טטיאנה קנליס אולייר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Gnome-edit-clear.svg
ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: ניסוחים, קישורים פנימיים, קטגוריות.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

טטיאנה קנליס אולייר (נולדה ב-27 במרץ 1952) היא שחקנית תיאטרון, קולנוע וטלוויזיה ובמאית ישראלית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

טטיאנה קנליס אולייר נולדה בעיר בוקרשט שברומניה. אביה היה מנהל אולפני סרטים דוקומנטריים ופיצ'רים. להוריה הייתה חיבה גדולה לתיאטרון וכך חינכו את ילדתם היחידה לעולם האמנות. קנליס אולייר למדה באקדמיה לקולנוע ותיאטרון בבוקרשט בין השנים 1971–1974. בעודה סטודנטית שיחקה בתיאטרון ה"אודיאון" תפקיד ראשי בהצגה "כוס המים" מאת המחזאי אז'ן סקריב, וכך החלה את דרכה בתיאטרון המקצועי ברומניה. באקדמיה, למדה אצל המורה הידועה בקשיחותה ובכישרונה - סנדה מנו, בתו של אחד השחקנים הגדולים ברומניה.

שנה השלישית ללימודיה באקדמיה (מתוך ארבע שנות לימוד) קבלה הצעה להשתתף בהצגה "עמודי החברה" מאת הנריק איבסן בתיאטרון רפרטוארי גדול בבושקרשט. מנו, סירבה בתוקף להשתתפותה של הסטודנטית בהצגה, וזאת כיוון שטרם סיימה את לימודיה וטרם מוכנה לשחק בתיאטרון מקצועי. לאחר שנה, עמדה קנליס אולייר בפני הצעה לאודישן אך חששה שמנו מורתה לא תאשר לה להופיע וכי הדבר יפגע בלימודיה. הגברת מנו הפתיעה את קנליס אולייר באישורה ואף עבדה איתה לקראת האודישן החשוב הקרב ובא. כך החלה קנליס אולייר את קריירת המשחק המפוארת שלה ברומניה בעודה בת 22.[דרוש מקור]

בשנים אלו, רומניה הייתה תחת שלטונו של הרודן ניקולאה צ'אושסקו, ועל כן, היה מאד קשה לצאת מגבולות רומניה. משפחתה חיכתה כ-20 שנים לקבלת אישור העלייה לארץ ישראל. מצד המשפחה, דודה (מצד האב) הגיעו ראשון והכין את הקרקע לעליית השאר. דודה של קנליס סייע לה להשיג עבודה ראשונה כשחקנית, והצליח לגייס לעזרתה את שלמה בר שביט והמורה אפריים אבא, אשר ליווה את טטיאנה בשנותיה הראשונות בארץ.[דרוש מקור]

קריירה כשחקנית בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1978, בשהייתה בת 26, עלתה יחד עם בעלה - קוסטין קנליס אולייר ומשפחתה לארץ ישראל. כשהגיעה החלה ללמוד עברית באולפן, ובליווי המורה אפרים אבא, אשר עזר לה עם ההגיה העברית הייתה מוכנה לגשת לאודישנים בתיאטראות בארץ. תחילה הייתה סטטיסטית בהצגה שבויימה על ידי יוסי ישראלי אשר היה ידוע בדיבורו המהיר וכך זרז את תפיסת השפה של קנליס אולייר. טטיאנה פגשה בגרי בילו, שהיה באותה העת המנהל האומנותי של תיאטרון באר שבע, והשניים החלו שלוש שנים של יצירה ועבודה בתיאטרון באר שבע (1981-1982). קנליס אולייר שיחקה במגוון תפקידים גדולים וחשובים ואף זכתה בפרס "כינור הזהב". בין תפקידיה: "איבאנוב" (סאשה), "מידה כנגד מידה" (איזבלה), "שש נפשות מחפשות מחבר" (הבת החורגת), "אגדות מיערות וינה" (מריאן), "אפר" (אן), "מודיליאני" (ביאטריס הסטינגס), "שפע" (סוזן).

לאחר מכן, שיחקה כשנה (1981–1982) בתיאטרון חיפה בהצגות: "מלחמת טרויה לא תהיה" (הלנה), "אנטיגונה" (אנטיגונה).

בשנת 1985 החלה טטיאנה את דרכה המפוארת בתיאטרון הלאומי "הבימה" שם משחקת ומביימת עד היום. בין הצגותיה הראשונות ב"הבימה": "נסים ונפלאות בקופסאות שימורים" (מרגרטה), "הדוד וניה" (סוניה), "האב" (לאורה), "אדם" (נדיה), "חתונת הדמים" (הכלה), "אותלו" (אמיליה), "נושים" (טקלה), "שלוש אחיות" (מאשה) ועוד תפקידים רבים וחשובים. שחר סגל, אחד מבמאי תיאטרון הבימה פנה אל קנליס אולייר והציע לה לשחק במונודרמה "הקארקאל" במסגרת פסטיבל ה"תאטרונטו".

בשנת 1995, החלה קנליס אולייר ללמד משחק במכללת סמינר הקיבוצים בהמלצתו של הבמאי חנן שניר. המנהל דאז, ישראל סקר הציע לה להשאר ולחנוך את תלמידי המשחק בסמינר. קנליס אולייר מלמדת במכללה עד היום, ותחת ידיה יצאו שחקנים ובמאים המובילים בתעשייה הישראלית.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]