הנסיכות הגדולה של הונגריה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הנסיכות הגדולה של הונגריה
הדוכסות של הונגריה
Magyar Nagyfejedelemség
Flag of Hungary (11th c. - 1301).svg Hungary Arms.svg
דגל סמל
יבשת אירופה
שפה נפוצה הונגרית
עיר בירה אסטרגום
סקשפהרוואר
משטר קונפדרציה של שבטים
דיארכיה:גיולה (מנהיג צבאי) וקנדה (מנהיג דתי)
פירוק
תאריך
1000 הקמת ממלכת הונגריה
1 בינואר 1001 הכתרת המלך אישטוואן הראשון
ישות קודמת מורביה הגדולה
נסיכות פאנוניה התחתית
הוויבודות של גלאד
הוויבודות של מנומורוט
הוויבודות של ג'לו או גיאלו
הוויבודות של זאלאן
האימפריה הבולגרית הראשונה
ישות יורשת Hungary Arms.svg ממלכת הונגריה

הנסיכות הגדולה של הונגריה,נסיכות הונגריה או דוכסות הונגריההונגרית: Magyar Nagyfejedelemség)[1] [2] [3][4][5][6][7] הייתה הישות המדינית ההונגרית הראשונה שקמה באגן הקרפטים ואזור פאנוניה בסביבות השנים 896-895, בעקבות הפלישה ההונגרית באזור הערהזה במאה התשיעית.

העם ההונגרי, באותם ימים ברית שבטים מדיארים נוודים למחצה, הגיעו בראשות ארפאד, מן האזור הקרוי "אטלקז" ממזרח להרי הקרפתים. מן האזור הפאנוני יצאו ההונגרים לפשיטות אל אזורים אחרים של אירופה. בלי קשר להצלחתן או כשלונן של פשיטות ומסעות כיבוש אלה, שלטונו של הנסיך הגדול הלך ונחלש. לטובת מנהיגי השבטים שהקימו באגן הקרפתים ישויות חצי עצמאיות, כגון אחוזותיו של גיולה הצעיר או השלישי בטרנסילבניה. שטחים אלה אוחדו לבסוף מחדש תחת מנגיותו של אישטוואן הראשון או הקדוש, המלך ההונגרי הראשון. האוכלוסייה ההונגרית עברה מסגנון חיים נוודי למחצה והתיישבות קבע. החל מן המחצית השנייה של המאה ה-10 התחיל תהליך של התנצרות התושבים. בשנת 1000 לערך הנסיכות הגדולה של הונגריה הוחלפה על ידי ממלכת הונגריה הנוצרית. זאת עם הכתרתו של אישטוואן הראשון באסטרגום בחג המולד 25 בדצמבר 1000 (או אולי 1 בינואר 1001). ההיסטוריוגרפיה ההונגרית מכנה את התקופה שבין השנים 1000-895 "עידן הנסיכות".

שמות[עריכת קוד מקור | עריכה]

האתנונים המקורי של ברית השבטים ההונגרית או המדיארית אינו ודאי. הכרוניקן האלמוני "אנונימוס" קורא לברית זו "הטומוגר" ,כלומר "שבעה מדיארים" (VII principales persone qui Hetumoger dicuntur),לפי שבעה מנהיגים בני מוצא נסיכי. השם "מדיאר" או "מגיאר" יכול להיות קשור לשם אחד השבטים ההונגרים הראשיים -מגייר (Megyer). לפי השערה זו השם מגייר הפך ל"מגיאר" או "מדיאר" והתפשט אל כלל העם ההונגרי או המדיארי. השם השני של העם הזה - הונגרים - נודע עוד לפני פלישתו אל אגן הקרפתים, עוד בתקופת שהותם בערבות שמצפונו של הים השחור בארץ "אטלקז". vשם "אונגרים" (Ungri) מוזכר על ידי גאורגיוס מונאכוס בשנת 837 ועל ידי השנתונים ברטיני (Annales Bertiniani) בשנת 862. בשנת 881 ה- Annales ex Annalibus Iuvavensibus מציינים עם בשם "אונגארים" (Ungari). במקורות הביזנטיים בני זמנם, הכתובים ביוונית, הונגריה שקמה באזור הקרפטים והמישור הפאנוני קרויה "טורקיה מערבית", בעוד ש"טורקיה מזרחית" היה השם שהודבק במקורות אלה לארצות הכוזרים הסמוכים ממזרח ומצפון לים השחור. חסדאי אבן שפרוט, במכתב אל יוסף המלך הכוזרי, קרא לאזור האחרון "ארץ ההונגרין".

