מערך ההגנה האווירית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מערך ההגנה האווירית
Anti air pin (cropped).png Tag Hagana Avirit 2011.svg Flag of the Israeli Air Defense Network.svg
סמל, תג ודגל מערך ההגנה האווירית
אנשים עם מטרה
פרטים
כינוי מערך ההגנ״א
מדינה ישראלישראל  ישראל
שיוך צה"לצה"ל  צה"ל
סוג מערך ההגנה האווירית
אירועים ותאריכים
הקמת היחידה 1951 כפיקוד הנ"מ
מלחמות כל מלחמות ישראל מאז 1951
נתוני היחידה
ציוד עיקרי טילי קרקע-אוויר
פיקוד
יחידת אם Israeli Air Force - Coat of arms.svg חיל האוויר הישראלי
דרגת המפקד תת אלוף (אוויר) תת אלוף
מפקדים רשימה בהמשך

מערך ההגנה האוויריתראשי תיבות: מערך ההגנ"א ובשמו הקודם: מערך הנ"מ) הוא הגוף המאגד את יחידות הקרקע של ההגנה האווירית של צבא הגנה לישראל. המערך, אשר כפוף לחיל האוויר, אחראי על הגנת המרחב האווירי של המדינה לצד כלי הטיס של החיל. דוקטרינת הגנת המרחב האווירי הישראלי קובעת כי חיל האוויר נסמך בעיקר על מטוסי יירוט ככלי להשגת עליונות אווירית ואל מול זאת מערך ההגנה האווירית מהווה את קו ההגנה האחרון מפני איומים אוויריים הכוללים כלי טיס וקו ההגנה הראשון כנגד איומים אוויריים הכוללים טילים בליסטיים, טילי קרקע-קרקע ורקטות ארטילריות.

מבנה ארגוני[עריכת קוד מקור | עריכה]

מערך ההגנה האווירית הישראלי מורכב מיחידות טילי קרקע-אוויר, יחידות טילים נגד טילים, יחידות לניסויי טילים ויחידות טקטיות. בראש מערך ההגנה האווירית עומד קצין בדרגת תת-אלוף, הכפוף ישירות למפקד חיל האוויר; הקצין, וכן מִפְקֶדֶת המערך, היו קרויים מכהנ"מ - מפקד (או מִפְקֶדֶת) כוחות הנ"מ ומ-2011 מפקד המערך נקרא מפקד מערך ההגנה האווירית. מפקד מערך ההגנה האווירית הנוכחי הוא תא"ל צביקה חיימוביץ'.

כחלק מהשינוי שעבר המערך ב-2011 השתנה גם המבנה הארגוני שהיה נהוג מתקופת שיוכו לחיל התותחנים. היחידה הבסיסית ביותר היא הפלגה - צוות הגנה אווירית בסיסי. מספר פלגות מאוגדות בסוללה. הסוללות מאורגנות ביחידות שהיו בעבר גדודים, ואגדי הנ"מ לשעבר עברו להיקרא כנף, כמקובל בחיל, וחולקו לכנף הגנת שמיים וכנף ההגנה האקטיבית. ב-2016 נערך שינוי ארגוני נוסף, הכנפות פורקו והיחידות המבצעיות עברו לשליטה ישירה של מפקד המערך.[1]

בית הספר להגנה אווירית ממוקם בצפון הנגב המערבי בסמוך לקיבוץ משאבי שדה. בעבר שכן במרכז הארץ, סמוך לשדה התעופה הרצליה, בקרקע שהתפנתה הוקם בשנת 1994 המרכז הבינתחומי הרצליה. בית הספר לנ"מ הועבר לנגב כחלק ממדיניות צה"ל ומחסור בשטחי אש לאימונים.

צבעי הדגל של המערך הם כחול כהה ושחור והמוטו שלו הוא "טכנולוגיה קרבית", "השמיים הם הגבול" ו"אנשים עם מטרה".

