טטיאנה קנליס אולייר
 | |
| לידה |
27 במרץ 1952 (בת 72) בוקרשט, הרפובליקה העממית הרומנית  |
|---|---|
| מדינה |
ישראל |
| מקום לימודים |
האוניברסיטה הלאומית לתיאטרון ולקולנוע "יון לוקה קאראג'אלה" |
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
טטיאנה קנליס אולייר (נולדה ב-27 במרץ 1952) היא שחקנית תיאטרון, קולנוע וטלוויזיה ובמאית ישראלית.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
קנליס אולייר נולדה בעיר בוקרשט שברומניה. אביה היה מנהל אולפנים להקפת סרט תיעודים וסרטים עלילתים ואמה הייתה טכנאית בענף הקולנוע. להוריה הייתה חיבה גדולה לתיאטרון והיא נחשפה לעולם האמנות מגיל צעיר[1].
קריירת משחק ברומניה[עריכת קוד מקור | עריכה]
קנליס אולייר למדה באקדמיה לקולנוע ותיאטרון בבוקרשט בין השנים 1971–1974. בעודה סטודנטית שיחקה בתיאטרון ה"אודיאון" תפקיד ראשי בהצגה "כוס המים" מאת המחזאי אז'ן סקריב. באקדמיה, למדה אצל המורה הידועה בקשיחותה ובכישרונה - סנדה מנו, בתו של אחד השחקנים הגדולים ברומניה.
קנליס אולייר החלה את קריירת המשחק המקצועית שלה בשנה השלישית ללימודיה באקדמיה (מתוך ארבע שנות לימוד), לאחר שקיבלה הצעה להשתתף בהצגה "עמודי החברה" מאת הנריק איבסן בתיאטרון רפרטוארי בבושקרשט. מורתה סנדה מנו, סירבה בתוקף להשתתפותה של הסטודנטית בהצגה, בטענה שהיא טרם סיימה את לימודיה ואינה מוכנה עדיין לשחק בתיאטרון מקצועי. לאחר שנה אישורה את השתתפותה, ואף עבדה איתה לקראת האודישן[דרוש מקור]. במשך ארבע שנות קריירה בתיאטרון ברומניה שיחקה במגוון תפקידים, בין השאר: אירינה הקטנה ב"שלוש אחיות" של צ'כוב, בתו של "החולה המדומה" של מולייר, ורוזין ב"הספר מסביליה"[2].
בשנים אלו, רומניה הייתה תחת שלטונו של הרודן ניקולאה צ'אושסקו, ועל כן, היה מאוד קשה לצאת מגבולות רומניה. משפחתה חיכתה כ-20 שנים לקבלת אישור העלייה לישראל. מצד המשפחה, דודה (מצד האב) הגיעו ראשון והכין את הקרקע לעליית שאר בני המשפחה. דודה של קנליס סייע לה להשיג עבודה ראשונה כשחקנית, והצליח לגייס לעזרתה את שלמה בר-שביט והמורה אפרים אבא, אשר ליווה את טטיאנה בשנותיה הראשונות בישראל[דרוש מקור].
קריירת משחק בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1978, בשהייתה בת 26, עלתה לישראל יחד עם בעלה, המוזיקאי קוסטין קנליס אולייר והוריה[3]. כשהגיעה החלה ללמוד עברית באולפן, ובליווי המורה אפרים אבא, אשר עזר לה עם ההגיה העברית הייתה מוכנה לגשת לאודישנים בתיאטראות בארץ[2]. תפקידה הראשון היה סטטיסטית בהצגה "מלך מרוקאי" ב"הבימה" באפריל 1980. אחר כך פגשה בגרי בילו, שהיה באותה העת המנהל האומנותי של תיאטרון באר שבע, והיא הצטרפה לצוות התיאטרון[2]. בשנים 1980–1982 שיחקה קנליס אולייר בבאר שבע, בין תפקידיה היו: "איבאנוב" (סאשה), "מידה כנגד מידה" (איזבלה), "שש נפשות מחפשות מחבר" (הבת החורגת), "אגדות מיערות וינה" (מריאן)[4], "אפר" (אן), "מודיליאני" (ביאטריס הסטינגס), "שפע" (סוזן).
לאחר מכן, שיחקה כשנה בתיאטרון חיפה בהצגות: "מלחמת טרויה לא תהיה" (הלנה), "אנטיגונה" (אנטיגונה).
