כפרה (רומן)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
כפרה
Atonement
מידע כללי
מאת איאן מקיואן עריכת הנתון בוויקינתונים
שפת המקור אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה רומן עריכת הנתון בוויקינתונים
נושא מלחמת העולם השנייה, מחבר רומנים עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום התרחשות לונדון, דנקרק, אנגליה עריכת הנתון בוויקינתונים
הוצאה
הוצאה ג'ונתן קייפ עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך הוצאה 2001 עריכת הנתון בוויקינתונים
הוצאה בעברית
הוצאה עם עובד
תאריך 2002
תרגום עתליה זילבר
מספר עמודים 413
פרסים
  • פרס WH סמית' לספרות
  • פרס הספרות של Exclusive Books
  • Los Angeles Times Book Prize for Fiction
  • פרס חוג מבקרי הספרים הלאומי עריכת הנתון בוויקינתונים
סדרה
ספר קודם אמסטרדם (נובלה) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

כפרה הוא רומן מטא-בדיוני משנת 2001 מאת הסופר הבריטי איאן מקיואן. עלילת הרומן מתרחשת בשלוש תקופות: אנגליה ב-1935, אנגליה וצרפת ב-1940 במלחמת העולם השנייה ואנגליה ב-1999. הוא עוסק בטעות חצי תמימה של נערה מהמעמד הגבוה שהורסת חיים, את הבגרות שלה ושל קורבנותיה בצל הטעות ההיא, והרהור על אופי הכתיבה.

הרומן נחשב כאחת מיצירותיו הטובות ביותר של מקיואן, והיה מועמד לפרס בוקר לסיפורת לשנת 2001.[1] בשנת 2010, המגזין "טיים" כלל את הרומן ברשימת 100 הרומנים הגדולים ביותר בשפה האנגלית מאז 1923.[2]

בשנת 2007, הספר עובד לסרט עטור פרסי BAFTA ופרס אוסקר באותו שם, בבימויו של ג'ו רייט ובכיכובם של סרשה רונאן, ג'יימס מק'אבוי וקירה נייטלי.

תמצית עלילת הרומן[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלק ראשון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בראיוני טליס, נערה אנגלייה בת 13 עם כישרון כתיבה, מתגוררת באחוזה הכפרית של משפחתה עם הוריה ג'ק ואמילי טליס. אחותה הגדולה ססיליה סיימה לאחרונה את לימודיה באוניברסיטת קיימברידג' יחד עם רובי טרנר, בנה של המנקה בבית משפחת טליס וחבר ילדות של ססיליה, שאת השכלתו האקדמית מימן ג'ק טליס.

בקיץ 1935, בני הדודים מצד האם של בראיוני, לולה בת ה-15 והתאומים בני ה-9 ג'קסון ופיירו, מתארחים באחוזת טליס, במהלך הגירושים של הוריהם. בראיוני כתבה מחזה בשם "תלאותיה של ארבלה", והיא מנסה להעלותו בפני המשפחה בהשתתפותם של שלושת בני הדודים, אך אינה מצליחה בכך. אחיהן הגדול של בראיוני וססיליה, לאון, חוזר מלונדון, מלווה בחברו מאוניברסיטת אוקספורד, התעשיין האמיד פול מרשל.

ססיליה ורובי מתעמתים על אגרטל יקר, ועקב כך נשבר חלק ממנו ונופל לתוך בריכת מזרקה. ססיליה פושטת את בגדיה העליונים וצוללת לבריכה כדי למשות את חלק האגרטל, ומפתיעה את רובי בצעד זה. בראיוני, הצופה באירוע מחלון בית האחוזה, מבולבלת ומסוקרנת מהמעשים של ססיליה ורובי, שאינם מובנים לה. היא מקבלת השראה להתחיל לכתוב סיפור של ריאליזם פסיכולוגי (אנ'), והקורא מתבשר שזה יהפוך בסופו של דבר לסימן ההיכר של הסיפורת שלה.

בעקבות התקרית ליד הבריכה, רובי מבין שהוא נמשך לססיליה, וכותב טיוטות אחדות של מכתב אהבה אליה. הוא נותן את המכתב לבראיוני כדי שתמסור אותו לססיליה. הוא נותן לה מבלי משים טיוטה שהתכוון לזרוק, המכילה התייחסות גסה ("בחלומותי אני נושק לכּוּס שלך, לכוס הלח והמתוק שלך.".[3] כשרובי מבין את טעותו, בראיוני כבר חזרה לבית עם מכתבו.