מערכות הנשק[עריכת קוד מקור | עריכה]

משגר טילי MIM-104D פטריוט בתצוגת חיל האוויר הישראלי.

מערך ההגנה האווירית מפעיל חמש מערכות נשק עיקריות אל מול האיום של ירי תלול מסלול: ה-MIM-104 פטריוט ומערכת ההגנה הרב-שכבתית הנחלקת לחמש מערכות נפרדות המגבות האחת את השנייה.[2]

  • MIM-104 פטריוט ("יהלום") - מערכת טילי קרקע-אוויר ארוכי טווח מונחי מכ"ם מתוצרת חברת ריית'און. הפטריוט יועד במקור ליירוט כלי טיס (נ"מ) אך בהמשך עבר מקצה שיפורים במטרה להרחיב את ביצועיו גם ליירוט טילים (רשמה יירוטי בכורה ב-2014). הפטריוט הוא ככל הנראה מערכת טילי הקרקע-אוויר הראשונה שהפגינה יכולת מסוימת ליירט טילים בליסטיים ושמשה כשכבת גיבוי לחץ 2 נגד טילים בליסטיים, עד לכניסת מערכת קלע דוד לשירות מבצעי אשר לה יכולות יירוט מתקדמות יותר. כיום משרת הפטריוט בישראל כמערכת מקבילה למערכת קלע דוד. לדור הבא של מערכת הפטריוט יצרניות שתי המערכות הללו מתכננות אינטגרציה בין הטיל של קלע דוד למערכות המכ"ם והשו"ב של הפטריוט, בעיקר לצורך שיווק ומכירה למדינות זרות.

מערך הגנה רב-שכבתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאמור מערך ההגנה הרב-שכבתית בנוי מ-5 שכבות הגנה המשלימות ולרוב מגבות אחת את השנייה. מערכת משלימה היא מערכת אחרת המסוגלת לתת מענה לאיום הנמצא מתחת לטווח היירוט של המערכת הקודמת ובכך משלימה אותה בשכבת הגנה נמוכה יותר במתחם האווירי המוגן. מערכת מגבה מיועדת למקרה שזו שמעליה נכשלה ביירוט.

