ויליאם איגן

ויליאם איגן
William A. Egan

ויליאם איגן, 1973
לידה	8 באוקטובר 1914 ואלדז, טריטוריית אלסקה, ארצות הברית
פטירה	6 במאי 1984 (בגיל 69) אנקורג', אלסקה, ארצות הברית
שם מלא	ויליאם אלן איגן
מדינה
מקום קבורה	ואלדז, אלסקה, ארצות הברית
מפלגה	המפלגה הדמוקרטית
בן או בת זוג	ניבה איגן (16 בנובמבר 1940–6 במאי 1984)
מושל אלסקה ה־1 7 בדצמבר 1970 – 2 בדצמבר 1974 (4 שנים) סגן מושל אלסקה הנרי בוצ'ר → קית' הארווי מילר ג'יי המונד ←
3 בינואר 1959 – 5 בדצמבר 1966 (8 שנים) סגן מושל אלסקה יו וייד וולי היקל ←
סנאטור צללים מטעם טריטוריית אלסקה 6 באוקטובר 1956 – 3 בינואר 1959 (שנתיים ו־12 שבועות)
חתימה

ויליאם אלן איגן (באנגלית: William Allen Egan;‏ 8 באוקטובר 1914 – 6 במאי 1984) היה פוליטיקאי אמריקאי מאלסקה, איש המפלגה הדמוקרטית, שכיהן כמושל אלסקה הראשון מיום קבלתה כמדינה בארצות הברית ב-3 בינואר 1959 ועד 1966 ולאחר מכן בשנים 1970–1974. כמו כן הוא כיהן כ"סנאטור צללים" מטעם טריטוריית אלסקה מ-1956 ועד כינונה כמדינה. כמי שנולד בואלדז , איגן הוא אחד משני המושלים היחידים בתולדות אלסקה שנולד בה, בנוסף לביל ווקר. איגן היה מועמד הדמוקרטים בכל חמש מערכות הבחירות הראשונות של אלסקה למשרת המושל.

ראשית חייו

ויליאם איגן נולד בואלדז למשפחת כורים, כאחד משישה ילדים. הוא גודל על ידי אמו, קורה, לאחר שבגיל שש הוא התייתם מאביו שנספה במפולת שלגים. כשהיה בן 10, הוא כבר עבד במפעל שימורים, כדי לסייע בפרנסת המשפחה. הודות לאי קיומם של חוקי נהיגה בטריטוריית אלסקה , במהלך שנות ה-20, למד איגן לנהוג כבר בגיל צעיר, כשהוא הוביל תיירים בחודשי הקיץ. כשהיה בן 14, הוא כבר נהג במשאיות עפר עבור נציבות הכבישים של אלסקה. ב-1932, לאחר שסיים את לימודיו בבית הספר התיכון של ואלדז, ונשא את נאום הבוגרים בטקס הסיום, החל איגן לגלות עניין בפוליטיקה.

באותה שנה, סנדקו של איגן, אנתוני דיימונד, עורך דין מקומי, שכיהן פעמיים כראש עיריית ואלדז וכחבר הסנאט של אלסקה, התמודד מטעם המפלגה הדמוקרטית לתפקיד נציג הטריטוריה, ללא זכות הצבעה, בבית הנבחרים של ארצות הברית. על אף אי יכולתו להצביע, נציג כזה יכול היה לפנות לחברים אחרים של הבית ולבצע פעולות שדלנות, הן לטובת הצעות חוק והן לטובת קבלתה של אלסקה כמדינה. דיימונד נבחר לתפקיד, והפגיש את איגן הצעיר, שראה בדיימונד כמנטור שלו, עם הפוליטיקה של הטריטוריה ועם זו הפדרלית. דיימונד נהג לשלוח לוואלדז עותקים של הפרוטוקולים של דיוני בית הנבחרים, כדי שאיגן יקרא בהם.

קריירה פוליטית

לאחר שהלך בדרכי סנדקו, התמודד איגן בהצלחה כמועמד הדמוקרטים כנציג ואלדז בבית הנבחרים של טריטוריית אלסקה ב-1940, תפקיד בו הוא כיהן עד 1945. הוא נבחר לתפקיד עוד שלוש פעמים רצופות, וכיהן בו בשנים 1947–1953. בנובמבר 1940 נשא איגן לאישה את דסדיה ניבה מקיטריק, שהגיעה זמן קצר קודם לכן לוואלדז מקנזס. לשניים נולד בן בשם דניס, לימים פוליטיקאי בזכות עצמו. במלחמת העולם השנייה, כאשר באיים האלאוטיים השייכים לאלסקה נערך קרב בין ארצות הברית לבין כוחות האימפריה היפנית, המשיך איגן בקריירה הפוליטית שלו. כאשר עוד כיהן בבית הנבחרים, הוא נבחר ב-1946 כראש עיריית ואלדז. ב-1953 נבחר איגן לסנאט של הטריטוריה, וב-1956 הוא נבחר כסנאטור צללים מטעם הטריטוריה, לצידו של ארנסט גרינינג.

