ויקיפדיה:מיזמי ויקיפדיה/אתר האנציקלופדיה היהודית/מיון נושאים: לוויקי/מחוזא
| מדינה |
 עיראק |
|---|---|
| קואורדינטות | 33°06′N 44°35′E / 33.100°N 44.583°E |
מחוזא (בארמית גם: מדינאתא; בערבית: المدائن; בפרסית: مدائن) הייתה מטרופוליס באימפריה הבבלית, שהשתרעה לאורך גדת החידקל וכללה מספר ערים, ביניהן גם קטסיפון וסלאוקיה.
ערים שנכללו במטרופוליס[עריכת קוד מקור]
- קטסיפון - העיר העתיקה ביותר שנבנתה בתקופה הפרתית
- אספאנבור - עיר מהתקופה הסאסאנית המאוחרת
- ווה אנטיוך-ח'וסרו - נוסדה ב-540 לספה"נ בידי ח'וסרו הראשון, שהושיב שם שבויים מאנטיוכיה
- ווה ארדשיר - נוסדה בסביבות 230 לספה"נ בידי ארדשיר הראשון, ומוכרת גם בשם "סלאוקיה". בעיר זו הייתה קהילה יהודית גדולה ומקום מושבו של ראש הגולה
בשנת 637 כבשו המוסלמים את המטרופוליס ורוב אנשי החצר והאצולה הסאסאנית ברחו. התושבים שנשארו נדרשו לשלם את מס הג'יזיה. בהמשך גם בני האצולה חזרו להתגורר שם, והקהילות היהודית והנוצרית המשיכו להתקיים.[1] אל-מדאאין שמרה על חשיבותה זמן-מה, אך לאחר הקמת בגדאד והפיכתה לבירת האימפריה, הלכה ופחתה חשיבותה. תרומתה העיקרית הייתה בחקלאות ובייצור מזון.
סלמאן הפרסי, אחד מחברי הנביא, שימש כמושל וכשמת נקבר שם. את הקבר שלו נוהגים לפקוד גם סונים וגם שיעים. הוא שופץ לאחרונה בידי הסולטאן העותמאני מוראט הרביעי בשנת 1905.[1]
הקהילה היהודית[עריכת קוד מקור]
לחצו כדי להקטין חזרה
קובץ:מפת יהדות בבל בימי התלמוד עם יישובים.png
|
היישובים היהודיים בבבל בתקופת התלמוד. מחוזא נראית באזור המרכז, על גדות החידקל |
בתקופת התלמוד התקיימה במקום ישיבה גדולה. את הישיבה ייסד רב יוסף בר חמא במאה ה-3. לאחר פטירתו ירש את מקומו בנו, רבא, שביסס את הישיבה והביא לפרסומה, במקביל לישיבת פומבדיתא בראשות חברו ובר הפלוגתא שלו, אביי.
רבא המליץ לבני עירו מחוזא לכבד נשותיהם, ובזכות כך תשרה ברכה בביתם והם יתעשרו[2]. בני מחוזא מופיעים בתלמוד כאנשים עשירים ובני המעמד העליון[3], חכמים[דרוש מקור][מפני ש...] ומפונקים ומעונגים[4], והנשים בה היו בטלות ממלאכה בכל ימות השנה[5]. רבא מציין שבני מחוזא, המעונגים והשמנים, עתידים להיקרא לעתיד לבוא "בני גיהנום"[6]. עם זאת מוזכרים פועלי העיר, הסבלים (אנ'), ככאלו שהיו כה מורגלים בעבודת כפיהם עד כדי שאם התבטלו ממלאכתם, נחלשו[7].
לאחר רדיפות קשות של יהודי בבל בידי המלך הסאסאני קבאד הראשון, ששיאן היה בהוצאתו שלהורג של החכם רב יצחק, פתח מר זוטרא, ראש הגולה של הקהילה היהודית בבבל במרד כנגד השלטון הסאסאני, ולאחר שהביס את הצבא הפרסי בעזרת קומץ חיילים הקים שלטון עצמאי בעיר מחוזא ובסביבותיה למשך שבע שנים, כך שבמחוזא קמה האוטונומיה היהודית האחרונה עד לימינו. קיימת מחלוקת בין החוקרים לגבי תיארוך מרד זה[8].
לבסוף עלו צבאות פרס על האוטונומיה היהודית במחוזא וכבשוה - לפי סדר עולם זוטא, הסיבה האלוקית לתבוסה הייתה ההידרדרות הרוחנית שאחזה ביהודים - ומר זוטרא וסבו, ראש הישיבה רב חנינא, נתלו על גשר מחוזא.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור]
- דב מרדכי יודלביץ, מחוזא - מחיי היהודים בזמן התלמוד, מוסד הרב קוק, ירושלים תש"ז
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור]
- מיזמי ויקיפדיה/אתר האנציקלופדיה היהודית/מיון נושאים: לוויקי/מחוזא, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
- יואל פלורסהיים, ייסודן וראשית התפתחותן של ישיבות בבל- סורא ופומבדיתא : חלקים ג-ד
- זאב דוב אלטר מאייער הלוי, מחוזא, פרשבורג תר"פ 1920, באתר היברובוקס
- אייל ברגר, בני מחוזא - מערביות על שפת החידקל
הערות שוליים[עריכת קוד מקור]
- ^ 1 2 Streck and Morony, “al-Madāʾin”, Encyclopaedia of Islam, 2nd ed., s.v.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף נ"ט, עמוד א'. וראו מדרש הגדול, על ספר בראשית, פרק י"ב, פסוק ט"ז, שגורס כי רבא תלה בכך את עשירותם (ראו עוד להלן).
- ^ ראו תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף נ"ט, עמוד ב', בתקופתו של רבה בר אבוה (בן הדור השני לאמוראים) - בהשוואה לנהרדעא; תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף קי"ט, עמוד ב', וברש"י, ד"ה לבני מחוזא; תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף ל"ו, עמוד א', וברשב"ם, ד"ה בצואר מחוזא, וכן ברבנו גרשום, שם; תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף ל', עמוד ב', ובמרדכי מסכת פסחים, פרק כל שעה, רמז תקס"ה; ראו תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף קט"ו, עמוד א', על הפער בין פפוניא למחוזא; מדרש הגדול, על ספר בראשית, פרק י"ב, פסוק ט"ז.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ק"ט, עמוד א'; תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף נ', עמוד ב'; תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף י"ב, עמוד א', וברש"י ד"ה בני מחחוזא; ראו תלמוד בבלי, מסכת ראש השנה, דף י"ז, עמוד א', וברש"י ד"ה בני מחוזא; רש"י תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף נ"ח, עמוד ב', ד"ה לבר מחוזא.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף נ', עמוד ב'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ראש השנה, דף י"ז, עמוד א', וברש"י.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף ע"ז, עמוד א'.
- ^ Geoffrey Herman, A Prince Without a Kingdom: The Exilarch in the Sasanian Era, Mohr Siebeck, 2012, pp. 295-296.