בשנת 1985 הצטרפה לתיאטרון "הבימה" שם משחקת ומביימת מאז. בין ההצגות ב"הבימה" בהם השתתפה היו: "נסים ונפלאות בקופסאות שימורים" (מרגרטה), "הדוד וניה" (סוניה)[5], "האב" (לאורה), "אדם" (נדיה)[6], "חתונת הדמים" (הכלה), "אותלו" (אמיליה)[7], "נושים" (טקלה), "שלוש אחיות" (מאשה), "החגיגה" (אלסה)[8], "משוגעת" (אדית)[9], "סונטת סתיו"[10], ו"ברטוד ואגנס" (אגנס)[11]. כמו כן ביימה את המחזות: "פרפרים הם חופשיים" ו"מישהו שישמור עלי"[12].
השתתפה בפסטיבל "תאטרונטו" עם המונודרמה "הקארקאל" שביים שחר סגל[דרושה הבהרה].
בשנת 1991 שיחקה בסדרת הטלוויזיה "האיש מהצד האחר", על־פי ספרו של אורי אורלב[13].
בשנת 1995, החלה קנליס אולייר ללמד משחק במכללת סמינר הקיבוצים, בהמלצתו של הבמאי חנן שניר. המנהל דאז, ישראל סקר, הציע לה להישאר ולחנוך את תלמידי המשחק בסמינר והיא מלמדת במכללה מאז.
ב-2015 שיחקה בדרמה "קאפו בירושלים" בבימויו של אורי ברבש.
במרץ 2023 הופיעה בהצגה לאופולד-שטאט בתיאטרון הבימה.
פרסים והוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- 1982 - פרס "ורד הכסף" של העיתון "מעריב", כשחקנית השנה בתיאטרון[14].
- 2004 - פרס ע"ש שרגא בר מטעם תיטראון הבימה, על בימוי "פרפרים הם חופשיים"[15].
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- טטיאנה קנליס אולייר, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
טטיאנה קנליס אולייר, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)- טטיאנה קנליס אולייר, בארכיון הבימה
- טטיאנה קנליס אולייר, באתר "הבמה"
- תלמה אדמון, טטיאנה מבינה את לאורה, מעריב, 20 בינואר 1989 - ריאיון
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ יעקב בר-און, טטיאנה קנליס-אולייר על החברות עם ליא קניג ו-33 שנותיה ב'הבימה', באתר מעריב אונליין, 2 בינואר 2019
- ^ 1 2 3 יעקב בר-און, טטיאנה בבאר-שבע, מעריב, 14 בדצמבר 1980
- ^ חגי חיטרון, מנהל חדש לקונסרבטוריון בתל אביב: קוסטין קנליס-אולייר, באתר הארץ, 15 ביוני 2004
- ^ חוה נובק, אחרי בכורה - אגדה אכזרית בקצב ה־3/4, דבר, 10 בדצמבר 1981
- ^ ליא קניג, כדאי - הצגה - "הדוד וניה" - הבימה, חדשות, 4 בדצמבר 1987
- ^ אמיר פלג, גטו, פרק ב' - "אדם" - הבימה, חדשות, 28 ביולי 1989
- ^ ג. עיטור, בנעליה של רובינא, חדשות, 28 באוקטובר 1991
- ^ ציפי שוחט, הקאמרי והבימה יעלו יחד את "החגיגה" עם תאומי וטיראן, באתר הארץ, 18 בנובמבר 2007
- ^ ציפי שוחט, הצגה חדשה, באתר הארץ, 4 ביוני 2008
- ^ עכבר העיר, קרשנדו - ביקור של אם אצל בתה מתפתח לכדי שיחה לילית נוקבת ומלאת האשמות. "סונטת סתיו" עפ"י ברגמן, באתר הארץ, 19 בדצמבר 2006
- ^ ננו שבתאי, "ברטוד ואגנס": שני מחזות במחיר אחד זה לא תמיד משתלם, באתר הארץ, 29 במאי 2019
- ^ איתן בר יוסף, עכבר העיר תל אביב, נו אקזיט, באתר הארץ, 30 בספטמבר 2006
- ^ הגר רם, אורי אורלב לטלוויזיה, חדשות, 24 ביוני 1991
- ^ זרקור על האמנים שעשו את השנה בתיאטרון, קולנוע,מוסיקה ומחול, וזכו בפרסורד הכסף" " שלמעריב" ", מעריב, 7 באוקטובר 1982
- ^ ציפי שוחט, פרסי הבימה לשחקנים, יוצרים ועובדים, באתר הארץ, 24 בפברואר 2004