קללת עזרא הסופר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

קללת עזרא הסופר היא מסורת שהתהלכה בקרב יהודי תימן (או קהילות ישראל אחרות) ומספרת את אשר אירע ליהודי תימן (או לקהילות האחרות) בתחילת ימי שיבת ציון ואת השלכות האירועים.

תוכן המסורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

תוכן המסורת משתנה מעט ממקור למקור, ציר העלילה המרכזי הינו:

עזרא הסופר, ממנהיגי שיבת ציון, שלח איגרת ליהודי תימן בה קרא להם לעלות לארץ ישראל ולהצטרף לבנין בית המקדש השני. מנהיגי הקהילה היהודית לא הסכימו לעלות, על פי חלק מהגרסאות הסיבה לסירובם היא שראו ברוח הקודש את חורבן בית שני. בתגובה קילל אותם עזרא בעוני ובמחלוקות. בחלק מהגרסאות מופיע כי אף הם השיבוהו בקללה שלא יזכה להיקבר בארץ ישראל.

ניואנסים בין המקורות השונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

יעקב ספיר, נוסע יהודי שביקר בתימן בשנת 1859 מוסר את הגרסה:

"וכאשר עלה עזרא מבבל ושלח כתבים לכל ישראל לעלות עמו שלח גם אליהם (יהודי תימן) ולא באו. ובא עזרא בעצמו ולא קבלוהו לעלות עמו באמרם מראש שאין זאת גאולה שלימה, כי לא הגיע הקץ ועוד יגלו בראש גולים שנית מירושלים...והחרים אותם בחרמו הקשה. ואף הם הפכו עליו את הברכה, שלא יקבר בארץ ישראל וקללת שניהם נתקיימה. הם אין להם שלווה ומנוחה...ששלותם והצלחתם אינה מתקיימת ומתמדת בידם".[1]

כלומר כאן נוספת קללה שקיללו יהודי תימן את עזרא הסופר.[2]

בגרסתו של הרב שלמה עדני מופיעה הקללה: "עזרא קלל אותם "להיות כל ימיהם בעוני. ובעונות נתקיים בנו באותו הגלות עוני תורה ועוני ממון".[3]

מקורות המסורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלושת המקורות הראשונים (שלא ידוע כי התבססו האחד על השני) למסורת על קללת עזרא הם: הרב שלמה עדני, מהרי"ץ, והנוסע היהודי יעקב ספיר. כאשר המוקדם ביותר הוא הרב שלמה עדני, הסיפור מופיע בספרו מלאכת שלמה, בערך בשנת 1600.

קישור המסורת למקורות ספרותיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מהרי"ץ מקשר בין קללת עזרא לבין הפסוק:

"וכל אשר לא יבוא לשלשת ימים כעצת השרים והזקנים – יחרם כל רכושו" (עזרא י, ח).

אם כי הפסוק מתכוון רק ליהודי ארץ ישראל ולא יהודי הגולה.

בפירושו של רבי עובדיה מברטנורא למשנה (מעשר שני ה טו) מופיעה הפרשנות כי:

"העביר הודיות המעשר - לפי שעזרא קנס את הלוים שלא יתנו להם מעשר, כשעלה מן הגולה ובני לוי לא עלו עמו, וצוה שיתנו המעשר לכהנים". כלומר עזרא מופיע כאן כמעניש את מי שמסרב לעלות, עניין שצץ גם במסורת דנן, על גרסאותיה השונות.
הרב ד"ר רצון ערוסי מעלה סברה כי אפשר שהלווים שנקנסו התפזרו בין קהילות ישראל השונות ונשאו איתם את המסורת על הקפדתו של עזרא הסופר במצוות העלייה לארץ.[4]

מסורות מקבילות בקהילות אחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרב ד"ר רצון ערוסי מעיר כי מסורת דומה קיימת גם אצל יהודי פרס.[5]

פרופ' נחום סלושץ בספרו "האי פליא" מביא מסורות דומות מאד שהתקיימו בקרב יהודי ג'רבה, וגם בעיר הכוהנים דבדו שבמרוקו. על פי מסורות אלו עזרא קילל אותם באובדן הלווים מהקהילה. עוד על פי פרופ' סלושץ המסורת מתהלכת גם בבבל ועד ימיו נשתיירו עקבותיה אף בכורדיסטן.על פי פרופ' סלושץ אפשר שהיא תולדה של שטנה קדומה בין כוהנים ללווים.

מסורת נוספת מובאת בספר סדר הדורות, לגבי קהילת וורמייזא (וורמס) שבגרמניה, ויהדות גרמניה של ימי הביניים בכלל, שהסיבה לגזירות ולצרות שעברו עליהם (פרעות תתנ"ו וכו'), היא סירובם לעלות לירושלים בעקבות קריאתו של עזרא הסופר, והעדפתם את "ירושלים הקטנה" שבגרמניה.

מהימנות המסורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרב יוסף קאפח, מהבולטים שבחכמי יהדות תימן במאה העשרים, הטיל ספק במהימנות מסורת זו[דרוש מקור].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ קללת עזרא הסופר : אמת צרופה או אגדה אורבנית, בפורומי אתר בחדרי חרדים, 2 בנובמבר 2007
  2. ^ קווים משותפים ליהדות ג'רבה וליהדות תימן מאת יוסף דגן, ב"האתר הרשמי של יהדות תוניסיה"
  3. ^ הקדמה לפירוש מלאכת שלמה
  4. ^ שאל את הרב - שאלות ותשובות ביהדות ובהלכה, קללת עזרא הסופר, באתר מורשת, ט"ו באב התשס"ו
  5. ^ שאל את הרב - שאלות ותשובות ביהדות ובהלכה, קללת עזרא הסופר, באתר מורשת, ט"ו באב התשס"ו


Stub judaism.png ערך זה הוא קצרמר בנושא יהדות. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.