  1. השכבה הראשונה והרחוקה ביותר היא החץ 3 שיירט טילי אויב בחלל, מאות קילומטרים מגבולות ישראל כאשר המטרה של מערך ההגנה הרב שכבתית ליירט האיום רחוק ככל האפשר מישראל, בשל הצורך להרחיק את הנזק מהשפעות פיצוץ גרעיני או השפעות של נשק כימי או ביולוגי. ככל שהמיירטים הראשונים יכשלו עדיין יוותר זמן לשיגור מטח שני של מיירטי החץ 3.
  2. ככל שגם ניסיונות יירוט אלו יכשלו תכנס לפעולה השכבה השנייה שהיא גם מערכת משלימה, חץ 2, כאשר על פי דוקטרינת ההגנה בישראל ישוגרו 2 מיירטים על כל טיל מאיים.
  3. אם גם מערכת טיל חץ 2 תיכשל מליירט את האיום, תכנס לפעולה מערכת קלע דוד ותשגר מיירטים לעבר האיום ותהווה גם מערכת משלימה ליירוט טילים מתחת לטווח היירוט של החץ 2.
  4. שכבת הגנה נמוכה יותר, כיפת ברזל, משלימה את קלע דוד ומגנה מפני טילים בעלי טווח בינוני-קצר וכלי טיס.
  5. מערכת משלימה לכיפת ברזל ובעלת טווח קצר אף יותר היא קרן ברזל המתוכננת להיכנס למערך ההגנה הרב-שכבתית, בעלת טווח של עד 7 ק"מ שמתחת לסף היכולת של מערכת "כיפת ברזל" ותגן מפני פצמ"רים.
שם המערכת כניסה לשירות מבצעי טווח מקסימלי הערות
קרן ברזל בפיתוח 7 ק"מ שכבת הגנה חמישית בישראל והנמוכה ביותר - מערכת הגנה אקטיבית מבוססת על קרני לייזר להגנה מפני רקטות ופצצות מרגמה בטווחים קצרים וכלי טיס לרבות גלשני-אוויר וכלי טיס בלתי מאוישים.
כיפת ברזל מרץ 2011 70 ק"מ שכבת הגנה רביעית - מערכת המיועדת ליירוט טילי קרקע-קרקע ורקטות קרקע-קרקע קצרות טווח ובגובה נמוך כדוגמת הקסאם, הקטיושה והגראד אך יכולה ליירט גם רקטות כבדות יותר דוגמת פג'ר 5, M-75 ו-M-302. מתנהל פיתוח להרחבת טווח ל 250 ק"מ.
קלע דוד פברואר 2016 300 ק"מ שכבת הגנה שלישית - בעבר נקראה שרביט קסמים, מערכת שמכסה את טווח האיומים שבין "כיפת ברזל" ל"חץ 2" ומיועדת לספק הגנה מפני רק"ק ארוך טווח וטילים בליסטיים בינוניים, הנמצאים ביד חזבאללה והחמאס, וכן כלי טיס כולל כטב"מים.
חץ 2 נובמבר 1998 150 ק"מ שכבת הגנה שנייה - מערכת המיועדת ליירוט טילים בליסטיים כדוגמת הסקאד הסורי והשיהאב האיראני. פותחה על ידי חברות ישראליות (בפרט התעשייה האווירית) בשיתוף פעולה עם חברות אמריקניות ביניהם חברת המטוסים בואינג ובסיוע כספי של ממשלת ארצות הברית.
חץ 3 ינואר 2017 1,250 ק"מ שכבת הגנה ראשונה בישראל והגבוהה ביותר - מערכת המיועדת ליירוט טילים בליסטיים מחוץ לאטמוספירה, ובכך לשפר את סיכויי הצלחת היירוט, וכן את בטיחותו כנגד נשק בלתי קונבנציונלי. זוהי השכבה הגבוהה ביותר של ההגנה הרב-שכבתית.[3]
חץ 4 בפיתוח  ? יהיה בעל יכולת יירוט ראשי קרב מתפצלים בחלל, בנוסף שיפור הדיוק והטווח מהגרסה הקודמת. המידע על פיתוח רעיוני של החץ-4 פורסם באוגוסט 2017[4][5]

מערכות הגנה היסטוריות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעבר היו בשירות המערך מקלעים בקוטר 0.5 אינץ' (12.7x99 מ"מ נאט"ו) ותותחים בקוטר 20 מ"מ, 23 מ"מ, 37 מ"מ ו-40 מ"מ. כמו כן שירתו במערך מערכות טילי קרקע-אוויר ניידות מסוג MIM-72 צ'פרל ("דרקון"), FIM-43 רד-איי ("בזק"), ו"מחבט" וולקן M163, מערכת המכ"ם "רמית", מערכת טילי כתף מונחית תת-אדום לטווחים קצרים בעיקר להפלת מסוקים מסוג FIM-92 סטינגר (ברקן) ומערכת נייחת לשיגור טילי קרקע-אוויר מונחי מכ"ם תוצרת חברת ריית'און מסוג MIM-23 הוק.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כוחות הנ"מ של ישראל לאורך השנים
שנים שם שיוך חילי
1948–1951 כוחות האנטי-אוויר חיל התותחניםחיל התותחנים חיל התותחנים
1951–1971 פיקוד הנ"מ
1971–2011 מערך הנ"מ חיל האוויר הישראליחיל האוויר הישראלי חיל האוויר
החל מ-2011 מערך ההגנה האווירית

מערך הנ"מ החל דרכו בחיל התותחנים הישראלי. במלחמת העצמאות הגיעו לארץ תותחי הנ"מ הראשונים בקוטר 20 מ"מ מתוצרת "היספנו - סוויזה" שיועדו להצבה הן במטוסים והן על הקרקע. כבר במלחמת העצמאות הפילו תותחני נ"מ חמושים במקלעים נגד מטוסים מטוסי ספיטפייר מצריים.