בניגוד להנחיותיו של רובי, בראיוני פותחת את המכתב וקוראת אותו. היא מזועזעת מהשפה הוולגרית שלו, ומשתכנעת שרובי מתכוון לפגוע בססיליה. לולה הפצועה מתנחמת אצל בראיוני, ומספרת שאחיה הצעירים תקפו אותה, למרות שמשתמע שהיה זה פול מרשל, שיש לו שריטה ארוכה על פניו. בראיוני מספרת על תוכן המכתב ללולה, שמתייגת את רובי כ"מניאק", ומאששת את רגשותיה של בראיוני שרובי מתכוון לפגוע בססיליה. רובי מגיע לבית האחוזה לארוחת ערב משפחתית, ומתוודה על רגשותיו בפני ססיליה, והיא מגיבה בעין יפה. מאוחר יותר באותו ערב, בראיוני נכנסת לחדר הספרייה, שבו רובי וססיליה מקיימים יחסי מין. בראיוני מאמינה שהיא קטעה מתקפה מרושעת על ססיליה, ועומדת המומה בזמן שרובי וססיליה יוצאים במהירות.

בארוחת הערב שוררת מתיחות, ומתגלה שהתאומים ברחו. הסועדים נחלקים לצוותים ויוצאים לחפש את התאומים. ססיליה הולכת עם לאון, רובי ובראיוני יוצאים כל אחד לחוד. בחושך, בזמן שכולם מחפשים את התאומים, בראיוני מגלה את בת דודתה לולה נאנסת על ידי תוקף שאף אחת משתיהן לא יכולה לראות בבירור, והתוקף בורח. בראיוני, משוכנעת שזה היה רובי, גורמת ללולה להסכים שכנראה שמעה את קולו של רובי. שתיהן חוזרות לבית האחוזה, ובראיוני מזהה את רובי בפני השוטרים שהוזעקו כאנס, בטענה שראתה את פניו בחושך. לולה מורדמת על ידי הרופא המקומי, ססיליה צורחת על בראיוני ומסתגרת בחדרה, ופול מרשל חולק סיגריות עם השוטרים.

רובי לא חוזר, והמשפחה והשוטרים נשארים ערים ומחכים לו. עם עלות השחר, רובי מופיע עם ג'קסון ופיירו, לאחר שמצא והציל אותם. הוא נעצר במקום ונלקח משם, כשרק ססיליה ואמו מאמינים למחאותיו על חפותו. בראיוני מרוצה מהתוצאה הזו לגרסתה לאירועים, שבה היא הגיבורה ורובי הנבל.

חלק שני[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד לתחילת מלחמת העולם השנייה, רובי שהה במאסר. הוא וססיליה התכתבו, שומרים על אהבתם זה לזה. רובי השתחרר מהכלא בתנאי שיתגייס לצבא הבריטי. ססיליה סיימה הכשרה כאחות, וניתקה כל קשר עם בני משפחתה בגלל התפקיד שמילאו בהפללת רובי. זמן קצר לפני שרובי יוצא למלחמה בצרפת, הם נפגשים פעם אחת למשך חצי שעה, בהפסקת הצהריים של ססיליה. המפגש המחודש שלהם מתחיל במבוכה, אבל הם חולקים נשיקה לפני שהם נפרדים. כשהוא בצרפת הם המשיכו בקשר מכתבים, וכל מכתב מססיליה הסתיים במילים "מחכה לך. חזור."

בצרפת מתנהלת מלחמה קשה, והצבא הבריטי נסוג לדנקרק. רובי הפצוע עושה רגלית את דרכו לשם, לאורך כארבעים ק"מ, בלוויית שני רב"טים. בדרכם הם נתונים להפצצות של מטוסי שטוקה, וחווים את אימי המלחמה: גופות של אזרחים וחיילים, פצועים רבים והרס רב. לאחר מעבר סכנות רבות, רובי מצליח להגיע לדנקרק, יום לפני תחילת הפינוי אל חופי בריטניה. בדרכו לדנקרק הוא חושב על אהבתו לססיליה ועל שנאתו לבראיוני - "לא נראה לו שטינתו אליה תימחה אי פעם.כן, היא הייתה ילדה בעת ההיא, והוא לא סלח לה. לעולם לא יסלח לה. זה הנזק שלא יימחה."[4] בסופו של דבר הוא מסיק שבראיוני הייתה צעירה מכדי שתישא במלוא האשמה, ומחליט לעודד את ססיליה לחדש את הקשר עם משפחתה.

