הראשון בבידור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הראשון בבידור
Dudu Topaz Show New Logo.gif
סמליל התוכנית
סוגה בידור, אירוח
מנחים דודו טופז
משתתפים אדיר מילר, אלי ומריאנו, עדי הימלבלוי, מדונה, דסטין הופמן, סילבסטר סטאלון, סטינג, רוברטו בניני, חוליו איגלסיאס וגלן קלוז, צ'יצ'ולינה ועוד
ארץ מקור ישראלישראל  ישראל
שפות עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מספר עונות 11
הפקה
חברת הפקה טדי יזמות והפקות
אורך פרק כ-60 דקות
שידור
רשת שידור ערוץ 2 (קשת)
תקופת שידור מקורית 1994 – 2004
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
דודו טופז, מנחה התוכנית

הראשון בבידור הייתה תוכנית בידור ישראלית בהנחיית דודו טופז ששודרה בערוץ 2 במסגרת זכיינית השידור קשת, במהלך 11 עונות בשנים 19942004. התוכנית זכתה לפופולריות רבה ואחוזי רייטינג גבוהים בחלק מתקופת שידורה, ותרמה לעלייה בפופולריות של המנחה, דודו טופז. מנגד, התוכנית ספגה ביקורת על רדידות התכנים שהוצגו בה.[1]

היסטוריית התוכנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

סמליל התוכנית בתקופה מוקדמת של השידור

התוכנית עלתה לשידור לראשונה בערב יום שישי, 31 בדצמבר 1993, ערב הסילבסטר, שבועות ספורים לאחר תחילת שידורי קשת במסגרת ערוץ 2 המסחרי. התוכנית נקראה תחילה בשם "רשות הבידור", הייתה מוקלטת מראש, ושודרה בימי שישי בערב. בתוכנית נהג טופז ליצור קשר בלתי אמצעי עם הקהל, ויצא עם צוות צילום בזמן שידור התוכנית, כדי להפתיע אנשים בביתם בזמן הצפייה בתוכנית.

בשנת 1995, לאחר שתי עונות של "רשות הבידור", הוחלף שם התוכנית ל"ראשון בבידור" והיא שודרה בשידור חי בימי ראשון, לאחר החלפת ימי השידור של זכייניות ערוץ 2 בפעם הראשונה. שם התוכנית "ראשון בבידור" התייחס בכפל משמעות ליום השידור החדש וכן למעמדו של טופז בעקבות הצלחתו בטלוויזיה הבידורית. "הראשון בבידור" הפך בעקבות זאת גם לאחד מכינוייו של טופז בציבור והשם בתוספת ה"א הידיעה "הראשון בבידור" נשמר גם כאשר ימי השידור של התוכנית הוחלפו שוב במהלך השנים (כולל שובה לימי שישי באחת העונות).

גם בתוכנית זו המשיך טופז בקשר עממי עם הצופים, ובהתאם לבקשות ומכתבים שנשלחו אליו נהג למשל ליזום פעילות של השכנת שלום בין אנשים מסוכסכים. קטעים אלו הוקלטו מראש, ובזמן התוכנית הוצגו הצדדים המסוכסכים כאשר הם יושבים בקהל, בתוכנית היו גם תוכניות ספיישל כגון שידוך בין שני אנשים, תחרות מלכת היופי של נהגות המוניות ועוד. התוכנית נודעה בכך שבכל פעם "הומצא משהו חדש" והגיעו לשיאים חדשים של אמצעים לבידור הצופים, כגון חלוקת פרסי ענק לאנשים במצוקה, משימות ותחרויות מקוריות בין הצופים או אנשים בקהל שבאולפן.

התוכנית כללה גם פינות סטנדאפ בהן זכו לחשיפה משמעותית ראשונה סטנדאפיסטים ובדרנים צעירים שונים, שהפכו לידועים בהמשך, ובהם אדיר מילר, אלי ומריאנו ועוד. במהלך תחרות דוגמנות שנערכה בתוכנית (נערת פלפל) נחשפה לראשונה גם עדי הימלבלוי, שזכתה בתחרות.

במהלך העשור בו שודרה התוכנית, התארחו בה ידוענים רבים מישראל ומהעולם, בהם מדונה, דסטין הופמן, סילבסטר סטאלון, סטינג, רוברטו בניני, חוליו איגלסיאס וגלן קלוז. לידוענים נערכו ראיונות, ולעיתים הם הופגשו עם דמות מעברם וניסו להיזכר מהיכן הם מכירים אותה. אירוח הפוליטיקאית ושחקנית הפורנוגרפיה האיטלקייה צ'יצ'ולינה בתוכנית, ספג ביקורת בשל התנהגות וולגרית, מביכה ולא מותאמת עבור תוכנית המיועדת לכל המשפחה, והוגשה תלונה על כך לנציב תלונות הציבור של הרשות השנייה.[2] ביקורת דומה עלתה כאשר טופז נשך את זרועה של השחקנית נטליה אוריירו שהתארחה בתוכניתו.