פיקוד הנ"מ הוקם ב-1951 ובמסגרתו שתי יחידות, אחת האחראית לצפון הארץ והשנייה למרכז ולדרום. ב-1953 הוקמה יחידה שלישית שקלטה תותחי 3.7 אינץ מונחי מכ"ם. במלחמת סיני הוכפף לראשונה מערך הנ"מ לחיל האוויר הישראלי.

בשנות השישים קלט חיל התותחנים מערכת של תותחי נ"מ 40 מ"מ מונחי מכ"ם מדגם בופורס L-70 קליבר 40 מ"מ מונחי מכ"ם. כאשר הגיעו המערכות של טילי ה"הוק" בשנת 1965, הן נקלטו ביחידות טילי קרקע אוויר (יטק"א) בחיל האוויר. אחר כך, התמזג מערך הנ"מ כולו בחיל האוויר, בפברואר 1971. המערך כלל אז גם את מערכות תותחי נ"מ L-70, צריחי נ"מ עם ארבעה מקלעים קליבר 0.5 (12.7 מ"מ) לצריח, וצריחי נ"מ עם זוג תותחים "היספנו - סוויזה" בקליבר 20 מ"מ.

במלחמת ששת הימים הפיל תותח נ"מ L-70 מפציץ עיראקי מדגם טופולב 16, בעת שניסה להפציץ את שדה התעופה מגידו (ראו: תקיפת מטוס טופולב עיראקי בישראל).

במלחמת ההתשה רשמו כוחות הנ"מ הפלה של מטוס מיג 17 ושל מיג 21 מצריים. במלחמת יום הכיפורים הופלו על ידי המערך 46 מטוסים מצריים ו-7 מטוסים סורים. במהלך המלחמה הגיעו ברכבת האווירית האמריקאית ראשוני טילי ה-MIM-72 צ'פרל.

מערכת כיפת ברזל מיירטת שתי רקטות גראד במבצע עמוד ענן.

ב-11 בינואר 2011 שינה מערך הנ"מ את שמו למערך ההגנה האווירית, שם המבטא את העיסוק של המערך לא רק בהגנה נגד מטוסים, אלא גם נגד טילים ורקטות, וכן את השיוך הארגוני לחיל-האוויר.[6]

באפריל 2011 הפכה מערכת כיפת ברזל למבצעית בנוהל מזורז ורשמה יירוטי בכורה של רקטות גראד שירו המחבלים הפלסטינים מרצועת עזה. מאז רשמה המערכת מאות יירוטים מוצלחים. במבצע עמוד ענן בנובמבר 2012 פעלו 5 סוללות מבצעיות של כיפת ברזל, והללו יירטו למעלה מ-400 רקטות ארטילריות שירו הפלסטינים. במבצע צוק איתן ביולי-אוגוסט 2014 פעלו כבר 8 (ומאוחר יותר 9) סוללות של כיפת ברזל שיירטו בהצלחה רבה למעלה מ-700 רקטות שירו הפלסטינים. מערך טילי הפטריוט יירט שני כלי טיס בלתי מאוישים ששיגר חמאס.[7]

ביולי 2014 יירט מערך ה"יהלום" (MIM-104D פטריוט) שני כלי טיס בלתי מאוישים של חמאס וב-23 בספטמבר 2014 רשם הפלת בכורה עולמית עבור הפטריוט כאשר סוללת פטריוט ישראלית הפילה מטוס קרב סורי מדגם סוחוי Su-24 מעל רמת הגולן.