חלק שלישי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בראיוני חשה חרטה על העוול שגרמה. בגיל שמונה עשרה נמנעה מלהירשם ללימודים באוניברסיטת קיימברידג' ובמקום זאת היא אחות מתלמדת בבית חולים בלונדון. היא הבינה את מלוא הטעות שלה ומחליטה שהיה זה פול מרשל, ידידו של לאון, שאותו ראתה תוקף את לולה. בראיוני ממשיכה לעסוק בכתיבה, והיא כותבת יומן על חוויותיה בבית החולים, "מעולם לא אבד לה עונג הילדות הזה, לראות דפים מכוסים בכתב ידה."[5] סיפור ארוך שכתבה, בהשראת מערכת היחסים של רובי וססיליה, נדחה על ידי כתב עת ספרותי, במכתב דחייה המפרט את הליקויים בנובלה אך מעודד אותה להמשיך לכתוב. בבית החולים היא נדרשת לטיפול אינטנסיבי בפצועי המלחמה הרבים המגיעים אליו.

אביה של בראיוני מגלה לה שפול מרשל ובת דודתה לולה עומדים להינשא זה לזה. בראיוני לוקחת יום חופשה והולכת להשתתף בטקס החתונה, בידיעה שלולה מתחתנת עם האנס שלה. בראיוני שוקלת לגלות זאת במהלך החתונה, אך לא עושה זאת. בהמשך היום, היא ניגשת לביקור אצל ססיליה, המסכימה לפגוש אותה לאחר שנים שלא התראו. בזמן שבראיוני מתנצלת בפני ססיליה, רובי מופיע במפתיע מחדר השינה. הוא גר עם ססיליה בזמן שהוא בחופשה מהצבא. רובי מביע את זעמו על בראיוני, אך ססיליה מרגיעה אותו.

ססיליה ורובי מסרבים לסלוח לבראיוני, שבכל זאת אומרת להם שהיא תנסה לתקן את הדברים. היא מבטיחה להתחיל בהליכים המשפטיים הדרושים כדי להביא לזיכויו של רובי, למרות שפול מרשל לעולם לא יישא באחריות לפשע שלו בגלל נישואיו ללולה. כשבראיוני נפרדת מססיליה ורובי, היא אופטימית לגבי תפקידה בזיכוי של רובי, חושבת שמה שנדרש ממנה הוא "טיוטה חדשה, כפרה, והיא הייתה מוכנה להתחיל."[6]

הרומן מסתיים בנקודה זו, עם חתימה "ב"ט, לונדון 1999".[6]

אחרית דבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

החלק האחרון, שכותרתו "לונדון, 1999", מסופר על ידי בראיוני עצמה בצורה של דף ביומנה. כיום, בת 77, היא סופרת מצליחה אשר אובחנה לאחרונה עם שיטיון וסקולרי, כך שהיא עומדת בפני ירידה מהירה ביכולתה הנפשית.

הקורא לומד שבראיוני היא המחברת של החלקים הקודמים של הרומן. בראיוני משתתפת במסיבת יום הולדת לכבודה בבית משפחת טליס, שם מציגים ילדי משפחת טליס את "תלאותיה של ארבלה", המחזה שבראיוני בת ה-13 כתבה וללא הצלחה ניסתה להעלות עם בני דודיה בקיץ 1935. לאון ופיירו נוכחים, ג'קסון נפטר חמש עשרה שנים קודם, ולולה בחיים אבל לא משתתפת. בראיוני מגלה לקורא שרובי טרנר מת מאלח דם בחופי דנקרק, שססיליה נהרגה מספר חודשים לאחר מכן כאשר פצצה הרסה את תחנת הרכבת התחתית בֵּלַם במהלך הבליץ, וכי הסיפור שבראיוני פגשה אותם יחד ב-1940 היה בדיה. בראיוני אמנם השתתפה בחתונה של לולה עם פול מרשל, אבל מתוודה שהייתה פחדנית מכדי לבקר אצל ססיליה השכולה. הרומן, שלדבריה נכון עובדתית מלבד הפרט שרובי וססיליה התאחדו מחדש, הוא הניסיון שלה לכפר על מה שעשתה להם.

