חואן אורלנדו ארננדס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
חואן אורלנדו ארננדס
Juan Orlando Hernández
Juan Orlando Hernandez-Enrique Peña (cropped).jpg
ארננדס ב-2015
לידה 28 באוקטובר 1968 (בן 50)
גרסיאס, הונדורס עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה הונדורסהונדורס  הונדורס
השכלה Liceo Militar del Norte, Faculty of Legal Sciences, Universidad Nacional Autónoma de Honduras, אוניברסיטת המדינה של ניו יורק
עיסוק פוליטיקאי, עורך דין, איש עסקים
מפלגה המפלגה הלאומית של הונדורס עריכת הנתון בוויקינתונים
juanorlando.com
נשיא הונדורס ה־55
27 בינואר 2014
(5 שנים ו-16 שבועות)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

חואן אורלנדו ארננדס אלברדו[1]ספרדית: Juan Orlando Hernández Alvarado; נולד ב-28 באוקטובר 1968) הוא איש עסקים לשעבר ופוליטיקאי הונדורסי, חבר המפלגה הלאומית השמרנית של הונדורס, המכהן כנשיא הונדורס ה-55 בקדנציה שנייה ברציפות. הוא נכנס לתפקידו ב-27 בינואר 2014, לאחר שזכה בבחירות לנשיאות הונדורס שנערכו ב-2013.

ארננדס היה נשיא הקונגרס הלאומי של הונדורס בין ינואר 2010 ליוני 2013, כאשר קיבל רשות מהקונגרס להיעדר מכל מחויבויותיו בקונגרס, כדי להקדיש את עצמו לנשיאותו. הוא הצהיר שיבקש להיבחר לקדנציה שנייה כנשיא ב-2017, למרות שהחוקה של הונדורס מאפשרת רק תקופת כהונה אחת כנשיא. ב-15 בדצמבר 2016 החליט בית הדין העליון של הבחירות, ברוב של שני קולות כנגד אחד, לאפשר לארננדס להשתתף בבחירות הפנימיות למועמדי המפלגה הלאומית של הונדורס לנשיאות ב-12 במרץ 2017, למרות הטענות שהחלטה כזו אינה חוקית. ב-12 במרץ 2017 הוא זכה בפריימריז במפלגה הלאומית, שאפשרה לו לייצג אותה בבחירות לנשיאות הונדורס ב-26 בנובמבר 2017. ארננדס הוכרז כזוכה בבחירות לנשיאות ברוב דחוק של כ-1.5% מכלל המצביעים, ב-16 בדצמבר, לאחר קמפיין שספג ביקורת רחבה כהונאה.[2][3] הוא החל את כהונתו השנייה כנשיא הונדרוס ב-27 בינואר 2018.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארננדס נולד בגרסיאס, הונדורס. הוא היה הילד ה-15 מתוך 17 ילדים של הוריו. אחיו חואן אנטוניו ארננדס, המכונה טוני, מכהן כחבר הקונגרס הלאומי. הוא סיים את לימודיו באוניברסיטה הלאומית האוטונומית של הונדורס במדעי החברה והחוק ולמד משפטים, והיה נשיא איגוד הסטודנטים 1988–1989. הוא בעל תואר שני במנהל ציבורי מאוניברסיטת המדינה של ניו יורק (אנ'). הוסמך כעורך דין ונוטריון.

הוא היה איש עסקים בעסקי הקפה בעיר הולדתו, ובתעשיית הרדיו והטלוויזיה, והיה בעלים של בתי מלון. התפרסם בהונדורס כשהמנהיג הליברלי רפאל פינדה פונסה כינה אותו כנער שזכה לחינוך עלוב. ארננדס, שייצג את מחוז למפירה בקונגרס מאז שנת 2001, נבחר לנשיא הקונגרס הלאומי, שבו למפלגה הלאומית היה רוב נוח, ב-21 בינואר 2010, ונכנס לתפקידו כעבור ארבעה ימים.

קמפיין הבחירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קדנציה ראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנובמבר 2012 התמודד בבחירות מקדימות נגד ריקרדו אלווארס לבחירת מועמד המפלגה בבחירות לנשיאות בשנת 2013, וניצח בבחירות. אלווארס הצהיר פומבית כי הייתה הונאה בבחירות, ודרש ספירה חוזרת של הקולות, אך בית הדין העליון לבחירות (TSE) דחה את עתירתו.

בסקר שנערך במאי 2013 ניצב ארננדס במקום השלישי בין המתמודדים לנשיאות עם 18% מהקולות. הוא החל את מסע הבחירות לנשיאות בחודש יולי 2013 בקמפיין שדרש שהצבא יפטרל ברחובות. הוא טען כי יריבתו הגדולה קסיומרה קסטרו רוצה לסלק את המשטרה צבאית, שכבר הייתה אז בשתי הערים הגדולות של הונדורס. הוא זכה בבחירות, לאחר שניצח את קסטרו בפער של כ-250 אלף קולות.

