דברי מתיקה (רומן)
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת | איאן מקיואן |
| שפת המקור | אנגלית |
| סוגה | רומן |
| מקום התרחשות |
לונדון, ברייטון  |
| הוצאה | |
| הוצאה |
ג'ונתן קייפ |
| הוצאה בשפת המקור | ג'ונתן קייפ |
| תאריך הוצאה | 2012 |
| מספר עמודים | 336 |
| הוצאה בעברית | |
| הוצאה | עם עובד |
| תאריך | 2013 |
| תרגום | מיכל אלפון |
| מספר עמודים | 395 |
  | |
דברי מתיקה (באנגלית: Sweet Tooth) הוא רומן מאת הסופר הבריטי איאן מקיואן, שיצא לאור בשנת 2012. ברומן מספרת סרינה פרום, עובדת זוטרה ב-MI5, את קורותיה, בעיקר השתתפותה במבצע "דברי מתיקה" של מקום עבודתה, שהוא תוכנית סמויה למאבק בקומוניזם באמצעות הפעלת סופרים ואינטלקטואלים בלי ידיעתם.
עלילת הרומן מתרחשת על רקע הסערה החברתית של המחצית הראשונה שלשנות ה-70 של המאה ה-20, ומבוססת במידת מה על חייו של מקיואן. הסיפור חוקר את הקשר בין יושרה אמנותית לתעמולה ממשלתית, ומתייחס לגישות מתחרות לספרות; הגבול בין מציאות לבדיה נבחן לכל אורכו.
תמצית העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]
העלילה מתרחשת באנגליה (בעיקר בלונדון ובברייטון) של תחילת שנות ה-70, והיא מסופרת כזיכרונותיה, בגוף ראשון, של סרינה פרום. סרינה מציגה את מסגרת הרומן כבר בפסקת הפתיחה שלו: "לפני קרוב לארבעים שנה נשלחתי למשימה סודית מטעם שירות הביטחון הבריטי. לא שבתי בשלום. שנה וחצי מיום גיוסי פוטרתי, לאחר שהמטתי קלון על עצמי והבאתי אסון על אהובי, אם כי גם הוא בהחלט תרם למפלתו."[1]
סרינה היא בתו של הגמון אנגליקני, מגלה כישרון במתמטיקה ומתקבלת לאוניברסיטת קיימברידג'. היא מקבלת תואר ראשון, אך לא בהצטיינות. בעודה בקיימברידג' היא מקיימת קשר רומנטי עם טוני קנינג, פרופסור, שלפני שהוא יוזם בפתאומיות את סיום הרומן הוא משיג לסרינה משרה זוטרה בסוכנות הביון MI5. סרינה מתארת את משרתה: "למעשה הייתי עוד מזכירה בחצאית מיני … פקידונת שיושבת בגב זקוף ומדפיסה במכונת רמינגטון ענקית בחדר אפוף עשן כמו מאות אלפי פקידות אחרות ברחבי הבירה; מוציאה תיקים, מפענחת כתבי יד גבריים, ממהרת לחזור בזמן מהפסקת הצהריים."[2]
קידום מרגש מופיע כאשר לסרינה מוצע לקחת חלק בתוכנית סמויה חדשה בשם הקוד "דברי מתיקה", שבמסגרתה, כדי להתמודד עם התעמולה הקומוניסטית במהלך המלחמה הקרה, הסוכנות תציע סיוע כספי לסופרים צעירים, אקדמאים ועיתונאים בעלי נטייה אנטי-קומוניסטית, בלי שאלה ידעו שמקור הכסף הוא בסוכנות. על סרינה, שהיא קוראת ספרות נלהבת ומהירה, מוטלת משימה לגייס את הסופר המתחיל טום היילי.
סרינה מתלהבת מסיפור קצר של היילי. היא נוסעת לאוניברסיטת סאסקס, שם הוא עובד כמרצה, כדי להציע לו מלגה קבועה מהקרן הבדיונית "חירות בינלאומית". עד מהרה השניים מתחילים בקשר רומנטי, אך דברים מתחילים להתפתח בהדרגה. סרינה מגלה שפרופסור קנינג (שמתברר לה שניתק את הרומן ביניהם רק משום שידע שהוא גוסס מסרטן) מסר סודות מדינה לברית המועצות, והיא גויסה כי הסוכנות רצתה לעקוב אחר קנינג.
כשהרומן הראשון של היילי יוצא לאור, הוא זוכה להצלחה ביקורתית גדולה, אבל הנושא הדיסטופי והאנטי-קפיטליסטי שלו לא מתקבל בעין יפה על ידי הסוכנות. סרינה, שאהבתה להיילי הולכת וגוברת, מתלבטת האם לגלות לו את עובדת היותה סוכנת של MI5 (היא מספרת: "ידעתי שכדי שהאהבה הזאת תוכל להתגשם אצטרך לספר לו על עצמי. ובזה תיגמר האהבה. לכן אסור לי לספר לו. אבל אני מוכרחה."[3]), ונמנעת מלגלות לו, אך לבסוף הרומן שלו עם סרינה ועובדת היותה סוכנת של MI5 נחשפים על ידי העיתונות, וכל תוכנית "דברי מתיקה" מאוימת.
