שאול לנדא

רבי שאול לנדא

לידה	בסביבות 1790 בסביבות ה'תק"נ
פטירה	יוני 1854 כ"ח בסיון תרי"ד
מקום קבורה	בית הקברות היהודי החדש בקרקוב
מקום פעילות	קרקוב, האימפריה האוסטרו הונגרית
השתייכות	יהדות אורתודוקסית
תחומי עיסוק	רבנות, קבלה דיינות
בני דורו	רבי דב בר מייזלש
אב	יעקב שמואל
צאצאים	בנו רבי אלכסנדר לנדא

רבי שאול רפאל לנדא (תק"נ, 1790 – כ"ח בסיוון תרי"ד, יוני 1854) היה רב ומקובל גליציאני במאה ה-19. שימש בדיינות בקרקוב, והתפרסם גם כסגפן וכבעל מופת. בניגוד לרוב הרבנים בקרקוב, היה ממעריצי תנועת החסידות.

שימש בפועל כרבה של חלק מהקהילה היהודית, וכאב בית דין אלטרנטיבי בעיר, תוך מחלוקת ארוכה עם רבי דב בר מייזלש שפילגה את הקהילה היהודית בעיר.

קורות חייו

נולד בשנת תק"נ בערך, לרבי יעקב שמואל בן רבי שאול לנדא מפשדבורז', שהיה מצאצאי רבי השיל מקראקא. כבר בצעירותו נשא ונתן בהלכה עם רבי מרדכי בנט ורבי מאיר קריסטינפולר רבה של ברודי, בגיל צעיר הגיע לקרקוב (לא יאוחר משנת תקס"ד), ושימש בה כדיין עשרות שנים.

התעשר מעיסוקו במסחר, בזכות כך ויתר על משכורתו מקופת הקהילה, ואף שיפץ את המקוה העירוני בקרקוב מכספו

בשנת תקצ"ב לאחר פטירתו של רבי צבי דוד הלוי רבה של קרקוב, פרצה מחלוקת בינו לרבי דב בריש מייזלש על משרת הרבנות; באופן רשמי נבחר רבי בריש לרבנות, אולם רבי שאול הקים בית דין אלטרנטיבי בתמיכתם של חלק מבני הקהילה ובעיקר החסידים, שהכריז עליו כרב העיר. מחלוקת זו נמשכה 24 שנים עד לפטירתו של רבי סנדר בנו וממלא מקומו של רבי שאול, ועזיבתו של רבי בריש מייזליש לוורשה. בין התומכים ברבנותו בשנים המאוחרות של המחלוקת היה רבי חיים נתן דמביצר מדייני הקהילה, אך ככל הנראה רוב גדולי הדור הכירו ברבי בריש מייזליש כרב העיר.

בשנים הראשונות לאחר שהוכתר לרב, היו יחסיו עם חסידי צאנז עכורים, לאחר שדיבר בפומבי על כך שהוא עוסק בתיקון נשמות, ואף הזכיר בהקשר לכך את שמו של אחד מנכבדי הקהילה מחסידי צאנז שנפטר. נוספה על כך העובדה שאסר למינקת להינשא בעוד שרבי חיים מצאנז התיר. השלום בינו לבין חסידי צאנז הושב לבסוף כעבור תקופה, לאחר שאמר רבי שאול כי רבי שמעון סופר סת"ם, שהיה סופר מפורסם ונערץ מחסידי רבי אלימלך מליז'נסק ונפטר לפני כן, נגלה אליו בחלומו, והודיע לו על טעות שנפלה בספר תורה הנמצא באחד מבתי החסידים בעיר, אותו כתב שנים לפני כן, ואכן כאשר בדקו את הספר, גילו טעות שקשה מאוד היה לגלותה, ומאז כיבדוהו חסידי צאנז, וגם רבי חיים מצאנז בא לבקרו בביתו לאחר מכן.

אישיותו

נודע בסיגופיו הרבים וכמקובל גדול, מאכלו היומי הורכב מתפוח אדמה מטוגן וכוס קפה שחור בימים בהם לא צם, נהג לישון כשעתיים ביממה שבהם היה פיו ממלמל מזמורי תהלים מתוך שינה לפי עדות הסובבים אותו, למרות הסיגופים הוא מתואר כבעל קומה מרשימה וכבעל כח פיזי רב, עד שהקיסר פרנץ יוזף בביקורו בקרקוב התפעל ממראהו.

רבי אברהם שמואל בנימין סופר העיד עליו בהספדו: ”תלמיד חכם ומופלג בחסידות, לא אכל דבר מן החי, ולא ישן על המטה כמה שנים”.

על אף שלא היה חסיד מוצהר, היה ממעריצי החסידות, וכמה מהגדרותיו על חלק מצדיקיה התפרסמו לדורות, כמו למשל הגדרתו את המגיד מקוז'ניץ כמקובל אלוקי ואת היהודי הקדוש כ"איש המעוף הגדול". רבי שאול ביקר גם אצל רבי צבי הירש מרימנוב, וכן פגש את רבי אברהם יהושע השיל מאפטא. קיים קשרי ידידות גם עם רבי יוסף שאול נתנזון ורבי צבי הירש חיות.

אחד מסיפורי המופת המפורסמים אודותיו, אירע ערב פסח ה'תר"ב, בו כינס רבי שאול מנין לאמירת תהלים לתפילה על העיר רימנוב, מכיוון שהיא זקוקה לרחמים, ואכן לאחר מכן נודע כי פרצה שריפה בעיר.

