הני זובידה

הני זובידה
	זובידה באוגוסט 2006
לידה	24 באוקטובר 1966 (בן 57); בגדאד, עיראק
עיסוק	איש תקשורת, מגיש טלוויזיה, מרצה באוניברסיטה
מקום לימודים	אוניברסיטת ניו יורק
	hanizu.wordpress.com

הני זובידה (זבדה) (נולד ב-24 באוקטובר 1966) הוא חוקר ישראלי ודוקטור למדע המדינה העוסק בגבולות חברתיים, מהגרי עבודה, זהויות חברתיות, התנהגות בוחרים, פוליטיקה, משטר וחברה בישראל, כדורגל, אתניות, לאומיות ודעת קהל.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

זובידה נולד בבגדאד למשפחה יהודית-עיראקית. משפחתו עלתה לישראל ב-1971, לאחר שדודו נעצר ונתלה בעיראק.^[1] הם הופנו למרכז קליטה בנתניה ומשם עברו, בסוף שנת 1971, לפתח תקווה.

למד מדע המדינה באוניברסיטת תל אביב ובשנת 1993 קיבל תואר בוגר. בשנת 2000 קיבל תואר מוסמך מאוניברסיטת ניו יורק, בית הספר למוסמכים באמנויות ומדעים; שם המשיך את לימודיו לתואר שלישי במחלקה לפוליטיקה, ובמאי 2006 קיבל תואר Ph.D (דוקטורט).

בשנים 2005–2006 שימש כמרצה ויועץ לסטודנטים לתואר ראשון במחלקה לפוליטיקה שבאוניברסיטת ניו יורק (NYU), וכיועץ ארגוני וסטטיסטי בחברת סטנדרד אנד פורס (Standard and Poor's) בניו יורק. משנת 2006 ועד 2011 שימש מרצה בבית הספר לממשל במרכז הבינתחומי הרצליה.

משנת 2011 משמש כמרצה במשרה מלאה בחוג למדע המדינה במכללה האקדמית עמק יזרעאל. בין השנים 2015–2019 כיהן כראש החוג למדע המדינה במכללה.

ב-2017 פרסם יחד עם רענן ליפשיץ את הספר "עצור - אין גבול" על גבולות והיעדרם, בהוצאת ידיעות אחרונות.^[2]

פעילות חברתית ופוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

זובידה נמנה עם מייסדי "הקשת הדמוקרטית המזרחית", תנועה חברתית שנוסדה ב-1996 על ידי צאצאי עולים מארצות ערב והמזרח בישראל.

הוא היוזם וחבר בקבוצת הייסוד של "פורום גוש הפריפריה" במחאת קיץ 2011. פורום זה שקד בעיקר על עבודה תודעתית כמו גם מחאה פעילה נגד אפליית הפריפריה ובעיקר יוצאי מדינות האסלאם במחאת 2011. הם הפגינו נגד שר השיכון, אריאל אטיאס, יו"ר עמידר, שר האוצר ועוד. הפורום גם עסק בדו-קיום בין יהודים לערבים ועמד מאחורי הפגנה שנערכה בשכונת התקווה.

זובידה עורך את הבלוג הפוליטי "ביקורת ולא בהכרח בונה", פעיל ב-Community Education Center – CEC – האוניברסיטה הקהילתית שפועלת בתחנה המרכזית החדשה בתל אביב ומטרתה לסייע בשילובם של מהגרים, פליטים ומבקשי מקלט בישראל על ידי מתן הכשרות שונות שיסייעו בצירופם לשוק העבודה. באוניברסיטה הקהילתית נלמדים שיעורים בעברית, צילום, מחשבים ועוד, מהגרים ממדינות שונות מגיעים למרכז והני הוא אחד מהמורים ואנשי הצוות באוניברסיטה הקהילתית, וחבר בוועד המנהל של עמותת "ארטים" המנהלת את המרכז, את הספרייה הפתוחה בגינת לוינסקי ואת התיאטרון הסודני.

נושאי מחקר[עריכת קוד מקור | עריכה]

זובידה עוסק בחקר החברה הישראלית. הני מנתח את המתח הקיים בחברה הישראלית בין קבוצות אתניות-לאומיות ודתיות שונות. הני בוחן את מנעד הזהויות בחברה הישראלית וההתנגשויות ביניהן. בעבודתו הוא מדגיש את המתח שבין מדינה יהודית-לדמוקרטית – ומנסה להבהיר את המתח האצור שבין ה-"יהודיות" ל-"ישראליות" – האם ייתכן ששתי זהויות אלו יחיו בכפיפה אחת? מהי השפעתן על הקשר בין היהודים בישראל לבין יהדות התפוצות? והחשוב מכול – מי נכנס תחת הגדת הזהות הישראלית? והאם זו חופפת לזהות היהודית?