סרינה חוששת שעקב חשיפת סודהּ איבדה את אהבתו של היילי לנצח, עכשיו כשהוא יודע שהיא רימתה אותו. היילי, לעומת זאת, ידע על תוכנית "דברי מתיקה" במשך זמן מה, משום שחבר לעבודה של סרינה, שהתאהב בה, גילה לו זאת כדי להפריד ביניהם. במקום לסיים את הקשר ביניהם, היילי הופך את סיפור הקשר ביניהם לרומן, ומשאיר אותו לקריאתה של סרינה, ובמכתב המלווה מבקשת מסרינה להתחתן איתו. הקורא מגלה כעת שהמחבר של הרומן "דברי מתיקה" הוא למעשה היילי, אף על פי שהוא נכתב בגוף ראשון מנקודת מבטה של סרינה.
פרשנות[עריכת קוד מקור | עריכה]
סוגה וסגנון[עריכת קוד מקור | עריכה]
הרומן "דברי מתיקה" הוא סיפור אהבה ורומן ריגול. זהו גם ספר על הספרות עצמה, העוסק ביצירותיו הספרותיות של היילי, וכולל אמירות על מהות הספרות, למשל דבריה של סרינה לאחר שקראה סיפור של היילי: "רציתי להרגיש שאני על קרקע בטוחה, חשבתי שלסופר יש חוזה לא כתוב עם הקורא שהוא מחויב לכבדו; אסור שאחת הדמויות או אחד ממרכיבי העולם המדומיין יתפוגגו פתאום בגלל גחמה של המחבר. המומצא צריך להיות מוחשי ועקבי לא פחות מהממשי. זה חוזה שמבוסס על אמון הדדי".[4]
לסרינה ולחברה היילי - היא חובבת קריאת ספרות אך חסרת ביקורת, הוא סופר וחוקר ספרות מוכשר - יש יחס שונה לספרות. סרינה מעדיפה גישה ריאליסטית, שבה החיים בספר משקפים את החיים האמיתיים. היילי, לעומת זאת, הוא מאסכולה מודרניסטית, ונהנה מגישה ניסיונית ביצירתו.[5] מקיואן משחק עם ההבדלים הללו, ראשית על ידי מיקומו ברומן וטשטוש הגבול בין המחבר לדמות, ושנית על ידי כתיבת מה שנראה כסיפור בגוף ראשון, רק כדי לעוות את התפיסה הזו ממש בסוף.
מרכיבים אוטוביוגרפיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
מספר מבקרים ציינו כי הדמות של טום היילי חולקת תכונות רבות ופרטים ביוגרפיים עם המחבר.[6] כמו היילי, מקיואן למד באוניברסיטת סאסקס, ולא באחת האוניברסיטאות היוקרתיות יותר באוקסברידג'. סיפוריו של היילי, המסוכמים בקצרה ברומן, דומים בכמה מקרים בצורה מדהימה לכמה מיצירותיו המוקדמות יותר של מקיואן. זה מתאים במיוחד לרומן הביכורים הדיסטופי של היילי, העוקב מקרוב אחר העלילה של "שני פרגמנטים" (Two Fragments), סיפור קצר מתוך אוסף הסיפורים הקצרים של מקיואן מ-1978 "בין הסדינים" (In Between the Sheets). רומן ביכורים זה זיכה את היילי בפרס ג'יין אוסטן הבדיוני לספרות, בדיוק כפי שספר הביכורים של מקיואן "אהבה ראשונה, טקסים אחרונים" (First Love, Last Rites) זכה בפרס סומרסט מוהם ב-1976. כמה ממכריו של מקיואן מתקופה זו מופיעים גם הם ברומן, בהם חברו מרטין איימיס, המוציא לאור הראשון שלו טום משלר (אנ'), והמנטור שלו איאן המילטון.
הרומן מוקדש לחברו המנוח של מקיואן כריסטופר היצ'נס. היצ'נס אינו מוזכר במפורש ברומן, אבל הוא כן מילא תפקיד כמארח של אירוע ספרותי מהחיים האמיתיים המופיע ברומן, בהשתתפות מקיואן ומרטין איימיס.
