מערך ההגנה האווירית

מערך ההגנה האווירית

סיכת לוחם הגנה אווירית ותג המערך
דגל מערך ההגנה האווירית
אנשים עם מטרה
פרטים
כינוי	הגנ"א
מדינה
שיוך	צה"ל
סוג	מערך ההגנה האווירית
בסיס האם	ביסל"א
אירועים ותאריכים
תקופת הפעילות	1951 כפיקוד הנ"מ – הווה
מלחמות	כל מלחמות ישראל מאז 1951
נתוני היחידה
ציוד עיקרי	טילי קרקע־אוויר
פיקוד
יחידת אם	חיל האוויר הישראלי
דרגת המפקד	תת־אלוף
מפקדים	רשימה בהמשך
עיטורים
אות הערכה מטעם הרמטכ"ל

מערך ההגנה האווירית (בראשי תיבות: מערך ההגנ"א ובשמו הקודם: מערך הנ"מ) הוא הגוף המאגד את יחידות הקרקע של ההגנה האווירית של צבא הגנה לישראל. המערך, אשר כפוף לחיל האוויר, אחראי על הגנת המרחב האווירי של ישראל לצד כלי הטיס של החיל. דוקטרינת הגנת המרחב האווירי הישראלי קובעת כי חיל האוויר נסמך בעיקר על מטוסי יירוט ככלי להשגת עליונות אווירית ואל מול זאת מערך ההגנה האווירית מהווה את קו ההגנה האחרון מפני איומים אוויריים הכוללים כלי טיס וקו ההגנה הראשון כנגד איומים אוויריים הכוללים טילים בליסטיים, טילי קרקע־קרקע ורקטות ארטילריות.

מבנה ארגוני

מערך ההגנה האווירית הישראלי מורכב מיחידות טילי קרקע־אוויר, יחידות טילים נגד טילים, יחידות לניסויי טילים ויחידות טקטיות. בראש מערך ההגנה האווירית עומד קצין בדרגת תת־אלוף, הכפוף ישירות למפקד חיל האוויר; הקצין, וכן מִפְקֶדֶת המערך, היו קרויים מכהנ"מ – מפקד (או מִפְקֶדֶת) כוחות הנ"מ ומ־2011 מפקד המערך נקרא מהגנ"א (מפקד מערך ההגנה האווירית). מפקד מערך ההגנה האווירית הנוכחי הוא תא"ל גלעד בירן.

כחלק מהשינוי שעבר המערך ב־2011 השתנה גם המבנה הארגוני שהיה נהוג מתקופת שיוכו לחיל התותחנים. היחידה הבסיסית ביותר היא הפלגה – צוות הגנה אווירית בסיסי. מספר פלגות מאוגדות בסוללה (פלוגה). הסוללות מאורגנות ביחידות שהיו בעבר גדודים, ואגדי הנ"מ לשעבר עברו להיקרא כנף, כמקובל בחיל, וחולקו לכנף הגנת שמיים וכנף ההגנה האקטיבית. ב־2016 נערך שינוי ארגוני נוסף, הכנפות פורקו והיחידות המבצעיות עברו לשליטה ישירה של מפקד המערך.

בית הספר להגנה אווירית ממוקם בצפון הנגב המערבי בסמוך לקיבוץ משאבי שדה. בעבר שכן במרכז הארץ, סמוך לשדה התעופה הרצליה, בקרקע שהתפנתה הוקם ב־31 באוגוסט שנת 1993 המרכז הבינתחומי הרצליה. בית הספר לנ"מ הועבר לנגב כחלק ממדיניות צה"ל ומחסור בשטחי אש לאימונים.

צבעי הדגל של המערך הם כחול כהה ושחור והמוטו שלו הוא "טכנולוגיה קרבית", "השמיים הם הגבול" ו"אנשים עם מטרה".

מערכות הנשק

משגר טילי MIM-104D פטריוט בתצוגת חיל האוויר הישראלי.

