טיוטה:חמולת סמארה
חמולת סמארה היא חמולה שמוצאה בשומרונים שאוסלמו בכפייה או התאסלמו מרצון.[1][2] עם הזמן התבוללו עם יתר האלמנטים האתניים שחדרו לארץ ישראל ושיהפכו להיות פלסטינים. השומרונים ששרדו מזהים את בני החמולה אשר מוצאם בשומרונים לפי תווי פניהם ו/או לפי צורת אוזניהם.[3] הגישה השומרונית כלפי המתאסלמים היא כי הדבר אבוד וכי הם לא ישובו לדת אבותיהם.[4]
יש לשים לב שישנם אנשים רבים בארצות שנכבשו על ידי המוסלמים שנושאים שם משפחה זה, אולם ייתכן כי הם מתחקים ליישובים כמו הערים התימניות סמארה (אל-מח'דר) (ער') וסמארה (יאפא)(ער'); או לעיר סמארא בעיראק[5] או למילה הערבית "סמארה" שפירושה "פרווה הנלבשת מתחת לגלימה"[6][7] שלא קשורים כלל לשומרונים.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
החמולה, שיש שטענו כי מקורה בד'נאבה[8] אך שעיקרה בטולכרם שם היו ראשי המנלסין[8], מוכרת כבעלת אדמות[9] בכפרים שבנפת שכם, מהשרון, מהכרמל ומרצועת עזה (בה בנו את החמאם העתיק של העיר עזה)[10]. בני החמולה בעמק חפר נודעו כ"צוררי היישוב היהודי בשרון"[1] והחזיקו לטענתם 6,000 דונם באזור.[11]
במאה ה-19 נהנו חלק מבני החמולה שישבו בטולכרם[12][11] מעושר שנבע מעיסוקם בחקלאות אבטיחים שיוצאו לרחבי האימפריה העות'מאנית, שהתבטא בשליטה על 1,179 דונם טורקי בסביבות נחל אלכסנדר[13], מהם נותרו חורבת סמארה.
ב-1914 מכר מוחמד סמארה אדמות בוואדי חווארית לה' חנקין, אולם סירב לספק את שטר הבעלות עליהן, ובשל מלחמת העולם הראשונה שבה יצא חנקין לחו"ל, ניסה לטעון סמארה כי העסקה מבוטלת. העניין התגלגל לתביעה מצד חנקין בנובמבר 1928 ונמשך לכל הפחות עד לפרסום בעיתונות ב-4 בפברואר 1931.[14]
שנת 1929 נותרו בידי חמולת סמארה 250 דונם בסביבות נחל אלכסנדר, מה שהוביל אותם לתבוע את יהושע חנקין ושני יהודים נוספים בבית המשפט המנדטורי, אולם המשפט הוכרע לטובת הנתבעים שהראו כי בידיהם מסמכים לפיהם חלק מבני החמולה מכרו קרקעות ליהודים, 3,000 דונם במחיר של 10 לירות ארץ ישראליות לדונם.[15][16][13][17]
עוד ב-2 בספטמבר 1949 הוזכרו בעיתון "הצופה" "בית סמארה" המתייחסים על השומרונים מטולכרם (היא טור-כרם השומרונית קודם לכיבוש הערבי-מוסלמי) כמי שהיו חלק מכנופיות הצוררים והשודדים שפגעו ביהודים שחיו באזור השרון, חלקם מוזכר גם כסרסורי אדמות שמוכרים אדמות במחירים מופקעים.[18]
ב-7 בדצמבר 1981 פורסם כי בבלעין התקיים סכסוך שידע מעשי רצח בין חמולת סמארה לחמולת אל-חטיב, שהיו מראשי אגודות הכפרים, וכי סמארה פנו לשר הביטחון בבקשה להתערבות כנגד אל-חטיב שמשפחתם מאיימים עליהם ברצח.[19]
יחסים עם יהודים[עריכת קוד מקור | עריכה]
חמולת סמארה בטולכרם נמנו על האיסתיקלאלים[8], עוד בימי מאורעות תרפ"א והמרד הערבי הגדול, לקחו חלק אנשי החמולה במעשי טרור אסלאמי נגד יהודים במנדט הבריטי[20]; על חלקם נטען כי היו נאמנים לחוסייני[21].
חלק מבני החמולה עסקו (בטרם חוסלו על ידי צבא הגנה לישראל) ועוסקים בטרור אסלאמי.[22]
אהרון שלוש מעיד על כך שסבו קשר קשרים חבריים וכלכליים עם חמולת סמארה מטולכרם, שעברו לעיר טירה, וכי לאחר שנתקל בצאצאיהם שהיו מועמדים לגירוש מישראל, השתמש בקשריו והעניק לשישה מהם אזרחות ישראלית כפיצוי על חוב שהיה לסבו עבור סבם.[23]
ב-25 בפברואר, 2008 נרצח בטירה אחמד זייד סמארה, בעל בית ספר ללימודי נהיגה, שעבר אליה מקלקיליה בטענה כי היה משתף פעולה עם מדינת ישראל.[24]
ד"ר פאלח סמארה, רופא שיניים ותומך פעיל של הרשימה המשותפת מטירה שעבר לכפר סבא, אשר מוצאו משומרונים שאוסלמו, הפך ב-16 בינואר 2019 לספונסר של נבחרת ישראל בסייף[25], והתעניין בכניסה כשותף לבעלות על הפועל תל אביב בכדורגל במהלך יולי 2022.
