החוקים

החוקים
Νόμοι

מידע כללי
מאת	אפלטון
שפת המקור	יוונית עתיקה
סוגה	דיאלוג אפלטוני
סדרה
הספר הבא	Epinomis

החוקים (ביוונית עתיקה: Νόμοι) הוא הדיאלוג האחרון והארוך ביותר של אפלטון. הדיאלוג עוסק במהות החוק ובפונקציות שלו במדינה. בין הנושאים הנידונים בדיאלוג: החוק האלוהי לעומת חוקי אנוש, מעמד המחוקק, תפקיד התבונה בקביעת החוקים, יחסי המדינה, הפילוסופיה והדת, תפקיד החינוך במדינה ועוד. הדיאלוג מושווה לעיתים קורובות לדיאלוג הפוליטאה (המדינה) (המוכר יותר) בשל העיסוק המשותף בפילוסופיה פוליטית והתיאור של כינון עיר-מדינה. עם זאת הפוליטאה נבדל מהחוקים באופן מהותי משום שבזה האחרון אפלטון זונח את שיטת האידאות (מאפיין ידוע של "הדיאלוגים המאוחרים").

מאפיין ייחודי נוסף הוא שזהו הדיאלוג היחיד של אפלטון בו לא מוצגת דמותו של סוקרטס.

רקע היסטורי

אפלטון

חוקרים נוטים להסכים כי אפלטון כתב דיאלוג זה בסוף ימיו, כאשר הרקע לכתיבתו הוא ניסיונו הכושל להשתלב בחיים הפוליטיים של יוון העתיקה. לאחר מותו של דיוניסיוס הראשון, החליט לשוב לסיציליה (367 לפנה"ס) לבקשתו של דיון מסירקוסאי, במטרה להפוך את שליטה הצעיר של סירקוסאי, דיוניסיוס השני (טיראן סירקוסאי), לפילוסוף. מטרה זאת נכשלה – דיוניסיוס הגלה את דיון, ואפלטון נעצר, עד שהותר לו בסופו של דבר לחזור לאתונה העתיקה. לאחר שכנועים רבים, ביקר אפלטון בשלישית בסירקוסאי (361 לפנה"ס), אולם הוא שוב נכלא שם עקב ביקורתו הנוקבת, ונפדה בידי חבריו. מאז לא שב עוד אפלטון לסירקוסאי, ועסק בהוראה באקדמיה ובכתיבה (אירועים אלו מוזכרים במרומז ב"האיגרת השביעית"). הניסיונות של אפלטון להפוך את השליטים לפילוסופים כשלו, ובסוף ימיו הוא הגיע למסקנה כי השליטים פועלים בראש ובראשונה לטובת שלטונם ולא לטובת העם, לכן, הדרך למדינה טובה יותר לאזרחיה היא החוקים, שאותם יחוקקו האזרחים על פי העקרונות של אפלטון. על כך כתב את הדיאלוג האחרון שלו 'החוקים'.

תקציר

מסגרת ודמויות

בניגוד לרוב הדיאלוגים של אפלטון, סוקרטס לא מופיע בדיאלוג. הדיאלוג מתקיים באי כרתים. סוקרטס מופיע מחוץ לאתונה בכתבי אפלטון רק פעמיים, בפיידרוס, שם הוא נמצא ממש מחוץ לחומות העיר, ובמדינה, שם הוא יורד לנמל של פיראוס, חמישה קילומטרים מחוץ לאתונה (בתקופת שלטון השלושים). במקומו השיח מתנהל על ידי זר אתונאי (ביוונית: xenos) זקן. עימו משוחחים שני זקנים נוספים, מגליוס הספרטני וקליניאס פוליטיקאי ומחוקק כריתיאני.

הזר האתונאי, הדומה לסוקרטס אך שמו אינו מוזכר לעולם, מצטרף לשניים האחרים בעלייה לרגל הדתית לקנוסוס לפולחן זאוס. הדיאלוג כולו מתרחש במהלך המסע הזה, המתכתב עם סיפור שמיוחס למינוס: לפיו מינוס הלך בדרך זו כל תשע שנים על מנת לקבל הדרכה מזאוס בנושאי חקיקה עבור כרתים. בנוסף מוזכר כי הדיאלוג מתרחש ביום הארוך ביותר בשנה, מה שמאפשר את הדיאלוג הארוך (הנפרש על שנים עשר פרקים).

