ויקיפדיה:רשימת ערכים במחלוקת/דב בר בורוכוב2/יומן שינויים
| גרסה א' (טיוטה:דב בר בורוכוב) | גרסה ב' | |
|---|---|---|
| 1 | דב בר בורוכוב (ז' בתמוז ה'תרמ"א, 3 ביולי 1881[1] – ב' בטבת ה'תרע"ח, 17 בדצמבר 1917) היה מאבות הציונות הסוציאליסטית, ממייסדי מפלגת פועלי ציון וממנהיגיה, ויוזם הקמת הגדודים העבריים[דרוש מקור]. תורת בורוכוב (שכונתה "בורוכוביזם", ובאופן רשמי, "הפלטפורמה שלנו")[2], קראה להגירה של יהודים מרוסיה דווקא לארץ ישראל כפתרון ל"הבעיה היהודית". זה היה המצע הרעיוני של מפלגת פועלי ציון [דרוש מקור]. | דב בר בורוכוב (3 ביולי 1881 – 17 בדצמבר 1917), היה מאבות הציונות הסוציאליסטית, ממייסדי מפלגת פועלי ציון שהייתה הציר המרכזי של תנועה זו וההוגה הבולט שלה. את תורתו ניסח במאמר "הפלטפורמה שלנו" - המצע שלנו, שלאחר מכן היה מקווי היסוד של מפא"י ומפלגות העבודה האחרות שצמחו מפועלי ציון בארץ ישראל[3]. היה מהוגי הקמת הגדודים העבריים[4]. |
| 2 | בורוכוב נולד ב-עיירה זולוטונושה שבפלך פולטבה של האימפריה הרוסית, בתחום המושב היהודי. אביו משה אהרון, היה מורה עברי משכיל ועסק בסתר בפעילות חובבי ציון[5]. | בורוכוב נולד ב-3 ביולי 1881[6][א] בעיירה היהודית זולוטונושה שבפלך פולטבה של האימפריה הרוסית, בתחום המושב היהודי (כיום באוקראינה). הוא קיבל חינוך חילוני, אביו משה אהרון, היה מורה שנמנה עם המשכילים של חיבת ציון, וביתו היה בית ועד לראשוני הבילויים וחלוצי העליה השנייה[3] |
| 3 | בורכוב רכש שפות רבות ביניהן: עברית, יידיש, רוסית, סנסקריט, לטינית, יוונית, צרפתית וגרמנית[5], בגימנסיה החל ללמוד מדעים, פילוסופיה והיסטוריה. בהשפעת לימודי היהדות, צעד רגלית אל עבר ארץ ישראל[5]. | אביו דאג שילמד יידיש שהייתה שפת הדיבור, עברית בחדר שבו למד חומש, ורוסית כדי להכשירו ללימודים בגימנסיה. בגיל שמונה החל בורוכוב הילד ללמוד תלמוד, ובהשפעת לימודי היהדות שם פעמיו אל ארץ ישראל, עד שידידי משפחה מצאו אותו והחזירו אותו לביתו[7]. הקשר לארץ ישראל ליווה אותו אחר כך כל חייו. |
| 4 | הוא למד באוניברסיטה הרוסית בפולטבה, וכאוטודידקט רכש ידע במספר שפות וכן בפילוסופיה, כלכלה, וסוציולוגיה. אף ששפת אמו הייתה רוסית, הוא הפך בבגרותו לאחד החוקרים הנודעים של יידיש}}{{הערה|שם=אדמתו. | |
| 5 | בורוכוב הצטרף בשנת 1900 למפלגת הפועלים הסוציאל-דמוקרטית הרוסית בעת לימודיו, בשנים 1900–1901, ביקטרינוסלב, שימש כמרצה בחוגי פועלים ותלמידים. בשל דעותיו הציוניות הוצא בורוכוב מן המפלגה הרוסית הסוציאל-דמוקרטית[8][5]. | מנעוריו תפיסת עולמו הייתה סוציאליסטית, ב-1900 הוא הצטרף למפלגה הסוציאל-דמוקרטית הרוסית - מפלגתו של לנין - והרצה מטעמה ביקטרינוסלב (דניפרו היום) בחוגי פועלים ותלמידים. אך הוא לא השלים עם התעלמות המפלגה מהבעיה היהודית, ובסופו של דבר הורחק משורותיה בשל דעותיו הציוניות. |
