אורי ברבש

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אורי ברבש
ברבש, 2008
לידה 24 בדצמבר 1946 (בן 71)
תל אביב
עיסוק במאי קולנוע
שנות הפעילות 1975 - כיום
יצירות בולטות מאחורי הסורגים, החולמים, אחד משלנו, מלח הארץ, אות קין, אביב 41 עריכת הנתון בוויקינתונים
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

אורי ברבש (נולד ב-24 בדצמבר 1946) הוא במאי קולנוע ובמאי טלוויזיה ישראלי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברבש, נצר למשפחת שניאורסון, הוא בנם הבכור של רות (לבית הבר) ומנחם ברבש. הוא נולד בתל אביב אך בגיל שנתיים עברה המשפחה לבאר שבע, שם גדל. אביו, מנחם, היה איש הש"י ולאחר מכן איש השירות הציבורי.[1] אמו הייתה מורה, מנהלת בית ספר ומדריכת מורים. בנעוריו גר שנתיים בארגנטינה, בעקבות שליחויותיו של אביו. בצה"ל שירת ברבש בתחילה בנח"ל ולאחר מכן התנדב לסיירת שקד[2]. בסיירת עבר ברבש מסלול הכשרה כלוחם וכן עבר קורס מ"כים חי"ר וקורס סיור. עם תום המסלול השתתף באימונים ופעילות מבצעית במסגרת הסיירת בפיקוד הדרום. כאיש מילואים לחם במלחמת יום הכיפורים ובמלחמת לבנון הראשונה[3]. לברבש אח, בני, סופר ותסריטאי איתו הוא משתף פעולה ביצירתו[4] ואחות, חני.

ברבש הוא בוגר בית הספר לקולנוע בלונדון "London Film School".[5]

בין השנים 1975 ל-1982 ביים עשרות סרטים תיעודיים ודרמות טלוויזיוניות. מתקופה זו ידועים הסרטים התיעודיים:

מבין הדרמות ניתן לציין כבולטת את "חתום לכל החיים" (1979) מאת ערן פרייס ואורי ברבש שזכתה בפרס כינור דוד. בכיכובם של ארנון צדוק ועופרה ויינגרטן היא עוסקת באסיר המשתחרר מן הכלא ומנסה לשקם את חייו ואת משפחתו.

ב-1982 ביים וכתב את סרטו העלילתי הראשון, אות קין, מאת ערן פרייס, סרט דרמה העוקב אחר מהלכיו של אדם אשר השתחרר מבית חולים לחולי נפש וגילה כי משפחתו עזבה אותו, בכיכובם של דליק ווליניץ וארנון צדוק. הסרט זכה גם הוא בפרס כינור דוד. באותה שנה ביים את "גבי בן יקר", מאת ערן פרייס, בכיכובם של משה איבגי ואלברט אילוז, העוקב אחר צעיר המתקשה להתמודד עם שירותו הצבאי.

בשנת 1984 ביצע את שיתוף הפעולה הראשון עם אחיו, בני ברבש. בני כתב עם ערן פרייס את התסריט לסרטו "מאחורי הסורגים", העוקב אחר מאבקם המאוחד של אסירים יהודים וערבים בהנהלת הכלא בו הם נמצאים. בסרט מככבים אסי דיין, ארנון צדוק ומוחמד בכרי. שיתוף הפעולה הצליח מאוד והסרט זכה בשישה פרסי האקדמיה הישראלית לקולנוע לשנה זו לרבות פרס הסרט הטוב ביותר ופרס הבימוי. עוד זכה הסרט במועמדות לפרס אוסקר לסרט הזר הטוב ביותר וברבש זכה על יצירתו בפרס FIPRESCI מטעם איגוד מבקרי הקולנוע הבינלאומי בפסטיבל ונציה. היה זה הסרט הישראלי הראשון שהופץ בחו"ל על ידי חברת האחים וורנר.

