשיחים. ההלודרמה היא לטאה חובבת מים ונצפתה טובלת בשלוליות מיים הנוצרות בעקבות גשמי קיץ עונתיים.

אורח חיים ותזונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההלודרמה מבלה כ90% מזמנה במקומות מסתור תחת סלעים או מחילות, במהלך האביב וראשית הקיץ היא פעילה בשעות הבוקר, כאשר לקראת סוף הקיץ היא פעילה לעתים בשעות הערב החמימות או אחרי סופת רעמים. ההלודרמה שומרת על טמפ' גוף יציבה של כ-30 מעלות. הלטאה איטית ביותר בתנועתה אך היא בעלת סיבולת גבוהה ויכולת צריכת חמצן יעילה ביחס ללטאות אחרות (VO2 max גבוה). ההלודרמות משמשות טרף לקויוטים ועופות דורסים שונים.

תזונתה של ההלודרמה מורכבת מבעלי חיים קטנים כגון ציפורים, יונקים, צפרדעים. לטאות, וחרקים ולעתים ניזונה אף מפגרים, אך עיקר מזונה מורכב מביצים של ציפורים וזוחלים. ההלודרמה אוכלת בתדירות נמוכה (5–10 פעמים בשנה) אך כאשר היא אוכלת מזונה מהווה עד כדי שליש ממשקל גופה. יש לה חוש ריח מפותח בו היא משתמשת לאיתור מזונה, והיא מסוגלת לאתר ולחפור ביצי עופות בעומק של כ- 15 ס"מ מתחת לאדמה. כמו כן היא נצפתה מטפסת על עצים או קקטוסים בהם מצויים ביצי עופות.

ארס[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההלודרמה מייצרת ארס בבלוטות רוק המצויות בשפה התחתונה (בניגוד לנחשים ששיני הארס שלהם מצויות בשפה העליונה). להלודרמות אין מנגנון הזרקת ארס כמו בנחשים במקום זאת פעולת הלעיסה מאפשרת זרימה קפילרית של הארס מתוך השיניים התחתונות משם הוא מוחדר לגוף הטרף. ייתכן שהארס של ההלודרמה נועד במקורו (בתקופה אבולוציונית מוקדמת) למטרות הגנה מפני טורפים ולא לציד דבר העשוי להסביר את צבעי האזהרה הבולטים על גופה.

מעל ל-12 חלבונים ומרכיבים אחרים בודדו מארס ההלודרמה הכוללים היהלורונידאז (Hyaluronidase), סרוטונין, פוספוליפאז 2A ומס' קליקרנים (Kallikrein) כגון גליקופרוטאינים האחראים לתחושת הכאב והבצקת הנגרמות מנשיכתה. 4 טוקסינים בעלי פוטנציאל לתלי בודדו מארס הלטאה, הכוללים את ההורידום (Horridum) הגורם לדימום פנימי ולאקסופתלמוס של העיניים (מחלת גרייבס), והלות'רמין (Helothermine) הגורם לשיתוק חלקי של הגפיים והיפותרמיה בחולדות. חלבונים אלו מסוגלים להקשר לרצפטורים מסוג VIP ברקמות אנושיות שונות. כאשר אחד מהם ההלודרמין (Helodermin) הוכח יעיל כמעכב של גידולים של סרטן הריאה.

שימושים רפואיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2005 ה-FDA אישר לשימוש את האקסנאטיד (Exenatide) לטיפול בסוכרת מסוג 2. מדובר בגרסה סינתטית של החלבון Exendin-4 שבודד מהרוק של ההלודרמה. במחקר בן 3 שנים שנערך על חולים בסוכרת מסוג 2 נמצא כי בעקבות השימוש באקסנאטיד חלה התייצבות של רמת הגלוקוז וירידה מתונה במשקל.

האפקטיביות של החלבון נובעת משום שהוא זהה ב50% לGLP-1, הורמון המשתחרר ממערכת העיכול המסיייע ברגולציה של אינסולין וגלוקגון. חלבון הלטאה נותר אפקטיבי זמן רב יותר מאשר ההורמון האנושי, ומאפשר לסוכרתיים לשמור על רמה מבוקרת של גלוקוז בדם לאורך זמן. האקסנאטיד מאט את תהליך ההתרוקנות של מערכת העיכול ובכך מביא לירידה בתיאבון התורמת לירידה במשקל.

במחקרים שנעשו על עכברים נמצא כי הגילטיד (Gilatide) נגזרת של Exendin-4, שיפר בצורה ניכרת את יכולות הזיכרון שלהם ועשוי להוות בסיס למחקר עתידי על מחלת האלצהיימר.

מחזור חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההלודרמה המרירית מתעוררת מתרדמה בינואר או פברואר כשעונת הזיווגים מתרחשת בחודשים מאי-יוני. הזכר מתחיל את תהליך החיזור כשהוא מרחרח בלשונו על מנת לאתר את מיקומה של הנקבה. אם הנקבה אינה נענית לחיזוריו היא נושכת אותו ומתרחקת מהמקום.

תהליך ההזדווגות יכול להיות קצר (כ-15 דקות) או ממושך (נצפתה אף הזדווגות שהתארכה למשך שעתיים וחצי). הנקבה מטילה את ביציה ביולי או אוגוסט וקוברת אותם כ-13 ס"מ מתחת לאדמה. התטולה כוללת 2–12 ביצים. האינקובציה נמשכת 9 חודשים, כאשר האבקועים מגיחים מתוכן בין החודשים אפריל ועד יוני בשנה העוקבת. האבקועים שבקעו זה עתה הם באורך של כ-16 ס"מ (כולל הזנב) ומסוגלים לנשוך ולהחדיר ארס לטרפם. הצעירים מתאפיינים על ידי קשקשים ורודים גדולים יותר מהבוגרים והם מגיעים לבגרות מינית בגיל 3–5 שנים.

לאחר שהיא מטילה את ביציה ההלודרמה מבלה בהדרגה פחות זמן מעל לפני האדמה על מנת להימנע מהחום של חודשי הקיץ המאוחרים, ונכנסת למצב של תרדמה בסביבות נובמבר. תוחלת חייה של ההלודרמה המרירית עשויה להגיע ל30 שנה (בשבי) או 20 שנה (בטבע).

מצב שימור[עריכת קוד מקור | עריכה]

פיתוח עירוני והרס סביבת המחיה של ההלודרמות הפחיתו בצורה ניכרת את מספרן בטבע. ב-1952 הם הפכו לבעל החיים הארסי הראשון שקיבל מעמד של בעל חיים מוגן לפי חוק בארצות הברית. עם זאת ההלודרמה מוגדרת כבע"ח במצב קרוב לסיכון (Near Threathened) על ידי הIUCN. ב-1963 הצליחו לראשונה לרבותה בשבי בגן החיות של סן דייגו.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]