בסוף הספר השלישי מודיע קליניאס כי למעשה ניתנה לו האחריות ליצור את החוקים למושבה כרתית חדשה, וכי הוא מעוניין בסיוע של הזר. שאר הדיאלוג מתנהל עם שלושת הזקנים, צועדים לעבר המערה וקובעים חוקים לעיר החדשה הזו המכונה "עיר המגנטים" (או מגנזיה).

נושאים

השאלה המרכזית שנשאלה בתחילת הדיאלוג אינה "מהו חוק?" כפי שניתן היה לצפות (זוהי השאלה המרכזית בדיאלוג "מינוס", שמקוריותו מוטלת בספק). הדיאלוג מתחיל בשאלה "למי מיוחסת יצירת חוקים?".

השאלות שעולות בחיבור הן רבות, וביניהן:

• התגלות אלוהית, חוק אלוהי ונתינת חוק
• מעמד המחוקק ותפקיד התבונה בקביעת החוקים
• יחסי הפילוסופיה, הדת והפוליטיקה
• תפקיד המוזיקה, הפעילות הגופנית והמחול בחינוך
• חוק טבעי וזכות טבעית

הדיאלוג משתמש בעיקר במערכות החוק האתונאיות והספרטניות (Lacedaemonian) כרקע לאיתור בחירת חוקים, שהדוברים מדמים כמערכת קוהרנטית פחות או יותר לעיר החדשה עליהם הם מדברים.

לפי הדיאלוג, בבסיס המדיניות של המדינה צריכים לעמוד יראת האל (שהוא המקור לחוקים), כיבוד הורים, וטיפוח המידות והצדק. בדיאלוג יש הסכמה כי מטרתו של המחוקק היא לחתור לשלום ולא למלחמה, למתינות וליחסים טובים בין האזרחים, לחלוקת עושר צודקת בין 4 המעמדות השונים, שיתוף האזרחים בממשלה, בניהול המשפט ובחקיקת החוקים. צריך לאזן את הסמכויות במדינה - מאזן הכוחות הציל את ספרטה, בעוד שעודף העריצות בפרס ועודף החירות באתונה היו החורבן של שתיהן. לפי אפלטון - ניהול טוב של המדינה מונע את ניוונה או במילים שלו:'ערים לעולם לא יפסיקו ממחלה עד שהן ינוהלו טוב יותר'. לפי אפלטון המדינה צריכה לדאוג למתן חינוך רחב לילדים - קריאה, כתיבה, נגינה על הליירה, חשבון, גיאומטריה, אסטרונומיה, התעמלות ואימונים לצבא. החוקים מצביעים על העונשים שיוטלו על מעשים פליליים בהתאם לחומרתם - במקום הראשון עבירות נגד הקודש, במקום השני עבירות נגד המדינה, ואחרי כן רצח לסוגיו, אי כיבוד הורים, עבירות כלכליות, היחס לזרים, חובות השופטים ועוד.

השוואות

השוואות לדיאלוגים אחרים של אפלטון

החוקים בה בעת דומה להמדינה ונבדל ממנו במידה רבה. הדומה הוא בכך ששני הדיאלוגים נוגעים לכינון עיר בדיאלוג. העיר ב'החוקים' מתוארת כ"שנייה הטובה ביותר", לא משום שהעיר ב'המדינה' (קליפוליס) היא הטובה ביותר, אלא משום שהיא שנייה לעיר האלים וילדיהם. העיר ב'החוקים' שונה מקליפוליס הפרוטו-קומוניסטית, בכך שניתן להחזיק בה ברכוש פרטי ומתקיימות משפחות פרטיות, ובעצם קיומם של חוקים כתובים. כמו כן, בעוד שהרפובליקה היא דיאלוג בין סוקרטס למספר גברים צעירים, החוקים הם דיון בקרב זקנים, בה אסור לילדים להתגורר ותמיד מתקיימת העמדת פנים של אדיקות וטקסים.

