שיעורים (רומן)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שיעורים
Lessons
מידע כללי
מאת איאן מקיואן
שפת המקור אנגלית
סוגה רומן
הוצאה
הוצאה בשפת המקור ג'ונתן קייפ
תאריך הוצאה 2022
מספר עמודים 486
הוצאה בעברית
הוצאה עם עובד
תאריך 2023
תרגום אמיר צוקרמן
מספר עמודים 489

שיעורים (באנגלית: Lessons) הוא רומן רחב יריעה מאת הסופר הבריטי איאן מקיואן, שיצא לאור בשנת 2023. הרומן, שהוא הארוך ביצירותיו של מקיואן, מתאר את חייו של רולנד ביינס על רקע אירועי המאה העשרים ותחילת המאה ה-21.

הרומן תורגם לעברית על ידי אמיר צוקרמן, ויצא לאור בשנת 2023 במסגרת "ספריה לעם" של הוצאת עם עובד.

תמצית העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במרכז הרומן נמצא רולנד ביינס, שנולד ב-1948, והרומן מגולל את פרשת חייו, החל מהיכרותם של הוריו במלחמת העולם השנייה ועד לתחילת שנות ה-20 של המאה ה-21. בנוסף לתיאור חייו של רולנד מתוארים חיי הסובבים אותו: בני משפחתו, מהוריו והורי אשתו ועד לנכדיו, אהובותיו וידידיו, וכל זאת על רקע מאורעות התקופה, שגיבורי הרמן משתלבים באחדים מהם וחווים את האחרים, החל מסיפור "הוורד הלבן" בגרמניה הנאצית וכלה במגפת הקורונה. עיקר העלילה מתרחש באנגליה, בעיקר בלונדון, שבה מתגורר רולנד בבגרותו, וגם בגרמניה ובמקומות נוספים.

שני נושאים מרכזיים ברומן, השזורים בו לאורכו:

  • פרשת קשריו של רולנד עם מרים קורנל, מורתו לפסנתר בפנימייה שבה למד כנער, המבוגרת ממנו ב-11 שנים. בגיל 14 הקשר ביניהם הופך לקשר מיני שנמשך כשנתיים, עד לשלב שבו מרים מציעה נישואים לרולנד, ובעקבות סירובו מתנתק הקשר ביניהם. כעשרים שנים לאחר מכן, כאשר הוא מספר על כך לבת זוגו אליסה, היא אומרת על כך: "המורה הזאת לפסנתר, היא חיווטה לך מחדש את המוח."[1] הפרשה חוזרת לחייו של רולנד לאחר שנים רבות, כאשר היא נחשפת לשוטר, המבקש מרולנד שיסגיר את האישה שניצלה אותו מינית, אך הוא מסרב לגלות את פרטיה, ובמקום זאת מאתר אותה ויוצא לפגישה איתה.
  • פרשת קשריו עם אליסה אברהרדט, מורתו לגרמנית בבגרותו, שהפכה לאשתו הראשונה, ונטשה אותו ואת בנם התינוק בן שבעת החודשים, תוך שנימקה זאת בפתק שהשאירה: "חייתי את החיים הלא נכונים". בהמשך חייה הפכה אליסה לסופרת מצליחה בגרמניה. במשך עשרות שנים נמנעה אליסה מכל קשר עם רולנד ולורנס, אך לקראת סוף חייה היא מזמינה את רולנד לפגישת פיוס בביתה. חייה עם רולנד שימשו השראה לרומן האחרון שכתבה, למורת רוחו של רולנד, הסבור שהתיאור ברומן מכפיש את שמו כבעל מכה.

