חיל ההגנה האווירית הסורי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
חיל ההגנה האווירית הסורי
מדינה סוריהסוריה  סוריה
שיוך Syrian armed forces symbol.jpg הכוחות המזוינים של סוריה
סוג מערך נ"מ
בסיס האם דמשק
אירועים ותאריכים
הקמת היחידה 1946
מלחמות מלחמת ששת הימים
מלחמת יום הכיפורים
מלחמת האזרחים בלבנון
מלחמת האזרחים בסוריה
נתוני היחידה
כוח אדם סדיר: 40,000
מילואים: 20,000
ציוד עיקרי מערכות הגנה אווירית
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

חיל ההגנה האווירית הסוריערבית: الدفاع الجوي السوري) הוא זרוע ההגנה האווירית של הכוחות המזוינים של סוריה.

החיל מכיל כ-40,000 חיילים סדירים המחולקים בין שתי דיוויזיות, אלו מחולקות ל-25 חטיבות אשר מחולקות ל-130 סוללות הגנה אווירית. לצד מערכות נשק נגד כלי טיס, כוחות החיל מפעילים גם מערכות גילוי אווירי כמו מכ"ם ה-P-12, ה-P-14, ה-P-15, ה-P-30 וה-P-35. בדומה לשאר יחידות הכוחות המזוינים בסוריה, גם מערכות ההגנה האווירית מגיעות מרוסיה וברית המועצות לשעבר, רוב המערכות מיושנות וחלקן נמצאות בחיל מאז שנות ה-60. אך עם זאת, כיום חלק מהסוללות הישנות יותר נמצאות בתהליך שדרוג והחלפה, בנוסף נמצאת סוריה בתהליך רכישה של מערכת ה-S-300 הרוסית שנחשבת מערכת מוצלחת ומתקדמת ליירוט אווירי בטווח רחוק.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיל ההגנה האווירית הוקם שנתיים לאחר הקמת הרפובליקה הסורית ב-1946 לצד שלוש הזרועות הנוספים של הכוחות המזוינים. מאז הוא שימש להגנה אווירית ברחבי סוריה במשך כל המערכות הצבאיות.

מאז הקמת החיל ועד למלחמת ששת הימים הוא צויד בתותחי נ"מ בקטרים שבין 23 מ"מ לבין 100 מ"מ שנועדו להגנה מקומית כאשר הגנת שמי המדינה הכללית הייתה באחריות חיל האוויר הסורי. לאחר כישלון חיל האוויר וחיל ההגנה האווירית הסורי להגן מפני חיל האוויר הישראלי במלחמת ששת הימים החל תהליך התעצמות משמעותי של החיל שבמסגרתו נרכשו סוללות טילי קרקע אוויר. בשנת 1968 נקלטו סוללות ראשונות של טילי SA-2.

במהלך מלחמת לבנון הראשונה במבצע ערצב 19, השמידו כלי טיס של חיל האוויר הישראלי 19 מתוך 20 סוללות SA-6 שנפרסו בעמק הבקאע במזרח לבנון, בהמשך הושמדו סוללות נוספות של הכוחות הסורים.

ב-22 ביוני 2012, במהלך מלחמת האזרחים בסוריה, הפילו כוחות ההגנה האווירית מטוס מקדונל דגלס F-4 פנטום של חיל האוויר הטורקי שהיה באימון בים התיכון וככל הנראה חדר למרחב האווירי של סוריה. הוא הופל ללא התרעה מוקדמת, שני הטייסים הטורקים נהרגו וגופותיהם לא נמצאו. התקרית יצרה מתח רב בין המדינות שהיו כבר במצב מתיחות לאור מלחמת האזרחים.

ב-17 במרץ 2017 תקפו מספר מטוסי F-15I רעם של חיל האוויר הישראלי מטרות בשטח סוריה. צבא סוריה שיגר לעבר המטוסים, שהיו בשמי ישראל, מספר טילי SA-5. אחד הטילים הסוריים יורט באזור בקעת הירדן על ידי מערך ההגנה האווירית של צה"ל, באמצעות טיל חץ 2.[1][2]