מערך ההגנה האווירית מפעיל חמש מערכות נשק עיקריות אל מול האיום של ירי תלול מסלול: ה־MIM-104 פטריוט ומערכת ההגנה הרב־שכבתית הנחלקת לחמש מערכות נפרדות המגבות האחת את השנייה.

• פטריוט ("יהלום") – מערכת טילי קרקע־אוויר ארוכי טווח מונחי מכ"ם מתוצרת חברת ריית'און. הפטריוט יועד במקור ליירוט כלי טיס (נ"מ) אך בהמשך עבר מקצה שיפורים במטרה להרחיב את ביצועיו גם ליירוט טילים (רשמה יירוטי בכורה ב־2014). הפטריוט הוא ככל הנראה מערכת טילי הקרקע־אוויר הראשונה שהפגינה יכולת מסוימת ליירט טילים בליסטיים ושמשה כשכבת גיבוי לחץ 2 נגד טילים בליסטיים, עד לכניסת מערכת קלע דוד לשירות מבצעי אשר לה יכולות יירוט מתקדמות יותר. כיום משרת הפטריוט בישראל כמערכת מקבילה למערכת קלע דוד וכאמצעי נ"מ. לדור הבא של מערכת הפטריוט יצרניות שתי המערכות הללו מתכננות אינטגרציה בין הטיל של קלע דוד למערכות המכ"ם והשו"ב של הפטריוט, בעיקר לצורך שיווק ומכירה למדינות זרות.

מערך הגנה רב־שכבתית

כאמור מערך ההגנה הרב־שכבתית בנוי מ־5 שכבות הגנה המשלימות ולרוב מגבות אחת את השנייה. מערכת משלימה היא מערכת אחרת המסוגלת לתת מענה לאיום הנמצא מתחת לטווח היירוט של המערכת הקודמת ובכך משלימה אותה בשכבת הגנה נמוכה יותר במתחם האווירי המוגן. מערכת מגבה מיועדת למקרה שזו שמעליה נכשלה ביירוט.

1. השכבה הראשונה והרחוקה ביותר היא החץ 3 שיירט טילי אויב בחלל, מאות קילומטרים מגבולות ישראל כאשר המטרה של מערך ההגנה הרב שכבתית ליירט האיום רחוק ככל האפשר מישראל, בשל הצורך להרחיק את הנזק מהשפעות פיצוץ גרעיני או השפעות של נשק כימי או ביולוגי. אם המיירטים הראשונים ייכשלו עדיין יוותר זמן לשיגור מטח שני של מיירטי החץ 3.
2. אם גם ניסיונות יירוט אלו ייכשלו תיכנס לפעולה השכבה השנייה שהיא גם מערכת משלימה, חץ 2, כאשר על פי דוקטרינת ההגנה בישראל ישוגרו 2 מיירטים על כל טיל מאיים.
3. יירוט טילים מתחת לטווח היירוט של החץ 2 אז יכנסו לפעולה מערכות קלע דוד (שרביט קסמים) ופטריוט. ומהוות הן גם מערכות גיבוי אם טיל חץ 2 תיכשל מליירט את האיום, וישגרו הן מיירטים לעבר האיום.
4. שכבת הגנה נמוכה יותר, כיפת ברזל, משלימה את קלע דוד ומגנה מפני טילים בעלי טווח בינוני־קצר וכלי טיס.
5. מערכת משלימה לכיפת ברזל ובעלת טווח קצר אף יותר היא מגן אור המתוכננת להיכנס למערך ההגנה הרב־שכבתית, בעלת טווח של עד 7 ק"מ שמתחת לסף היכולת של מערכת "כיפת ברזל" ותגן מפני פצמ"רים.