בראיוני מצדיקה את הסוף הטוב שהמציאה בכך שהיא לא רואה איזו מטרה ישרת סיפור "חסר רחמים". היא כותבת, "נוח לי לחשוב שלא מחנת חולשה או התחמקות, אלא בתור מעשה אחרון של טוב־לב, עמידה ענגד חדלון וייאוש, נתתי לנאהבי לחיות ואיחדתי אותם בסוף".[7]

דמויות עיקריות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בראיוני טליס - האחות הצעירה של לאון וססיליה טליס, בת 13 בתחילת הרומן, מילדותה היא סופרת שאפתנית. גורמת לשליחת רובי טרנר לכלא כשהיא טוענת ללא הצדקה שהוא תקף את לולה. הרומן מספר את השינוי שלה מילדה לאישה ככל שהרומן מתקדם. בסוף הרומן, כשהיא בת 77, בראיוני הבינה את מעשיה הפסולים בילדותה ומחליטה לכתוב את הרומן כדי למצוא כפרה.
  • ססיליה טליס - הבת האמצעית במשפחת טליס. למדה באוניברסיטת קיימברידג'. ססיליה התאהבה בחברהּ מילדותה, רובי טרנר. כאשר רובי הואשם לשווא באונס, ססיליה מאבדת אותו לכלא ולמלחמה, ובוחרת לא לנתק קשר עם בני משפחתה, שתמכו בהפללה זו.
  • לאון טליס - הבן הבכור במשפחת טליס. מגיע לביקור באחוזת הוריו, ומביא איתו את חברו פול מרשל.
  • אמילי טליס - אמם של בראיוני, ססיליה ולאון, סובלת ממיגרנות קשות.
  • ג'ק טליס - אביהם של בראיוני, ססיליה ולאון. עובד בלונדון במשרה ממשלתית, ולעיתים קרובות לן מחוץ לביתו כנראה משום שהוא מנהל רומן.
  • רובי טרנר - בנה של גרייס טרנר, המתגוררת בשטח אחוזת טליס. לאחר שגדל עם לאון, ססיליה ובראיוני, הוא מכיר את המשפחה היטב. הוא למד באוניברסיטת קיימברידג' עם ססיליה וכשהם חוזרים הביתה לאחר סיום הלימודים, הם מתאהבים. רובי נשלח לכלא לשלוש שנים וחצי, לאחר שבראיוני מאשימה אותו לשווא באונס לולה.
  • גרייס טרנר - אמו של רובי טרנר. כמנקה בבית המשפחה קיבלה אישור מג'ק טליס לגור בשטח האחוזה. כאשר בנה מואשם לשווא באונס לולה, רק היא וססיליה מאמינים שהוא חף מפשע, וגרייס בוחרת לעזוב את משפחת טליס.
  • לולה קווינסי - נערה בת 15, בת דודה של בראיוני, ססיליה ולאון. היא באה, יחד עם אחיה התאומים, להתארח אצל בני הזוג טליס לאחר גירושי הוריה. היא נאנסת בעת שהותה באחוזת טליס. מופיעה מאוחר יותר ברומן כאישה בוגרת, נשואה לפול מרשל.
  • ג'קסון ופיירו קווינסי - אחיה התאומים בני התשע של לולה ובני דודים של בראיוני, ססיליה ולאון. הם באים, יחד עם אחותם, להתארח אצל בני הזוג טליס לאחר גירושי הוריהם. בראיוני רוצה שהתאומים ייקחו תפקיד במשחק שלה, אבל מחלוקות אומרות שהמחזה מבוטל, ומרגיז את שניהם. פיירו מופיע בסוף הרומן כאדם זקן בזמן שאחיו מת.
  • דני הרדמן – בנו של ההנדימן של משפחת טליס. רובי וססיליה חושדים שהוא אנס את לולה עד שבראיוני אומרת להם אחרת, מה שגרם לרובי לומר שהם חייבים לו התנצלות.
  • פול מרשל - חבר של לאון. הוא אנס את לולה באחוזת טליס לאחר רדת החשכה, אך בראיוני מעידה שרובי אנס את לולה. כעבור שנים אחדות לולה ופול מתחתנים. פול מרשל הוא גם הבעלים של מפעל שוקולד המייצר חטיפי שוקולד המסופקים לצבא, ומכניסים לו הון רב.
  • רב"ט נֵטְל ורב"ט מייס - שני רב"טים המלווים את רובי בדרך לפינוי מדנקרק.
  • בטי - המשרתת של משפחת טליס.

אינטרטקסטואליות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרומן "כפרה" מכיל התייחסויות אינטרטקסטואליות למספר יצירות ספרותיות אחרות, בהן ספר הלימוד האנטומיה של גריי, הרומן "הגלים" מאת וירג'יניה וולף, "ג'וד האלמוני" מאת תומאס הארדי, "קערת הזהב" מאת הנרי ג'יימס, מנזר נורת'אנגר מאת ג'יין אוסטן, "קלריסה" מאת סמואל ריצ'רדסון, "לוליטה" מאת ולדימיר נבוקוב, ומחזותיו של ויליאם שייקספיר: "הסערה", "מקבת", "המלט" ו"הלילה השנים עשר".