עקב הצלחת הסרט, החלו האחים לעבוד יחד באופן קבוע. ב-1987 ביימו את "החולמים", (שנכתב עם ערן פרייס) סרט נוסף בנושא יחסי יהודים ערבים, העוקב אחר מאבקם של העולים היהודים מאירופה ויחסיהם עם ערביי ישראל, בכיכובו של עמוס לביא ובהשתתפותה של קלי מקגיליס. בשנת 1989 שיתפו פעולה בשלישית בסרט "אחד משלנו", העוקב אחר מהלכיה של פלוגה צבאית על רקע חקירת מקרה מוות מזעזע, בכיכובם של אלון אבוטבול, דליה שימקו, שרון אלכסנדר ודן תורן. הסרט זכה בארבעה פרסי הקולנוע הישראלי - ביניהם פרס הסרט הטוב ופרס הבימוי.

בדצמבר 1989 נבחר ברבש לבמאי העשור בקולנוע הישראלי בסקר שנערך על ידי המכון הישראלי לקולנוע ועיתון ידיעות אחרונות.

בשנת 1990 יצר ברבש את "דרך הנשר", שוב עם אחיו בני, שכתב את התסריט יחד עם אסי דיין. הסרט עוקב אחר רגעיו האחרונים של אדם עקב מחלה ממארת, בכיכובם של אלי דנקר, גידי גוב ונורית גלרון. ב-1991 ביים את "זמן אמת", אותו כתב בני, המספר על הליכי חשבון הנפש על אלוף משנה לשעבר עם מלחמת יום כיפור, בכיכובו של אסי דיין. ב-1992 שיתפו האחים פעולה פעם נוספת, ליצירת סרט ההמשך של "מאחורי הסורגים" ("מאחורי הסורגים 2") המספר את המשך עלילותיהם של אסירי הכלא, אך הסרט נכשל בקופות ובביקורות. באותה שנה יצרו את "ללקק ת'תות" בכיכובו של אקי אבני.

בשנת 1994 ביים ברבש את סדרת הטלוויזיה "משפט קסטנר" אותה כתב מוטי לרנר ואשר זכתה בסוף אותה שנה בפרס האקדמיה לטלוויזיה. בסדרה כיכבו ששון גבאי, יונה אליאן ויצחק חזקיה. באותה שנה ביים גם את הסרט "ייפוי כוח", בכיכובו של יורם חטב, אודות דב גרונר - לוחם האצ"ל שהוצא להורג על ידי הבריטים. ב-1995 ביים את סדרת הטלוויזיה "סיטון" בכיכובו של ששון גבאי ואשר עוקבת אחר עורך דין המתקשה לנהל כרצוי את חייו האישיים. בשנת 1997 ביים את הסדרה "קו 300", אותה כתב מוטי לרנר ושעקבה אחר הפרשה ההיסטורית שנקראה פרשת קו 300 או "פרשת השב"כ".

ב-1998 החלו האחים ברבש ליצור סדרות טלוויזיה לערוץ 2, כשבני כותב את התסריטים ואורי מביים. הראשונה הייתה "טירונות", העוקבת אחר פלוגה צה"לית בשלב הטירונות, בכיכובו של אקי אבני. הסדרה זכתה להצלחה רבה, נמשכה שלוש עונות מלאות וזכתה בשני פרסי מסך הזהב, עד סיומה בשנת 2000. ב-2001 ביים את סדרת הטלוויזיה "המכון", סיפורה של קבוצת פסיכולוגים המנסה לשקם את עולמם הנפשי של מטופלים בדרך יוצאת דופן. באותה שנה יצרו האחים את סדרת הטלוויזיה "מיי פירסט סוני", העוקבת אחר משפחה ישראלית וקשייה, בכיכובם של יורם חטב, דפנה רכטר ורן בכור. הסדרה זכתה בסוף אותה שנה בפרס לסדרת הדרמה הטובה ביותר בפסטיבל הקולנוע ירושלים.[6]