שם המערכת	כניסה לשירות מבצעי	טווח מקסימלי	הערות
מגן אור	בפיתוח	7 ק"מ	שכבת הגנה חמישית בישראל והנמוכה ביותר – מערכת הגנה אקטיבית מבוססת על נשק לייזר להגנה מפני רקטות ופצצות מרגמה בטווחים קצרים וכלי טיס לרבות גלשני־אוויר וכלי טיס בלתי מאוישים.
כיפת ברזל	מרץ 2011	70 ק"מ	שכבת הגנה רביעית – מערכת המיועדת ליירוט טילי קרקע־קרקע ורקטות קרקע־קרקע קצרות טווח ובגובה נמוך כדוגמת הקסאם, הקטיושה והגראד אך יכולה ליירט גם רקטות כבדות יותר דוגמת פג'ר 5, M-75 ו־M-302. מתנהל פיתוח להרחבת טווח ל־250 ק"מ.
קלע דוד	פברואר 2016	300 ק"מ	שכבת הגנה שלישית – בעבר נקראה שרביט קסמים, מערכת שמכסה את טווח האיומים שבין "כיפת ברזל" ל"חץ 2" ומיועדת לספק הגנה מפני רק"ק ארוכת טווח וטילים בליסטיים בינוניים, הנמצאים ביד חזבאללה והחמאס, וכן כלי טיס כולל כטב"מים.
חץ 2	נובמבר 1998	1,500 ק"מ	שכבת הגנה שנייה – מערכת המיועדת ליירוט טילים בליסטיים כדוגמת הסקאד הסורי והשיהאב האיראני. פותחה על ידי חברות ישראליות (בפרט התעשייה האווירית) בשיתוף פעולה עם חברות אמריקניות ביניהם חברת המטוסים בואינג ובסיוע כספי של ממשלת ארצות הברית.
חץ 3	ינואר 2017	מעל 2,400 ק"מ	שכבת הגנה ראשונה בישראל והגבוהה ביותר – מערכת המיועדת ליירוט טילים בליסטיים מחוץ לאטמוספירה, ובכך לשפר את סיכויי הצלחת היירוט, וכן את בטיחותו כנגד נשק בלתי קונבנציונלי. זוהי השכבה הגבוהה ביותר של ההגנה הרב־שכבתית. על פי פרסומים זרים טיל החץ מסוגל להפיל גם לוויינים.[דרוש מקור]
חץ 4	בפיתוח	?	יהיה בעל יכולת יירוט ראשי קרב מתפצלים בחלל, בנוסף שיפור הדיוק והטווח מהגרסה הקודמת. בפברואר 2021 פורסם כי ישראל החלה בפיתוח חץ 4 בשיתוף עם הסוכנות האמריקנית להגנה מפני טילים.

• 

  מערכת כיפת ברזל מיועדת ליירוט רקטות כבדות

• 

  קלע דוד מיועד ליירוט טילי שיוט וטילים בליסטיים לטווח בינוני

• 

  טיל חץ 2 מיועד ליירט טילים בליסטיים באטמוספירה

• 

  טיל החץ 3 מיועד ליירוט טילים בחלל

מערכות הגנה היסטוריות

בעבר היו בשירות המערך מקלעים בקוטר 0.5 אינץ' (12.7x99 מ"מ נאט"ו) ותותחים בקוטר 20 מ"מ, 23 מ"מ, 37 מ"מ ו־40 מ"מ. כמו כן שירתו במערך מערכות טילי קרקע־אוויר ניידות מסוג MIM-72 צ'פרל ("דרקון"), FIM-43 רד־איי ("בזק"), ו"מחבט" וולקן M163, מערכת המכ"ם "רמית", מערכת טילי כתף מונחית תת־אדום לטווחים קצרים בעיקר להפלת מסוקים מסוג FIM-92 סטינגר (ברקן) ומערכת נייחת לשיגור טילי קרקע־אוויר מונחי מכ"ם תוצרת חברת ריית'און מסוג MIM-23 הוק.

