ולדימיר טיסמניאנו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ולדימיר טיסמניאנו
אין תמונה חופשית
לידה 4 ביולי 1951 (בן 68)
בראשוב, רומניה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה רומניה עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה אוניברסיטת בוקרשט עריכת הנתון בוויקינתונים
מקצוע חוקר מדע המדינה, היסטוריון, סוציולוג, מרצה באוניברסיטה, ביוגרף, עיתונאי עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ולדימיר טיסמניאנורומנית: Vladimir Tismăneanu; נולד ב-4 ביולי 1951) הוא פוליטולוג, סוציולוג והיסטוריון רומני, יהודי, שהיגר לארצות הברית. אחד החוקרים החשובים של המשטר הקומוניסטי ושל התקופה הפוסט-קומוניסטית ברומניה ובמזרח אירופה. פרופסור באוניברסיטת מרילנד, ארצות הברית. יושב ראש הוועדה הנושאת את שמו, שחיברה את דו"ח טיסמניאנו על פשעי הקומוניזם ברומניה.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ולדימיר נולד בבראשוב שברומניה הקומוניסטית כבנם של לאונטה טיסמניאנו והרמינה מרקוזון, פעילים קומוניסטים ממוצא יהודי, מלוחמי מלחמת האזרחים של ספרד בה איבד לאונטה את ידו הימנית. ולדימיר למד בבית הספר יחד עם ילדיהם של יתר ראשי השלטון הקומוניסטי ברומניה, בהם בנו של ניקולאה צ'אושסקו, המשיך ללימודי פילוסופיה וסוציולוגיה באוניברסיטת בוקרשט והצטיין בלימודיו כשמסת המחקר שלו הייתה "השמאל החדש ואסכולת פרנקפורט". עבודת הדוקטורט שלו משנת 1980 נשאה את השם "מהפכה וחשיבה ביקורתית. התאוריה הפוליטית של אסכולת פרנקפורט רדיקליזם של השמאל בן זמננו."

בין השנים 19741981 עבד כסוציולוג ב"המעבדה הסוציולוגית העירונית" בבוקרשט והיה ממונה על התעמולה בוועד המרכזי של איגוד הנוער הקומוניסטי ברומניה. במסגרת פעילותו ערך והוציא לאור כתבי עת כמו: "אמפיתיאטרו", "התודעה הקומוניסטית", "חיים סטודנטיאליים", "כתב עת לפילוסופיה", "קונטמפורנול" (קרי, "בן זמננו"), "העתיד הסוציאלי" ו"הצעיר הלניניסטי", חלקם בעלי אופי תעמולתי וחלקם בעלי אופק תרבותי רחב ורוח חדשנות.

בשנת 1981 הגיע טיסמנאנו לספרד, במסגרת טיול, ולא שב לרומניה. הוא עבר לוונצואלה, שם עבד תקופה קצרה במוזיאון לאמנות מודרנית של קראקס, מוזיאון שנוהל על ידי דודנית של אביו, סופיה אימבר. הוא שיתף פעולה עם קרלוס רינגל, בעלה של סופיה והוגה דעות אנטי-קומוניסט. משנת 1982 התיישב בארצות הברית, תחילה בפילדלפיה ולאחר מכן בוושינגטון הבירה. בין השנים 19831990 עבד במכון לחקר מדיניות חוץ בפילדלפיה ובין השנים 1985–1990 לימד באוניברסיטת פנסילבניה. במהלך כל הזמן הזה שיתף פעולה עם רדיו קול אמריקה, רדיו אירופה החופשית ותחנות רדיו אחרות ששידרו אל הגוש הקומוניסטי. משנת 1990 היה לפרופסור באוניברסיטת מרילנד ומנהל המכון לחקר החברות הפוסט-קומוניסטיות.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Noua stîngă și Școala de la Frankfurt, Editura Politică, 1976 (השמאל החדש ואסכולת פרנקפורט)
  • Mizeria utopiei: Criza ideologiei marxiste în Europa de Est, Routledge, 1988, Polirom, 1997 (מצוקת האוטופיה: משבר האידיאולגיה המרקסיסטית במזרח אירופה)
  • Ghilotina de scrum: despre nevroze și revoluții, 1992, noua editie Polirom 2002 (גיליוטינה של האפר: על נוירוזות ומהפכות)
  • Reinventarea politicului: Europa de Est de la Stalin la Havel Free Press, 1992, 1993, Free Press - Polirom, 1996 (ההמצאה מחדש של הפוליטי: מזרח אירופה מסטלין ועד האוול)
  • עורך: The revolutions of 1989, Routledge, 1999
  • Fantasmele salvării: naționalism, democrație și mit în Europa postcomunistă, Princeton UP, 1998, Polirom, 1999 (הפנטזמות של הישועה: לאומנות, דמוקרטיה ומיתוס באירופה הפוסט-קומוניסטית)
  • Stalinism pentru eternitate: O istorie politică a comunismului românesc, University of California Press, 2003, trad. rom. Polirom, 2005 (סטליניזם לנצח: היסטוריה פוליטית של הקומוניזם הרומני, 2003)
  • Scopul și mijloacele: Eseuri despre ideologie, tiranie și mit, Curtea Veche, 2004 (המטרה והאמצעים: מסות על אידאולוגיה, רודנות ומיתוס)
  • Democrație și memorie, Curtea Veche, 2006 (דמוקרטיה וזיכרון)
יחד עם מירצ'ה מיכאייש (Mircea Mihăieş) כתב שלושה ספרי דו-שיח על המעברים לדמוקרטיה:
  • Balul mascat, 1996 (נשף המסיכות)
  • 2000 ,Încet spre Europa (אט-אט אל אירופה)
  • Schelete in dulap, Polirom, 2004 (שלדים בארון)
יחד עם מיכאייש:
  • השכנים של קפקא מהדורה דו-לשונית, 1998
  • Scrisori de la Washington, Polirom, 2002 (מכתבים מוושינגטון)
  • Ghilotina de Scrum, carte de interviuri, Polirom, 2002 (גיליוטינה של אפר, ספר ראיונות)
  • ערך עם סורין אנטוחי (Sorin Antohi)‏: De la utopie la istorie, Central European University Press, 1999 (מאוטופיה להיסטוריה)
  • Marele Şoc din finalul unui secol scurt: Ion Iliescu în dialog cu Vladimir Tismăneanu, Ed. Enciclopedica, 2004 (ההלם הגדול בפינאלה של מאה קצרה: יון איליאסקו בדו-שיח עם ולדימיר טיסמניאנו)
ערך עם דוינה סלה (Doina Sela)‏: Anul revoluţionar 1956: revolta minţilor şi sfârşitulul mitului comunist, Curtea Veche, 2006 (השנה המהפכנית 1956: מרד המוחות וסוף המיתוס הקומוניסטי)
ערך עם מארק הווארד ורודרה סיל (Marc Howard ,Rudra Sil)‏: World Order After Leninism, University of Washington Press, 2006
  • עם דורין דוברינקו ווסילה כריסטיאן (Dorin Dobrincu, Cristian Vasile)‏: Raport Final al Comisiei Prezidențiale de Analiză a Dictaturii Comuniste din România, București Humanitas, 2007 (הדו"ח הסופי של הוועדה הנשיאותית לניתוח הדיקטטורה הקומוניסטית)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]