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערב הגעתם של ההונגרים למרכז אירופה, בסביבות 895, שטחי אגן הקרפטים נמצאו בשליטתם של האימפריה הבולגרית הראשונה, פרנקיה המזרחית ומורביה הגדולה ואולי ישויות מדיניות נוספות בהתווהות של הוולאכים ונסיכות פאנוניה התחתית. מורביה הגדולה הייתה אז בת חסות של הפרנקים המזרחיים. להונגרים היה מידע על האזורים הכבושים מפני שבני שבטיהם שירתו בעבר כשכירי חרב בצבאות של המדינות השכנות. לדעת היסטוריונים הונגרים האזור היה מעט מאוכלס בעקבות הרס ממלכת האוורים על ידי קרל הגדול בשנת 803. והתקדמות ההונגרים בראשות ארפאד בשנת 895 לא נתקלה בהתנגדות רבה. בשנים 899-900 בהת מסע צבאי של ההונגרים לכיוון איטליה הם כבשו גם את ניסכות פאנוניה התחתית או נסיכות בלטון, שהייתה גם היא בת חסות של הפרנקים המזרחיים. בשנים 907-902 חיסלו ההונגרים את מורביה הגדולה וסיפחו חלק ממנה - נסיכות ניטרה לשעבר. החלקים הדרום מזרחיים של אגן הקרפטים נמצאו בשליטת האימפריה הבולגרית הראשונה. בעקבות פלישת ההונגרים הבולגרים איבדו את שליטתם באזורים אלה. בצפון המישור ההונגרי צויין קיומה של מובלעת אוורית שאריתית שנקראה "'Solitudo Avarorum" (בדידות אוורית).

הישגים צבאיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנסיכות הגדולה ההונגרית שמרה עדיין אופי של ברית שבטים וצביון צבאי. ההונגרים בהתקדמותם מערבה לא התכוונו להיעצר בדרכם באזור פאנוניה. הם המשיכו בפשיטות תקיפות לכל הכיוונים האפשריים:נגד קונסטנטינופוליס, לאיטליה וגרמניה ועד לצרפת ומרכז ספרד. בשנים 910-907 הביסו לא פחות משלושה צבאות של הפרנקים המזרחיים. עד שנת 955 הם הרחיבו את גבולותיהם מול הבווארים עד לנהר אנס. נסיכותם לא הותקפה שוב מכיוון זה למשך מאה שנה אחרי קרב פרסבורג (ברטיסלבה). פשיטות המדיארים המשיכו עד שנת 970, אך שתי תבוסות צבאיות - קרב לכפלד בשנת 955 וקרב ארקדיופוליס בשנת 970 הטביעו באופן ברור את חותמם על מדיניותה והתפתחותה של הנסיכות הגדולה.

המעבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפיכת החברה השבטית לחברה ממלכתית הייתה אחת ההתפתחויות החשובות של הזמן. בהתחלה שמרו ההונגרים סגנון חיים נוודי למחצה, נהגו להמשיך בנדידות העונתיות שלהם בין החורף לקיץ לאורך נהרות עם עדריהם, תוך חיפוש אחרי מרעות ומים. לפי תואריה של גיירג' גיירפי, מטה החורף של ארפאד - אחרי כיבוש פאנוניה בשנת 900 - נמצא ככל הנראה ב"ארפאדווארוש" ("העיר של ארפאד"), בימינו רובע של העיר פץ' ומטה הקיץ שלו נקבע - ואנונימוס מאשר זאת - באי צ'פל. מאוחר יותר מטה הקיץ הועבר לצ'אלוקז. לפי גיולה קריזטו מרכז השטח שבשליטת ארפאד עצמו התמקם בין הדנובה לטיסה. מחקרים ארכאולוגיים נוטים לתמוך באזור טיסה העליונה.

