ז'אן פרו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ז'אן פרו
Jean Perrot
ז'אן פרו.jpg
לידה 1920
צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 24 בדצמבר 2012 (בגיל 92 בערך)
ענף מדעי ארכאולוגיה
ארצות מגורים צרפת, ישראל
פרסים והנצחה פרס פרשיה שימל מטעם מוזיאון ישראל
תרומות עיקריות
חפירת האתר הנאטופי עינן בעמק החולה,
אתרים כלקוליתים בבאר שבע
ארמון דריוש הראשון בשושן

ז'אן פרוצרפתית: Jean Perrot, ‏1920- 26 בדצמבר 2012)[1] היה ארכאולוג צרפתי, חפר בארץ ישראל באתרים מתקופות פרהיסטוריות, ותרם רבות להכרת התרבויות הפרהיסטוריות המאוחרות מהתרבות הנאטופית ועד וכולל התקופה הכלקוליתית.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרו למד בבית הספר שליד מוזאון הלובר (École du Louvre), הוא התמחה בארכאולוגיה של סוריה. בשנת 1946 הגיע פרו לשנת השתלמות לירושלים בבית הספר הצרפתי למקרא ולארכאולוגיה. בתקופה השתלמותו השתתף בחפירות ארכאולוגיות בתל פארעה (צפון), שנוהלה על ידי הכמרים הדומיניקנים רולאן דה וו ולואי-איג ונסאן וכן בחפירות במדבר יהודה שנוהלו על ידי רנה נוויל.

קבורת אישה וגור זאב או כלב, התרבות הנאטופית הקדומה באתר עינן (התגלו בחפירות ז'אן פרו). אוסף מוזיאון האדם הקדמון

בשנים 1951–1952 למד פרהיסטוריה במכון לפלאונטולוגיה אנושית, ובמוזיאון האדם בפריז. במסגרת לימודיו עבד עם פרנסואה בורד ואנדרה לרואה-גוראן, שהיו מגדולי הפרהיסטוריונים בצרפת.

לאחר סיום לימודיו, מונה בשנת 1952 למנהל משלחת המחקר הצרפתית בירושלים. הוא כיהן בתפקידו זה במשך 35 שנים.

החפירות הראשונות תחת ניהולו בארץ, היו באתרים ארכאולוגים של תרבות באר שבע מהתקופה הכלקוליתית. הוא חפר בביר אבו מטר ובביר ספאדי. באתרים אלה גילה מחילות תת-קרקעיות ובהם צלמיות משנהב, כלי בזלת מפוארים, וכן שרידים לעיבוד נחושת.

במשך השנים ניהל חפירות נוספות, ביניהן בתי קברות מהתקופה הכלקוליתית באזור ובן שמן ביחד עם דניאל לדיריי. פרו תרם רבות לידיעה על התרבות הנאטופית כאשר חפר באתר עינן שבעמק החולה בשנות החמישים והשבעים. בחפירה זאת גילה פרו כפר עם מבני אבן גדולים מהתרבות הנאטופית הקדומה (כ-15 עד 13 אלפי שנים לפני זמננו), מהמרשימים שנתגלו עד ימינו מתקופה זאת. כמו כן חשף פרו בעינן עשרות קבורות, ביניהן הקבורה המפורסמת של אישה וגור זאב או כלב. קבורה זאת משמשת עד היום כאחד הסמנים של ביותו הראשוני של הכלב.[2] היה הראשון שחפר באתר הגושרים. בין השנים 1962–1967 חפר באתר מונחתה שבעמק הירדן התיכון. במקום נחשפו שרידי יישובים מהתקופה הנאוליתית הקדם קראמית ב', התרבות הירמוכית, ותרבות ואדי רבה.

בשנת 1980 פרסם ביחד עם לדיריי ספר על בתי הקברות של התקופה הכלקוליתית במישור החוף.

בשנת 1968, שנה לאחר פרישתו של רומן גירשמן, הגיע לראשונה לאיראן לעמוד בראש המשלחת הארכאולוגית הצרפתית (Delegation Archéologique Français - DAFI). במסגרת תפקידו חפר במספר אתרים ארכאולוגים. באיראן עמד בראש צוות של מומחים בדיסציפלינות שונות מצרפת, איראן וארצות הברית. פרו עבד באיראן עד שנת 1978. בין חפירותיו היה גם ארמון דריווש הראשון בשושן, בין תגליותיו היה גם פסלו חסר הראש של דריווש, הפסל נמצא במוזיאון הלאומי של איראן. בטורקיה חפר אתר פרהיסטורי מתרבות חלף.

בשנת 1973 ייסד ביחד עם ברנאר ונדרמרש (Vandermeersch) את כתב העת המדעי "Paléorient" (צר') העוסק בפרהיסטוריה של דרום-מערב אסיה. משנת 1975 יוצא כתב העת לאור מטעם "המרכז הלאומי למחקר מדעי" (CNRS) של צרפת. כתב העת מתפרסם פעמיים בשנה.[3]

בשובו לצרפת התמנה פרו למנהל המרכז הלאומי למחקר מדעי וכמו כן כיהן כפרופסור באוניברסיטת סורבון-נובל (פריז III) (צר').

בשנת 1983 קיבל ביחד עם יגאל ידין ממוזיאון ישראל את פרס פרשיה שימל על תרומתם לארכאולוגיה של ארץ-ישראל וארצות המקרא.[4]

בשנות ה-50 של המאה ה-20 היה נשוי לתקופה מסוימת לשדרנית קול ישראל דרורה בן אב"י.

מבחר מפרסומיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Perrot, Jean., Et ils sortirent du paradis..., carnets d'un archéologue en Orient, 1945-1995, Editions de Fallois, 334 pages, 1997.
  • Perrot, Jean., Le palais de Darius à Suse: une résidence royale sur la route de Persépolis à Babylone, Presses de l'université Paris-Sorbonne, 520 pages, 2010
  • Perrot, Jean., Kempinski, Aharon., Avi-Yonah, Michael., Syria-Palestine: Perrot, J. From the origins to the Bronze Age, Nagel, 202 pages, 1979.
  • Perrot, Jean., Les langues dans le monde ancien et moderne, Paris, CNRS, 1981.
  • Perrot, Jean., Manessy, Gabriel and Valdman, Albert., Les langues dans le monde ancien et moderne, Volume 2, Centre National de la Recherche Scientifique, 1981
  • Perrot J., D. Ladiray, O. Soliveres-Massei 1988. Les Hommes de Mallaha (Eynan), Israël. Association Paléorient, Paris.
  • Perrot, Jean., Cohen, David., Les langues dans le monde ancien et moderne, Volume 3, Centre National de la Recherche Scientifique, 318 pages, 1988.
  • Perrot, Jean., La linguistique, Paris, P.U.F., 1989.
  • Perrot, Jean., Études de linguistique finno-ougrienne, Societie de linguistique de Paris, 2005
  • Perrot, J. and Y. Madjidzadeh, 2003 Découvertes récentes á Jiroft (sud du plateau Iranien), CRAIBL, pp. 1087-1102.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פורטל ארכאולוגיה של המזרח הקרוב

לפורטל ארכאולוגיה של המזרח הקרוב


הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Great archeologist and researcher of Susa, “Jean Perrot” dies at 92 אתר ‏ Tavoos
  2. ^ Davis, SJM, Valla, FR. "Evidence for domestication of the dog 12,000 years ago in the Natufian of Israel." Nature 276 (1978): 608-610.
  3. ^ על אודות כתב העת Paléorient
  4. ^ Yadin and Perrot Share Israel Museum Archaeology Prize באתר Bas Library