• 

  צריח נ"מ עם שני תותחי היספנו סוויזה 20 מ"מ.

• 

  חובט M-163 חמוש בתותח נ"מ M61A1 וולקן 20 מ"מ. טווח של עד 2 ק"מ.

• 

  "מחבט" – שילוב של טילי "סטינגר" ותותח אוטומטי M61A1 וולקן 6-קני 20 מ"מ.

• 

  טילי MIM-72 צ'פרל ("דרקון") במוזיאון חיל האוויר. טווח של עד 6 ק"מ.

• 

  טילי MIM-23 הוק מוצגים לראווה במצעד צה"ל בתל אביב, יום העצמאות 1965. טווח של בין 25 עד 40 ק"מ.

• 

  תותח בופורס L-70 מוצג במוזיאון חיל האוויר בחצרים.

היסטוריה

ערך מורחב – היסטוריה של מערך ההגנה האווירית

כוחות הנ"מ של ישראל לאורך השנים
שנים	שם	שיוך חילי
1948–1951	כוחות האנטי־אוויר	חיל התותחנים
1951–1971	פיקוד הנ"מ
1971–2011	מערך הנ"מ	חיל האוויר
החל מ־2011	מערך ההגנה האווירית

מערך הנ"מ החל דרכו בחיל התותחנים הישראלי. במלחמת העצמאות הגיעו לארץ תותחי הנ"מ הראשונים בקוטר 20 מ"מ מתוצרת "היספנו־סוויזה" שיועדו להצבה הן במטוסים והן על הקרקע. כבר במלחמת העצמאות הפילו תותחני נ"מ חמושים במקלעים נגד מטוסים מטוסי ספיטפייר מצריים.

פיקוד הנ"מ הוקם ב־1951 ובמסגרתו שתי יחידות, אחת האחראית לצפון הארץ והשנייה למרכז ולדרום. ב־1953 הוקמה יחידה שלישית שקלטה תותחי 3.7 אינץ מונחי מכ"ם. במלחמת סיני הוכפף לראשונה מערך הנ"מ לחיל האוויר הישראלי.

בשנות השישים קלט חיל התותחנים מערכת של תותחי נ"מ 40 מ"מ מונחי מכ"ם מדגם בופורס L-70 קליבר 40 מ"מ מונחי מכ"ם. כאשר הגיעו המערכות של טילי ה"הוק" בשנת 1965, הן נקלטו ביחידות טילי קרקע אוויר (יטק"א) בחיל האוויר. אחר כך, התמזג מערך הנ"מ כולו בחיל האוויר, בפברואר 1971. המערך כלל אז גם את מערכות תותחי נ"מ L-70, צריחי נ"מ עם ארבעה מקלעים קליבר 0.5 (12.7 מ"מ) לצריח, וצריחי נ"מ עם זוג תותחים "היספנו־סוויזה" בקליבר 20 מ"מ.

במלחמת ששת הימים השתתף תותח נ"מ L-70 בהפלת מפציץ עיראקי מדגם טופולב 16, בעת שניסה להפציץ את שדה התעופה מגידו (ראו: תקיפת מטוס טופולב עיראקי בישראל).

במלחמת ההתשה רשמו כוחות הנ"מ הפלה של מטוס מיג 17 ושל מיג 21 מצריים. במלחמת יום הכיפורים הופלו על ידי המערך 46 מטוסים מצריים ו־7 מטוסים סורים. במהלך המלחמה הגיעו ברכבת האווירית האמריקאית ראשוני טילי ה־MIM-72 צ'פרל.

במבצע חומת מגן התנדבו לוחמי ה"מחבט" (M163 וולקן משופר) לסייע ללוחמת הקרקע, באמצעות כוח האש הגדול של תותח ה־M61A1 וולקן. הם סייעו בשיתוק אש עוינת וטיהור גגות מצלפי אויב.