בספרו "על ניהול האימפריה", שנכתב בסביבות 950 ניסה הקיסר קונסטנטינוס השביעי להגדיר באופן ברור את גבולות ארץ ההונגרים או "טורקיה המערבית" שפי שקרא לה. הוא תיאר את המורבים כתושבים קודמים, איתר את היישובים המוקדמים של ההונגרים, תיאר את הנהרות של האזור ההונגרי - טמש, מרוש, קרש, טיסה, טוטיס, התייחס לשכני ההונגרים. קונסטנטינוס ידע הרבה על החלקים המזרחיים של הונגריה ולפי אחת התאוריות ההיסטוריות, "טורקיה" לא כללה את שטחי כל הקונפדרציה השבטית כולה, אלא התיישבות שבטית אחת ומקור תאורה של הונגריה היה גיולה השני, ששבטו איכלס בשנת 950 לערך את אזור חמשת הנהרות שהוזכרו. לפי השערה אחרת, מבססת במידה רבה על תיאורו של קונסטנטינוס, ההונגרים התחילו ליישב ממש את מערב הונגריה (טרנסדנוביה) רק אחרי שנת 950, מפני שהחלקים המזרחיים של הארץ היו מתאימים יותר לסגנון החיים הנוודי.

בנסיבות שינויים בתנאים הכלכליים, אי מציאת מספיק מרעות כדי לספק את צורכי חברת נוודים ומגבלות התנועתיות, התחיל סגנון החיים הנוודי למחצה לפנות מקום לחיים מיושבים ומבוססים על חקלאות. תחילת תהליך זה אריעה כבר במאה השמינית. החברה הפכה ליותר הומוגנית:הסלאבים ועמים אחרים במקום נבלעו לתוך ההונגרים. מנהיגי השבטים ההונגרים קבעו לעצמם מרכזים מבוצרים באזור הכפר ומאוחר יותר טירותיהם הפכו לבירות של המחוזות. מערכת הכפרים התפחתה במיוחד במאה ה-10.

הנסיכים הגדולים פאיס וטאקשון התחילו ברפורמה של מבנה השלטון. הם הזמינו לראשונה מיסיונרים נוצרים והקימו מבצרים. טאקשון ביטל את המרכז הישן של הנסיכות (כנראה על טיסה העליונה) וחיפש אחד חדש בסקשפהרוואר. טאקשון הקים מחדש את השירות הצבאי בסגנון ישן, ריענן את הציוד בכלי נשק ופיקד על התיישבות מחדש רחבת היקף של האולכוסיה ההונגרית.

המדינה ההונגרית התחזקה בימי שלטונו של הנסיך הגדול גזה. אחרי קרב ארקדיופוליס (970), האימפריה הביזנטית הפכה לאויבת העיקרית של ההונגרים. התפשטותה איימה על ההונגרים, מפני שהאימפריה הבולגרית הראשונה שעמדה בחזית מול הביזנטים, הייתה באותה תקופה בברית עם ההונגרים. האיום החריף בשנת 972 כשהאימפריה הביזנטית כרתה ברית עם האימפריה הרומית הקדושה. ב-973 תריסר שליחים הונגרים, שמונו ככל הנראה על ידי גזה, השתתפו בדיאטה שכונסה על ידי הקיסבר אוטו הראשון .

גזה הידק את קשריו עם החצר הבווארית, הזמין משם מיסיונרים והשיא את בנו לגיזלה, בתו של דוכס היינריך השני של בוואריה. בן לבית ארפאד, ששלט בפועל רק על חלק מהנסיכות הגדולה, והיה המנהיג הרשמי של כל שבעות השבטים ההונגרים, התכוון לשלב את הונגריה באירופה מערבית נוצרית, ולבנות את המדינה מחדש לפי הדגם הפוליטי והחברתי המערבי. בנו הבכור של גזה, אישטוואן הראשון היה למלך הונגריה הראשון אחרי שניצח את דודו, קופאן, שהתחרה איתו על כס המלכות. אישטוואן הגשים את איחוד הונגריה, הקמת המדינה הנוצרית והפיכתה למונרכיה פאודלית אירופית.

ההתנצרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

המדינה ההונגרית החדשה גבלה במדינות נוצריות. החל מהמחצית השנייה של המאה ה-10, התחילה הנצרות לפרותח בתחומה הודותך למיסיונרים שהגיעו בעיקר מגרמניהץ בין השנים 963-945 מנהיגים החשובים של הנסיכות, ה"גיולה" וה"הורקה" (השופט) הסכימו להתנצר. בשנת 973 גזה הראשון וכל ביתו נטבלו לנצרות וחבתם על שלום פורמלי עם הקיסר אוטו הראשון. בפועל הוא נשאר פאגאני במידה רבה, נאמן לחינוך הפאגאני שקיבל מאביו טאקשון. בימי שלטונו הוקם בשנת 996 המנזר הנוצרי הראשון בהונגריה - מנזר בנדיקטיני. השינויים הדתיים הקבילו למעבר מדרך החיים הנוודית למחצה לחיים מיושבים.