ועידת החוקה של אלסקה

לאחר תום המלחמה, הגיעו לקיצם הבידוד הגאוגרפי והפוליטי של אלסקה. סלילת אלסקן הייווי , שקישרה את הטריטוריה ל-48 המדינות ולקנדה, בנוסף לנוכחות הצבאית המוגברת עקב המלחמה הקרה מול ברית המועצות השכנה, קירבו את אלסקה לשאר חלקי אמריקה הצפונית.

ב-1955 הורה בית המחוקקים של אלסקה על כינוסה של ועידת חוקה כדי לנסח את חוקת המדינה כך שתתאים לאישורו של הקונגרס של ארצות הברית. הוועידה התכנסה בנובמבר אותה שנה בקמפוס אוניברסיטת אלסקה בפיירבנקס. איגן, כסנאטור מטעם הטריטוריה, נבחר להוביל את הגוף שינסח את חוקת המדינה החדשה. לאחר תום הוועידה שנה לאחר מכן, הוגשה חוקת אלסקה למשאל עם שנערך ב-1958 ובו היא אושרה בקלות. סוגיית קבלתה של אלסקה כמדינה עלתה להצבעה בקונגרס של ארצות הברית שנה לאחר מכן. הנשיא דווייט אייזנהאואר חתם על החוק לקבלתה של אלסקה כמדינה ה-49 של ארצות הברית.

מושל אלסקה

המועד לקבלתה של אלסקה כמדינה נקבע ל-3 בינואר 1959. איגן החליט להתמודד בבחירות למשרת מושל אלסקה ולהיות הראשון שיכהן בתפקיד. הוא ניצח בבחירות ועם קבלתה של אלסקה כמדינה הוא הושבע לתפקיד. במהלך תקופת כהונתו הראשונה הוא פיקח על המעבר של גופי הממשל מהטריטוריה למדינה. איגן גם עודד השקעות במדינה החדשה, בעיקר את תעשיית הנפט והתיירות שהתפתחו אט אט. במהלך רעידת האדמה באלסקה של 1964, שעד היום נותרה אחת החזקות בהיסטוריה של העידן המודרני, פיקח איגן על הטיפול של המדינה באסון וניהל אותו.

לאחר שב-1966 לא עלה בידו להיבחר לתקופת כהונה נוספת כמושל, הוא נבחר שוב ב-1970, אז כיהן בתקופת כהונתו השלישית עד 1974. גילויו של הנפט במפרץ פרודו ב-1968 ומשבר האנרגיה העולמי שפרץ ב-1973 בעקבות מלחמת יום הכיפורים, היו אירועים משמעותיים במהלך תקופת כהונתו האחרונה של איגן, כאשר הדרישה ההולכת והגדלה לנפט הייתה גורם מרכזי בפוליטיקה המדינתית. בסוף אותה שנה חתם הנשיא ריצ'רד ניקסון על חוק ההרשאה לקו צינור נפט טרנס-אלסקה , חוק שהפחית את תלותה של ארצות הברית בנפט של מדינות אופ"ק. פוליטיקאים סביביתניים רבים במדינה התנגדו במרירות לחקיקה פדרלית זו. בבחירות של 1974 הובס איגן על ידי ג'יי המונד.

שנותיו האחרונות

לאחר תום כהונתו כמושל פרש איגן מן החיים הציבוריים. ויליאם איגן נפטר באנקורג' עשר שנים לאחר מכן, ב-6 במאי 1984, בגיל 69, כתוצאה מסרטן הריאה. גופתו נשרפה ואפרו פוזר בהרים שסביב ואלדז. בנו, דניס איגן, כיהן כראש עיריית ג'ונו בשנים 1995–2000, וכחבר הסנאט המדינתי בשנים 2009–2019.

ב-1971 קיבל איגן את התואר "תושב אלסקה של השנה", ובשנה שלאחר מכן הוענק לו תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת אלסקה.

יום הולדתו, 8 באוקטובר, מצוין באלסקה כ"יום ויליאם איגן".

על שמו נקראו "מרכז הכנסים והמרכז האזרחי על שמם ויליאם א. איגן" שבאנקורג', דרך איגן שבג'ונו, דרך איגן שבואלדז, וספריית אוניברסיטת דרום-מזרח אלסקה שבג'ונו.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ויליאם איגן בוויקישיתוף

• ויליאם איגן באתר אגודת המושלים הלאומית (באנגלית)
• ויליאם איגן באתר The Political Graveyard (באנגלית)
• ויליאם איגן, באתר "Find a Grave" (באנגלית)