דמויות עיקריות ברומן[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • רולנד ביינס: נמצא במרכז הרומן, המתאר את חייו מילדותו בבסיס של הצבא הבריטי בלוב נעוריו בפנימייה באנגליה, ובגרותו בלונדון, כמשורר המתפרנס כפסנתרן בברים בבתי מלון וכמדריך טניס.
  • רוזלינד ביינס: עקרת בית, אשתו של רוברט ביינס ואמו של רולנד.
  • רוברט ביינס: קצין לוגיסטיקה בצבא הבריטי, בעלה של רוזלינד ביינס בנישואיה השניים ואביו של רולנד.
  • סוזן והנרי, אחותו ואחיו של רולנד, ילדיה של אמו מנישואיה הראשונים
  • רוברט, אחיו של רולנד שנמסר לאימוץ קודם שרולנד נולד, ועל קיומו נודע לרולנד עשרות שנים מאוחר יותר.
  • אליסה אֶבֶּרְהַרְדְט: אשתו של רולנד הנוטשת אותו ואת בנם התינוק, חוזרת למולדתה גרמניה והופכת לסופרת מצליחה.
  • לורנס ביינס: בנם של רולנד ואליסיה, שנולד כשרולנד היה בן 37.
  • מרים קורנל: מורתו לפסנתר של רולנד הנער, המקיימת רומן אתו.
  • דפני: ידידת נפש ותיקה של רולנד, המתחתנת אתו באחרית ימיה.
  • היינריך אברהרדט וג'יין פרמר: הוריה של אליסיה.
  • פלוריאן ורות הייזה: ידידים של רולנד שחיו בגרמניה המזרחית.

אירועי התקופה העיקריים המשמשים רקע לרומן[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • פרשת המחתרת האנטי־נאצית "הוורד הלבן", שהיינריך אברהרדט הכיר את חבריה, ופגש את ג'יין פרמר, שהפכה לאשתו בעקבות תחקיר עיתונאי שערכה על "הוורד הלבן".
  • מבצע מוסקטר, שנערך בנובמבר 1956 במצרים על ידי כוחות משותפים מצבאות בריטניה וצרפת, והשפיע על חייהם של רולנד ומשפחתו בבסיס הבריטי בלוב שבו התגוררו.
  • משבר הטילים בקובה, המעורר חרדה ברולנד הנער ושולח אותו לזרועות מרים.
  • אסון צ'רנוביל, הגורם לרולנד לחשש מנשורת רדיואקטיבית שתגיע ללונדון, והוא נוקט צעדים להתגוננות מפניה.
  • נפילת חומת ברלין, אותה חווה רולנד, המגיע לברלין בנסיעת עסקים יומיים לאחר נפילת החומה.
  • משבר האקלים, המעסיק את מחשבותיו של רולנד והופך למקור פרנסתו של לורנס.
  • מגפת הקורונה, שהסגרים שליוו אותו מרתקים את רולנד לביתו.

פרשנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרומן כיצירה ארס פואטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחדים מגיבורי הרומן עוסקים בכתיבה, והרומן עוסק בהשפעת עיסוקם זה על חייהם. דמות עיקרית בהקשר זה היא אליסיה, שאמנם פרסמה רומן עוד קודם שהפכה לאם, אך חשה שחיי המשפחה בולמים את התפתחותה כסופרת, ולכן נוטשת את בעלה ובנה התינוק, ומתמקדת בפעילותה כסופרת. ספריה זוכים להצלחה רבה, ורולנד מתאר זאת ללורנס: "היא הסופרת הכי גדולה באירופה".[2] הסופרת עופרה עופר אורן מעלה שלל שאלות בעקבות תיאורה של אליסיה: "האם אישה אינה יכולה לכתוב וגם להיות אמא ורעיה? האם כתיבה מצוינת, אפילו חשובה, יכולה להצדיק נטישה של תינוק? ומי מאושר יותר, בסיכומו של דבר, מי שנשאר נאמן למשפחתו וזוכה לחוות את הקשרים המתמשכים עם הילדים והנכדים, או מי שוויתר על משפחה והתמסר ליצירה האמנותית?"[3]

רולנד כותב שירה בצעירותו, אך אינו עוסק בכך בהמשך חייו. כאשר אליסה נוטשת אותו, אחד משיריו הופך אותו לזמן מה לחשוד ברציחתה, ובהמשך חייו הופך בסיס לחשיפת הניצול המיני שחווה בנעוריו.

דמות שלישית העוסקת בכתיבה היא ג'יין פרמר, אמה של אליסיה. תחילה היא כתבה סיפורים קצרים ושירים שלא התקבלו לפרסום, עבדה כעיתונאית, ובהמשך כתבה יומן אישי, המשמש השראה לבתה, ונמסר לפרסום רק לאחר מותה.