| 6 | לאחר פרעות קישינב באפריל 1903, היגרו לניו יורק באוגוסט 1903 הורי בורוכוב ואחיו[9], ובורוכוב נשאר ברוסיה מטעמים אידאולוגיים[5]. | ב-19 באפריל 1903 פרץ הפוגרום בקישינב שהתחיל את פרעות קישינב. בעקבותיו היגרו הוריו ואחיו של בורוכוב לניו יורק, אך הוא עצמו נשאר ברוסיה כדי להמשיך את פעילותו הפוליטית[5]. |
| 7 | לאחר החלטות הקונגרס הציוני העולמי השישי שהתקיים באוגוסט 1903 על תוכנית אוגנדה שהגה בנימין זאב הרצל, יצא בורוכוב בחודש מרץ 1904 במאמר להגנת הציונות המקורית[9], ולקראת ספטמבר 1904 חבר אל מנחם אוסישקין כמסביר ציוני, ונסע בתחום המושב ובפולין כדי להתמודד עם הטריטוריאליסטים. בורוכוב התנגד לפתרון אוגנדה, משום שסבר שהיה קשה מדי ליהודים, והאמין שבאירופה הם לא יוכלו להישאר. משום כך תמך בורוכוב ביישוב היהודים בפלשתינה, שהייתה ארץ חצי מפותחת[10]. | באוגוסט באותה שנה התקיים הקונגרס הציוני העולמי השישי שבו העלה הרצל לראשונה את תוכנית אוגנדה, בגלל הצורך הדחוף במקלט טריטוריאלי ליהודים. באותה תקופה היו אגודות ציוניות שונות שכונו בשם הכולל חיבת ציון. אחת מאגודות אלה הייתה ציוני ציון בהנהגת מנחם אוסישקין. על אף חילוקי דעות אידיאולוגיים ביניהם, בורוכוב הושפע מתמיכתו של אוסישקין בציונות מעשית והתנגד לתוכנית אוגנדה. הוא חבר אליו ונסע בתחום המושב ובפולין כדי להתמודד עם הטריטוריאליסטים שצידדו ביישוב יהודי מחוץ לארץ ישראל.
בעקבות זאת הוא חיבר סדרת מאמרים בכותרת "לשאלת ציון וטריטוריה"[11]. במאמרים אלה הוא הציג את מימוש הציונות בישראל כאידיאל המושלם, היחיד והנכסף לאומה היהודית, ואת ציון כמגלמת תחייה של תרבות ישראל, שיבה למולדת הקדומה, וגם יהודי שבע וחופשי שבטוח בחוסנו[3]. |
| 8 | פעילותו הסוציאליסטית לא נעלמה מעיני האוכרנה - הבולשת הצארית, וב-18 ביולי 1904 הוא נעצר לראשונה. | |
| 9 | השתתפות בורוכוב בקונגרס הציוני השביעי ב-1905 הביאה אותו לבזל כצירם של ציוני פולטבה[12]. בתום הקונגרס המשיך בלימודים אקדמיים בברלין, בברלין כתב בורוכוב את מסתו על "המומנטים המעמדיים של השאלה הלאומית"[5], בעקבות מהפכת 1905 חזר בורכוב לרוסיה. | ב-1905 התקיים בבזל הקונגרס הציוני השביעי, הראשון אחרי מותו של הרצל. תוכנית אוגנדה הייתה עדיין באוויר, ומטרת התנועות הציוניות הייתה להביא לביטולה.