בשנת 2004 כתב וביים סרט בשני חלקים בשם "במצפון נקי", העוקב אחר סיפורם של סרבני מצפון בישראל. הקרנת הסרט בערוץ הראשון לוותה בקשיים ועוררה סערה ציבורית, על אף שהסרט נעשה בהזמנתה של רשות השידור.[7] חלקו השני של הסרט לא שודר עד היום, לטענת מבקרי קולנוע בשל צנזורה.[8][9]

במהלך השנים 2005 ו-2006 ביים את סדרת הטלוויזיה "מילואים", גם היא על פי תסריט של בני ברבש, בכיכובם של יגאל נאור ומאיה מרון. במקביל יצר ב-2005 את דרמת הטלוויזיה "הילד של דיאנה". בשנת 2006 ביים, שוב על פי תסריט של אחיו, את הסרט "מלח הארץ" בכיכובם של ליאור אשכנזי, אקי אבני ונתי רביץ. בשנת 2008 ביים את סדרת הטלוויזיה "כוונות טובות", על פי תסריטה של רונית ויס ברקוביץ, בכיכובם של קלרה חורי, אורנה פיטוסי, נעמי פרומוביץ', נתי רביץ וצחי גראד. הסדרה עוסקת במפגש בין שתי נשים, פלסטינית וישראלית, המשנה את חייהן. באותה שנה ביים גם את סדרת הדרמה "האמת העירומה" אשר שודרה בערוץ 10, בכיכובם של ליאור אשכנזי, יבגניה דודינה, יורם חטב ונתי רביץ. בשנת 2010 נמכר פורמט הסדרה לרשת הטלוויזיה האמריקנית HBO ולחמש רשתות טלוויזיה אירופאיות.[10][11]

בשנים 2007-2008 ביים את הסרט "אביב 1941" בכתיבתו של מוטי לרנר לפי סיפורים של אידה פינק. הסרט, בכיכובו של ג'וזף פיינס, מגולל סיפור אהבה והישרדות בכפר פולני בתקופת השואה והוא היה הקופרודוקציה הקולנועית הראשונה שנעשתה בין ישראל לפולין.

ברבש לימד קולנוע בבית הספר קמרה אובסקורה ובבית צבי והיה חבר וועדת ההוראה של בית הספר סם שפיגל. בשנת 2010 שימוש יועץ אמנותי לקרן הקולנוע הישראלי[12]. בשנת 2012 יצר את סרט התעודה "באר חלב באמצע עיר" עבור הערוץ הראשון. לסרט שני חלקים: "רשות היחיד" ו"רשות הרבים". אורך כל חלק הוא 90 דקות. הסרט עוסק בעולמותיהם של 14 משוררים צעירים, והוא משלב הקראת שירה וראיונות. שם הסרט לקוח מתוך שיר של חזי לסקלי. נכון לשנת 2012 משמש ברבש כלקטור לסרטי גמר בקרן גשר לקולנוע רב תרבותי.

באוקטובר 2012 זכה בפרס אמנות הקולנוע מטעם משרד התרבות והספורט.[13] מנימוקי חבר השופטים: "מוותיקי במאי הקולנוע בארץ, שיצר הן בז'אנר התיעודי והן בז'אנר העלילתי. סרטיו מצטיינים ברגישות חברתית עמוקה וברמה גבוהה של מקצועיות באשר לתחומים השונים של אומנות הקולנוע. אורי ברבש מוסיף ומתחדש ומרענן את דרכי הביטוי הקולנועיות שלו."

בשנת 2013 יצא סרטו התיעודי "תפילת האדם: סיפורה של נולה צ'לטון". גיבורת הסרט היא יוצרת תיאטרון תיעודי, בדגש על הבאת קולם של אוכלוסיות מודרות בחברה. בין תלמידיה: דסטין הופמן, סידני לומט, סנדרה שדה, מוני מושונוב, שלמה בראבא, ליאורה ריבלין.

