ורחובקה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ורחובקה
Верхівка
Wierzchowka.jpg
מדינה אוקראינהאוקראינה  אוקראינה
תאריך ייסוד 1600 עריכת הנתון בוויקינתונים
שטח 3.6 קילומטר רבוע
גובה 194 מטר
אוכלוסייה
 ‑ בעיירה 1,261
קואורדינטות 48°26′31″N 29°09′38″E / 48.441944444444°N 29.160555555556°E / 48.441944444444; 29.160555555556 
אזור זמן UTC+2
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ורחובקהרומנית: Verhovca, באוקראינית: Верхівка) היא עיירה הנמצאת במחוז ויניצה במרכז אוקראינה. העיירה הוקמה במחצית הראשונה של המאה ה-18 ונמצאת מדרום לקייב וממזרח לעיר סורוקה שבמולדובה. לפני מלחמת העולם השנייה מנתה העיירה 30 משפחות יהודיות. עם השנים עברו להתגורר בעיירה יהודים רבים בעקבות הרב יוסף מושקוביץ' שהגיע לעיירה. כיום ורחובקה משמשת אתר תיירותי. מאז שנות ה-90 אין יהודים בוורחובקה.[1][2]

תולדות הקהילה היהודית[עריכת קוד מקור | עריכה]

יהודים הגיעו למקום כבר משנת 1750 בשל הפוטנציאל העסקי, בשל האדמות החקלאיות, בשל הפוריות ובשל השטחים הפתוחים שעל רובם הגדול היה ניתן להקים בתי חרושת ומפעלים. בשנת 1765 היו במקום 32 משפחות יהודיות, ובשנת 1776, עלה מספרם ל־44 משפחות. בשנת 1799 נוהלה העיירה ידי הברון סטניסלב פוטוקוצ'י, או בשמו הרשמי "הברון סטניסלב השני". הברון היה עשיר מאוד. הוא הקים מוסדות ציבור חשובים ליהודים: את בית כנסת שהיו בו שני חדרי תפילה, ואת בית הספר היהודי שהתנהל בשפת היידיש.

בשנת 1853 מנתה הקהילה היהודית 772 יהודים. בתחילת המאה ה-20 היו במקום שלושה בתי כנסת שונים. ליהודים היו עיסוקים שונים: הם ניהלו דוכנים בירידים ובשוק, ניהלו מכולת ובית מרקחת מקומי. נוסף על כך, הם התפרנסו מעבודת חקלאות וממפעלים להאכלת סוסים. עיקרי הגידולים החקלאים היו: תבואה, סלק וסוכר. במהלך מלחמת האזרחים ברוסיה, במאי 1919, נרצחו בפוגרום כ-40 מהתושבים היהודים, ועשרות נוספים נפצעו. בעקבות המלחמה ברוסיה, יהודים רבים עזבו את העיירה, ובאמצע שנות העשרים נותרו בה רק כ-400 יהודים.[1][2][3]

בתקופת השואה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1926 חיו במקום כ־420 יהודים. בזמן מלחמת העולם השנייה, בסוף יולי 1941 כבשו הגרמנים את ורחובקה ולאחר זמן קצר הקימו בה גטו. באחד בספטמבר 1941 סופחה העיירה ורחובקה לטרנסניסטריה שבשליטת רומניה. בסתיו 1941 גורשו לוורחובקה כ-1,200 יהודים מבוקובינה (Bucovina ) ומבסרביה (Bessarabia ).היהודים שוכנו בצפיפות גדולה בבניין ציבורי בעיירה. היציאה מהגטו נאסרה, ותושבי הגטו נצטוו לשאת טלאי צהוב. חלקם נשלחו לעבודות כפייה במחנות מרוחקים. היהודים בגטו ורחובקה חגגו את החגים היהודיים ואף ערכו תפילות בציבור.

בחורף 1942-1941 מתו כמחצית מתושבי הגטו ממגפת טיפוס הבטן, מקור ומרעב. שני רופאים שעבדו בגטו עשו כמיטב יכולתם לצמצם את התפשטות המגפה. הרופאים היחידים בגטו, דוקטור לקסר ודוקטור ניקולאיה. הקימו בית תמחוי, ואף רקחו במו ידיהם תרופות שנועדו לחולים וליתומים. בשנת 1943 התירו השלטונות הרומניים לנשים תושבות הגטו לעבוד בכפרים הסמוכים תמורת מזון. בקיץ 1943 הועברו לגטו כספי סיוע שאספו יהודי רומניה, ובעזרתם הקימו בית חולים קטן. ורחובקה שוחררה ב-15 במרץ 1944.[1][3]

חינוך היהודים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית הספר היהודי הוקם בתוך מבנה בית הכנסת, והוא התנהל בשפת היידיש. בוורחובקה היו בין שניים - לארבעה בתי מדרש. חלקם התנהלו בידי הרב יוסף מושקוביץ', שחי בעיירה במאה ה-20.חוץ ממוסדות החינוך היהודים, היה במקום בית ספר נוצרי אחד ובית יתומים, אשר נהרס על ידי הנאצים, ולכן הילדים היתומים נשלחו אל מחוץ לעיירה, אל טרוסטיאנים.[1][2]

בית עלמין[עריכת קוד מקור | עריכה]

ידוע שהיה בוורחובקה בית עלמין יהודי. משום שלא היה בו די מקום לקבורתם, הם נקברו בקברי אחים ובעומק קטן מאוד מפני שהקרקע הייתה קשה לחפירה בשל הקור.[1][2][3]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ורחובקה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]