לאחר הבחירות דיווח ארננדס כי בחשבונות של המפלגה הלאומית נמצאו כ-140 אלף דולר שהתקבלו מחברות שקשורת לסקנדל של הביטוח הלאומי של הונדורס (IHSS) שנכנסו לקופת הקמפיין שלו.

קדנציה שנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-12 במרץ 2017 הפך ארננדס שוב למועמד המפלגה הלאומית לנשיאות, לאחר שהביס את יריבו רוברטו קסטייו במהלך הפריימריז של המפלגה. החוקה של הונדורס מאפשרת לבטל אזרחות של מי שמקדם שינוי בחוק כדי לאפשר את בחירתו מחדש, אולם המפלגה הלאומית, שגם שולטת בקונגרס, טענה כי פסיקת בית המשפט העליון בשנה שלפני כן מאפשרת לו להתמודד לקדנציה שנייה. מנגד, המפלגה הליברלית שבאופוזיציה טענה כי אין בידי בית המשפט הסמכות לקבל החלטות כאלה.[4]

במהלך הבחירות שנערכו בנובמבר 2017 הוביל לפי ספירת רוב הקלפיות דווקא יריבו סלבדור נסראללה, ממוצא פלסטיני, אבל אז הופסקו העדכונים. לאחר ימים של חוסר ודאות נמסרו התוצאות הרשמיות, ולפיהן דווקא ארננדס היה המנצח.[5] בתום הבחירות נערכו הפגנות סוערות בהונדרוס, אחרי שגופי הפיקוח הבינלאומיים דיווחו על שחיתות בבחירות שבהן זכה ארננדס בפער זעיר. משקיפים מטעמם תבעו עריכת בחירות חוזרות לנשיאות.[6] לפי נתוני ארגוני זכויות אדם שפורסמו ב"ניו יורק טיימס", לפחות 22 בני אדם נהרגו בידי כוחות הביטחון שדיכאו את ההפגנות.

בשנת 2018 הוזמן להדליק משואה בטקס יום העצמאות ה-70 של מדינת ישראל.[7] אך ביטל את השתתפותו בעקבות הביקורת הציבורית שנמתחה על השתתפותו בטקס.

נשיאותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחאות נגד שחיתות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הונדורסים, הן בהונדורס והן מחוצה לה, מחו נגד השחיתות בהונדורס, לכאורה על ידי ממשלת ארננדס, כמו גם על ידי הרשות השופטת, הצבא, המשטרה וגורמי ממשל ציבורי אחרים, בדרישה לשים קץ למה שהם אומרים שהוא גניבת הכספים וכספי הציבור; למשל, מעילה של IHSS (אנ'), המוסד לביטוח לאומי בהונדורס. בחודש מאי 2015, גילה רדיו "גלובו" מסמכים שלכאורה הראו כי המפלגה הלאומית קיבלה כסף רב מחברות לא קיימות באמצעות חוזים מזויפים שהוענקו על ידי IHSS כאשר הוא נוהל על ידי מריו סלאיה. החוזים אושרו על ידי הקונגרס כאשר ארננדס היה נשיאו ואת ועדת מימון המפלגה הנהיגה אחותו, הילדה ארננדס (ספ'). ארננדס הודה כי קמפיין הבחירות שלו קיבל כסף מחברות קשורות לשערורייה, אך הכחיש כל קשר אישי למעשי השחיתות. ביוני 2015 מינה ארננדס ועדה שתחקור את סיבת השחיתות.

פרשת מינוי אחותו לשרה בממשלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי סוכנות המודיעין המרכזית של ארצות הברית (ה-CIA), מונתה הילדה אחותו של ארננדס למזכירת המדינה לתקשורת ואסטרטגיה, אך לשאלת עיתונאי הכחיש זאת ארנדדס, וטען שאחותו היא רק מעין "שרה מייעצת" ואין לרשותה תקציב ממשלתי. ב-2 בינואר 2016 פרשה הילדה מתפקידה בממשלה, ובדצמבר 2017 נהרגה בהתרסקות מסוק.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ קרוי לעיתים בעברית בתעתיק פחות מדויק "הרננדס" או "הרננדז"
  2. ^ אליזבת מלקין, ניו יורק טיימס, למרות הערעור על אמינות התוצאות: נשיא הונדורס המכהן הוכרז כמנצח בבחירות, באתר הארץ, 18 בדצמבר 2017
  3. ^ רויטרס‏, חשש ממלחמת אזרחים: נשיא הונדורס הכריז ניצחון חרף טענות להונאה, באתר וואלה! NEWS‏, 20 בדצמבר 2017
  4. ^ הארץנשיא הונדורס ישתתף בטקס הדלקת המשואות ביום העצמאות, באתר הארץ, 5 באפריל 2018
  5. ^ מורן אזולאי, כך תיסלל הגעת נתניהו לטקס? נשיא הונדורס ידליק משואה ביום העצמאות, באתר ynet, 5 באפריל 2018
  6. ^ מאמר המערכת, ‏Deadly Corruption in Honduras , ניו יורק טיימס, 13 במרץ 2018
  7. ^ מורן אזולאי, אלה מדליקי המשואות ביום העצמאות ה-70, באתר ynet, 8 באפריל 2018