בשנת 2014 ביים את הסרט "קאפו בירושלים", ששואב השראה מסיפורו של אליעזר גרינבוים, מי שהיה קאפו באושוויץ בין השנים 1942 ו-1945.[14] את הסרט הפיק חיים שריר, את תסריטו כתב מוטי לרנר והוא צולם בידי יורם מילוא. בסרט משתתפים בין השאר: גיל פרנק, מיה דגן, איצ'ו אביטל, אברהם סלקטר, נתי רביץ, דרור קרן, אודי פרסי, אריה צ'רנר, טטיאנה אוליאר, אלכס קרול ואמנון וולף. בתחילת 2015 הסתיימה עריכת הסרט. לרנר עיבד את הסרט למחזה וזה תורגם לאנגלית בידי רוי איזקוביץ'.[15][16]

בפסטיבל הקולנוע היהודי ה-17 בירושלים זכה ״קאפו בירושלים״ בציון לשבח פרס שומן. מנימוקי חבר השופטים: ״קאפו בירושלים מציע גישה אינטליגנטית, ייחודית ורגישה לנושא הקשה של הקאפו היהודי במחנות ההשמדה, ומאיר באופן מקורי ומרתק סוגיה מורכבת בהיסטוריה היהודית ובתודעה הישראלית.״[17]

בדצמבר 2015 זכה ברבש בפרס איינשטיין ליוצרים ותיקים מטעם משרד התרבות והספורט. מנימוקי חבר השופטים: ״במאי המשלב בהצלחה ובמשך שנים רמה מקצועית גבוהה עם יושרה אינטלקטואלית ומוסרית. עיקשותו ועקביותו של אורי ברבש הביאה אותו ואת סרטיו להצלחה משמעותית בארץ ובעולם, בעוד הוא ממשיך בדרכו, מלטש את אופני הביטוי שלו ומתפרש על כמעט כל קשת הביטוי האפשרית בקולנוע ובטלוויזיה. בין אם זהו סרט עלילתי באורך מלא, בין אם זו דרמה טלוויזיונית ובין אם זהו סרט או סדרה דוקומנטרית יימצא בכל אחת מהיצירות הללו כתב היד של אורי ברבש והערכים המצפוניים המכוונים אותו כקול אותו הוא ממשיך לשמוע ולהשמיע.״[18]

נושאים מרכזיים ביצירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

צה"ל והסכסוך הישראלי-ערבי מהווים נושאים מרכזיים ביצירתו של ברבש. הם הנושאים ראשיים של "מאחורי הסורגים", "החולמים", "אחד משלנו", "זמן אמת", "מאחורי הסורגים 2", "ללקק ת'תות", "מלח הארץ", "קו 300", "טירונות", "במצפון נקי", "מילואים" ו"כוונות טובות". מבין אלו, "אחד משלנו", "ללקק ת'תות", "מלח הארץ", "טירונות" ו"מילואים" מתרחשים במרחבים צבאיים, בעיקר בסיסים. רבות מן הדמויות לבושות מדי צה"ל לאורך דקות ארוכות מן החומר המצולם. בסדרה "טירונות" בוחן בוחן ברבש, דרך המציאות הצבאית, סוגיות בחברה הישראלית כגון: אלימות במשפחה, קשיים בקליטה של עולים חדשים, בעיות במפגש בין חרדים לעולם החילוני.

השואה גם היא נושא חוזר ביצירתו של ברבש ב"משפט קסטנר", "מיי פירסט סוני", "אביב 1941" ו"קאפו בירושלים".

נושא האשמה מופיע בכל היצירות שהוזכרו, כמו גם ב"חתום לכל החיים", "הילד של דיאנה" ו"האמת העירומה".