הרומן מתייחס גם לשני מבקרי ספרות: סיריל קונולי (אנ') ואליזבת בואן.

מי כתב את הרומן?[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרומן מסופר על ידי מספר בגוף שלישי, אך בהדרגה מתברר לקורא שכותבת הרומן היא אחת מגיבורותיו, בראיוני. רמז דק לכך ניתן כבר בתחילת הרומן, כאשר מסופר שבראיוני "הרגישה שהיא יכולה לכתוב סצנה כמו זו שהתרחשה ליד המזרקה ולכלול בה צופה סמוי כמוה."[8] המשך אותו עמוד ברומן מחדד רמז זה: "כעבור שישה עשורים עתידה היא לתאר איך כשהייתה בת שלוש עשרה עברה בכתיבתה דרך היסטוריה ספרותית שלמה, מסיפורים ששורשם במסורת אירופית של אגדות עם, ועד דרמה בעלת לקח מוסרי פשוט, ועד שהגיעה אל ריאליזם פסיכולוגי חסר פניות, שאותו גילתה בעצמה בבוקר מיוחד אחד בגל החום של 1935."[8]

בחלק השני של הרומן מסופר שבראיוני מסרה סיפור ארוך שלה לכתב עת ספרותי. מכתב הדחייה שקיבלה מלמד ששם הסיפור הוא "שתי דמויות על יד המזרקה", והניתוח המפורט של הסיפור מלמד עד כמה הוא זהה לחלקו הראשון של הרומן "כפרה". זהו רמז בולט לכך שבראיוני היא שכתבה את הרומן שלפנינו. עניין זה הופך לברור יותר מהחתימה שבסוף החלק השלישי, "ב"ט", כלומר בראיוני טליס.

החלק האחרון ברומן, שכותרתו "לונדון, 1999", כלומר כשישים שנים לאחר המאורעות המתוארים בחלקים הקודמים, כבר נכתב בידי מספר בגוף ראשון – זהו קטע מיומנה של בראיוני בת ה-77, שבו היא מציגה את עצמה במפורש ככותבת הרומן, שאותו כתבה במשך 59 שנים, החל מהגרסה הראשונה, בינואר 1940, ועד הגרסה האחרונה, במרס 1999, וביניהן חצי תריסר טיוטות. היא מציינת: "משימתי בת חמישים ותשע השנים תמה. היה פשע – הפשע של לולה, של מרשל, ושלי – ומהגרסה השנייה ואילך התחלתי לתאר אותו. ראיתי לי לחובה לא להסתיר דבר – השמות, המקומות, הנסיבות המדויקות – את הכל תיארתי כתיעוד היסטורי."[9] עם זאת היא מתוודה שבגרסה האחרונה שינתה את גורלם של ססיליה ורובי, ובמקום לספר שנהרגו במלחמה בלי שנפגשו, העדיפה סוף טוב, שבו הם חיים יחד בלונדון. היא מלווה מידע זה בהרהור על כוחו של הסופר: "איך יכולה סופרת לזכות לכפרה כשיש לה כוח מוחלט להחליט על התוצאות – ועל כן היא גם אלוהים?"[5]

עיבוד לסרט[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – כפרה (סרט)

הרומן עובד לסרט קולנוע באותו שם, "כפרה", בבימויו של ג'ו רייט לפי תסריט מאת כריסטופר המפטון, ובהשתתפות סרשה רונאן כבראיוני טליס, ג'יימס מק'אבוי כרובי טרנר וקירה נייטלי כססיליה טליס. הקרנת הסרט החלה בבריטניה בספטמבר 2007, והוא זכה להצלחה מסחרית וביקורתית. היה מועמד לפרס אוסקר בקטגוריית "הסרט הטוב ביותר", וזכה בפרס אוסקר למוזיקה המקורית הטובה ביותר ובשני פרסי גלובוס הזהב, לסרט הדרמה הטוב ביותר ולפסקול המקורי הטוב ביותר.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Atonement, אורכב מ-המקור ב-16 במאי 2008, נבדק ב-1 ביולי 2013 {{citation}}: (עזרה)
  2. ^ "All Time 100 Novels". Time. 16 באוקטובר 2005. אורכב מ-המקור ב-16 בפברואר 2010. {{cite journal}}: (עזרה)
  3. ^ כפרה, עמ' 99
  4. ^ כפרה, עמ' 260
  5. ^ 1 2 כפרה, עמ' 309
  6. ^ 1 2 כפרה, עמ' 387
  7. ^ כפרה, עמ' 412
  8. ^ 1 2 כפרה, עמ' 51
  9. ^ כפרה, עמ' 409–410