ארגון המדינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד שנת 907 (או אולי 904) נמצאה הונגריה במשטר דיארכי, המאומץ כנראה מהכוזרים. השלטון חולש בין המנהיג או הנסיך הדתי ה"קנדה" והמנהיג הצבאי - ה"גיולה". לא יודעים בדיוק איזה מהם דבק לארפאד ואיזה לקורסן. ייתכן, אחרי מות הקנדה קורסן, חלוקה זו של התארים פסקה וארפאד הפך למנהיג היחיד של הנסיכות. הקיסר הביזנטי קונסטנטיטנוס פורפיריגנטוס קרא לארפאד "או מגאס ארכון", "הנסיך הגדול של טורקיה" וכל השליטים במאה ה-10 בהונגריה נקראו כך. לפי כללי הבכירות האגנטית לזקני השבט הייתה עדיפות בירושת הנהגת הנסיכות. ייתכן כי הנסיכים הגדולים של הונגריה לא החזיקו את הכוח העליון במדינה, מפני שבעת המסעות הצבאיים מערבה ודרומה, נחלש השלטון המרכזי של הנסיכים. במחצית הראשונה של המאה ה-10 לא נשמרו אזכורים של הנסיכים הגדולים פרט למקרה אחד, שבו צויין בשנת 947 שמו של טאקשון כ"דוכס הונגריה" ( Taxis-dux, dux Tocsun). לעומת זאת גדל תפקידם של מנהיגים צבאיים כמו למשל בולצ'ו ולל. נסיכים מבית ארפאד נשאו שמות טורקיים כמו ברוב שבטי ההונגרים.

תארים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • קנדה (Kende) (במקורות ערבים) או "מגאס ארכון" (במקורות ביזנטיים), רקס (rex) ("מלך) במקורות לטיניים, נסיך גדול של ההונגרים - אחרי שנת 907.
  • גיולה (Gyula) או ג'ילה או בלטינית - מגנוס פרינקפס (magnus princeps) (נסיך גדול) (במקורות מערביים) - מנהיג צבאי, נסיך גדול של ההונגרים
  • הורקה או חרחאס, שפוט

האוכלוסייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנן הערכות שונות של גודל האוכלוסייה של הונגריה במאה ה-10. הם משתנים בין 250,000 ל - 1.500,000 בשנת 900. אין עדות ארכאולוגית לכך שאצילים הונגרים חיו בטירות במאה ה-10. הארכאולוגיה מצא רק בניין מבוצר אחד שנבנה במאה ה-9 - טירת מושאפורץ או זאלאוואר. רק חפירות של ביניינים מן המאה ה-11 הדגימו תהליכי בנייה של טירות. עם זאת, בבורשוד נראה כי אצילים וכמרים כבר גרו במאה ה-10 בבתי עשויי אבן. הגאוגרפים המוסלמים מציינים כי ההונגרים היו דרי מאהלים. פרט לאוהלים גרו פשוטי העם במגוריפ חפורים בבורות, לפעמים עם יותר חדרים, ובבתים מעץ ואבן.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ George H. Hodos, The East-Central European region: an historical outline, Greenwood Publishing Group, 1999, p. 19
  2. ^ Alfried Wieczorek, Hans-Martin Hinz, Council of Europe. Art Exhibition, Europe's centre around AD 1000, Volume 1, Volume 1, Theiss, 2000, pp. 363-372
  3. ^ Ferenc Glatz, Magyar Történelmi Társulat, Études historiques hongroises 1990: Environment and society in Hungary, Institute of History of the Hungarian Academy of Sciences, 1990, p. 10
  4. ^ Acta historica, Volumes 105-110, József Attila Tudom. Bölcs. Kar, 1998, p. 28 צויין ארפאד כ"מגאס ארכון" - נסיך גדול
  5. ^ Colin Davies, The emergence of Western society: European history A.D. 300-1200, Macmillan, 1969, p. 181
  6. ^ Oksana Buranbaeva, Vanja Mladineo, Culture and Customs of Hungary, ABC-CLIO, 2011, p. 19
  7. ^ Jennifer Lawler, Encyclopedia of the Byzantine Empire, McFarland & Co., 2004, p.13