הר שגוב
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| גובה | 867 מטר |
| מדינה |
 ישראל |
| מיקום | דרום הנגב |
| רכס הרים | הרי אילת |
| קואורדינטות | 29°44′52″N 34°51′08″E / 29.747777777778°N 34.852222222222°E |
|
(למפת דרום הנגב רגילה)   הר שגוב | |
  | |
הר שגוב הוא הר עשוי סלעי גיר בהרי אילת, על גבול ישראל עם מצרים כ־8 ק"מ מצפון להר שני, ומערבית לכביש 12. גובהו 867 מטרים, מה שהופך אותו למקום הגבוה ביותר בהרי אילת שבשטח ישראל לאחר 1979 (הסכם השלום עם מצרים והעברת חצי האי סיני לידי המצרים). אל פסגת ההר עולה דרך עפר מסומנת שחור שהיא הסתעפות של הכביש מעובדה לעין נטפים.[1]
סביבה ונוף[עריכת קוד מקור | עריכה]
ההר עשוי סלעי גיר, וזה סימן שבעבר, באזור זה היה ים, ים תטיס הקדום, גופות בעלי החיים הימיים שקעו ויצרו משקע והשלדים שלהם התפרקו והפכו לסידן הפחמתי שממנו מורכבת אבן הגיר.
האקלים באזור מדברי וצחיח, וכמות המשקעים קטנה מ-100 מ"מ בשנה. מצפון להר צומח האוג הקוצני.
בסמוך זורם נחל שגוב.
מקור השם[עריכת קוד מקור | עריכה]
מקור שמו הוא כנראה מקראי שכן זהו שמו של דמות מקראית (דברי הימים א ב כא), או מהמילה נשגב, שמשמעותו מתנשא וגבוה. תרגום שמותיו הערביים של ההר הם "הר בעלת הנגב" ו"ההר הנישא". מההר נראה מזרח סיני, רכס שעירה שבסיני, הרי אילת והרי אדום.[2]