תחת מחקר זה נכנס מחקר של זובידה בנושא הצבעה (יחד עם שותפיו, דייב נחמיאס ומעוז רוזנטל). הוא בוחן במחקריו את ההצבעה של האזרחים הישראלים בשתי רמות, האחת הארצית והשנייה המקומית. במחקריו זובידה מציג שני רעיונות שונים שעומדים בבסיס ההצבעה ועומד על השוני בין הצבעה מוניציפלית לארצית. מעבר לכך, זובידה עומד על השוני בין קבוצות דתיות-לאומיות בהצבעה, ומראה בניתוחו כי ללאום-ודת יש חשיבות רבה בבניית דפוסי הצבעה בחברה הישראלית וכי אלו אינם מנותקים ממארג הדרוג הסוציו-כלכלי זהותי בחברה הישראלית.

בשדה המחקר המרכזי השני של זובידה הוא עוסק בעיקר בנושא ההגירה באופן כללי (עם אביבה זלצר-זובידה) ומתמקד בעיקר בנושא מהגרי עבודה, פליטים ומבקשי מקלט (עם רובין הרפר מאוניברסיטת CUNY שבניו יורק). מחקריו מתרכזים בנושאים כזהויות של מבוגרים וילדים, העברות כספים והבניית גבולות חברתיים וזהותיים בין מהגרים לחברה בישראל. הני מצא כי ישנה בעיית זהות משמעותית בקרב מהגרי העבודה, חלקם נמצאים במצב של שבר זהותי וחוסר יכולת למצוא שייכות לא לארץ המוצא וגם לא לישראל, בעיה זו פחות שכיחה בקרב ילדי המהגרים שברובם רואים בעצמם כישראלים לכל דבר. בחלקו השני של המחקר שבחן את נושא העברות הכספים (Remittances) זובידה בוחן את העברות הכספים לא כאקט כלכלי אלא כאקט חברתי וחשיבותו למעביר ולמקבלים – הממצאים מראים כי ישנה חשיבות חברתית גדולה להעברת הכספים – ונראה כי שינויים בסכומים או בכלל בהעברת כספים אינם קשורים רק למצב כלכלי אלא גם למצב חברתי ואישי.

נוסף על אלה, זובידה כותב על ספורט, לאומיות ואתניות – ומתרכז בעיקר בתחום הכדורגל, אוהדי הכדורגל והדרך בה חודר השיח הפוליטי הישראלי לתוך מגרשי הכדורגל והופך לתמונת מראה של השיח הפוליטי-מפלגתי בישראל ומייצג אותו נאמנה על שלל מרכיביו ורבדיו.

תקשורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

זובידה מופיע בתקשורת תדיר בתחומי אקטואליה, פוליטיקה ישראלית, יחסי ארצות הברית–ישראל ונושאים חברתיים. כמו כן הגיש בשנים 2011–2015 תוכנית רדיו בנושאי אקטואליה חברה פוליטיקה וספורט, בשם "דעה צפונית", עם שותפו, ד"ר דוד מקלברג, ב"רדיו יזרעאל".

מאז שנת 2014 עד שנת 2017, עת בה התוכנית ירדה מהאוויר, הוא היה חלק מצוות התוכנית "שירים ושערים" ברשת ב', פרשן ספורט בתוכנית "פסק זמן" בערוץ הראשון וגם שימש בעבר חבר בוועדה המסדרת במסגרת תוכניתה של קרן נויבך "סדר יום" ברשת ב' והיה חלק מצוות התוכנית "פה זה לא אירופה" עם מרגלית צנעני ורון כחלילי ברדיו לב המדינה. בשנת 2016 הגיש את התוכנית השבוע שלי ברשת ב'. הוא גם השתתף כפאנליסט בתוכניות "שיחת היום" בערוץ 2 (של רשת) ופאנליסט בתוכנית "הפטריוטים" שבערוץ 20. בעבר, שימש זובידה כפרשן הפוליטי בערוץ i24news.

בשנת 2018 החל להשתתף כפרשן בצוות הפרשנים בתוכנית "שבת במגרש" בערוץ הספורט, ולהגיש את התוכנית משכן לילה, בערוץ הכנסת 99.^[3]

בעת מגפת הקורונה בשנת 2020 עורר סערה כאשר קרא לחרדים לחזור לשטעטל במזרח אירופה,^[4] זאת לאחר שקבע כי הציבור החרדי אינו נשמע להוראות משרד הבריאות במלחמה במגפת הקורונה ומפעיל פרקטיקות גזעניות כלפי הציבור הספרדי, סערה שבעקבותיה דרש חבר הכנסת אורי מקלב להשעותו מהגשת התוכנית משכן לילה בערוץ הכנסת.^[5]

הוא כותב טורי דעה בעיתונים שונים ובאתרי ואינטרנט בנושאים שונים ומגוונים. במשך כארבע שנים היה לו טור ביקורת תקשורת קבוע בירחון "סטטוס" בנושאי תקשורת וגם בירחון "גלילאו" בנושאי טכנולוגיה ותקשורת. את טוריו ניתן למצוא בבלוג "ביקורת ולא בהכרח בונה".