מערכת כיפת ברזל מיירטת שלוש רקטות גראד במבצע עמוד ענן.

ב־11 בינואר 2011 שינה מערך הנ"מ את שמו למערך ההגנה האווירית, שם המבטא את העיסוק של המערך לא רק בהגנה נגד מטוסים, אלא גם נגד טילים ורקטות, וכן את השיוך הארגוני לחיל־האוויר.

באפריל 2011 הפכה מערכת כיפת ברזל למבצעית בנוהל מזורז ורשמה יירוטי בכורה של רקטות גראד שירו המחבלים הפלסטינים מרצועת עזה. מאז רשמה המערכת עשרות אלפי יירוטים מוצלחים. במבצע עמוד ענן בנובמבר 2012 פעלו 5 סוללות מבצעיות של כיפת ברזל, והללו יירטו למעלה מ־400 רקטות ארטילריות שירו הפלסטינים. במבצע צוק איתן ביולי-אוגוסט 2014 פעלו כבר 8 (ומאוחר יותר 9) סוללות של כיפת ברזל שיירטו בהצלחה רבה למעלה מ־700 רקטות שירו הפלסטינים. מערך טילי הפטריוט יירט שני כלי טיס בלתי מאוישים ששיגר חמאס.

ביולי 2014 יירט מערך ה"יהלום" (MIM-104D פטריוט) שני כלי טיס בלתי מאוישים של חמאס וב־23 בספטמבר 2014 רשם הפלת בכורה עולמית עבור הפטריוט כאשר סוללת פטריוט ישראלית הפילה מטוס קרב סורי מדגם סוחוי Su-24 מעל רמת הגולן.

בספטמבר 2017 הוקם גדוד נוסף של "כיפת ברזל". הגדוד יתמחה בגזרה הצפונית ויערך להגנה מפני איום הארטילריה הרקטית של חזבאללה. בעתיד תוקם בגדוד החדש גם פלוגה ימית שתתמחה בהפעלת המערכת על גבי ספינות טילים ובתווך הימי.

ב־8 בינואר 2020 חשף משרד הביטחון פריצת דרך בייצור לייזר רב עוצמה^{[דרושה הבהרה]}, שישמש לפיתוח מערכות הגנה אווירית ויירוט רקטות, בפיתוח משותף של מפא"ת, רפאל - מערכות לחימה מתקדמות ואלביט מערכות. המערכות כוללות גרסה קרקעית נייחת יבילה, גרסה מתנייעת על גבי רכב קרבי משוריין וגרסה אווירית המותקנת על כלי טיס ליירוט טילים מעל גובה העננים. מערכת היירוט תיכנס לניסוי במחצית 2020 ותיקלט בצה"ל כבר בסוף השנה. ביוני 2021 פרסם משרד הביטחון שניסוי ראשוני של המערכת עבר בהצלחה.

ב-25 בנובמבר 2021 הוענק למערך ההגנה האווירית אות הערכה מבצעי מטעם הרמטכ"ל על פעילותו במבצע שומר החומות.

בפברואר 2022 פורסם לראשונה כי נרקמת ברית הגנה אזורית בין ישראל לשכנותיה. מטרת הברית היא לנצל את יכולת הגילוי והיירוט של כל אחת מהמדינות נגד מל"טים מתאבדים.