בספטמבר 2017 הוקם גדוד נוסף של "כיפת ברזל". הגדוד יתמחה בגזרה הצפונית ויערך להגנה מפני איום הארטילריה הרקטית של חזבאללה. בעתיד תוקם בגדוד החדש גם פלוגה ימית שתתמחה בהפעלת המערכת על גבי ספינות טילים ובתווך הימי.[8]

הפלות היסטוריות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תאריך אמצעי הפלה כלי מופל הערות
5 ביוני 1967 MIM-23 הוק ישראלישראל אוראגן הפלה ראשונה בהיסטוריה על ידי אמצעי זה והפלה ראשונה בהיסטוריה של מטוס מסוג זה.[א][9]
6 באוקטובר 1973 במלחמת יום הכיפורים MIM-23 הוק מצריםמצרים מי-8 הפלה ראשונה בהיסטוריה של מסוק מסוג זה.[10]
16 במאי 1974 MIM-72 צ'פרל סוריהסוריה מיג 17 הפלה ראשונה בהיסטוריה ועד כה האחרונה על ידי אמצעי זה.[11]
מבצע שלום הגליל M-163 חובט ברית המועצותברית המועצות מיג 21 הפלה ראשונה בהיסטוריה ועד כה האחרונה על ידי אמצעי זה.[דרוש מקור]
11 ביוני 1982 FIM-43 רד-איי סוריהסוריה מיג 23 הפלה מטוס ראשונה בהיסטוריה הישראלית ועד כה האחרונה על ידי אמצעי זה.[12]
31 באוגוסט 1982 MIM-23 הוק סוריהסוריה מיג 25 הפלה ראשונה בהיסטוריה ועד כה האחרונה של מטוס מסוג זה.[13]
7 באפריל 2011 כיפת ברזל חמאסחמאס רקטת גראד יירוט מבצעי ראשון בעולם של רקטה לטווח קצר-בינוני. יירוט ראשון על ידי אמצעי זה.[14]
14 ביולי 2014 MIM-104D פטריוט חמאסחמאס כטב"ם הפלה ראשונה בהיסטוריה של כטב"ם אויב על ידי אמצעי זה.[15]
23 בספטמבר 2014 MIM-104D פטריוט סוריהסוריה סוחוי 24 הפלה ראשונה בהיסטוריה של מטוס אויב מאויש על ידי אמצעי זה.[16]
17 במרץ 2017 חץ 2 סוריהסוריה טיל S-200 יירוט מבצעי ראשון בהיסטוריה על ידי אמצעי זה.[17]

לוחמות במערך[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם קבלת הסעיף הנוסף לחוק שירות הביטחון הקובע כי כל התפקידים בצה"ל פתוחים לנשים (אלא אם כן אופי התפקיד לא מאפשר זאת), החל מערך הנ"מ לקבל לשורותיו גם נשים, ובכך הפך למערך הלחימה השני בצה"ל, לאחר קורס טיס, ששילב בתוכו נשים.

באוגוסט 1998 נפתח מחזור הגיוס הראשון ששילב בקרבו נשים כלוחמות. מרגע זה ואילך החלו הכשרות המערך לכלול בתוכן גם נשים, אשר התנדבו לשרת כלוחמות לכל דבר. התנדבות זו כוללת בתוכה שירות של 36 חודשים וכן שירות מילואים, בהתאם למסמך עליו חותמות הבנות - "דין אישה כדין גבר".

הלוחמות המתנדבות למערך עוברות טירונות ברמת רובאי 03 וכן קורס מקצועי על מערכת הנשק אליה השתבצו, משובצות לסוללות השונות הפרוסות ברחבי הארץ, ומשם ממשיכות לקורסים מקצועיים מתקדמים ולקורסי הפיקוד והקצונה. את כל המסלול הנ"ל עוברות הנשים לצד הגברים המתגייסים למערך, בדגש על שוויון בין המינים, אך עם זאת עדיין קיימות הקלות מסוימות לנשים, בעיקר בתחום הכושר הגופני בו הן צריכות לעמוד בכל האתגרים, אך סולם המאמצים הוא מעט שונה כאשר רף ההצטיינות במשימות נמוך יותר אצל הנשים מאשר אצל הגברים.

