יצחק משה דניאל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יצחק משה דניאל
אין תמונה חופשית
לידה 12 בנובמבר 1895
רוסה, נסיכות בולגריה
פטירה 16 בספטמבר 1942 (בגיל 46)
תל אביב, ארץ ישראל המנדטורית
מדינה פלשתינה (א"י) עריכת הנתון בוויקינתונים
שנות הפעילות 1920–1942
עיסוק מנהל תיאטראות, במאי תיאטרון ומחזאי
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
קברו של יצחק משה דניאל בבית הקברות נחלת יצחק

יצחק משה דניאלבולגרית: Исак Мойсей Даниел;‏ 12 בנובמבר 1895[1] רוּסֶה, נסיכות בולגריה16 בספטמבר 1942, תל אביב, ארץ ישראל המנדטורית) היה מחזאי ובמאי תיאטרון בבולגריה, רומניה, צרפת ואוסטריה. לאחר עלייתו לישראל הקים וניהל את "תיאטרון סדן", התיאטרון האמנותי ובהמשך את המטאטא ונחשב לאחד מאבות התיאטרון הסאטירי של ישראל.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

באירופה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יצחק דניאל נולד בנובמבר 1895 בעיר רוּסֶה שבנסיכות בולגריה למשפחה אמידה וציונית. (ממשפחתו נודע הרב שמואל דניאל, איש סלוניקי שעבר לאיזמיר, בעל הספר "זקן שמואל" על בעל הטורים והבית יוסף.[2]) סיים גימנסיה בולגרית ממשלתית בעירו. הוא היה פעיל בתנועה הציונית בבולגריה ונמנה עם ראשי התנועה בעירו.[3] בביתו ספג את החיבה לתיאטרון. בראשית העשור השני של המאה ה-20 יצא ללמוד בימוי באקדמיה הממלכתית לאמנות דרמטית בברלין. לאחר מלחמת העולם הראשונה המשיך את לימודיו בווינה ובמשך שנתיים הועסק כעוזרו של מקס ריינהרדט. בהמשך ביים דניאל מחזות בתיאטרון האודסאי בווינה ובתיאטראות העירוניים בקראיובה, בוקרשט ופריז. בבולגריה ייסד דניאל בית ספר ללימודי משחק שאחת מבוגרותיו הייתה השחקנית הבולגרייה הנודעת זורקה יורדנובה(בול').[4] דניאל ביים בתיאטרון הלאומי הבולגרי בסופיה, וברפרטואר שלו נכללו מיצירותיהם של ויליאם שייקספיר, אוסקר ויילד, גרהרט האופטמן, ארתור שניצלר ומולייר.

במקביל היה דניאל חבר בתנועת "ההסתדרות לשפה ותרבות העברית" בראשות אלברט רומנו. בין 1916 ל-1920 כתב וערך במספר ביטאונים של הקהילה היהודית בבולגריה ובכללם "ההד היהודי" (אברייסקי אקו) בעריכת בנימין ארדיטי וכן הוציא לאור בבולגרית חוברת על שירת ביאליק. ב-1921 נבחר לוועד המרכזי של התנועה, אשר שם לו למטרה להכשיר חלוצים לצורך בניין ארץ ישראל.[5] ב-1922 נמנה דניאל עם מייסדי ומנהלי האגודה הקואופרטיבית "עברייה", אשר פעלה בסופיה בתחום רכישה והפצת ספרים וכתבי עת והעניקה סיוע לעורכים וכותבים מקרב הקהילה להוציא לאור את יצירותיהם. בהנהלת האגודה פעלו ביחד איתו גם הרב אשר חננאל ושאול מיזאן.[6]

בארץ ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1926 עלה דניאל לארץ ישראל. הוא לימד משחק ועם תלמידיו נמנו זאב ברלינסקי ושושנה דואר. הוא הקים את תיאטרון "סדן" ביחד עם קבוצת שחקנים שכללה את נתן כוגן ומשה חורגל, אך בשל קשיים תקציביים הפסיק התיאטרון את פעילותו לאחר שהעלה שלוש הצגות בלבד. חילוקי דעות שפרצו בתוך התיאטרון הארץ ישראלי בין מנחם גנסין למרים ברנשטיין-כהן, הובילו לפנייתה של ברנשטיין-כהן לדניאל, שאותו פגשה בזמן שהות חברי הקבוצה בברלין, לבא ולביים בתיאטרון. הצעד הוביל לעימות עם גנסין ולפירוק התיאטרון הארץ ישראלי. ב-11 בנובמבר 1926 הקים דניאל את "התיאטרון האמנותי", שבו היו חברים מרבית שחקני התיאטרון הארץ ישראלי ובכללם רפאל קלצ'קין, מרים ברנשטיין-כהן, שמעון פינקל ויעקב הורוביץ, וניהל אותו. התיאטרון האמנותי, שפעל ללא תמיכה כלכלית, נקלע לקשיים, ולאחר שהעלה ארבע הצגות, נסגר. דניאל עזב את ישראל לגרמניה וארצות הברית ושב אליה שנה מאוחר יותר.[7][8][9]

