קללת עזרא הסופר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

קללת עזרא הסופר היא מסורת שהתהלכה בקרב יהודי תימןקהילות ישראל אחרות) ומספרת את אשר אירע ליהודי תימן (או לקהילות האחרות) בתחילת ימי שיבת ציון ואת השלכות האירועים.

תוכן המסורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

תוכן המסורת משתנה מעט ממקור למקור, ציר העלילה המרכזי הוא:

עזרא הסופר, ממנהיגי שיבת ציון, שלח איגרת ליהודי תימן שבה קרא להם לעלות לארץ ישראל ולהצטרף לבניין בית המקדש השני. מנהיגי הקהילה היהודית לא הסכימו לעלות. על פי חלק מהגרסאות הם סירבו משום שראו ברוח הקודש את חורבן בית שני. בתגובה קילל אותם עזרא בעוני ובמחלוקות. בחלק מהגרסאות מופיע כי אף הם השיבוהו בקללה שלא יזכה להיקבר בארץ ישראל.

מקורות המסורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלושת המקורות הראשונים (שלא ידוע כי התבססו האחד על השני) למסורת על קללת עזרא הם: הרב שלמה עדני, מהרי"ץ, והנוסע היהודי יעקב ספיר. המוקדם ביותר הוא הרב שלמה עדני, בספרו מלאכת שלמה, בערך בשנת 1600: "עזרא קלל אותם להיות כל ימיהם בעוני. ובעונות נתקיים בנו באותו הגלות עוני תורה ועוני ממון".[1]

יעקב ספיר, שביקר בתימן בשנת 1859, כתב: "וכאשר עלה עזרא מבבל ושלח כתבים לכל ישראל לעלות עמו שלח גם אליהם (יהודי תימן) ולא באו. ובא עזרא בעצמו ולא קבלוהו לעלות עמו באמרם מראש שאין זאת גאולה שלימה, כי לא הגיע הקץ ועוד יגלו בראש גולים שנית מירושלים... והחרים אותם בחרמו הקשה. ואף הם הפכו עליו את הברכה, שלא יקבר בארץ ישראל וקללת שניהם נתקיימה. הם אין להם שלווה ומנוחה... ששלותם והצלחתם אינה מתקיימת ומתמדת בידם".[2]

מהרי"ץ מקשר בין קללת עזרא לבין הפסוק "וכל אשר לא יבוא לשלשת ימים כעצת השרים והזקנים – יחרם כל רכושו" (עזרא י, ח), למרות שהפסוק מתכוון רק ליהודי ארץ ישראל ולא יהודי הגולה.

בפירושו של רבי עובדיה מברטנורא למשנה (מעשר שני ה טו) מופיעה הפרשנות: "העביר הודיות המעשר - לפי שעזרא קנס את הלוים שלא יתנו להם מעשר, כשעלה מן הגולה ובני לוי לא עלו עמו, וצוה שיתנו המעשר לכהנים". כלומר עזרא מופיע כאן כמעניש את מי שמסרב לעלות, עניין שצץ גם במסורת דנן.

הרב ד"ר רצון ערוסי מעלה סברה כי אפשר שהלווים שנקנסו התפזרו בין קהילות ישראל השונות ונשאו איתם את המסורת על הקפדתו של עזרא הסופר במצוות העלייה לארץ.[3]

מסורות מקבילות בקהילות אחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרב ד"ר רצון ערוסי מעיר כי מסורת דומה קיימת גם אצל יהודי פרס.[3]

פרופ' נחום סלושץ בספרו "האי פליא" מביא מסורות דומות מאד שהתקיימו בקרב יהודי ג'רבה,[4] וגם בעיר הכוהנים דבדו שבמרוקו. על פי מסורות אלו עזרא קילל אותם באובדן הלווים מהקהילה. עוד על פי פרופ' סלושץ המסורת מתהלכת גם בבבל ועד ימיו נשתיירו עקבותיה אף בכורדיסטן. על פי פרופ' סלושץ אפשר שהיא תולדה של שטנה קדומה בין כוהנים ללווים.

מסורת נוספת מובאת בספר סדר הדורות[5], לגבי קהילת וורמייזא (וורמס) שבגרמניה, ויהדות גרמניה של ימי הביניים בכלל, שהסיבה לגזירות ולצרות שעברו עליהם (פרעות תתנ"ו וכו'), היא סירובם לעלות לירושלים בעקבות קריאתו של עזרא הסופר והעדפתם את "ירושלים הקטנה" שבגרמניה.

מהימנות המסורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרב יוסף קאפח, מהבולטים שבחכמי יהדות תימן במאה העשרים, הטיל ספק במהימנות מסורת זו[דרוש מקור].

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הקדמה לפירוש מלאכת שלמה
  2. ^ קללת עזרא הסופר: אמת צרופה או אגדה אורבנית, בפורומי אתר בחדרי חרדים, 2 בנובמבר 2007
  3. ^ 3.0 3.1 שאל את הרב - שאלות ותשובות ביהדות ובהלכה, קללת עזרא הסופר, באתר מורשת, ט"ו באב התשס"ו
  4. ^ קווים משותפים ליהדות ג'רבה וליהדות תימן מאת יוסף דגן, ב"האתר הרשמי של יהדות תוניסיה"
  5. ^ חלק ימות עולם, אלף הששי שנת ה' אלפים ש"פ


Stub judaism.png ערך זה הוא קצרמר בנושא יהדות. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.