ביוני 2004 ירדה התוכנית מהמרקע לאחר 11 עונות.

הצלחת התוכנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

התוכנית נחלה הצלחה גדולה בשנים הראשונות לשידורה[3] והניבה רווחים רבים לזכיינית "קשת". מעבר שידורה לימי ראשון ב-1995 הניב לה אחוזי צפייה נוספים.

במהלך אחת התוכניות, ב-5 בינואר 1997, כאשר הודיע טופז על אירוע של נחיתת חוצנים לכאורה, הגיע הרייטינג בתוכנית לשיא של כל הזמנים - 46.8 אחוזי צפייה[4]. שיא זה נשבר אמנם מאוחר יותר[5], אך מאז נהפך כינויו של טופז, "מלך הרייטינג", לנפוץ בקרב הציבור ותעשיית הבידור. כמו כן הפכו לפופולריים אימרות קבועות שהופיעו בתוכניתו, בהן "אין לי זמן!" ו"נעבור לפר-סו-מות".

בשנותיה הראשונות נמדדו אחוזי הצפייה בתוכנית על ידי סקרי צפייה, אותם ערכה חברה פרטית עבור הרשות השנייה; נתוני הצפייה נחשבו גבוהים ביחס לכל תוכניות ערוץ 2 והביאו את התוכנית לעמוד בראש טבלאות הרייטינג למשך תקופות ארוכות[6]. התוכנית הוכיחה את הצלחתה גם בנתוני מערכת המדרוג הרשמית, כאשר החלה לפעול, בפברואר 1998.

נתוני הצפייה הגבוהים נשמרו עונה אחר עונה, עד לעונה השמינית של התוכנית, בשנת 2001, במהלכה התמעטו נתוני הצפייה ביחס לעונות הקודמות, אך נשארו גבוהים ביחס לאחוזי הצפייה הכלליים של ערוץ 2. באותה שנה, חוו כל תוכניות הערוץ השני ירידה חדה, בעקבות שידורן של אופרות סבון ישראליות פופולריות בכבלים ("לגעת באושר", "לחיי האהבה") במקביל לשידורי הפריים טיים של הערוצים הכלליים.

בעונה שלאחר מכן, העונה התשיעית, עלו אחוזי הצפייה בתוכנית במידה ניכרת מהעונה השמינית, אך לא הצליחו לשחזר את הצלחת העונות הראשונות. שתי העונות האחרונות, ששודרו בשנתיים שלאחר מכן, התייצבו על נתוני צפייה דומים, עד לירידת התוכנית משידור.

ירידת התוכנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקראת המכרז השני להפעלת ערוץ 2 ובעקבות פולמוס ציבורי על התנהגותו של טופז בתוכנית, החליטה הזכיינית קשת להקפיא את תוכניתו. העונה ה-11 והאחרונה של התוכנית בטרם המכרז הגיעה לקצה ביוני 2004. לאחר מספר חודשים בהם עתידו של טופז בזכיינית היה מעורפל, לקראת סוף 2004 הוחלט ב"קשת" שלא להתקשר יותר עם טופז, גם לא לתוכנית חדשה. ההחלטה ספגה ביקורת, שהציגה אותה כמוּנעת מניסיון של "קשת" לזכות במכרז ערוץ 2 שנערך באותה תקופה.

לאחר ירידת התוכנית, המשיך טופז להנחות תוכניות דומות במתכונתן ל"הראשון בבידור", במסגרת הזכיינית המתחרה "רשת" ולאחר מכן בערוץ 10. עם זאת, הפופולריות של טופז לא הייתה כבשיאה של "הראשון בבידור". ב-2007 פרש מהנחיית תוכניות בידור והתמקד בפרויקטים אחרים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אלי אשד, מדודו טופז ועד למשה רבנו
  2. ^ הדברים שאתם לא אוהבים, באתר ynet, 13 באוגוסט 2001.
  3. ^ נתוני הרייטינג של התוכנית, על פי "הוועדה הישראלית למדרוג" וחברת "טלסקר"
  4. ^ אביבה קרול, ‏1.5 מיליון צפו בגמר המונדיאל, באתר גלובס, 14 ביולי 1998, ההתייחסות בפסקה הרביעית
  5. ^ אביבה קרול, ‏שיא רייטינג חדש: %48.8 בממוצע ל"רשימת שינדלר", באתר גלובס, 26 באפריל 1998
  6. ^ אביבה קרול, ‏רייטינג מרץ: שוויון בין שילון לרשף, באתר גלובס, 8 באפריל 1997