הפלות היסטוריות

תאריך	אמצעי הפלה	כלי מופל	הערות
5 ביוני 1967	MIM-23 הוק	אוראגן	הפלה ראשונה בהיסטוריה על ידי אמצעי זה והפלה ראשונה בהיסטוריה של מטוס מסוג זה.
6 ביוני 1967	תותח בופורס 40 מ"מ	טופולב 16	בתחקירים שלאחר התקיפה לא היה ברור אם הטופולב הופל מאש התותח או בטיל שפריר 1 ששיגר מטוס מיראז' 3. לבסוף החליט מפקד חיל האוויר לזכות את יחידת הנ"מ ב"חצי הפלה" ואת טייס המיראז' ב"חצי הפלה". מאוחר יותר נרשמה ההפלה לזכות כוח הנ"מ.
6 באוקטובר 1973 במלחמת יום הכיפורים	MIM-23 הוק	מי־8	הפלה ראשונה בהיסטוריה של מסוק מסוג זה.
16 במאי 1974	MIM-72 צ'פרל	מיג 17	הפלה ראשונה בהיסטוריה ועד כה האחרונה על ידי אמצעי זה.
מבצע שלום הגליל	M-163 חובט	מיג 21	הפלה ראשונה בהיסטוריה ועד כה האחרונה על ידי אמצעי זה.[דרוש מקור]
11 ביוני 1982	FIM-43 רד-איי	מיג 23	הפלה מטוס ראשונה בהיסטוריה הישראלית ועד כה האחרונה על ידי אמצעי זה.
31 באוגוסט 1982	MIM-23 הוק	מיג 25	מבצע גוזל - הפלה ראשונה בהיסטוריה ועד כה האחרונה של מטוס מסוג זה.
7 באפריל 2011	כיפת ברזל	רקטת גראד	יירוט מבצעי ראשון בעולם של רקטה לטווח קצר־בינוני. יירוט ראשון על ידי אמצעי זה.
14 ביולי 2014	MIM-104D פטריוט	כלי טיס בלתי מאויש	הפלה ראשונה בהיסטוריה של כטב"ם אויב על ידי אמצעי זה.
23 בספטמבר 2014	MIM-104D פטריוט	סוחוי 24	הפלה ראשונה בהיסטוריה של מטוס אויב מאויש על ידי אמצעי זה.
17 במרץ 2017	חץ 2	טיל S-200	יירוט מבצעי ראשון בהיסטוריה על ידי אמצעי זה.
13 במאי או 14 במאי 2021	כיפת ברזל	אבאביל	יירוט מבצעי ראשון של כטב"ם על ידי אמצעי זה.
10 במאי 2023	קלע דוד	רקטה	יירוט מבצעי ראשון של קלע דוד.

לוחמות במערך

עם קבלת הסעיף הנוסף לחוק שירות הביטחון הקובע כי כל התפקידים בצה"ל פתוחים לנשים (אלא אם כן אופי התפקיד לא מאפשר זאת), החל מערך הנ"מ לקבל לשורותיו גם נשים, ובכך הפך למערך הלחימה השני בצה"ל, לאחר קורס טיס, ששילב בתוכו נשים.

באוגוסט 1998 נפתח מחזור הגיוס הראשון ששילב בקרבו נשים כלוחמות. מרגע זה ואילך החלו הכשרות המערך לכלול בתוכן גם נשים, אשר התנדבו לשרת כלוחמות לכל דבר. התנדבות זו כוללת בתוכה שירות של 32 חודשים וכן שירות מילואים, בהתאם למסמך עליו חותמות הבנות – "דין אישה כדין גבר".

הלוחמות המתנדבות למערך עוברות טירונות ברמת רובאי 03 וכן קורס מקצועי על מערכת הנשק אליה השתבצו, משובצות לסוללות השונות הפרוסות ברחבי הארץ, ומשם ממשיכות לקורסים מקצועיים מתקדמים ולקורסי הפיקוד והקצונה. את כל המסלול הנ"ל עוברות הנשים לצד הגברים המתגייסים למערך, בדגש על שוויון בין המינים, אך עם זאת עדיין קיימות הקלות מסוימות לנשים, בעיקר בתחום הכושר הגופני בו הן צריכות לעמוד בכל האתגרים, אך סולם המאמצים הוא מעט שונה כאשר רף ההצטיינות במשימות נמוך יותר אצל הנשים מאשר אצל הגברים.