בקרב פועלי ציון היו פלגים שראו בתוכנית פתרון, קבוצה רעיונית שכונתה ה"ווזרוז'דנצים" (возрождение, "התחיה"), צידדה בפתרון הטריטוריאליסטי למען אוטונומיה ליהודים[13]. בורוכוב השתתף בקונגרס כצירם של ציוני פולטבה. תוכנית אוגנדה בוטלה סופית בקונגרס זה, גם לאור המסקנות של משלחת שיצאה לאזור ומצאה אותו בלתי מתאים להתיישבות. |
| 10 | בתום הקונגרס נסע בורוכוב ללימודים אקדמיים בברלין, יחד עם ליובה שאותה נשא לאשה לפני הקונגרס. בברלין הוא כתב את מסתו על "המומנטים המעמדיים של השאלה הלאומית" שבה טען שהבדלי האינטרסים בין פועלים לבורגנים שהם בלב התנועה הסוציאליסטית, הם משניים בחשיבותם לעומת האינטרס הלאומי שבלב התנועה הציונית[14]. מסה זו התקבעה כאחד מנכסי צאן הברזל של הגותו. | |
| 11 | מברלין חזר בורוכוב אל מפלגת פועלי ציון ברוסיה, שבה התחוללה מהפכת 1905. הניסיון של הסוציאליסטים והליברלים הרוסים להפיל את השלטון הצארי הפיח תקווה ביהודים, רבים מהתנועה הציונית ומחוצה לה תמכו במהפכה, ומפלגת הבונד היהודית הובילה את המהפכה בעיירות היהודיות. מפלגת פועלי ציון תמכה במהפכה אך לא השתתפה בה בצורה פעילה. המפלגה הייתה מפוצלת בגלל חילוקי הדעות – ה"טריטוריאליסטים" פרשו והקימו מפלגה עצמאית, וברוסיה ה"סיימיסטים" ביקשו להתארגן במסגרת המדינה הרוסית. בורוכוב עסק בארגון השינוי המבני במפלגה, ובהכנות לוועידת-היסוד של פועלי ציון בפולטבה. לאחר הוועידה הוא התחיל להוציא לאור את הביטאון ברוסית של פועלי ציון, 'כרוניקת הפועלים היהודית'[ב], שבו פורסמה סדרת המאמרים שלו "הפלטפורמה שלנו", שפרשה את המשנה האידיאולוגית של המפלגה. | |
| 12 | המהפכה הביאה איתה גל של פוגרומים משום שיהודים היו שעיר לעזאזל לשני הצדדים, והיה צורך בנשק להגנה עצמית. עוד בשנה הראשונה לקיומה של פועלי ציון היא ארגנה ביקטרינוסלב פלוגה להגנה יהודית שהתנגשה עם כנופיות פורעים. ב-1906 חשפה בולשת האוכרנה מחסן נשק של פועלי ציון בחצר ביתו של יצחק בן-צבי, שהיה תלמידו של בורוכוב[15]. בן-צבי לא נמצא באותו זמן בעיר והמשטרה אסרה את הוריו, את אחיו הצעיר אהרון, ואת אחותו שולמית. ההורים והאח נידונו לגלות בסיביר. אחרי גילוי הנשק, ערכה האוכרנה חיפוש גם במערכת הביטאון, ועצרה את בורוכוב ואת מזכיר המערכת בוריה ("הקטן") ריאפצ'ינסקי, ביולי 1906. הם הוחזקו בכלא שישה חודשים. בכלא בורוכוב כתב טיוטה ל"האתיקה הפרולטרית" (שלא יצאה לאור בסופו של דבר). הוא הרבה עד כדי כך לכתוב שאצבעו נפגעה והוא נותח בכלא[16]. הוא הרצה לאסירים היהודים והלא-יהודים על פילוסופיה, משה רבנו, התלמוד, בעיות הכלכלה המדינית, ישו הנוצרי, רפורמה אגררית והאבנגליון. | |