במהלך מלחמת חרבות ברזל הודח ד"ר עבד סמארה, שגם הוא צאצא של השומרונים שאוסלמו, מבית חולים השרון כי החליף את תמונת הפרופיל שלו בפייסבוק לתמונה פרו-איסלאמית שזוהתה כתמיכה בחמאס.[26]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 Itzhak Ben-Zvi, ספר השומרונים, Yad Yitsḥaḳ Ben-Tsvi, 1976. (בiw)
- ^ אלתר ולנר, חיים יצחק ולנר, אורות חיים: אסופת מאמרים במקרא, תלמוד ומסורת ישראל, אשל, 2000. (בiw)
- ^ "אנחנו השומרונים השורש של עם ישראל" | קול התור: פרשת כי תבוא, נבדק ב-2024-04-12
- ^ זבח פסח העזומרומ | למרחב | 16 אפריל 1968 | אוסף העיתונות | הספרייה הלאומית, באתר www.nli.org.il
- ^ ציון, החברה ההיסטורית הישראלית להיסטוריה ואתנוגרפיה, 1979. (בiw)
- ^ Jacob Yehoshua, יעקב יהושע, ספורו של הבית הספרדי ברובע היהודי בעיר העתיקה של ירושלים /, ר. מס,, 1976. (בiw)
- ^ Jacob Yehoshua, ילדות בירושלים הישנה: פרקי הווי מימים עברו, ר. מס, 1965. (בiw)
- ^ 1 2 3 המגן העברי, עזרא דנין, תעודות ודמויות: מגנזי הכנופיות הערביות במאורעות 1936-1939, המגן העברי, 1944. (בiw)
- ^ Raziel Mamat, Avi Blier, מנקורות צורים ...: סיפורו המופלא של יעקב ברזני, משרד הבטחון, ההוצאה לאור, 1979. (בiw)
- ^
שגיאות פרמטריות בתבנית:קישור כללי
פרמטרי חובה [ כותרת ] חסרים [1] - ^ 1 2 אבשלום שמואלי, השרון: בין ירקון לכרמל, משרד הבטחון, 1990, מסת"ב 978-965-05-0484-7. (בiw)
- ^ Abraham Granott, המשטר הקרקעי בארץ־ישראל /, דביר,, 1949. (בiw)
- ^ 1 2 מחקרים בגאוגרפיה של ארץ־ישראל, המחלקה לגאוגרפיה, האוניברסיטה העברית בירושלים, 1980. (בiw)
- ^ ד־ימשד המשפט בדבר חלס סאשםר־ו וואדי חווארית | הארץ | 4 פברואר 1931 | אוסף העיתונות | הספרייה הלאומית, באתר www.nli.org.il
- ^ Nathan Bistritzky, מגילת האדמה :: ששה ספרים ליובל הקרן הקיימת לישראל /, הקרן הקיימת לישראל,, 1950. (בiw)
- ^ Nathan Bistritzky, מגילת האדמה :: ששה ספרים ליובל הקרן הקיימת לישראל /, הקרן הקיימת לישראל,, 1950. (בiw)
- ^ נתן ברון, שופטים ומשפטנים בארץ ישראל: בין קושטא לירושלים, 1900-1930, הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, האוניברסיטה העברית, 2008, מסת"ב 978-965-493-356-8. (בiw)
- ^ f*3_j m:: MMJZIIM !פ דם | הצפה | 2 ספטמבר 1949 | אוסף העיתונות | הספרייה הלאומית, באתר www.nli.org.il
- ^ תלונות בגדה: 'אנשיי האגודות | דבר | 7 דצמבר 1981 | אוסף העיתונות | הספרייה הלאומית, באתר www.nli.org.il
- ^ Yehoshua Porath, ממהומות למרידה: התנועה הלאומית הערבית־הפלסטינית, 1929־1939, עם עובד, 1978. (בiw)
- ^ Yaacov Shimoni, יעקב שמעוני, ערבי ארץ־ישראל, עם עובד, 1947. (בiw)
- ^ שג'אעיה: צה"ל השמיד מנהרה סמוך לבית בכיר בג'יהאד האסלאמי, באתר www.hidabroot.org, 2024-01-07
- ^ Aharon Shelush, מגאלאבייה לכובע טמבל: סיפורה של משפחה, א. שלוש, 1991. (בiw)
- ^ צור, רענן בן (2008-02-25). "אדם נרצח בטירה: "הוא נורה כי היה משת"פ"". Ynet. נבדק ב-2024-04-13.
- ^ קציר, איתמר (2019-01-16). "רופא השיניים שהפך לספונסר הערבי הראשון של ענף אולימפי: "אני חלק מהחברה הישראלית"". הארץ. נבדק ב-2024-04-17.
- ^ הרופא שהושעה מעבודתו בטענה שהוא תומך בחמאס: "אני מגנה כל שפיכות דמים" | חדשות 13, באתר רשת 13
שגיאות פרמטריות בתבנית:קצרמר
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
