ורחובקה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ורחובקה (כפר)
Верхівка
Verhivka tr gerb.png
סמל ורחובקה
כנסייה בוורחובקה
כנסייה בוורחובקה
מדינה אוקראינהאוקראינה  אוקראינה
מחוז מחוז ויניצהמחוז ויניצה ויניצה
תאריך ייסוד 1600 עריכת הנתון בוויקינתונים
שטח 3.6 קמ"ר
גובה 194 מטרים
אוכלוסייה
 ‑ בכפר 1,261 (2001)
קואורדינטות 48°26′31″N 29°09′38″E / 48.441944444444°N 29.160555555556°E / 48.441944444444; 29.160555555556 
אזור זמן UTC+2
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ורחובקהאוקראינית: Верхівка, ורחיבקה; ברוסית: Верховка; ברומנית: Verhovca; בפולנית: Wierzchowka, וייז'חובקה) הוא כפר הנמצא במחוז ויניצה במרכז אוקראינה. הוא הוקם במחצית הראשונה של המאה ה-18 ונמצא מדרום לקייב וממזרח לעיר סורוקה שבמולדובה. כיום ורחובקה משמשת אתר תיירותי. מאז שנות ה-90 אין יהודים בוורחובקה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תולדות הקהילה היהודית[עריכת קוד מקור | עריכה]

יהודים הגיעו למקום כבר משנת 1750 בשל הפוטנציאל העסקי, בשל האדמות החקלאיות, בשל הפוריות ובשל השטחים הפתוחים שעל רובם הגדול היה ניתן להקים בתי חרושת ומפעלים. בשנת 1765 היו במקום 32 משפחות יהודיות, ובשנת 1776, עלה מספרם ל־44 משפחות. בשנת 1799 נוהלה העיירה ידי הברון סטניסלב פוטוקוצ'י, או בשמו הרשמי "הברון סטניסלב השני". הברון היה עשיר מאוד. הוא הקים מוסדות ציבור חשובים ליהודים: את בית כנסת שהיו בו שני חדרי תפילה, ואת בית הספר היהודי שהתנהל בשפת היידיש. בוורחובקה פעל רבי שמריה מוורחובקה, תלמיד הבעל שם טוב.

בשנת 1847 מנתה הקהילה היהודית 704 יהודים, וב-1897 מנתה 1,094 יהודים, שהיו כשליש מכלל התושבים.[1] בתחילת המאה ה-20 היו במקום שלושה בתי כנסת שונים. ליהודים היו עיסוקים שונים: הם ניהלו דוכנים בירידים ובשוק, ניהלו מכולת ובית מרקחת מקומי. נוסף על כך, הם התפרנסו מעבודת חקלאות וממפעלים להאכלת סוסים. עיקרי הגידולים החקלאים היו: תבואה, סלק וסוכר.

במהלך מלחמת האזרחים ברוסיה, במאי 1919, נרצחו בפוגרום כ-40 מהתושבים היהודים, ועשרות נוספים נפצעו. בעקבות המלחמה ברוסיה, יהודים רבים עזבו את העיירה, ובאמצע שנות העשרים נותרו בה רק כ-400 יהודים.[2][3][4]

בתקופת השואה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1926 חיו במקום כ־420 יהודים. בזמן מלחמת העולם השנייה, בסוף יולי 1941 כבשו הגרמנים את ורחובקה ולאחר זמן קצר הקימו בה גטו. באחד בספטמבר 1941 סופחה העיירה ורחובקה לטרנסניסטריה שבשליטת רומניה. בסתיו 1941 גורשו לוורחובקה כ-1,200 יהודים מבוקובינה ומבסרביה. היהודים שוכנו בצפיפות גדולה בבניין ציבורי בעיירה. היציאה מהגטו נאסרה, ותושבי הגטו נצטוו לשאת טלאי צהוב. חלקם נשלחו לעבודות כפייה במחנות מרוחקים. היהודים בגטו ורחובקה חגגו את החגים היהודיים ואף ערכו תפילות בציבור.

בחורף 19411942 מתו כמחצית מתושבי הגטו ממגפת טיפוס הבטן, מקור ומרעב. שני רופאים שעבדו בגטו עשו כמיטב יכולתם לצמצם את התפשטות המגפה. הרופאים היחידים בגטו, דוקטור לקסר ודוקטור ניקולאיה, הקימו בית תמחוי, ואף רקחו במו ידיהם תרופות שנועדו לחולים וליתומים. בשנת 1943 התירו השלטונות הרומניים לנשים תושבות הגטו לעבוד בכפרים הסמוכים תמורת מזון. בקיץ 1943 הועברו לגטו כספי סיוע שאספו יהודי רומניה, ובעזרתם הקימו בית חולים קטן. בשלב הזה הועברו מרבית יושבי הגטו לגטאות אחרים בטרנסניסטריה, אך נותרו בה כמה עשרות יהודים.[5]

ורחובקה שוחררה ב-15 במרץ 1944.[4][5]

חינוך היהודים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית הספר היהודי הוקם בתוך מבנה בית הכנסת, והוא התנהל בשפת היידיש. בוורחובקה היו בין שניים - לארבעה בתי מדרש. חלקם התנהלו בידי הרב יוסף מושקוביץ', שחי בעיירה במאה ה-20. חוץ ממוסדות החינוך היהודים, היה במקום בית ספר נוצרי אחד ובית יתומים, אשר נהרס על ידי הנאצים, ולכן הילדים היתומים נשלחו אל מחוץ לעיירה, אל טרוסטיאנץ (אנ').[2][3]

בית עלמין[עריכת קוד מקור | עריכה]

ידוע שהיה בוורחובקה בית עלמין יהודי. משום שלא היה בו די מקום לקבורתם, הם נקברו בקברי אחים ובעומק קטן מאוד מפני שהקרקע הייתה קשה לחפירה בשל הקור.[2][3][4]

במהלך השואה נהרס חלק נרחב מבית העלמין, ושטחו שימש את המקומיים לחקלאות. לאחר דיונים משפטיים הוחזר בית העלמין לידיים יהודיות, והוא עבר שיקום ושיפוץ שכלל הקמתה המחודשת של מצבה על קברו של רבי שמריה מוורחובקה ועל קבר האחים של יהודי העיר שהושמדו בשואה[6][7][8].

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ורחובקה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]