מערך ההגנה האווירית פתח לנשים את האפשרויות לשרת במערכות נשק שונות – טילי היהלום (פטריוט), כיפת ברזל וטילי החץ. בעבר הייתה גם מערכות הרמית וטילי הוק פתוחות בפני הנשים אך היא הוצאה משירות. מערכת הנשק ברקן (סטינגר) לא הייתה פתוחה בפני נשים, זאת בשל המאמץ הפיזי הניכר אשר היה כרוך במערכת נשק זו (הכולל בין היתר נשיאת טיל במשקל עשרות ק"ג), אשר לא תאם את סרגל המאמצים הפיזיים שנקבע לנשים.

מחקרים מראים כי מרבית הנשים המתנדבות לשרת כלוחמות במערך ההגנה האווירית הן בעלות מוטיבציה גבוהה לשירות וכן בעלות נתונים ראשוניים גבוהים המסייעים להן בשירותן הסדיר. כיום משרתות עשרות לוחמות במערך הסדיר ומהוות כ־20% מהכוח הלוחם בסוללות ההגנה האווירית, וכן קצינות במערך המשרתות כמסו"ליות (מפקדות סוללה), קמב"ציות ובתפקידי קצונה שונים ומגוונים.

סמל המערך

בתקופת היותו חלק מחיל התותחנים, הצטייד מערך הנ"מ במכ"ם חדיש תוצרת גרמניה שהיה למכ"ם הראשון בצה"ל. שמו של המכ"ם היה סופרפלדרמאוס , שמשמעותו "עטלף על" בגרמנית. בהשראת שמו של המכ"ם, עוצב סמל הנ"מ – עטלף לבן על רקע שחור. כאשר עבר המערך לחיל האוויר בשנת 1970, הושאר העטלף והרקע הוחלף לפסים כחולים־שחורים המסמלים שילוב חיל האוויר ושטח. גם כשעוצב הסמל מחדש עבור מערך ההגנה האווירית על ידי המעצב יגאל גבאי, נשאר העטלף להיות האלמנט המרכזי בסמל.

תג פיקוד הנ"מ 1951–1971	תג מערך הנ"מ 1971–2011	תג מערך ההגנ"א 2011 עד ימינו

מפקדי המערך

תא"ל שחר שוחט, בחברת גנרל מרטין דמפסי, אוקטובר 2012

מפקדי פיקוד הנ"מ

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

שם	תקופת כהונה	אירועים מיוחדים
אל"ם בוריס סניור	1950 - 1952	הקמת פיקוד הנ"מ
אל"ם משה תמיר	1968 – 1970	מלחמת ההתשה, מעבר הפיקוד לחיל האוויר

מפקדי המערך בחיל האוויר

שם	תקופת כהונה	אירועים מיוחדים
אל"ם אריה גור (כקצין טילי קרקע אוויר ראשי)	1965 – 1970	מלחמת ששת הימים,   מלחמת ההתשה קליטת מערכת ה-MIM-23 הוק
אל"ם משה תמיר	1970 – 1972
אל"ם מאיר שריב	1972 – 1977	מלחמת יום הכיפורים קליטת מערכות ה-MIM-72 צ'פרל ו-M61 וולקן
תא"ל רוניה לפיד	1977 – 1982	מלחמת לבנון הראשונה
תא"ל מאיר שריב	1982 – 1984	מלחמת לבנון הראשונה
תא"ל איתן יריב	1984 – 1988
תא"ל אורי רם	1988 – 1991	הפצצות הסקאדים במלחמת המפרץ
תא"ל יצחק בירן	1991 – 1994	קליטת מערכת MIM-104 פטריוט
תא"ל גלעד רמות	1994 – 1998	שילוב נשים שהודחו מקורס טיס וניסוי קליטת נשים כלוחמות
תא"ל אריה פישביין	1998 – 2000	סיום ניסוי קליטת נשים ושילוב מלא של נשים בתפקידי המערך, קליטת מערכת החץ
תא"ל יאיר דורי	2000 – 2003
תא"ל אילן ביטון	2003 – 2006	מלחמת לבנון השנייה
תא"ל דניאל מילוא	2006 – 2009
תא"ל דורון גביש	2009 – 2012	שינוי שם המערך למערך ההגנה האווירית, קליטת מערכת כיפת ברזל, מבצע עמוד ענן
תא"ל שחר שוחט	2012 – 2015	מבצע צוק איתן
תא"ל צביקה חיימוביץ'	2015 – 2018	קליטת מערכות קלע דוד וחץ 3
תא"ל רן כוכב	2018 – 2021	לימים דובר צה"ל
תא"ל גלעד בירן	2021 –