באפריל 1928 ייסד דניאל את תיאטרון "המטאטא" והיה מנהלו הראשון. תכניו של תיאטרון זה, שנכתבו על ידי מיטב הכותבים של התקופה, ובהם בפרט עמנואל הרוסי וה. אביחנן,[10] עסקו בסאטירה פוליטית וחברתית בהקשר לנעשה ביישוב היהודי בארץ וזכו לפופולריות בקרב בני היישוב. ב-1932 סיים את עבודתו בתיאטרון.
דניאל היה ממקימי בית הקפה הראשון בתל אביב, "קפה סמדר", שבו הוצגו גם תוכניות אמנותיות וקברט. ב-1939, לאחר סגירת "קפה סמדר" הקים דניאל את הקברט "הרקיע השישי", שבו הופיעו בת-זוגו סוניה ברונקוב, ששרה וניגנה בפסנתר, וידידו נתן כוגן. בתקופה זו פעל דניאל כפרילנסר בתחום המחזאות והאמרגנות, בהצלחה חלקית בלבד. בין השאר העסיק את הבמאי שעלה מרומניה אברהם בן-יוסף בבימוי שתי הצגות, אך הן לא הועלו על הבמה.

ב-1942, חודשים ספורים לפני מותו, שב לעבוד במטאטא.[8] יצחק משה דניאל נפטר בספטמבר 1942 בבית החולים הדסה בתל אביב מטיפוּס, והוא בן 47 וערירי. נקבר בבית העלמין נחלת יצחק.[11]

ימים ספורים לאחר מותו ילדה שחקנית "המטאטא" ברונקה זלצמן את בנה הבכור, וקראה לו על שמו, דניאל[12] (דניאל גִדרון, כיום במאי תיאטרון בארצות הברית[13]).

ב-26 בנובמבר, במלאת חודשיים לפטירתו, נערך באולם "אהל" נשף לזכרו מטעם תיאטראות "הבימה", "אהל" ו"המטאטא".[14]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יצחק משה דניאל בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ משה דוד גאון, ‏יצחק בן משה דניאל, בספרו: יהודי המזרח בארץ ישראל בעבר ובהוה, חלק ב, ירושלים: מ"ד גאון, תרצ"ח 1937, עמ' 217, באתר HebrewBooks.
  2. ^ גאון, ‏יצחק בן משה דניאל, בספרו: יהודי המזרח ב (1937), עמ' 218 הערה 1, באתר HebrewBooks.
  3. ^ אלברט רומנו, 'אישים', בתוך: אנציקלופדיה של גלויות – יהדות בולגריה, ירושלים 1967, עמ' 635.
  4. ^ אלברט מיכאל, 'היהודים באמנות', בתוך: אנציקלופדיה של גלויות – יהדות בולגריה (1967), עמ' 759–760.
  5. ^ אלברט רומנו, 'ההסתדרות לשפה ולתרבות העברית בבולגריה', בתוך: אנציקלופדיה של גלויות – יהדות בולגריה (1967), עמ' 344, 348.
  6. ^ אלי ברוך, התפתחותה של תנועת הקואופרציה, בתוך: אנציקלופדיה של גלויות – יהדות בולגריה, ירושלים, 1967, עמוד 744.
  7. ^ דוד תדהר (עורך), "ד"ר יעקב הורוביץ", אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ג (1949), עמ' 1241.
  8. ^ 8.0 8.1 יצחק משה דניאל, בתוך: שמעון לב-ארי, "מדריך 100 שנה לתיאטרון העברי", באתר החוג לתיאטרון של אוניברסיטת תל אביב.
  9. ^ שלי זר-ציון, התיאטרון הארצישראלי (התא"י): תנועה בין פריפריות תרבותיות, זמנים 99 (2007).
  10. ^ א. ב. יפה (עורך), עשרים השנים הראשונות: ספרות ואמנות בתל אביב הקטנה 1909–1929, תל אביב: קרן תל אביב לספרות ולאמנות והוצאת הקיבוץ המאוחד, תש"ם 1980, עמ' 89.
  11. ^ יצחק משה דניאל באתר חברה קדישא ת"א–יפו.
  12. ^ שם וזכר, דבר, טור 2, 20 בספטמבר 1942; ברונקה זלצמן, בתוך: שמעון לב-ארי, "מדריך 100 שנה לתיאטרון העברי", באתר החוג לתיאטרון של אוניברסיטת תל אביב.
  13. ^ דניאל גדרון, בתוך: שמעון לב-ארי, "מדריך 100 שנה לתיאטרון העברי", באתר החוג לתיאטרון של אוניברסיטת תל אביב.
  14. ^ תל-אביב: הבמות לזכר הבמאי י. מ. דניאל, דבר, טור 1, 26 בנובמבר 1942.