באופן מסורתי, מינוס נחשב כפרולוג ואפינומיס כאפילוג ל'החוקים', אך קיימת הסכמה בקרב חוקרים רבים כי אלו אינם דיאלוגים אותנטיים של אפלטון.

השוואות לחיבורים של אחרים אודות החוק היווני

אפלטון לא היה הסופר היווני הקדום היחיד שכתב על מערכות המשפט של ימיו, והשווה בין החוק האתונאי לחוקים הספרטניים. יש לציין כי גם חוקת הספרטנים מאת קסנופון, חוקת האתונאים, המיוחסת בטעות לזנופון, וחוקת האתונאים, שאולי חובר על ידי אריסטו או אחד מתלמידיו, ששרדו.

כמה מאות שנים מאוחר יותר הקדיש פלוטארכוס תשומת לב לנושא מערכות המשפט היווניות העתיקות, למשל בחייו של ליקורגוס . ליקורגוס היה המחוקק האגדי של הלקדמונים. פלוטארכוס משווה את ליקורגוס וחוקיו הספרטניים למערכת החוק שנומה פומפילוס הציג ברומא בסביבות 700 לפני הספירה.

כתבי יד

• פפירוס אוקסירינקוס 23

תרגומים

תרגום לעברית

• חוקים, כתבי אפלטון כרך ד', תרגום: יוסף ליבס, הוצאת שוקן.

תרגומים לאנגלית

• (1804). Evens, R. H. (ed.). The laws.
• (1845). Lewis, Taylor (ed.). Against the atheists, or the tenth book of the dialogue on laws. New York: Harper & Brothers. (Greek text only)
• (1859). Burges, George (ed.). The laws. The Works of Plato: A new and literal version chiefly from the text of Stallbaum / Bohn's Classical Library. Translated by Cary, Henry. London: Henry G. Bohn. (literal translation) Also available in audio.
• (1875). Laws . Translated by Jowett, Benjamin – via Wikisource. (nonliteral translation) Also available via Project Gutenberg, and Laws public domain audiobook at LibriVox
• (1921). England, E. B. (ed.). The Laws of Plato. Classical Series. University of Manchester. (Greek text only, no English translation)
• (1926). Capps, E.; Page, T. E.; Rouse, W. H. D. (eds.). Plato in twelve volumes: Laws. Loeb Classical Library. Translated by Bury, Robert Gregg. Harvard University Press / Heinemann. (Greek and English text parallel) Volume 1, Volume 2
• (1934). Taylor, A. E. (ed.). The laws of Plato. Translated by Taylor, A. E. London: J. M. Dent & Sons.
• (1961). Hamilton, E.; Cairns, H.; Cooper, L. (eds.). The Collected Dialogues of Plato. Bollingen Series (General). Princeton University Press. pp. 1225ff. ISBN 978-1-4008-3586-7.
• (2008). Mayhew, Robert (ed.). Plato: Laws 10: Translated with an Introduction and Commentary. Clarendon Plato Series. Translated by Mayhew, Robert. Oxford University Press. ISBN 978-0-19-922596-5.
• (2015). Meyer, S. S. (ed.). Plato: Laws 1 and 2. Clarendon Plato series. Translated by Meyer, S. S. Oxford University Press. ISBN 978-0-19-960408-1.
• Plato (1988). Pangle, Thomas L. (ed.). The Laws of Plato. Classics, political science, philosophy. Translated by Pangle, Thomas L. University of Chicago Press. ISBN 978-0-226-67110-9.
• (2016). Schofield, Malcolm (ed.). Plato: Laws. Cambridge Texts in the History of Political Thought. Translated by Griffith, Tom. Cambridge University Press. ISBN 978-1-316-49529-2.

ראו גם

• המדינה

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא החוקים בוויקישיתוף

• החוקים, גרסה מלאה באתר פרויקט גוטנברג (באנגלית)
• הערך אפלטון: החוקים, באתר האנציקלופדיה האינטרנטית לפילוסופיה (באנגלית)