ב-10 בפברואר 2018, במהלך תקיפה שערכו שמונה מטוסי F-16I סופה של חיל האוויר הישראלי ובה שיגרו משמי הגליל חימוש מדויק אל שדה התעופה T-4 שבסוריה, נורו לעבר המטוסים הישראלים למעלה מ-20 טילי נ"מ מסוג S-200, והפילו אחד מהמטוסים התוקפים. בתגובה תקף חיל האוויר הישראלי 12 מטרות בשטח סוריה, בהן שלוש סוללות הגנה אווירית סוריות. לדברי ראש להק המטה בחיל האוויר, תת-אלוף תומר בר, הייתה זו התקיפה הנרחבת ביותר נגד מערך הנ"מ הסורי מאז מלחמת לבנון הראשונה, ובין הסוללות שנפגעו היו סוללות SA-5,‏ SA-17 ומרכז שליטה ובקרה של סוללת SA-2.[3]

בתקיפה של צה"ל שנערכה בלילה שבין 20 ל-21 בינואר 2019 נורו טילי נ"מ לעבר מטוסי חיל האוויר הישראלי, ובתגובה הושמדו מספר סוללות הגנה אווירית סוריות, בהן לפחות שתי סוללות מדגם S-1 פנציר.[4]

מבנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סוללת טילי S-200 של החיל לצד המדריכים הסוביטיים.
מערכת טילי ק"א SA-6 של החיל בלבנון, 1982.

חיל ההגנה האווירית מורכב משתי דיוויזיות: דיוויזיית הגנה אווירית 24 אשר אמונה על מרחב דרום סוריה, ודיווזיית הגנה אווירית 26 האמונה על מרחב צפון סוריה.

  • מערכות מתנייעות/ניידות; 62 סוללות:
    • 27 סוללות (11 צוותים) - SA-6
    • 14 סוללות - SA-8
    • 12 סוללות - SA-22
    • 9 סוללות - SA-17
  • מערכות נגררות; 60 סוללות:
    •  ? סוללות - SA-2
    •  ? סוללות - SA-3

ציוד עיקרי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מערכות הגנה אווירית עקריות של חיל ההגנה האווירית הסורי
שם רוסי S-75 דווינה S-125 נייבה 2K12 קוב 9K33 אוסה 9K31 סטרלה-1 9K35 סטרלה-10
קוד נאט"ו SA-2 SA-3 SA-6 SA-8 SA-9 SA-13
מס' כלים[דרושה הבהרה] 320 148 200 60 20 35
תמונה
HQ-2 SAM MW.JPG
Anakonda 2006 Z3.jpg
KUB NTW 9 93.jpg
ZRK OSA-AKM 2008 G1.jpg
Soviet SA-9 Gaskin.jpg
Strela 10.jpg
שם רוסי 9K37 בוק 9K22 טונגוסקה פנציר-S1 S-200 S-300 S-400[5]
קוד נאט"ו SA-11 SA-19 SA-22 SA-5[6] SA-20[7] SA-21
מס' כלים[דרושה הבהרה] 48 לא ידוע 50 48 בתהליכי קליטה 0
תמונה
Buk-m2 ky.jpg
Tunguska M1 at the MAKS-2011 (01).jpg
Pantsir-S1 (tracked) - Engineering Technologies 2012 -1.jpg
S-200 03.JPG
Bulgarian sa-10 launcher.jpg
S-400 SAM during the Victory parade 2010.jpg

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אמיר בוחבוט‏, חיל האוויר תקף בסוריה; טיל נ"מ יורט בידי "החץ" באזור ירושלים, באתר וואלה! NEWS‏, 17 במרץ 2017.
  2. ^ Israel’s Arrow scores first operational hit — but against what?, Defense News, 17.3.2017
  3. ^ אמיר בוחבוט, טל שלו, אבי יששכרוף, יואב איתיאל , אלי אשכנזי ושלומי גבאי‏, בכיר בחיל האוויר: "הפגיעה הגדולה בהגנה האווירית הסורית מ-1982", באתר וואלה! NEWS‏, 10 בפברואר 2018.
  4. ^ מערכת אתר צה"ל, תיעוד מתקיפת מטוסי הקרב בשטח סוריה, באתר דובר צה"ל, 21 בינואר 2019,
    מערכת אתר חיל-האוויר, ‏חיל-האוויר תקף מטרות איראניות בסוריה, באתר חיל האוויר הישראלי, 21 בינואר 2019.
  5. ^ אין מערכות מדגם זה בשימוש הכוחות הסוריים אך מערכת S-400 של צבא רוסיה פרושה בסוריה.
  6. ^ זהו קוד נאט"ו ל-S-200.
  7. ^ לתת-דגמים שונים של ה-S-300 יש קודי נאט"ו שונים.