לקריאה נוספת

• תא"ל דורון גביש, "מערך ההגנה האווירית: מכוח טקטי למערך אסטרטגי לאומי", מערכות 444, אוגוסט 2012

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מערך ההגנה האווירית בוויקישיתוף

מידע כללי

• מערך ההגנה האווירית – מידע כללי, באתר חיל האוויר הישראלי
• מערך ההגנה האווירית – אמצעי לחימה, באתר חיל האוויר הישראלי
• מערך ההגנה האווירית – כתבות מגזין, באתר חיל האוויר הישראלי
• מערך ההגנ"א – ההגנה האווירית, באתר יחידה
• אשכול סמלי מערך ההגנה האווירית, פורום צבא וביטחון בפרש
• הגנה רב שכבתית, באתר משרד הביטחון

כתבות באתרים רשמיים

• אריה ברנע, ‏כך נולד הנ"מ, בטאון חיל האוויר 104, ינואר 1978, באתר הספרייה הדיגיטלית להיסטוריה ומורשת חיל האויר
• יעל פוקס, ‏מכפילי הכוח: 16 שנים למבצע "חומת מגן", באתר חיל האוויר הישראלי, 29 במרץ 2018
• כך סוכל הירי המורכב מעזה. הצטרפנו למיירטים של "כיפת ברזל", באתר צה"ל, 31 במאי 2018
• איך נראה אימון ירי טילים חי?, באתר צה"ל, 17 באפריל 2019
• אודם כץ, מערכת אתר צה״ל, כולם יודעים מה הם עשו ב-11 ימים, אבל מה קרה ב-354 האחרים?, באתר צה"ל, 1 בפברואר 2022
• גילי שגיא, ‏בהתאם למציאות המשתנה: גדוד 139 מצטמצם, באתר חיל האוויר הישראלי, 5 בינואר 2021
• ניקול רטפן, ‏גדוד 139 מסכם חמישים ושלוש שנות פעילות, באתר חיל האוויר הישראלי, 26 בינואר 2022
• גל וינטר, עוד ישוב הנ"מ הטקטי? הצורך החוזר בהגנה אווירית לכוחות היבשה, בין הקטבים, גיליון 37, ‏ 11 באוקטובר 2022.

פרסומים בתקשורת

• אהרון לפידות, ‏מטריית הביטחון של מדינת ישראל, באתר ישראל היום, 13 באוקטובר 2016
• ורד תללה, חיל האוויר, שנה ליירוט המבצעי הראשון: מערך "יהלום" מסתכל קדימה, באתר צה"ל (דרך ארכיון האינטרנט), 15 ביולי 2015
• דני בלר, הצצה מיוחדת לבסיס שמכשיר את לוחמי ההגנה האווירית, באתר nrg‏, 15 באפריל 2013
• מיכל דניאלי, בדריכות שיא: הכירו את מערך ההגנה האווירית, באתר mako, 1 ביולי 2011
• נעה כפרי, ‏עלייה משמעותית בביקוש לשירות כלוחמות נ"מ, באתר חיל האוויר הישראלי, אוקטובר 2008
• יוסי מלמן, ניסוי מערכת הנעה רקטית, באתר הארץ, 10 בדצמבר 2019