שמעון ברמן יליד קרקוב מחובבי ציון הראשונים, שניסה להקים מושבה יהודית באמריקה ולאחר שנכשל עלה לארץ ישראל, הושפע ממה ששמע בצעירותו מרבי שאול, כי רק בארץ ישראל תיתכן אפשרות להקים יישוב יהודי.

עמדותיו

בשנת תקצ"ד פסל רבי שאול גט אותו סידר רבי בריש מייזליש, עמו היה מצוי במחלוקת קשה על רבנות העיר. המגרש היה אדם בשם זימל שכונה נפתלי, ורבי שאול פסל את הגט שנכתב בו "זימל המכונה נפתלי", בטענה שאין כל קשר בין שני השמות והשם זימל איננו כינוי של נפתלי. ולכן לפי שיטתו של רבי שאול צריך לכתוב "זימל דמתקרי נפתלי". טענה נוספת הייתה כי זימל זה התחתן בעת שאשתו הייתה נדה, וחופת נדה בלא ביאה איננה קונה, משום כך הגט לא מפריד ביניהם. בין הרבנים עמם החליף מכתבים בנושא היו, רבי משה סופר, רבי שלמה זלמן ליפשיץ, רבי חיים מצאנז, רבי נחום טרייביטש, רבי אברהם נפתלי הרץ ינר, אך למעשה הכשירו רבנים אלו את הגט.

בשנת תקצ"ז התיר לקדש את הלבנה בליל ט"ז לחודש, בכדי להרגיע את פחדם של תושבי קראקא שראו סימן מבשר רעות באי קידוש הלבנה, (כמה שנים לפני כן בשנת תקצ"א, כשהתפרצה בגליציה מגפת הכולרה, היה זה בתקופה שלא קידשו את הלבנה, והיו יהודים שראו בכך סימן רע). בנושא זה התכתב עם רבי משה סופר שוהסכים עמו להקל אף כנגד הוראת הרמ"א בציינו על פסקו של רבי שאול: "כבר הורה זקן".

תמך באיסור הראשון שהוצא על אתרוגי קורפו, מכתבו לאיסור נדפס בקונטרס 'פרי עץ הדר' שנדפס בשנת ה'תר"ו.

בימי גזירת הלבוש בפולין בשנות ה-40 של המאה ה-19, היה מהיחידים בין רבני גליציה שהתייחסו לנושא, יחד עם רבי זאב וולף פרנקל מפשבורסק אסר להחליף את הלבוש המסורתי היהודי.

פטירתו

בליל שבת כ"ח בסיוון תרי"ד, ביקש רבי שאול שישאוהו לבית הכנסת, התחזק ואמר לפני התיבה את מזמור כ"ט שבספר תהלים, לאחר מכן קידש על היין, ונפטר. נקבר בקראקא ביום ראשון כ"ט בסיוון בבית הקברות היהודי החדש בקרקוב. בהלווייתו שנערכה ביום ראשון ספד לו רבי משה יעקב דמביצר, מדייני העיר הבולטים, שאמר: "אין לצפות שיהיה עוד צדיק במדרגה כמותו".

למרגלות מצבתו נחרט הנוסח :

קול תאניה, שמש צדקה מרפא ישרון בכנפיו, אסף נגהו אור חשך בערופיו, ואבדה צדקת תום גוע שר התורה, לוקח צנור הקדושה שבתה הטהרה, רבים על תפלתו כעל מטר ייחלו, פי חכם חן אשרי עצתו שאלו, איה חסיד? איה עניו? בחיר י-ה איהו? למרום עלה כבוד א-ל אספהו, לבנו נקרע במר נשמיע יללה, נזר ישראל הוסר עטרתו נפלה, דור אבד מנהיגו היה לנו לעינים, אותנו עזב לֵאור שמה באור החיים.

תנצבח"ע.

ולמראשותיו הנוסח:

שאל אביך ויגד לך, בליל ש"ק עת לכתו למקום אין ליל, רוח אלקיו לבשהו ויתאזר חיל, לביהמ"ד בא ויפלל בקהל לא-ל הכבוד, קולו בכח המזמור "מזמור לדוד", גם על הכוס קידש בשובו החדרה, על טהרת הקדש נפשו מטוהרה, על קדושתה קדושת שבת נוספה, ובזה לחזות בנועם ה' היא נאספה, לעת מצוא כזו יתפלל כל גבר, אחריתו תהי כמוהו ישיש במצאו קבר.

— חיים דב בריש פרידברג, "הר' שאול בהרב המופלג מ' יעקב שמואל לאנדא", בתוך: לוחות זכרון, פרנקפורט דמיין תרס"ד, עמ' 113, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום).

משפחתו

• בנו רבי אלכסנדר לנדא מילא את מקומו ברבנות, אולם נפטר כשנתיים לאחר מכן, בט"ו באדר א' ה'תרט"ז בגיל 46.
• חתנו מאיר וינברגר מדוקלא.
• מצאצאיו היה ד"ר שאול רפאל לנדאו מפעילי הציונות הבולטים בקרקוב, שנקרא על שמו.

קישורים חיצוניים

• חיים דב בריש פרידברג, "הר' שאול בהרב המופלג מ' יעקב שמואל לאנדא", בתוך: לוחות זכרון, פרנקפורט דמיין תרס"ד, עמ' 113, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום).
• אהרן מרקוס, "החסידות", תל אביב תשי"ד, עמ' 233–235, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים).
• מאיר וונדר, "ר' שאול לנדא", בתוך: אנציקלופדיה לחכמי גליציה, חלק ג', ירושלים תשל"ח - תשנ"ז, עמ' 684–682, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים).