המודל הפסיכוסקסואלי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

המודל הפסיכוסקסואלי הוא מודל התפתחותי פסיכואנליטי שהוצג על ידי זיגמונד פרויד. המודל מתאר את התפתחות הילד כתהליך המורכב משלבים עוקבים, כאשר בכל שלב קיים אזור ארוגני שבו מרוכז הליבידו (האנרגיה המינית) של הילד. כמו כן, כל שלב מאופיין בהתנהגויות ובקונפליקטים, שאם לא יבואו על פתרונם הראוי לא יאפשרו לילד להמשיך את התפתחותו כראוי וייצרו קבעון (פיקסציה). כל שלב במודל מתאפיין בקבעון מסוג שונה. למרות שהשלבים במודל עוקבים, בפועל הם יכולים להיות חופפים, נוספים האחד לשני או להתרחש במקביל.

השלבים[עריכת קוד מקור | עריכה]

השלב האוראלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

תינוק חוקר את כף רגלו בעזרת הפה.

השלב האוראלי (בלטינית: os=פה) מתחיל בלידה ומסתיים בגיל שנה לערך (תקופת הינקות). שלב זה מאופיין בריכוז של האנרגיה המינית באזור הפה. למרות שהפה מזוהה עם קבלת מזון, התינוק לא מוצץ רק כדי לאכול אלא גם כהנאה גרידא ולכן הוא מוסיף למצוץ גם לאחר ששבע. העיקרון המנחה את התנהגותו של התינוק בשלב זה הוא עקרון ההנאה והכאב, כלומר: חיפוש הנאה והימנעות מכאב.

לפי פרויד, לסיפוק מאוזן של הצורך במציצה יש השפעה חיובית על התפתחות האדם והשלכות לגבי חייו כבוגר. תינוק שמצץ דיו יתפתח לאדם אופטימי, המקבל את עצמו ואת זולתו, ומוכן להמשיך ולהתפתח. לעומת זאת, קבעון בשלב האוראלי יתאפיין ב"התנהגות אוראלית" – מציצת אגודל, לעיסת מסטיק, עישון, כסיסת ציפורניים, אכילה ועוד. הוא מתרחש כאשר הילד אינו בא לידי סיפוק או כשהוא מסופק יתר על המידה.

פרויד חילק את השלב האורלי לשני תתי־שלבים: המציצה האוראלית והנשיכה האוראלית. קבעון בשלב האוראלי המוקדם יוביל לטיפוס אוראלי פסיבי, כלומר: טיפוס תלותי, ילדותי ופסיבי. לעומת זאת, קבעון בשלב האוראלי המאוחר יוביל לטיפוס אוראלי אגריסיבי: טיפוס וכחן, נצלן, ציני ושולט בזולת.

השלב האנאלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

השלב האנאלי (בלטינית: אנוס=פי הטבעת), נמשך בין גיל שנתיים לגיל שלוש, ונקרא גם השלב האנאלי־שופכתי (anal-urethral period). שלב זה מאופיין בעיסוק בשליטה בסוגרים, הן מצד הילד והן מצד הוריו. האזורים הארוגניים הם פי הטבעת, שרירי הטבעת של הבטן התחתונה ושרירי מערכת השתן. למרות שהסיפוק מהמערכת האוראלית אינו פוסק, מוקד תשומת הלב של הילד עובר לאזור האנאלי. בשלב זה , מתחיל להתפתח האני (ego), והעקרון המנחה הוא עקרון המציאות.

ניתן לחלק שלב זה לשני תתי־שלבים:

שלב הסילוק (expulsion stage)
דרישת ההורים לשליטה בסוגרים מפגישה את הילד לראשונה עם מחסום לקת'קסיס (cathexis) אינסטינקטואלי. כדי להשיג שליטה על הדחפים האגו (וכך לרצות את ההורים ולשמר את אהבתם), חייב האדם לשאול אנרגיה ליבידינלית מהסתמי (id). בשלב זה הפעוט לומד לזכות באהבה, הערכה ואישור.
שלב השימור (retaining stage)
בשלב זה הפעוט שואב עונג משמירת צרכיו במעיו, הנתפסים כדבר בעל ערך וכך לומד לייחס ערך לדברים.

לפי פרויד, קבעון בשלב זה יתפתח אצל אדם, אשר הוריו הקפידו יתר על המידה בענייני החינוך לניקיון, דהיינו התנהגות קפדנית מוגזמת ומתמשכת. טיפוס אנאלי פאסיבי יהיה בולט בנטייתו לסדר ונקיון, עקשנות, דייקנות, רכושנות וקמצנות. ואילו טיפוס אנאלי אגריסיבי ישחרר ויתן בנוסף על מה שצריך, כך שנטיותיו תהיינה אי סדר קיצוני, נדבנות, אי יכולת לסבול מצבי עמימות ואי ודאות, אכזריות, סדיזם, הרסנות ועוינות כלפי הסביבה.

