פנציר-S1

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פנציר-S1
IMG 2077 pantsir-s1.jpg
מערכת נ"מ פנציר-S1 על משאית קאמאז 8*8 KAMAZ-6560
מדינה Flag of Russia.svg  רוסיה
שנה 1994
דגם קודם 9K22 טונגוסקה
קליבר 30 מ"מ
צוות 3 מפעילים
סוגי תחמיש טילי 57E6
משקל פגז 0.97 ק"ג
חימוש משני 2 תותחי 30 מ"מ מדגם 2A38M
קצב אש 2,500 כדורים לדקה לכל תותח
מהירות לוע 960 מטר לשנייה
טווח מקסימלי 0.2 מטר - 4 ק"מ
אנכי: עד 3 ק"מ
57E6
Pantsir-S1 missile maks2009.jpg
מידע בסיסי
פלטפורמת שיגור פנציר-S1
מאפיינים כלליים
הנעה מנוע רקטי דלק מוצק
משקל 90 ק"ג
ממדים
אורך 3.2 מטר
קוטר 0.17 מטר
ביצועים
מהירות 1,300 מטר לשנייה
טווח 20 ק"מ
גובה טיסה 15,000 מטר
ראש קרב והנחיה
ראש קרבי 20 ק"ג
מרעום מגע וקרבה
מערכת הנשק של הפנציר-S1

פנציר S-1רוסית: Панцирь-С1, או בציון: 96К6; בקוד דיווח נאט"ו: SA-22 Greyhound) היא מערכת משולבת של תותחים וטילי קרקע-אוויר, טקטית וניידת נגד כלי טיס וטילי שיוט. המערכת מיוצרת על ידי משרד התכנון KBP בטולה, רוסיה. מערכת הפנציר S-1 היא שיפור ישיר של קודמתה, SA-19/SA-N-11.

היסטוריית פיתוח[עריכת קוד מקור | עריכה]

מערכת הפנציר-S פותחה החל משנת 1990 כמחליפה ל9K22 טונגוסקה. אב הטיפוס הושלם ב-1994 והוצג שנה לאחר מכן בתערוכת הסלון האווירי במוסקבה. הפיתוח הואט באותה תקופה בשל המצב הכלכלי הגרוע ברוסיה, אך חודש בתמיכת הלקוח הראשון, איחוד האמירויות, בשנת 2000. דרישת איחוד האמירויות הייתה למכ"ם המסוגל לעקוב גם אחר מטרות קרקע, בתוספת תותחים וטילים משופרים, מה שהאט מעט את סיום הפיתוח. ניסויים חיים נערכו ביוני 2006 במטווח קפוסטין יאר באסטרחן. בדיקות סופיות במאי 2007 כללו מסע מזורז של הכלים לאורך 250 ק"מ לעמדת ירי בלתי מוכנה, כדי לדמות משימת הגנה אוויריות אופיינית.

תיאור כללי של המערכת[עריכת קוד מקור | עריכה]

כל מרכיבי המערכת מותקנים על כלי רכב אחד הנושא הן את מכ"מי החיפוש והעקיבה והן את משגרי הטילים והתותחים על מערכותיהם. כלי הרכב המוביל את המערכת השתנה בין הגרסאות השונות והיה לרוב משאית כבדה בעלת הנעה 8*8 מסוג URAL-5323, KAMAZ-6560, MZKT-7930 או שלדה זחלית בלארוסית מסוג GM-352M1E, שהיא כפי הנראה היחידה המאפשרת ירי בתנועה. כמו כן קיימת גרסה נייחת להתקנה על כלי שיט.

הצריח נושא 12 טילי 57E6 או 57E6-E בשתי קבוצות בנות 6 צינורות שיגור, אחת בכל צד של הצריח. הטיל הוא דו שלבי מונע בדלק מוצק, כשהשלב העליון צר מהתחתון. ראש הקרב מכיל מרעומי קרבה ומגע וחומר נפץ מרסק במשקל 16 ק"ג. הטיל כולו שוקל 65 ק"ג, מגיע למהירות מרבית של 1,100 מטר לשנייה וטווחו היעיל 1-12 ק"מ.

צמד תותחי 2A38M בקוטר 30 מ"מ מצוידים ב 700 פגזים מסוגים שונים. התותחים מגיעים לקצב אש של 2,500 פגזים לדקה וטווחם מגיע עד 4 ק"מ. התותחים בשילוב הטילים יכולים ליירט מטרות מנמיכות טוס ביותר, כטב"מים ואף טילי שיוט בגובה שאינו נמוך מ-15 רגל (כחמישה מטרים מעל פני הקרקע).

המכ"מים פועלים בתדרים המילימטריים והסנטימטריים. טווח הגילוי הוא 30 ק"מ וטווח העקיבה הינו 24-28 ק"מ למטרה בעלת שטח חתך מכ"ם של 2 מטר מרובע. בנוסף למכ"ם קימת במערכת בקרת האש גם מערכת הדמאה תרמית באינפרה אדום עם עיבוד אות ספרתי ועקיבה אוטומטית. מערכות זולות המיועדות ליצוא מכילות בקרת אש אלקטרו-אופטית פשוטה יותר.

תצורות הפעלה מבצעית[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד לשישה רכבי פנציר S-1 יכולים לפעול בתצורות הבאות :

  • פריסה עצמאית : כל רכב שיגור הוא יחידה עצמאית לחלוטין המגלה, רוכשת, עוקבת ומירטת את מטרותיה.
  • סוללה : רכב שיגור אחד מתפקד כמרכז בקרת אש השולט ב 5-3 כלים אחרים המקבלים מידע מטרה ממנו ומבצעים את פקודות האש.
  • פריסה מול עמדת פיקוד נייחת : עמדת פיקוד נ"מ מרכזית שולחת הוראות אש לכלים הניידים. ניתנת להפעלה עם מכ"ם גילוי מוקדם ארוך טווח.

תפוצת המערכת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Flag of the United Arab Emirates.svg איחוד האמירויות : 50 כלים הוזמנו במאי 2000. מחציתם על רכבים זחליים.
  • Flag of Algeria.svg אלג'יריה : 38 כלים בקירוב הוזמנו, כחלק מעסקת נשק גדולה בשווי 8 מיליארד דולר.
  • Flag of Syria.svg סוריה : 36 כלים הוזמנו כחלק מעסקת נשק של מיליארד דולר. אספקה החלה באוגוסט 2007. השבועון "ג'יינס דיפנס וויקלי" דיווח במאי 2007 שעשרה כלים עתידים להמסר לאיראן עד סוף 2008
  • Flag of Iran.svg איראן : ככל הנראה עשרה כלים שהועברו מסוריה. [1]

היסטורית קרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-22 ביוני 2012, הפילה יחידת פנציר-S1 סורית מטוס פנטום טורקי מול חופי העיר לטקיה. לפי מקורות ישראלים‏[1] הרוסים כנראה מעורבים בהפלת המטוס כאזהרה לכוחות נאטו שלא להתערב צבאית בסוריה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]