| 13 | לאחר מעצרו של בורוכוב ביולי 1906, מפלגת פועלי ציון וגייסו את הסכום הדרוש לשיחרורו בערבות עד משפטו, בעיקר מארצות הברית[17]. מיד עם שחרורו מהכלא בינואר 1907 יצאו בני הזוג בסתר מפולטבה למינסק, בתעודות מזוייפות, ומשם לווילנה[5]. | במפלגת פועלי ציון קינן חשש שבורוכוב הכלוא צפוי לעונש כבד בדומה לבני משפחתו של בן-צבי. בן-צבי וחברים נוספים עשו מאמץ לגייס כסף, בעיקר בארצות הברית, כדי לשחרר אותו בערבות לפני המשפט. הסכום נאסף וליובה הגיעה אל הכלא עם הכסף כדי להוציאו. מיד לאחר ששוחרר בערבות, עזבו בני הזוג בורוכוב בסתר את פולטבה, ונסעו עם תעודות מזויפות למינסק ומשם לווילנה[18]. |
| 14 | בשנת 1907 יצא בורוכוב לגליציה כדי להשתתף כנציג פועלי ציון בוועידה השנייה מן המניין של מפלגת פועלי ציון הרוסית שהתקיימה בקרקוב ב-2 עד 11 באוגוסט 1907. משם נסע בורוכוב לקונגרס הציוני השמיני בהאג, ולוועידת היסוד של 'הברית העולמית של מפלגות פועלי ציון'[19][20], וייצגה את הסניפים של פועלי ציון ברחבי העולם[9]. בוועידה זו נבחר בורוכוב לראש הלשכה המרכזית שלה בווינה, תפקיד בו כיהן עד פטירתו. | ב-1907 נסע בורוכוב לוועידת קרקוב שהתקיימה בעיר, ומשם יצא לקונגרס הציוני השמיני בהאג. לאחר מכן נסע לוועידת היסוד של "הברית העולמית של מפלגות פועלי ציון", שהוקמה כדי לתאם בין מפלגות פועלי ציון בעולם, והתנהלה בין 14 ל-20 באוגוסט[21]. בוועידה זו נבחר בורוכוב לראש הלשכה המרכזית שלה בווינה. |
| 15 | מחשש למאסרו בורוכוב לא שב לרוסיה, והמפלגה הפקידה אותו על משלחתה בחו"ל וייעדה אותו לכתיבה תיאורטית. אך המפלגה לא הצליחה לעמוד בהתחייבויות הכספיות שלה אליו, והוא ואשתו נקלעו למצוקה כלכלית. הוא התפרנס בדוחק מהרצאות[22]. | |
| 16 | בשנים 1909–1914 ערך את ביטאון המפלגה שהופיע בווינה. היה ממייסדיה וממנהליה של 'קופת פועלי ארץ ישראל' (קפא"י)[דרוש מקור] שהייתה שייכת לברית העולמית של פועלי ציון. בשנת 1917 שב לרוסיה ולאחר מהפכת אוקטובר, בדצמבר אותה שנה, במהלך סיור מטעם פועלי ציון, נפטר בורוכוב בקייב מדלקת ריאות, בגיל 36. | הוצע שהוא יעבור לארץ ישראל, אך המפלגה בארץ נטתה להסתייג ממנו, ובורוכוב העדיף לעסוק במחקר ובכתיבה בווינה[22]. |
| 17 | ב-1911 הוא התמסר למחקר של הלשון והספרות היידית. התלהבותו למחקר היידיש היתה גדולה, והוא ערך מסע לחקר השפה בגרמניה ובאנגליה. | |
| 18 | עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה עבר בורוכוב למילאנו ב-1914, אחרי שקצין המשטרה האוסטרית הבהיר לו שלא יהיה רשאי להמשיך בקשריו עם ארצות אחרות מווינה, ותיאסר עליו שליחת מכתבים ומאמרים[23]. | |
| 19 | בדצמבר 1914 אותה שנה הוא הגיע לניו יורק עם משפחתו. בארצות הברית הוא התקבל בהתלהבות ושוגר למסע הסברה במדינה, אך אחרי זמן מה התגלעו חילוקי דעות בינו לבין פועלי ציון שם. בורוכוב התייצב לצד האגודות שהיו אופוזיציה להנהגת מפלגת פועלי ציון האמריקנית, והיו קרובות יותר לגישה הסוציאליסטית של המפלגה הרוסית[24]. | |