השלב הפאלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשלב הפאלי (ביוונית: פאלוס=פין), המתרחש בגילאי 4 - 6, האזור הארוגני הוא איברי המין. בשלב זה הילד מגלה את העונג שבהתעסקות באיברי המין, ומתעניין בשאלות כמו מאין באים תינוקות לעולם. בשלב זה מתעוררת משיכה כלפי ההורה מהמין הנגדי, אך זו מודחקת בשל החרדה שהיא מעוררת.

אצל הזכר, האובייקט שימצא דומה מאוד לאובייקט של אינסטינקט התענוג האוראלי. כמו הפטמה בשלב האוראלי, גם כאן זוהי אמו, המהווה חפץ אהבה ראשון (first love-object). הקונפליקט האדיפאלי נוצר כאשר הילד מזהה שאינו יכול לקבל את אמו רק לעצמו. אצל הנקבה, מתרחש התהליך ההפוך, תסביך אלקטרה, בו האם נתפסת כאיום על אהבת האב המוחלטת.

פתרון בשלב זה מושג על ידי נטישת האובייקט שהוא טאבו והזדהות עם ההורה מאותו המין. שלב זה מקנה את ההגדרות של גבריות ונשיות אצל הילד כפי שהן מקובלות בחברה בה הוא גדל. בתהליך זה של הדחקת הדחף המיני וההזדהות עם ההורה מאותו המין מתפתח האני העליון (super ego) דרך ספיגת ערכי ההורים על מנת לשלוט במה שנתפס כדחפים מיניים מסוכנים.

בעבר נתפסה הומוסקסואליות כהזדהות עם ההורה מהמין הנגדי. לכן, ראה בכך פרויד קבעון. חוסר התמודדות של הפרט או איום כה גדול מסירוס, יגרום לילד להכחיש את נטיותיו המיניות כלפי אימו וכל פעם שיזכר באיבר ידחה זאת וכך יפתח גישה הומוסקסואלית ויזדהה עם הזכרים. בנוסף להומוסקסואליות, תסביך אדיפוס לא פתור יכול להוביל לקרירות מינית ואין אונות. טיפוס אדיפלי הינו טיפוס מאוד מיני: הגברים ינסו להיות כמה שיותר גבריים, גאוותנים ושואפים להצלחה בכל מחיר ואילו הבנות יהיו פתייניות הרוצות להוכיח עליונות על הגבר.

שלב החביון[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלב זה מתחיל בגיל 6 לערך ונמשך עד ראשית גיל ההתבגרות (גיל 12 - 13). האזורים הארוגניים הם עדיין איברי המין אך הם מודחקים, כיוון שהילד מנסה לפתור את הקונפליקט האדיפלי.

עקב ההטמעה של ערכי ההורים וראיית העיסוק במין כ'מלוכלך' (אצל זכרים – חרדת הסירוס והפסקת אוננות; אצל נקבות – פחד מאיבוד אהבת ההורה), הילד נופל קורבן ל"שכחת ילדות" (infantile amnesia), שמתאפיינת בהדחקה של דחפיו המיניים והתנהגותו במהלך חמש שנות חייו הראשונות.

שלב זה, המכונה גם gang-stage ו־homosexual stage, מתאפיין במשחק ואינטרקציה בעיקר עם בני אותו המין. שלב זה הוא מעין השקט שאחרי הסערה הגדולה של השלב האדיפלי והשקט שלפני השלב הגניטלי. האנרגיה מופנית לפעילויות לא־מיניות, כמו פעילות אינטלקטואלית וחברתית. בשלב זה, הילדים מחפשים את חברתם של בני מינם: בנות מתחברות עם בנות, בנים עם בנים. בתקופת המעבר, עם התעוררות הדחפים המיניים, עשויה הידידות ההומוסקסואלית לקבל גוון ארוטי. גוון זה עשוי להתחיל בחשיפת האיברים ולהמשיך בהתנסויות מיניות הומוסקסואליות. עם זאת, הומסקסואליות היא תוצאה של קבעון פאלי ולא של קבעון בשלב החביון.

השלב הגניטלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשלב הגניטלי (בלטינית: גניטוס=איברי הרבייה), החל מגיל 13 ואילך, האזורים הארוגניים הם שוב אברי המין, אך כעת הסיפוק כולל אורגזמה מינית. בשלב זה, הדחפים המיניים עולים למודע, והאני נקרע בין הסתמי לבין האני העליון.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]