דוד קאופמן
 | |
| לידה |
7 ביוני 1852 קוייטין, חבל מורביה, ארצות כתר בוהמיה (צ'כיה), האימפריה האוסטרית  |
|---|---|
| פטירה |
6 ביולי 1899 (בגיל 47) קרלובי וארי, מערב בוהמיה (צ'כיה), ארצות כתר בוהמיה, האימפריה האוסטרו-הונגרית |
| מדינה |
האימפריה האוסטרו-הונגרית |
| השכלה |
אוניברסיטת לייפציג |
| תקופת הפעילות |
? – 6 ביולי 1899 |
| מעסיק |
בית המדרש לרבנים בבודפשט |
  | |
דוד קאופמן (קויפמן; בתעתיק שנהג בזמנו: קויפמאנן; בגרמנית: David Kaufmann; 7 ביוני 1852, קויטין, מוראביה – 6 ביולי 1899, קרלסבאד) היה מלומד יהודי יליד מוראביה, שהתפרסם כחוקר מדעי היהדות, כמרצה וכאספן. התיישב בהונגריה.
תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
נולד בעיירה קויטין שבמוראביה, אז תחת שלטון האימפריה האוסטרו-הונגרית (כיום בצ'כיה). משנת 1861 עד 1867 התחנך בגימנסיה בקרמזיר[1] שבמזרח מוראביה, שבה למד תנ"ך וגמרא עם רבה של קויטין, יעקב בריל (Jakob Brüll), ועם בנו נחמיה. ב-1867 החל ללמוד בבית המדרש לרבנים בברסלאו, ובמקביל למד באוניברסיטת העיר. כעבור כעשר שנים קיבל תואר דוקטור מאוניברסיטת לייפציג. ב-29 בינואר 1877 נסמך לרבנות. בטקס ההכתרה בבית המדרש לרבנים הוא הקריא מחיבורו על תולדות חייו של רבי יהודה הלוי[2]. בשנה שלאחר מכן דחה הזמנה לשמש כמרצה בבית המדרש לרבנים באמריקה בסינסינטי, ותחת זאת החליט ללמד היסטוריה, פילוסופיה של הדת ואמנות הדרשה (הומילטיקה) (אנ') בבית המדרש לרבנים בבודפשט, שהוקם זמן קצר לפני כן (בשנת 1877). קאופמן כיהן כמרצה בסמינר בבודפשט עד מותו ב-1899. עד מהרה למד את השפה ההונגרית, ולימד במקביל גם יוונית וגרמנית במכינה של הסמינר.
דוד קאופמן נפטר ב-6 ביולי 1899 בעיר קרלסבד שבבוהמיה.
לזכרו יצא לאור הספר "תהלה לדוד".
אוספיו[עריכת קוד מקור | עריכה]
בספרייתו העשירה, שרשימתה הוצאה לאור בשנת 1906 על ידי מ' וייס, היו כתבי יד רבים וספרי אינקונבולה, וכן כ-700 קטעי גניזה. כיום היא ברובה ברשות האקדמיה ההונגרית למדעים. מבין החומר שנתפרסם מתוכה נודע בעיקר כתב יד קאופמן למשנה, שהוא היחיד שכולו מנוקד (אף כי הניקוד נכתב ביד שנייה ולא על ידי הסופר המקורי). האוסף של קאופמן כלל גם עותק פקסימילי של הגדת סרייבו, שפורסם בשנת 1957 בבודפשט בליווי מסה, על ידי ד"ר אלכסנדר שייבר, מנהל בית המדרש הרבני של בודפשט.
פרסומיו[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Die Memoiren der Glückel von Hameln, J. Kauffmann, Frankfort am Main 1896
- במה נרים רוח הדת בקרב נשינו ובנותינו? / תרגום: מ' קאמינסקי, ז'יטומיר: חורוזנסקי, 1909.
- מחקרים בספרות העברית של ימי הביניים (תרגם מגרמנית: ישראל אלדד) (כולל ביוגרפיה של המחבר מאת שמואל קרויס), ירושלים: מוסד הרב קוק, תשכ"ב. (הדפסה ב': תשכ"ה.)
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מידע על דוד קאופמן בקטלוג "מרחב" של הספרייה הלאומית
- כתבי דוד קאופמן בפרויקט בן-יהודה
- בן-ציון אייזנשטט, החכם ר' דוד פרופיסור קויפמאן, דור רבניו וסופריו, תרנ"ה-תרס"ה, חלק ב, עמוד 41–42, באתר היברובוקס
- שזח"ה, עורך: מרדכי בראנן (גר'), דורשי רשומות- רשימת הדברים אשר הוציא לאור, תהלה לדוד - 1900, עמ' 85
- מרדכי בראנן (גר') ופייש רוזנטל (עורכים), תהלה לדוד, קובץ מאמרים לזכרו של קאופמן, ברסלוי, תר"ס, באתר אוצר החכמה
- חייו של דוד קאופמן: ביוגרפיה מפורטת, באוסף האוריינטלי של ספריית האקדמיה ההונגרית למדעים (באנגלית)
- דוד קאופמן ואוסף כתבי היד היהודיים מימי-הביניים, באוסף האוריינטלי של ספריית האקדמיה ההונגרית למדעים (באנגלית)
- אסופת מאמרים פרי עטו של קאופמן בירחון להיסטוריה ומדעי היהדות, במאגר Compact Memory (בגרמנית)
- דוד קאופמן, במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית)
- אוספו הפרטי של דוד קאופמן, מאוספי הארכיון המרכזי לתולדות העם היהודי.
דוד בן יהודה ליב קויפמן (1852-1899), דף שער בספרייה הלאומית
- Jeannette Strauss Almstad & Matthias Wolfes, "David Kaufmann", in: Biographisch-Bibliographisches Kirchenlexikon (BBKL), Band 18, Herzberg 2001, מסת"ב 3-88309-086-7, pp. 785–790. (בגרמנית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ כיום Kroměříž (קרומייז'יש או קרומריז').
- ^ בית מדרש הרבנים בברעסלוי, המגיד, 2 במאי 1877