חמדה בן-יהודה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אליעזר וחמדה בן-יהודה, 1912
אפיטף על המצבה של חמדה בן-יהודה

חמדה בן-יהודה (4 ביולי 1873, י' בניסן תרל"ג25 באוגוסט 1951, תשי"א) הייתה סופרת, עיתונאית, אשתו השנייה של מחיה השפה העברית, אליעזר בן-יהודה, ואחותה הצעירה של אשתו הראשונה, דבורה בן יהודה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חמדה בן-יהודה נולדה בשם ביילה יונס (אחר כך שונה שמה לבֶּל, ואחר כך לפולה), בעיר דריסה שבמחוז ויטבסק של האימפריה הרוסיתרוסיה הלבנה), לרבקה-לאה, לבית ברביש,[1] ולשלמה נפתלי הרץ יונאס (1896-1840), סוחר אמיד שהיה מחסידי הרבי שמואל מלובביץ' וברבות השנים היה למשכיל, למשורר ולאחד מראשוני חובבי ציון.[2]

מלבד דבורה, היו לחמדה אחים נוספים: פנינה (ככל הנראה ילידת 1885),[3] ואוניה (יוסף, יליד 1888 לערך).[4]

חמדה למדה בגימנסיה רוסית לבנות במוסקבה ואחר כך למדה כימיה בבית-המדרש לנשים למדעי הטבע בעיר. ב-1892, לאחר מות אחותה, דבורה, ביקש אליעזר בן-יהודה מאביה וממנה כי תינשא לו, והם הסכימו. באותה שנה עלתה לארץ ישראל, נישאה לאליעזר ועִברתה את שמה לחמדה.

כעבור שנים, חמדה כתבה לאב"י ובו התוודתה על אהבתה אליו: "בהיותי עוד ילדה קטנה שם באותם המקומות שעברת אהבתי בך לא רק את יופייך, את גופך, אלא גם את נפשך הטהורה, את שכלך הכביר, את דעתך הצלולה, את ידיעותיך, דעתך ומחשבותיך ואת גבורתך. הכל אהבתי בך ואהבתי כמו משוגעת".[5]

עם הגיעה לארץ-ישראל הפכה לפעילה מאוד בפרויקט השפה העברית של בעלה. היא בעיקר דאגה לבל יפריעו לו בעבודתו, אך גם כתבה סיפורים קצרים בעברית, כתבה מאמרים בעיתוניו של בן-יהודה – "הצבי", "האור", "השקפה" – ולעתים אף ערכה אותם. אחרי מותו של אליעזר, המשיכה (יחד עם בנה אהוד) בפרויקט מילון בן-יהודה ודאגה להוצאה לאור של הכרכים שנכתבו אך לא פורסמו וכן למציאת חוקרים שישלימו את הכרכים החסרים.

חמדה גידלה את ילדיו של בן-יהודה מדבורה ואת ילדיהם המשותפים בקושי ובדוחק רב בביתם שברחוב החבשים (כיום רחוב אתיופיה) 11 בירושלים. "אין מה לאכול", כתבה בספרה "בן יהודה, חייו ומפעלו", "אין בגד ללבוש... אין נעליים לפעוטים. אין דבר. אני מרגישה כי 'אגזול' את העולם כולו, ובלבד שאמציא לבן-יהודה את כל הנצרך לקיומו!".

בשנותיה האחרונות התגוררה ברחוב עין-גדי 28 שבתלפיות בירושלים. היא נפטרה ב-1951, בגיל 78, ונקברה בבית הקברות סנהדריה; לאחר מלחמת ששת הימים הועברה לקבורה לצד בעלה בהר הזיתים בירושלים. על מצבתה חרוטות מילותיו: "בעזרתך: יומי ארוך ופעלי ברוך ועז מחי ואיתן כחי ולא נס לחי".

בן-יהודה הייתה אם לשישה: אהוד ודבורה (שנפטרו בגיל צעיר), עדה, אהוד-שלמה, דבורה-דולה וזלפה.

ספריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • לולו: טריזלאדאדו דיל איבריאו, קהיר: דפוס קארמונה אי זארה, 5662 [=תרס"ב]. (נדפס בירושלים אך מחמת הצנזורה הטורקית נכתב "קהיר".) (בלדינו)
  • מחיי הילדים בארץ-ישראל: א. ישראל; ב. מוכר התאנים,‫ ורשה: תושיה, תרס"ג, 1902. (ספר לילדים.)
  • חות בני רכב: ירושלים: ש"י שריזלי (הוצאת שי"ש), אלף תתל"ז לגלותנו [תרס"ו]. ‬(מתוך "השקפה", שנה ג, אלף תתל"ג [תרס"ב].)
  • חטאת אפרים, ירושלים: ש"י שיריזלי (הוצאת שי"ש), אלף תתל"ז לגלותנו [תרס"ו]. ‬(מתוך "השקפה", שנה ג, אלף תתרל"ג [תרס"ב].)
  • ספורים קצרים מחיי הארץ, ירושלים: דפוס ציון, [תרצ"-?]. ‬(ארבע חוברות: 1. קץ המעגמה; 2. מלכת הפרחים; ‬3. נסים ונפלאות; ‬4. נשיא בישראל.)
  • הלוחם המאֻשר: חיי אליעזר בן יהודה, ירושלים: דפוס ציון, תרצ"ב-1932.
  • בן יהודה חייו ומפעלו, ירושלים: בן-יהודה – הוצאה לאור לזכר אליעזר בן-יהודה, 1940. ‬(מהדורה ב: מוסד ביאליק, תש"ן 1990.)
  • נושא הדגל: חיי איתמר בן-אב"י, ירושלים: בן-יהודה – הוצאה לאור לזכר בן-יהודה, כ"ז להצהרת בלפור [תש"ד-1944].
  • סִפורים מחיי החלוצים, ירושלים: בן-יהודה – הוצאה לאור לזכר אליעזר בן-יהודה, [שנת] הכח להצהרת בלפור [=1945]. (הוצאה מחודשת: החלק הראשון יצא קודם בשם "הלוחם המאשר"; חלקים ב-ה יצאו בתוך הסדרה "ספורים קצרים מחיי הארץ". התוכן: חלוץ החלוצים – אליעזר בן-יהודה; נשיא בישראל; נסים ונפלאות; קץ המעגמה; מלכת הפרחים.)
  • "כחו של גורל" (על חיי דבורה אחותה) – הוכן לדפוס אך לא פורסם.
  • "המלחמה עם השטן" (דברי ימי המילון של בן-יהודה) – הוכן לדפוס אך לא פורסם.
  • Jerusalem: its redemption and future: the great drama of deliverance described by wyewitnesses / by Mme. Ben Yehudah [et al.], New York: Christian Herald, 1918.

עץ משפחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחקר אוניברסיטאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • חמדה בן יהודה כמגלמת העברייה החדשה, רעות גרין, מוציא לאור לא ידוע, רמת-גן, תשס"ז, 2006, עבודת גמר מ.א. - אוניברסיטת בר-אילן.
  • חמדה בן יהודה : סופרת עיתונאית ומו"לית : ראשית חייה בארץ ", מאת מירב גרץ-רונן, חיפה : מוציא לאור לא ידוע, עבודת גמר מ.א. - אוניברסיטת חיפה, 2000.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאמרים
  • רעות גרין, חמדה בן־יהודה ו"מלחמתה עם השטן": מפעלה הלא ידוע – הפקת המילון, העברית, כרך נח חוברת א–ב (תשס"ט-תש"ע), עמ' 57–74, באתר האקדמיה ללשון העברית
  • נורית גוברין. "'למצוא את בני ריכב' - חמדה בן יהודה". 'דבש מסלע - מחקרים בספרות ארץ-ישראל', משרד הביטחון - ההוצאה לאור, תשמ"ט/1989, עמ' 45 - 52.
  • עוזי אלידע, העולם בצהוב-לידת עיתונות ההמון הארץ-ישראלית 1884–1914, הוצאת אוניברסיטת תל אביב, 2015

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דוד תדהר (עורך), הערך "חמדה בן-יהודה" באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ד (1950), עמ' 1784
  2. ^ יוסף לנג, דבר עברית! : חיי אליעזר בן יהודה, עמ' 6-5.
  3. ^ יוסף לנג, דבר עברית!, עמ' 424.
  4. ^ יוסף לנג, דבר עברית!: חיים אליעזר בן יהודה, עמ' 208.
  5. ^ חמדה בן יהודה אל אב"י, אצ"מ - הארכיון הציוני המרכזי A43/5