הפיגוע והחטיפה בנמל התעופה של רומא (1973)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
טיסה 110 של פאן אמריקן
מטוס זהה למטוס שהותקף
מטוס זהה למטוס שהותקף
תאריך 17 בדצמבר 1973
מיקום נמל התעופה לאונרדו דה וינצ'י-פיומיצ'ינו, רומא, איטליה
גורם פיגוע באמצעות רימוני זרחן ורובים
קואורדינטות 41°48′01″N 12°14′20″E / 41.8003°N 12.2389°E / 41.8003; 12.2389
הרוגים 30
ניצולים 147
המעורבים באסון
כלי טיס בואינג 707
מוצא רומא, איטליה
יעד טהראן, איראן
חניות ביניים ביירות, לבנון
מפעיל פאן אמריקן וורלד איירווייז
נוסעים 167
אנשי צוות 10
הרוגים 30
ניצולים 147
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
טיסה 303 של לופטהנזה
מטוס זהה למטוס שנחטף
מטוס זהה למטוס שנחטף
תאריך 17 בדצמבר 1973
מיקום נמל התעופה לאונרדו דה וינצ'י-פיומיצ'ינו, רומא, איטליה
גורם חטיפה
הרוגים 2
ניצולים 12
המעורבים באסון
כלי טיס בואינג 737
מוצא רומא, איטליה
יעד מינכן, גרמניה
מפעיל לופטהנזה
נוסעים 10
אנשי צוות 4
הרוגים 1
פצועים 1
ניצולים 12
מפה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הפיגוע והחטיפה בנמל התעופה של רומא התרחשו ב-17 בדצמבר 1973. מחבלים פלסטינים שפרצו לנמל הטילו רימוני זרחן לתוך מטוס נוסעים שעלה באש כתוצאה מכך. הם גם חטפו מטוס נוסעים אחר ועליו 14 אנשים. המטוס הוטס לכווית ושם שוחררו בני הערובה. בפיגוע המשולב נהרגו 34 בני אדם, רובם במטוס שנשרף.

ההתקפה בנמל התעופה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-17 בדצמבר בשעה 13:10 נכנסו שישה עד עשרה מחבלים פלסטינים לטרמינל הנוסעים של נמל התעופה ברומא. הם הוציאו תת-מקלעים מתוך ארוניות אחסון בטרמינל ופתחו באש לכל עבר. מהיריות נהרגו שני בני אדם.

בהמשך יצאו המחבלים אל רחבת החנייה של המטוסים וחלקם תקפו את מטוס טיסת 110 של חברת פאן אמריקן וורלד איירווייז, שעמד לצאת לדרכו. היה זה מטוס מדגם בואינג 707 שנועד לטוס לביירות שבלבנון וממנה לטהראן שבאיראן. היו עליו 167 נוסעים ועשרה אנשי צוות. עם תחילת ההתקפה בטרמינל הורה קברניט המטוס לנוסעים לשכב על רצפת המטוס. דלתות תא הנוסעים מלפנים ומאחור היו פתוחות והמחבלים הטילו דרכן לפחות שני רימוני זרחן. עקב התפוצצותם פרצה אש במטוס ותא הנוסעים התמלא בעשן. דיילות הצליחו לפתוח אחד מפתחי חירום של המטוס על כנפו; הפתח המקביל נחסם ליציאה על ידי יריות המחבלים. הצוות הצליח לפנות את רוב יושבי המטוס, אך 29 נוסעים ודיילת אחת נהרגו בתוכו, לרבות כל 11 נוסעי המחלקה הראשונה. בין ההרוגים היו ארבעה פקידים ממרוקו שהיו בדרכם לטהראן, 11 עובדים של חברת עראמקו, ואשתו של קברניט המטוס. המטוס עצמו נהרס.

החטיפה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקביל להתקפה על טיסה 110 תפסו חמישה מחבלים אחרים עובדי קרקע איטלקים ועובדים גרמנים של חברת לופטהנזה והובילו אותם לתוך מטוס בואינג 737 של לופטהנזה בטיסה 303, שעמד להמריא למינכן שבגרמניה. שוטר מכס איטלקי שהתנגד למחבלים על הקרקע נורה ונהרג. המטוס המריא משדה התעופה ועליו חמשת החוטפים ו-14 בני ערובה - הקברניט וטייס המשנה, שתי דיילות, שני אנשי צוות קרקע ושמונה עובדים איטלקים.

בפקודת החוטפים טס המטוס אל נמל התעופה של אתונה שביוון ונחת שם. החוטפים דרשו באמצעות הרדיו לשחרר שני מחבלים שנעצרו לאחר התקפה באותו נמל תעופה. החוטפים איימו לרסק את המטוס במרכז אתונה אם דרישתם לא תיענה. הם גם הכריזו כי הרגו חמישה בני ערובה לרבות הקברניט. בפועל נהרג מיריותיהם בן ערובה איטלקי אחד ואחר נפצע. לאחר שהות של 16 שעות על הקרקע שב והמריא המטוס, אחרי שהחוטפים שחררו את בן הערובה הפצוע והטילו את גופתו של ההרוג על המסלול.

המטוס טס לביירות ולקפריסין, אך בשני המקומות סירבו השלטונות לאפשר לו לנחות (בביירות נחסם המסלול בכלי רכב). לבסוף קיבלו החוטפים אישור נחיתה בדמשק שבסוריה לאחר שטענו כי הדלק במטוס אוזל. מפקד חיל האוויר הסורי ניסה לשכנע את החוטפים לשחרר את בני הערובה, אך לשווא. הסורים תדלקו את המטוס, סיפקו לו מזון ואף טיפלו בפציעת הראש של אחד החוטפים. המטוס שב והמריא לאחר שהות של כשלוש שעות על הקרקע.

תחנתו האחרונה של המטוס הייתה בכווית, שם נחת למרות התנגדות השלטונות. לאחר שעה של משא ומתן בין החוטפים לבין השלטונות הכוויתיים שחררו החוטפים את כל בני הערובה בתמורה ל"מעבר חפשי" של החוטפים ליעד לא ידוע. הם הורשו להחזיק בכלי נשק וסימנו סימן V לאות ניצחון בעת שיצאו מהמטוס.

לאחר החטיפה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נמסר כי שלטונות כווית לקחו את החוטפים לחקירה בבסיס צבאי. כווית הכריזה שאין לה כוונה להעמיד אותם למשפט. הם נותרו בכווית עד מרץ 1974. אז הסכים נשיא מצרים אנואר סאדאת כי יבואו לארצו תחת אחריות הארגון לשחרור פלסטין. הם עזבו את מצרים בהמשך ולא ידוע מה עלה בגורלם לאחר מכן.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]