הרומן כסקירה היסטורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

במרכז הרומן נמצאים חייהם של גיבוריו, ובעיקר חייו של רולנד, אך אלה מתוארים על רקע שלל אירועים היסטוריים המתרחשים לאורך עשרות השנים של עלילת הרומן. האירועים אינם רק רקע לעלילה, אלא אחדים מהם אף מניעים אותה.[3]

המבקר יובל פלוטקין מתח ביקורת על הפירוט ההיסטורי הנרחב שברומן:

"בין כל כמה פסקאות ברומן מציצה ההיסטוריה של המאה ה–20. הביוגרפיות של רולנד וקרוביו משתרגות באירועי המאה ההיא, המרהיבה והמפלצתית. ... לאורך מאות עמודים הוא מתאר בארכנות אירועים בעלי חשיבות יותר או פחות — הפיגועים ברכבת התחתית בלונדון, הבחירות בבריטניה, המצאת האינטרנט, הפיגוע במגדלי התאומים, משבר האקלים, ההסתערות על הקפיטול והתפשטות הקורונה. הקטעים האלה מנוסחים באופן יבש, שנראה כאילו נלקח מוויקיפדיה. ... הניסיון להקיף את כל המאה ה–20 מאריך את היצירה שלא לצורך, מסיח את הדעת מהסיפור האנושי הלופת ולפעמים הוא פשוט מאולץ עד כדי גלגול העיניים."[4]

מרכיבים אוטוביוגרפיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברומן ניתן לזהות מרכיבים אוטוביוגרפיים אחדים. רולנד הוא בן גילו של מקיואן. בדומה לרולנד, גם מקיואן התגורר בילדותו בלוב, במסגרת שירותו הצבאי של אביו, ובנעוריו למד בפנימייה. בדומה לרולנד, גם מקיואן גילה, בעשור השישי לחייו, שיש לו אח בוגר שנמסר לאימוץ בשנות המלחמה, בנסיבות זהות לאלה שבהן נמסר אחיו של רולנד לאימוץ.

למניעת טעות הבהיר מקיואן בתודות שבסוף הספר: "ברכת שלום חמה ממרחק עשרות השנים לכל הנערים והמורים שעברו דרך בית הספר המוזר והנהדר ווּלבֶרסטון הול. שום מורה לפסנתר דוגמת מרים קורנל מעולם לא הייתה שם."

גם בגוף הרומן יש התייחסות נרחבת למשמעות של פרטים אוטוביוגרפיים בספר. ברומן האחרון של אשתו לשעבר, אליסה, מזהה רולנד את עצמו במאפיינים של גיבור הספר, והוא מתלונן בפני אליסיה על שהגיבור הוא בעל מכה, בזמן שהוא (רולנד) מעולם לא הכה אותה. אליסיה דוחה את תלונתו ואומרת: "זה רומן. לא ממואר." ובהמשך מרחיבה: "אני באמת צריכה לתת לך שיעור בקריאת ספרים? אני לוקחת בהשאלה, אני ממציאה. אני עורכת פשיטות על החיים שלי. אני לוקחת מכל מקום, אני משנה את זה, אני מכופפת את זה לְמה שאני צריכה. ... כל מה שקרה לי מאז ומעולם וכל מה שלא קרה. כל מה שאני יודעת, כל מי שפגשתי בימי חיי – ואת כל זה אני כוללת בכל מה שאני ממציאה."[5]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שיעורים, עמ' 200
  2. ^ שיעורים, עמ' 481
  3. ^ 1 2 עופרה עופר אורן, איאן מקיואן, LESSONS: מה יגבר, המציאות או התמימות, בבלוג "סופרת ספרים", 1 בינואר 2023
  4. ^ אתר למנויים בלבד יובל פלוטקין, "שיעורים" הוא אחד הספרים השאפתניים והבעייתיים ביותר של איאן מקיואן, באתר הארץ, 4 באוקטובר 2023
  5. ^ שיעורים, עמ' 465–467