ורדה וירט לבנה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף ורדה וירט-ליבנה)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ורדה וירט לבנה
Varda Wirth Livne.jpg
לידה 1957 (בת 62 בערך)
תל־אביב–יפו, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראלישראל  ישראל
השכלה אוניברסיטת תל אביב עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק עורכת דין, שופטת עריכת הנתון בוויקינתונים
נשיאת בית הדין הארצי לעבודה ה־6
27 במרץ 2018 – מכהנת
(שנה ו-29 שבועות)
שופטת בבית הדין הארצי לעבודה
מאי 2004 – מכהנת
(כ־15 שנים)
שופטת בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב
אוקטובר 1989 – מאי 2004
(כ־14 שנים)
תפקידים בולטים
  • שופטת ראשית של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב
  • שופטת בפועל בבית הדין הארצי לעבודה
  • סגנית נשיא בית הדין הארצי לעבודה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
טקס השבעתה לתפקיד נשיאת בית הדין לעבודה, בית הנשיא, מרץ 2018

ורדה וירט לבנה (נולדה ב-1957) היא שופטת ישראלית, נשיאת בית הדין הארצי לעבודה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולדה בשנת 1957 בישראל. בשנת 1975 סיימה את בית הספר התיכון העירוני הדתי צייטלין בתל אביב. בשנים 1975–1976 שירתה שירות לאומי בבית החולים איכילוב.

בשנת 1980 קיבלה תואר ראשון במשפטים באוניברסיטת תל אביב ובשנת 1981 הוסמכה כעורכת דין. בשנים 1981–1982 שימשה יועצת משפטית ב"אגד". בשנים 1982–1986 עבדה כעורכת דין שכירה. בשנים 1986–1989 עבדה במחלקה המשפטית של האגף לאיגוד מקצועי בהסתדרות הכללית.

באוקטובר 1989 מונתה לשופטת בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב. באפריל 1999 מונתה לשופטת ראשית של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב. ביוני 2000 - דצמבר 2000 וביוני 2002 - אוקטובר 2002 כיהנה כשופטת בפועל בבית הדין הארצי לעבודה. במאי 2004 מונתה לשופטת בית הדין הארצי לעבודה. בדצמבר 2013 מונתה לסגנית נשיא בית הדין הארצי לעבודה.

בפברואר 2018 נבחרה לנשיאת בית הדין הארצי לעבודה,[1] וב-27 במרץ החליפה בתפקיד זה את יגאל פליטמן.

היא נשואה ואם לשתי בנות.