| 20 | עם פרוץ מהפכת פברואר ברוסיה ב-1917 (מהפכה שקדמה למהפכת אוקטובר והסתיימה בתוך חודש כשהצאר ניקולאי השני ויתר על כס המלוכה) בורוכוב חזר לבדו לרוסיה כדי לאחד את הזרמים השונים בקרב פועלי ציון, ולעצב את דרישות היהודים לתקופה שאחרי המהפכה. | |
| 21 | בורוכוב הותיר אחריו את אשתו, ליובה, ושני ילדים שעלו לארץ ישראל ב-1925 והתגוררו בתל אביב[25]. | בורוכוב הותיר אחריו את ליובה אשתו ואת שני ילדיו שושנה ודוד, שעלו ב-1925 לארץ ישראל המנדטורית והתגוררו בתל אביב[26]. |
| 22 | בורוכוב היה תאורטיקן, והגותו השפיעה על תנועת העבודה הציונית. תורתו, שכונתה "בורוכוביזם", התבססה על שילוב של ציונות עם סוציאליזם מרקסיסטי. אחד הרעיונות הבסיסיים בהגותו היה "הפירמידה ההפוכה": בעם נורמלי הרוב הוא פרולטריון שעוסק במקצועות יצרניים כמו חקלאות ותעשייה ורק המיעוט הוא בורגני ועוסק בבנקאות ומסחר. אבל אצל היהודים בגולה המצב הוא ההפוך, הרוב בורגני והמיעוט פרולטרי. פירמידה הפוכה זו יוצרת עוינות כלפי היהודים שטומנת בחובה אסון, ומחייבת הגירה של היהודים לארץ ישראל[27]. | |
| 23 | בורוכוב ראה בארץ ישראל קרקע בתולית מבחינה מעמדית, ומקום שניתן לבנות בו חברה צודקת ושוויונית של פועלים יצרניים, לפי מודל הסוציאליזם האוטופי, מבלי לעבור את שלב המהפכה. רעיון זה, הנקרא "סוציאליזם קונסטרוקטיבי" (סוציאליזם עם דגש על ממלכתיות), אומץ על ידי תלמידו של בורוכוב, דוד בן-גוריון[דרוש מקור]. | הפסקה הועברה לסוף |
| 24 | בשנות חייו האחרונות חל שינוי בדעותיו של בורוכוב. הוא ראה באור חיובי את השאיפה לארץ ישראל בזכות הקשרים ההיסטוריים והרוחניים, ולא רק בזכות היותה בסיס אפשרי ליצירת פרולטריון יהודי עצמאי. בעקבות כך תמך ברעיון ההתיישבות הקואופרטיבית של פועלים בארץ ישראל, אף על פי שבכך הפועלים יהפכו ל"בעלי בתים" באופן העלול לפגוע במאבק הבין-מעמדי. הוא הפסיק להשתמש במונח "פלשתינה" ועבר לדבר על "ארץ ישראל". במקום להסתמך על "הגירה סטיכית", עבר לתמוך ב"עליה חלוצית". הוא אף צידד בהשתלבות חוזרת של מפלגת פועלי ציון בהסתדרות הציונית, אחרי פרישת המפלגה מההסתדרות ב-1907 והקמת הברית העולמית של פועלי ציון. | הוא תמך ברעיון ההתיישבות הקואופרטיבית של פועלים בארץ ישראל, אף על פי שבכך הפועלים יהפכו ל"בעלי בתים" באופן העלול לפגוע במאבק הבין-מעמדי. הוא הפסיק להשתמש במונח "פלשתינה" ועבר לדבר על "ארץ ישראל". במקום להסתמך על זרם הגירה ספונטני ולא מאורגן, עבר לתמוך ב"עליה חלוצית". הוא אף צידד בהשתלבות חוזרת של מפלגת פועלי ציון בהסתדרות הציונית, אחרי פרישת המפלגה מההסתדרות ב-1907 והקמת הברית העולמית של פועלי ציון. |
| 25 | הוא הכיר אף באפשרות של התבססות יהודית אוטונומית בגולה כגרסת הבונד, אחרי שעמד מקרוב על כוחם של היהודים בארצות הברית. בורוכוב למד שהגירת היהודים לארצות הברית איננה סובלת מתחרות ודחיקה. יתרה מכך – ההגירה לארצות הברית ממצה את כל פוטנציאל ההגירה היהודי, ועוד ידה נטויה. |
|