מערך ההגנה האווירית פתח לנשים את האפשרויות לשרת במערכות נשק שונות - טילי היהלום (פטריוט), טילי ההוק וטילי החץ. בעבר הייתה גם מערכת הרמית פתוחה בפני הנשים אך היא הוצאה משירות. מערכת הנשק ברקן (סטינגר) לא הייתה פתוחה בפני נשים, זאת בשל המאמץ הפיזי הניכר אשר היה כרוך במערכת נשק זו (הכולל בין היתר נשיאת טיל במשקל עשרות ק"ג), אשר לא תאם את סרגל המאמצים הפיזיים שנקבע לנשים.

מחקרים מראים כי מרבית הנשים המתנדבות לשרת כלוחמות במערך ההגנה האווירית הן בעלות מוטיבציה גבוהה לשירות וכן בעלות נתונים ראשוניים גבוהים המסייעים להן בשירותן הסדיר. כיום משרתות עשרות לוחמות במערך הסדיר ומהוות כ-20% מהכוח הלוחם בסוללות ההגנה האווירית,[18] וכן קצינות במערך המשרתות כמסו"ליות (מפקדות סוללה), קמב"ציות ובתפקידי קצונה שונים ומגוונים.

סמל המערך[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופת היותו חלק מחיל התותחנים, הצטייד מערך הנ"מ במכ"ם חדיש תוצרת גרמניה שהיה למכ"ם הראשון בצה"ל. שמו של המכ"ם היה סופרפלדרמאוס (אנ'), שמשמעותו "עטלף על" בגרמנית. בהשראת שמו של המכ"ם, עוצב סמל הנ"מ - עטלף לבן על רקע שחור. כאשר עבר המערך לחיל האוויר בשנת 1970, הושאר העטלף והרקע הוחלף לפסים כחולים-שחורים המסמלים שילוב חיל האוויר ושטח. גם כשעוצב הסמל מחדש עבור מערך ההגנה האווירית על ידי המעצב יגאל גבאי, נשאר העטלף להיות האלמנט המרכזי בסמל.[19]

תג פיקוד הנ"מ
1951–1971
תג מערך הנ"מ
1971–2011
תג מערך ההגנ"א
2011 עד ימינו
IAF Anti aircraft 1951-1971.png
IAF Anti aircraft 1971-2011.png
Tag Hagana Avirit 2011.svg

מפקדי המערך[עריכת קוד מקור | עריכה]

תא"ל שחר שוחט, בחברת גנרל מרטין דמפסי, אוקטובר 2012
שם תקופת כהונה
משה תמיר 1968 – 1972
מאיר שריב 1972 – 1977
רוניה לפיד 1977 – 1982
מאיר שריב 1982 – 1984
איתן יריב 1984 – 1988
אורי רם 1988 – 1991
יצחק בירן 1991 – 1994
גלעד רמות 1994 – 1998
אריה פישביין 1998 – 2000
יאיר דורי 2000 – 2003
אילן ביטון 2003 – 2006
דניאל מילוא 2006 – 2009
דורון גביש 2009 – 2012
שחר שוחט 2012 – 2015
צביקה חיימוביץ' 2015 –