רבים מגיבוריו של ברבש נאבקים נגד גורלם במציאות חברתית ואישית רומסת. דוגמאות לכך הם ברונו ב"קאפו בירושלים", ארתור ב"אביב 1941", הסרבנים ב"במצפון נקי", רפא ב"אחד משלנו", אורי ועיסאם ב"מאחורי הסורגים" וגבי בן יקר בסרט בשם זה.

בנוסף, עוסק ברבש באמנויות עצמן, תוך שימת דגש על ההקשר החברתי והערכי שלהן. דוגמאות לכך ניתן למצוא ב"מוזיקת נשמה יהודית", "גן עדן", "אהובה עוזרי", "באר חלב באמצע עיר", "תפילת האדם: סיפורה של נולה צ'לטון" העוסקים במוזיקה, שירה ותיאטרון.

פילמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סרטים תיעודיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "מוזיקת נשמה יהודית" (1975)
  • "יום בחיי רפ"ק לושי" (1976)
  • "כאן לא גן עדן ואנחנו לא מלאכים" (1976)
  • "הילדים של שושנה" (1977)
  • "גן עדן" (1977)
  • "אהובה עוזרי" (1977)
  • "החיילים של תמי" (1978)
  • "במצפון נקי" (2004)
  • "באר חלב באמצע עיר" (2012)
  • "תפילת האדם: סיפורה של נולה צ'לטון" (2013)

סרטים עלילתיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

דרמות וסדרות טלוויזיוניות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אורי דרומיאחרי מות: מנחם ברבש, באתר הארץ
  2. ^ יניב זך, לא טירונים, באתר nrg‏, 3 במרץ 2005.
  3. ^ אביחי בקר, הברבשים חוזרים לצבא, הארץ, ‏ 16.04.1998, כפי שהועלה באתר פרש.
  4. ^ בועז כהן,כלל וכלל לא צפוי, עיתון נט"ל, ‏ גיליון 10 מאי 2008.
  5. ^ פרופילו האישי, באתר וואלה!
  6. ^ פסטיבל הקולנוע ירושלים לשנת 2001
  7. ^ ענת באלינט‏, הבמאי ברבש: ראש אכ"א מבייש את צה"ל, באתר וואלה! NEWS‏, 10 בספטמבר 2004
  8. ^ ענת באלינט‏, נדחה שידור חלקו השני של הסרט על הסרבנים, באתר וואלה! NEWS‏, 8 בספטמבר 2004
  9. ^ מאיר שניצר, תראו את הגבעות הללו, פשוט דליקטס, באתר nrg‏, 10 בספטמבר 2004
  10. ^ לי-אור אברבך, ‏הסדרה "האמת העירומה" של ערוץ 10 נמכרה, באתר גלובס, 26 באוקטובר 2010
  11. ^ מתן אברמוביץ', פורמט הסדרה "האמת העירומה" נמכר לשידור באירופה, באתר עכבר העיר, 13 בינואר 2010
  12. ^ היועצים האמנותיים לקרן הקולנוע הישראלי לשנת 2010
  13. ^ יריב פלג, חמישה זוכים בפרס אמנות הקולנוע, באתר קולנוען, 10 באוקטובר 2012
  14. ^ הסרט "קאפו בירושלים" באתר המיזם לקולנוע וטלוויזיה בירושלים
  15. ^ מוטי לרנר, "קאפו בירושלים" (כולל קישור לטקסט המלא של המחזה), ב"אתר מחזאי ישראל"
  16. ^ פרטי המחזה המתורגם לאנגלית "Kapo in Jerusalm", מתוך קטלוג מחזות השואה, באתר National Jewish Theater Foundation (באנגלית)
  17. ^ Cinematheque :: פסטיבל הקולנוע היהודי 2015 :: הזוכים, סינמטק ירושלים jer-cin.org.il
  18. ^ הוכרזו 21 הזוכים בפרס לאמנים ותיקים ע"ש אריק איינשטיין בסכום כולל של 1,050,000 ש"ח, משרד התרבות והספורט mcs.gov.il