מקיואן היה גלוי לגבי המרכיבים האוטוביוגרפיים בספר, וכינה אותו "אוטוביוגרפיה מושתקת ומעוותת"[7] ו"זיכרונות מושתקים, או מתהפכים, של עצמי כסופר צעיר."[8] עם זאת, יש הבדלים משמעותיים בין המחבר לדמות. היילי הוא גם אקדמאי וגם סופר, בעוד מקיואן היה סופר בלבד במשך כל הקריירה שלו. גם עלילת סוכנות הביון בדיונית לחלוטין.[5] כפי שאומר מקיואן בעצמו, "למרבה הצער אישה יפה מעולם לא נכנסה לחדר שלי והציעה לי מלגה."[7]
אירועי התקופה העיקריים המשמשים רקע לרומן[עריכת קוד מקור | עריכה]
מקיואן רצה זמן רב לכתוב רומן על שנות ה-70, תקופה מכוננת בחייו שאליה הוא מתייחס כ"זמן חיי."[7] לממלכה המאוחדת זו הייתה תקופה סוערת, עם שביתת כורים (אנ'), משבר אנרגיה בעקבות מלחמת יום הכיפורים, הסלמה של הסכסוך בצפון אירלנד, מצבי חירום חוזרים ונשנים וכמה חילופי ממשל בבריטניה. זו הייתה גם תקופת המלחמה הקרה, שבה ממשלות המערב ניסו לנצח במלחמת הרעיונות נגד אליטה אינטלקטואלית קיצונית. מבצע "דברי מתיקה" הוא בדיוני לחלוטין, אבל הסיפור שואב השראה מהשערורייה הממשית שמשפיעה על מגזין הספרות השמרני אנקאונטר (אנ'), שב-1967 התגלה כמי שקיבל מימון סמוי מה-CIA.[9] מקיואן משתמש בסיפור רקע זה כדי לחקור את הקשר בין אמן לממשלה, ואת הצורך של הספרות להישאר עצמאית. לדברי מקיואן, הבעיה לא הייתה מסע הצלב האנטי-קומוניסטי עצמו, אלא הסודיות שבה הוא התנהל. "כל מה שבאמת נדרש הוא שכל מה שהמדינה תעשה ביחס לאמנויות מונח על השולחן שבו נוכל לראות את זה".[5]
עטיפת הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]
יונתן דה שליט ניתח את עטיפת הספר, שעיקרה תצלום מאת כריס פרייזר סמית' (Chris Frazer Smith):
- "עטיפת הספר (המתבססת על העטיפה המקורית של המקור האנגלי) יש תרומה מפתיעה בחשיבותה לשרטוט דמותה של סרינה. אנחנו רואים בצילום עד כמה היא יפה ועדינה, ויש בה משהו צעיר ותמים עד כדי כאב, ובאותו זמן יש לה נוכחות וצבעוניות ונפח. סרינה נמצאת ברגעים של לפני הלבלוב, על סף התבגרותה האמיתית, ואנו הקוראים יודעים שעוד מעט, קצת אחרי שהספר ייגמר, תתחיל סרינה להיות דמות מעניינת באמת."[10]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- דברי מתיקה, באתר של הוצאת עם עובד
- עמיחי שלו, שירות הביטחון הספרותי של איאן מקיואן, באתר ynet, 2 בינואר 2014
- אריק גלסנר, על "דברי מתיקה", של איאן מקיואן, הוצאת "עם עובד" (מאנגלית: מיכל אלפון), הבלוג "מבקר חופשי", 3 בינואר 2014
עמנואל ברמן, כשאיאן מקיואן פוגש את ג'ון לה קארה, באתר הארץ, 12 בינואר 2014- יונתן דה־שליט, עטיפה קורצת, מקור ראשון, מוסף "שבת", 21 בפברואר 2014
- הספר "דברי מתיקה", באתר "סימניה"
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ איאן מקיואן, דברי מתיקה, תרגום: מיכל אלפון, עמ' 9
- ^ דברי מתיקה, עמ' 59
- ^ דברי מתיקה, עמ' 311
- ^ דברי מתיקה, עמ' 243
- ^ 1 2 3 Tonkin, Boyd (25 באוגוסט 2012). "Ian McEwan: Why I'm revisiting the Seventies". The Independent. ארכיון מ-26 במאי 2022.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Lasdun, James (23 באוגוסט 2012). "Sweet Tooth by Ian McEwan – review". The Guardian.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ 1 2 3 Cooke, Rachel (19 באוגוסט 2012). "Ian McEwan: 'I had the time of my life'". The Observer.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Wallace, Arminta (25 באוגוסט 2012). "The sweet taste of success". The Irish Times. נבדק ב-9 בספטמבר 2012.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Robinson, David (18 באוגוסט 2012). "Interview: Ian McEwan, author". The Scotsman.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ יונתן דה־שליט, עטיפה קורצת, מקור ראשון, מוסף "שבת", 21 בפברואר 2014
| כתבי איאן מקיואן | ||
|---|---|---|
| רומנים | גן הבטון • נחמת זרים • הילדים שבזמן • התמים • כלבים שחורים • אהבה עיקשת • אמסטרדם • כפרה • שבת • על חוף צ'זיל • סולאר • דברי מתיקה • טובת הילד • קליפת אגוז • מכונות כמוני • הג'וק • שיעורים |  |
| קובצי סיפורים | First Love, Last Rites • In Between the Sheets | |
| ספרי ילדים | Rose Blanche • The Daydreamer (1994) | |
| מחזות טלוויזיה | Jack Flea's Birthday Celebration • משחק החיקוי • Solid Geometry | |
| תסריטים | The Ploughman's Lunch • Soursweet • The Good Son • התמים • על חוף צ'זיל • טובת הילד | |