סולאר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סולאר
Solar
Solar.jpg
מידע כללי
מאת איאן מקיואן
שפת המקור אנגלית
סוגה רומן סאטירי
מקום התרחשות ברקשייר עריכת הנתון בוויקינתונים
הוצאה
תאריך הוצאה 2010
מספר עמודים 323
הוצאה בעברית
הוצאה הוצאת עם עובד
תאריך 2011
תרגום מיכל אלפון
קישורים חיצוניים
מסת"ב 978-84-339-7555-3
הספרייה הלאומית 003254755
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

סולאראנגלית: Solar) הוא רומן מאת הסופר הבריטי איאן מקיואן. פורסם לראשונה ב-18 במרץ 2010 בהוצאת רנדום האוס. זהו רומן סאטירי על מייקל בירד, פיזיקאי זוכה פרס נובל, כישלונותיו בחייו האישיים, ונסיונותיו השאפתניים והציניים להתמודד מול בעיות שינוי האקלים ויצירת אנרגיה סולארית.

הספר תורגם לעברית על ידי מיכל אלפון ויצא לאור בספטמבר 2011 בסדרת "ספריה לעם" של הוצאת עם עובד.

ב-2010 זכה הספר בפרס "בולינגר אברימן וודהאוס" (Bollinger Everyman Wodehouse Prize), פרס ספרותי בריטי בתחום הספרות הקומית.[1]

תקציר עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מייקל בירד הוא פיזיקאי חתן פרס נובל, ידוע בזכות הגילוי הגדול שלו "מזיגת בירד-איינשטיין". חייו האישיים מסובכים וכאוטיים. הספר עובר בשלוש תחנות בחייו של בירד ב-2000, 2005 ו-2009 בשילוב זכרונות מימיו כסטודנט באוקספורד.

2000[עריכת קוד מקור | עריכה]

בירד עומד בראש מרכז מחקר בעיר רדינג, לחקר חלופות ליצירת אנרגיה זמינה ובלתי מתכלה. אין לו אמונה רבה בפרויקטים הנחקרים, ומשרתו היא בעיקרה מינוי פוליטי. הוא בוגד באשתו החמישית, פטריס, כפי שבגד בנשותיו הקודמות. בניגוד לנשים הקודמות, פטריס אינה מאשימה ומאיימת לעזוב אותו, אלא מנהלת רומן משלה עם השיפוצניק שלהם, רודני טרפין. כאשר בירד רואה שהוא מאבד את אשתו הוא חש שהיא האישה המושלמת בשבילו ושוקע בדיכאון. הוא יוצא למסע אל הקוטב הצפוני על מנת לחקור את שינויי האקלים במשלחת שבה הוא המדען היחיד בקרב קבוצה של אמנים. כשהוא שב לביתו, הוא מגלה שלאשתו יש רומן נוסף עם פוסט דוקטורנט שלו, טום אולדוס. בהתנגשות ביניהם טום נהרג בתאונה משונה ומחרידה. בירד מפליל את החבר של פטריס, טרפין, שמואשם ברצח ונדון ל-16 שנות מאסר. בירד יורש את המחקר הסודי של אולדוס ליצירת אנרגיה על ידי פוטוסינתזה מלאכותית.

2005[עריכת קוד מקור | עריכה]

בירד זוכה לסיקור תקשורתי משפיל. בכל זאת הוא מצליח לבנות לעצמו מוניטין של מי "שמציל את העולם" על ידי שימוש באנרגיית השמש. הוא רושם על שמו פטנטים המבוססים על תגליותיו של טום אולדוס. הוא מפוטר ממשרתו במכון המחקר ברדינג, אך עובד על תוכניות ליצירת אנרגיה בעזרת פוטוסינתזה מלאכותית. בירד ממשיך לפטם את עצמו, והנאותיו הגסטרונומיות מתוארות בפירוט רב. יש לו בת-זוג חדשה ומסורה, מליסה, שמשתוקקת לילד משלה. בניגוד לרצונו היא נכנסת להריון ממנו.

2009[עריכת קוד מקור | עריכה]

כעת בירד הוא בן 62 ואב לילדה, בתה של מליסה. בריאותו לקויה והוא מודאג מכתם חשוד שיש לו על כף היד. הוא עסוק בשלבים אחרונים של בניית תחנת כוח סולרית בתכנונו בעיירה לורדסברג שבניו מקסיקו. שם יש לו חברה נוספת, מלצרית בשם דרלין. דרלין רוצה להתחתן אתו, אך לו נוח להישאר במצבו הנוכחי, עם מליסה וקטריונה, בתו בת השלוש.

כל בעיותיו מגיעות לשיאן בערב טקס הפתיחה של תחנת הכוח. טרפין שוחרר מהכלא, ומגיע אליו בבקשת עבודה. מליסה והבת טסות מלונדון להתעמת איתו ועם דרלין. עורך דין העוסק בפטנטים מאשים אותו שהוא גנב את רעיונותיו מטום אולדוס, ומאיים בתביעה. הרופא מאשר שהנגע בידו הוא ממאיר. שותפו לעסקים נוטש אותו עם חובות של מיליוני דולרים. אז גם נודע לו שמישהו חיבל בקולטי השמש. בסצנת הסיום יש בו תחושה לא מוכרת של דבר-מה גואה, הוא מפרש את זה כאהבה לבתו, אך בהחלט יכול להיות שהוא חש בסימנים ראשונים של התקף לב.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר הוא בראש וראשונה יצירה בדיונית אך מבוססת על המדע וההיסטוריה מודרנית.

מסעו של מייקל בירד לאזור הקוטב הצפוני מבוסס על מסע של מקיואן עצמו לשם ב-2005, עם קבוצה של מדענים ואמנים שנועדה לצפות מקרוב בשינויי האקלים.

. "נהניתי מאוד במסע הזה", הוא אומר. "הפסלים והציירים עשו מה שהם יודעים לעשות, אבל אני טיילתי בסביבה עם כל מי שהיה מוכן לבוא אתי". כששוטט בפיורדים הקפואים עם הפסל אנתוני גורמלי הוא דיבר על נוף ודמיון. בארוחת הערב נסבה השיחה האידיאליסטית על כך ש"עלינו להיות שונים ביחסינו עם הממשלה". אבל מצדה השני של דלת אזור המגורים היה חדר הלבשה. "זה היה תוהו ובוהו. לא נעשו שם דברים בזדון, אבל אנשים היו חסרי זהירות ולקחו מבלי משים זה את חפציו של זה. בגדים וציוד שהיו שם כדי להציל את חיינו, שהיינו אמורים לטפל בהם בקלות רבה, נעלמו, וחשבתי לעצמי, אחרי כל המלים היפות והכוונות הטובות, אולי יש איזה חוסר התאמה קומי בטבע האדם בכל הנוגע לטיפול בבעיה הזאת".[2]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]