פסקי דין בולטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • באוקטובר 2003 פסקה בפרשת הפנסיות במפעל הפיס, וקבעה שיש לצמצם במידה ניכרת את הפנסיות שנקבעו לשלושה מבכירי מפעל הפיס.[2]
  • באפריל 2010 השתתפה בהרכב שלל פסק דין דן בהט, שבו קבעה כי הזכות לתשלום בגין "שעות עודפות" לאימהות בשירות המדינה אינה בגדר "זכות בקשר להורות" כמשמעה בסעיף 4 לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, דהיינו התשלום הנוסף בגין שעות עודפות הנו בגדר זכות יתר לאימהות עובדות, המותרת לפי סעיף 3(ב)(3) לחוק הנ"ל. על פי פסיקה זו, אב עובד אינו זכאי לתשלום הנוסף בשיעור 100% בגין השעות העודפות מעבר ליום העבודה המקוצר ועד להשלמת שעות תקן משרתו.[3]
  • בפס"ד שניסחה ממרץ 2008 קבעה כי במקרים שבהם ממונה מקיים עם עובדת הכפופה לו יחסי מין מזדמנים תוך ניצול יחסי מרות באופן המוגבל למסגרת יחסי העבודה בלבד ומבלי שהוכחו סממנים אמיתיים המעידים על רצון הדדי לפיתוח מערכת יחסים, קמה זכות לפיצוי בגין הטרדה מינית. במקרה כזה לא תתקבלנה טענות הגנה בדבר הסכמה של העובדת או פיתוי[4].
  • פס"ד נוסף שלה ממרץ 2008 קובע כי חל איסור על מעסיק לפדות בכסף את "התקופה המוגנת" שלאחר חופשת לידה (שבה יש איסור על פיטורים, כיום נהוג לכנותה "תקופת לידה והורות"), כיוון שהדבר מנוגד לתכלית חוק עבודת נשים. כמו כן קבעה, כי אי קבלת העובדת חזרה לעבוד מהווה הפליה על פי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה[5].
  • בינואר 2011, קבעה כי ניתן להגיש תובענה ייצוגית כנגד חברה לקבלת סכומים שלא הפרישה לעובדיה לקופת גמל ופיצויים בהתאם לצו ההרחבה בענף מפעלי השמירה, המחייב הפרשה לפנסיה לכל עובדי ענף השמירה. נקבע כי ככלל אין להגיש תובענות ייצוגיות במקום עבודה מאורגן בו יש הסכם קיבוצי, (כפי שנקבע בסעיף 10(3) לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות). עם זה, במקרים מסוימים ניתן לשקול בחיוב אישור תובענה ייצוגית גם במקום עבודה מאורגן. כך למשל, במקרה בו ארגון העובדים אינו פועל לאכיפה מלאה של זכויות העובדים בענף.[6]
  • בינואר 2013 קבעה בפסק דין תקדימי כי יש להכיר ברשת החנויות מחסני חשמל, השייכת לחברת אלקטרה מוצרי צריכה, כיחידה עצמאית נפרדת ("יחידת מיקוח") שבה ההסתדרות רשאית לארגן את העובדים ולהקים ועד שייצג אותם[7]. פסק דין זה צוטט אחרי כן בהליכים רבים הנוגעים לסוגיית התארגנות עובדים ויחידות מיקוח, והיה בין הגורמים שסייעו לגל ההתארגנויות בשנים שלאחריו[8].
  • באוגוסט 2018 קבעה כי עקרון חופש הבחירה המלא שניתן לעובד לקביעת סוג המוצר הפנסיוני המועדף עליו הוא עקרון יסוד בדיני הפנסיה, וכי גם הבחירה של עובד בביטוח פנסיוני המכונה "ביטוח מנהלים" ללא כיסוי של אובדן כושר עבודה היא אפשרית, ולמעסיק אין אפשרות להתערב בבחירה שכזו.[9]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ורדה וירט לבנה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ תלם יהב, נכד ראשון ומינוי באותו יום: הנשיאה החדשה של בית הדין לעבודה, באתר ynet, 22 בפברואר 2018
  2. ^ גל ניסים, ‏פס"ד של ביה"ד לעבודה: גדעון גדות יחזיר לפיס 874 אלף שקל; המנכ"ל לשעבר - 973 אלף, באתר גלובס, 27 באוקטובר 2003
  3. ^ ע"ע 361/08 מדינת ישראל נגד דן בהט, ניתן ב-18 באפריל 2010
  4. ^ ע"ע 274/06 פלונית נ' אלמוני. ניתן ב-26 במרץ 2008
  5. ^ ע"ע 627/06 אורלי מורי נ' מ.ד.פ ילו בע"מ. ניתן ב-16 במרץ 2008
  6. ^ ע"ע 629/07 יגאל וירון נ' תבל אבטחה ניקיון ושירותים בע"מ. ניתן ב-3 בינואר 2011
  7. ^ עס"ק 41357-11-12 הסתדרות העובדים הכללית החדשה - אלקטרה מוצרי צריכה (1951) בע"מ. ניתן ב-15 בינואר 2013
  8. ^ שוקי שטאובר, המאבק על הוועד - התארגנויות עובדים בשנות ה-2000, הוצאת יהושוע שטאובר ספרי ניהול ועסקים, 2018. עמ' 244-246
  9. ^ ע"ע 7243-10-15 ליליאן לנדסברג- גל-רוב יועצים בע"מ. ניתן ב-20 באוגוסט 2018