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מידע כללי[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרסומים בתקשורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ המטוס הופל לאחר שטס בנתיב ישיר למרחב האווירי של הכור הגרעיני בדימונה וניסיונות ליצור קשר עם הטייס נכשלו.[9]
  1. ^ הדס לבב, ‏מערך ההגנה האווירית משנה את פניו, באתר חיל האוויר הישראלי, 25 בנובמבר 2016
  2. ^ הגנה רב-שכבתית באתר משרד הביטחון
  3. ^ יואב זיתון, "חץ 3" מבצעית: המערכת המתקדמת נמסרה לחיל האוויר, באתר ynet, 18 בינואר 2017,
    מקסים לנגו, וידאו: מערכת "חץ 3" נמסרה למערך ההגנה האווירית של חיל האוויר, באתר חדשות 0404‏.
  4. ^ ישראל החלה בעבודה על פיתוח רעיוני של החץ-4, באתר DefenseNews, אוגוסט 2017 (באנגלית)
  5. ^ שי לוי, ‏מתכוננים לאיום עתידי: ישראל החלה לפתח את ה"חץ 4", באתר ‏mako‏‏, ‏08 באוגוסט 2017‏
  6. ^ מיכל ויסברוד, מתחדשים: מערך הנ"מ הופך להגנה אווירית, באתר חיל האוויר הישראלי
  7. ^ 12 רקטות יורטו במטח אחד; צה"ל יירט מזל"ט נוסף של חמאס, באתר כלכליסט, 17 ביולי 2014.
  8. ^ גדוד חדש למערכת "כיפת ברזל", אתר חיל האוויר הישראלי, 18 בספטמבר 2017.
  9. ^ 9.0 9.1 יומן ארועים: שנות ה-60 – 1967 – יוני – גל התקיפה השלישי והרביעי, באתר חיל האוויר הישראלי
  10. ^ "חדירת הליקופטרים והנחתות סוריות במלחמת יום כפור", יוסף ברגר
  11. ^ יומן ארועים: שנות ה-70 – 1974 – מאי – תקיפת המיגים, באתר חיל האוויר הישראלי
  12. ^ מוריה דיאמנט, ‏פעם אחת, באתר חיל האוויר הישראלי
  13. ^ יירוט היסטורי, באתר "IsraelDefense‏", 4 בדצמבר 2012
  14. ^ יומן ארועים: שנות ה-10 – 2011 – אפריל – ציידי הרקטות - שיגור ראשון של "כיפת ברזל", באתר חיל האוויר הישראלי
  15. ^ אמיר בוחבוט ויניר יגנה‏, חיל האוויר יירט מזל"ט שחדר לישראל מהרצועה, באתר וואלה! NEWS‏, 14 ביולי 2014.
  16. ^ יומן ארועים: שנות ה-10 – 2014 – ספטמבר – מטוס קרב סורי יורט בגבול הצפוני, באתר חיל האוויר הישראלי.
  17. ^ אור הלר ואלון בן דוד, טיל "חץ" שוגר ליירוט טילי נ"מ שנורו לעבר מטוסי צה"ל - בעת שתקפו מטרות בסוריה, באתר nana10‏, 17 במרץ 2017‏‏
  18. ^ טירוני הנ"מ: 1 מכל 5 - לוחמת
  19. ^ קליה בן–עמרם ועדן בר–נוי, לא על הסמל לבדו, בטאון חיל האוויר, יוני 2009
זרועות, פיקודים ואגפּים
אגפּים אגף המבצעיםאגף המודיעיןאגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקהאגף התכנוןאגף כוח האדםאגף התקשוב וההגנה בסייבר
זרועות זרוע היבשהזרוע האוויר והחללזרוע הים
פיקודים פיקוד הצפוןפיקוד המרכזפיקוד הדרוםפיקוד העורף
גופים נוספים יחידת בתי הדין הצבאייםהפרקליטות הצבאיתהמכללות הצבאיותדובר צה"להרבנות הצבאיתמפקדת העומק
חילות צה"ל
חילות השדה חיל הרגליםחיל השריוןחיל התותחניםחיל ההנדסה הקרביתחיל האיסוף הקרבי
חילות נוספים חיל הרפואהחיל הלוגיסטיקהחיל הטכנולוגיה והאחזקהחיל המודיעיןחיל הקשר והתקשובחיל המשטרה הצבאיתחיל משאבי האנושחיל החינוך והנוערהחיל הכללי
חילות היסטוריים חיל המדעחיל נשים
שונות
מבנה צה"לאמצעי לחימהמילואיםיחידות מובחרותמבצעיםמדיםדרגותעיטוריםכומתותתגי כובעתג יחידהדגליםדין משמעתי