לדלג לתוכן

המדרשיה (סרט)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
המדרשיה
בימוי טל בכר, יאיר אגמון, נתנאל ימין
הופק בידי עמרי עוזרד, יואב זאבי, טל בכר, יאיר אגמון
תסריט טל בכר, יאיר אגמון, נתנאל ימין ושרון אלוביק
עריכה שרון אלוביק
מוזיקה אופיר לייבוביץ'
צילום גל רומבק, יניב לינטון
מדינה ישראל
חברה מפיצה יאללה פילמס וזאבי-עוזרד
הקרנת בכורה 11 במאי 2023 (דוקאביב 2023)
משך הקרנה 70 דקות
שפת הסרט עברית
סוגה סרט תיעודי
דף הסרט ב־IMDb

המדרשיה או היה היה בית ספראנגלית: Once Upon a School) הוא סרט תיעודי ישראלי משנת 2023 מאת טל בכר, נתנאל ימין ויאיר אגמון. הסרט מספר את ההיסטוריה של מדרשית נעם בפרדס חנה, מנקודת מבטו של בוגר המוסד ויוצר הסרט טל בכר. הסרט הוקרן בהקרנת בכורה במסגרת התחרות הישראלית בפסטיבל דוקאביב בשנת 2023[1]. ב-24 ביוני 2023 שודר הסרט לראשונה בערוץ כאן 11.

הסרט עורר סערה תקשורתית, בעיקר בקרב הציבור הדתי לאומי בישראל, וזכה לביקורות מעורבות.

תקציר העלילה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדרשית נעם הייתה ישיבה תיכונית נחשבת, שהוקמה בשנת 1945 בפרדס חנה, אשר שמה לה למטרה לגדל דור חדש של מנהיגים דתיים-לאומים, שישנו את פני החברה הישראלית. המדרשיה העמידה למעלה משבעת אלפים בוגרים המעורים בכל שדרות החברה הישראלית, בפיקוד בכיר בצה"ל, בחינוך, בעולם הישיבות, בעולם ההיי-טק והטכנולוגיה, בפוליטיקה ועוד.

אך מספינת הדגל של הציונות הדתית, הפכה המדרשיה בשנותיה האחרונות למוסד פרוע שנשלט על ידי תלמידיו. מוסד שבו תופעות כמו אלימות, התעללויות והשחתת רכוש, הלכו והתגברו. הסרט עוקב אחרי המאורעות ההיסטוריים שהובילו לגלגולה הסופי: הלך הרוח שהובילו הרב יגל וישראל סדן, מקימי המוסד, שהעדיפו לקדם גיבוש ומנהיגות על פני משמעת וסדר. זאת תוך קיום ראיונות עם בוגרים, מורים ומנהלי עבר של הישיבה. הסרט משלב גם קטעי ארכיון, סרטים ביתיים מקוריים של התלמידים, ושיחות טלפון של טל בכר עם בוגרים על רקע מבנה המדרשיה הנטוש.

הסרט זכה לסיקור נרחב בכלי תקשורת רבים, המייצגים חלקים שונים במפה הפוליטית. ולצד מחמאות וביקורות חיוביות רבות, הופנו כלפי יוצרי הסרט גם טענות רבות, הנוגעות בעיקר לאופן בו מסגרו את השיח בסרט, וכיצד הציגו וערכו את הדברים בצורה סובייקטיבית שלא מספרת את סיפורו של המוסד החינוכי כראוי.

ביקורות בעיתונים הארץ[2] וכלכליסט[3] טענו שהיוצרים לא הלכו עד הסוף, ולא שאלו את השאלות הקשות על הקשר בין התנהלות המדרשיה לבין הביקורת שמופנית כלפי התנהלות הציונות הדתית כיום. אתר הביקורות עין הדג[4] טוען שהסרט לא מנסה לספר סיפור קוהרנטי על המקום, אלא מתמקד במיתוס של המדרשיה, ומנסה לעמוד על המתח בלי לצבוע את הסרט בשחור או לבן.

כלי תקשורת כמו אתר סרוגים[5], ערוץ 7[6] ומקור ראשון[7] השמיעו בעיקר ביקורות הפוכות, וטענו שהסרט מגמתי ומציג את הציונות הדתית בכלל ואת בית הספר המפואר בפרט באור שלילי בעקבות תופעות שקרו בחמש שנותיה האחרונות של המדרשייה. בין השאר כתבו שהסרט מדגיש בעיקר היבטים של אלימות ואנרכיה, ולא מתאר באופן הוגן מסורות מפוארות וראויות לשבח או את הצדדים החיוביים הרבים שהיו ללימודים שם.

תגובות הקהל

[עריכת קוד מקור | עריכה]

יוצרי הסרט משתפים שמאז הפצתו הם מקבלים תגובות רבות ומעורבות גם מהקהל. באופן אישי וגם ברשתות החברתיות. טל בכר מספר בראיון לערוץ 7: ”לטלפון האישי שלי מגיעות הרבה מאוד תגובות אוהדות שהסרט עוצמתי ומפתח מחשבה, ומגיעות גם תגובות שליליות עד כדי גידופים ומאוד כואב לי להכאיב או להכעיס אנשים”[8]. בפוסט שפרסם יאיר אגמון בפייסבוק נכתב: ”ידעתי שהסרט שלנו יעורר זעם ויפגע באנשים שלמדו במוסד בשנותיו היפות, אבל לא שיערתי לאיזה דציבלים הכעס הזה יגיע. כתבתי את זה כבר, ואני כותב את זה שוב. זכינו, זכינו ממש! שהסרט שלנו מעורר כאלה הדים, ומייצר כאלה דיוני עומק, בתקשורת, ברשתות החברתיות, ובקבוצות הוואטסאפ הגועשות”[9].

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קטע קול המדרשיה - בין דרכי נועם לאנרכיה, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]