קרן נויבך

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אין תמונה חופשית

קרן נויבך (נולדה ב-28 במרץ 1970) היא עיתונאית ישראלית, מגישת תוכניות ברשת ב' של קול ישראל, ובעבר גם בערוץ הראשון.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נויבך היא בתו של אמנון נויבך. היא נולדה בקיבוץ ארז וגדלה בקריית אונו. שירתה בתפקיד כתבת בגלי צה"ל, ובגיל 21[1] נשלחה לעבוד ככתבת חוץ בוושינגטון מטעם גלי צה"ל ו"על המשמר". כשחזרה לישראל, עברה לטלוויזיה - תחילה ככתבת לענייני מפלגות בערוץ הראשון, ואחר כך ככתבת מדינית, עד שב-2004, מנכ"ל הרשות יוסף בראל החליט להפסיק את עבודתה ככתבת, ומאז היא משמשת כמגישת תוכניות.

בוגרת תואר ראשון בהיסטוריה מאוניברסיטת תל אביב.

ב-2004 החלה להגיש את מהדורת הלילה של הערוץ הראשון "מהיום למחר". לאחר מכן הגישה נויבך במשך שלוש שנים את מגזין חדשות הערב "היום בחדשות" בערוץ הראשון, עד לשנת 2008. משנה זו היא מגישה את תוכנית הרדיו היומית "סדר יום", ברשת ב' של קול ישראל, תוכנית אקטואליה המרבה לעסוק בנושאים כלכליים וחברתיים, עד 10 במאי 2017 בו שודרה התוכנית האחרונה במסגרת רשות השידור, עקב סגירת הרשות. ב-2009 זכתה על תוכנית זו בפרס אומ"ץ לחשיפת שחיתות שלטונית.[2] התוכנית גם קיבלה את פרס תוכנית האקטואליה הטובה בטקס פרסי הרדיו.[3]

נויבך כתבה את הספר "המירוץ - בחירות 96'", על הניצחון הדרמטי של בנימין נתניהו מול שמעון פרס בהתמודדות לראשות הממשלה לאחר רצח רבין.[4]

נויבך מרבה לעסוק בנושאי תקיפה מינית של נשים, והתנדבה במרכז הסיוע לנפגעות תקיפה מינית. היא מקדמת סדר יום חברתי, ומרבה לבקר את הממשל, במיוחד על רקע נושאים כלכליים.

בפברואר 2010 ננזפה נויבך על ידי הממונה על קבילות הציבור ברשות השידור, לאחר שבאגודה לזכות הציבור לדעת התקבלה תלונה על התבטאות לא נאותה שלה במהלך התוכנית "סדר יום" ברשת ב'. על פי התלונה והנזיפה, אמרה נויבך: "את הערבים לא מפנים מבתיהם, את הערבים הורגים".[5]

ב-2010 נבחרה על ידי המגזין "את" לאחת מ"עשר נשים שהופכות את ישראל למקום טוב יותר". צוין שנויבך "מתעקשת לטפל בנושאים שבאמת מכריעים את חיינו כאן... הדברים הקטנים-גדולים... אלו שאיש אינו מתייחס אליהם". עוד צויין כי בתוכנית "סדר יום" היא מטפלת במצוקות היומיום הפחות-פופולריות של הישראלים. כל זאת שנה וחצי לפני פרוץ מחאת האוהלים.

ב-2008 החלה להנחות את התוכנית מבט שני. ב-8 בנובמבר 2011 הודחה מהגשת התוכנית בטענה ש"היא אינה 'עוברת מסך' והצבתה בזמנו בשידור נכפתה על הערוץ על ידי המנכ"ל הקודם", וכי "נויבך לא גילתה מעורבות והתעניינות בתכנים המשודרים בתוכנית".[6]

נויבך היא זוכת אות זכויות האדם ע"ש אמיל גרינצוויג לשנת 2011 מטעם האגודה לזכויות האזרח בישראל.[7] בדצמבר 2012 הוענק לה אות אביר איכות השלטון.[8] ב-2015 זכתה בפרס סוקולוב בתחום התקשורת האלקטרונית, ""על עבודה עיתונאית ברדיו, בפרט בתוכניתה סדר יום, שעוסקת בנושאים כלכליים וחברתיים מנקודת מבט ביקורתית".[9]

הייתה בת זוגו של הסופר והעיתונאי דורון ברוש, ולהם שני ילדים.

באוגוסט 2015, בעקבות אירוע הדקירה במצעד הגאווה בירושלים על ידי ישי שליסל, יצאה מהארון בדף הפייסבוק שלה כביסקסואלית.[10][11]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ לי-אור אברבך, "הרגשתי שאני לא יכולה לעשות את זה יותר". ראיון עם קרן נויבך, באתר nrg‏, 29 בנובמבר 2008
  2. ^ דוד ורטהיים, מיקי רוזנטל, קרן נויבך וסטלה קורין ליבר - זוכי פרס אומ"ץ לחשיפת שחיתות שלטונית, באתר nana10‏, 28 ביוני 2009
  3. ^ לי-אור אברבך, ‏רבקה מיכאלי תקבל פרס על מפעל חיים בטקס פרסי הרדיו, באתר גלובס, 17 בנובמבר 2009
  4. ^ הספר "המרוץ - בחירות 96'" באתר "סימניה"
  5. ^ ערן בר-און, קרן נויבך ננזפה על ידי רשות השידור, באתר ynet, 17 בפברואר 2010
  6. ^ גילי איזיקוביץ', קרן נויבך הודחה מהגשת "מבט שני"; ח"כים: החלטה פוליטית, באתר הארץ, 8 בנובמבר 2011
  7. ^ מקבלי אות זכויות האדם לשנת 2011, באתר האגודה לזכויות האזרח בישראל
  8. ^ לי-אור אברבך, ‏דורית ביניש, איציק אלרוב וקרן נויבך - בין זוכי אות "אביר השלטון", באתר גלובס, 15 באוקטובר 2012
  9. ^ נתי טוקר, קרן נויבך ואילנה דיין – זוכות פרס סוקולוב ל-2015, באתר TheMarker‏, 15 באוקטובר 2015
  10. ^ נויבך יצאה מהארון: 'גאה להיות חלק מהקהילה', באתר nrg‏, 1 באוגוסט 2015
  11. ^ קרן נויבך יוצאת מהארון: "גאה להגדיר את עצמי חלק מהקהילה הלהט"בית", באתר מעריב השבוע, 1 באוגוסט 2015
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=קרן_נויבך&oldid=21018110"