הרשימה המשותפת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הרשימה המשותפת
القائمة المشتركة
Joint List logo 2019.svg
מדינה ישראלישראל  ישראל
מנהיגים איימן עודה
תאריך ייסוד 23 בינואר 2015 עריכת הנתון בוויקינתונים
אידאולוגיות מדינת כל אזרחיה, פתרון שתי המדינות, פאן ערביות, לאומיות ערבית, קומוניזם
כנסות 20, 22, 23, 24
אותיות ודעם
שיא כוחה 15 מנדטים (הכנסת ה-23)
שפל כוחה 6 מנדטים (הכנסת ה-24)
נוצרה מתוך חד"ש, רע"ם, תע"ל, בל"ד
סיעות שהתפצלו רע"ם-בל"ד (2019), חד"ש-תע"ל (2019), רע"ם (2021)
מטה נצרת עריכת הנתון בוויקינתונים
צבעים רשמיים טורקיז
נציגויות בפרלמנטים
הכנסת
6 / 120
http://www.moshtrka.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

הרשימה המשותפתערבית: القائمة المشتركة; בתעתיק מדויק: אל-קָאאִמַה אל-מֻשְתַרַכַּה) היא סיעה ורשימה משותפת לכנסת של המפלגות הערביות בל"ד, תע"ל וחד"ש (בעבר גם רע"ם). היא התמודדה בבחירות לכנסת ה-20 וחזרה להתמודד בבחירות לכנסת ה-22, בבחירות לכנסת ה-23, ובבחירות לכנסת ה-24, כשבכולן עמד בראשה איימן עודה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכנסת העשרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מימין: אחמד טיבי, איימן עודה ומנסור עבאס בזמן ההכרזה על הקמת הרשימה המשותפת
פעילים של הרשימה המשותפת
נשיא מדינת ישראל ראובן ריבלין מתייעץ עם חברי הרשימה המשותפת לגבי הטלת מלאכת הרכבת הממשלה לאחר הבחירות לכנסת העשרים
פתקה של המפלגה בבחירות לכנסת ה-24

עקב העלאת אחוז החסימה במרץ 2014, התקיים משא ומתן בין ראשי חד"ש, בל"ד, רע"ם, תע"ל לקראת ריצה משותפת שלהן בבחירות. המהלך נתמך על ידי בל"ד, תנועת תראבוט וחלקים מחד"ש בהובלת היו"ר מוחמד ברכה, אך הייתה לו התנגדות בקרב מיעוט מסניפי חד"ש, מתוך חשש למידת עצמאותה של המפלגה במערך כזה[1]. לבסוף הצטרפה חד"ש לרשימה המשותפת בהחלטה שהתקבלה ברוב גדול במועצת חד"ש הארצית, לאחר שהובהר שכל מפלגה ברשימה המשותפת תשמור על עצמאותה האידאולוגית ועל עצמאות מנגנוניה[2].

ב-22 בינואר 2015 הסתיים המשא ומתן בהצלחה, ובכנס בנצרת הוצגה הרשימה המשותפת לסיעות חד"ש, תע"ל, בל"ד ורע"ם. בראש הרשימה הועמד מזכיר חד"ש איימן עודה, ואחריו יו"ר רע"ם מסעוד גנאים, יו"ר בל"ד ג'מאל זחאלקה ויו"ר תע"ל אחמד טיבי. בקרב 14 המקומות הראשונים ברשימה, שנחשבו ריאליים, הוצבו 5 מועמדים מטעם חד"ש, 4 מועמדים מטעם בל"ד, 3 מועמדים מטעם רע"ם ו-2 מועמדים מטעם תע"ל. סוכם כי מקומות 12 ו-15 יתחלפו ברוטציה בין תע"ל ורע"ם, ומקומות 13 ו-14 יתחלפו ברוטציה בין חד"ש ובל"ד[3].

ברשימה שולבו במקומות שנחשבו ריאליים נציגים של כלל הדתות, אם כי רובם המוחלט מוסלמים (כולל הנציג הבדואי טלב אבו עראר), שני נציגים נוצרים (עאידה תומא סלימאן ובאסל גטאס), דרוזי אחד (עבדאללה אבו מערוף), ויהודי אחד (דב חנין). במקביל שולבו ברשימה שתי נשים במקומות ריאליים (עאידה תומא סלימאן במקום החמישי, וחנין זועבי במקום השביעי)[3].

בתחילת חודש מרץ ניסו מפלגות "המחנה הציוני" ו"מרצ" לפתוח את הסכם העודפים ביניהן, ולהחליפו בהסכם עודפים בין "המחנה הציוני" ל"יש עתיד", ובין "מרצ" לרשימה המשותפת, אך ניסיון זה טורפד על ידי נציגי בל"ד ורע"ם ברשימה, שהביעו התנגדות נחרצת ליוזמה, מכיוון שמרצ מוגדרת כמפלגה ציונית[4][5]. לעומת זאת, יו"ר הרשימה איימן עודה הביע תמיכה במהלך[6].

בבחירות לכנסת ה-20 התחזקה הרשימה בשני מושבים והגיעה ל-13 מושבים: 5 מושבים לחד"ש, 3 לבל"ד, 3 לרע"ם, ו־2 לתע"ל.

בכך קבע הגוש המפלגתי המיוצג ברשימה המשותפת שיא היסטורי של מנדטים בכנסת. בל"ד ורע"ם שמרו על כוחן, תע"ל עלתה לראשונה בתולדותיה ל-2 מנדטים, וחד"ש שחזרה את שיא המנדטים שלה לאחר 38 שנים. ההתמודדות המשותפת הצליחה לסחוף את הציבור הערבי ומספר המצביעים לגוש עלה בכ-100,000. שיעור ההצבעה בציבור הערבי עלה מכ-56% בבחירות לכנסת ה-19 לכ-64%, ושיעור ההצבעה למפלגות הלא-ציוניות בציבור הערבי קפץ לשיא היסטורי של כ-85%.[דרוש מקור]

כתוצאה מההצלחה בבחירות, התחזקות כוחו של הגוש, והפיכת הרשימה המשותפת לסיעה השלישית בגודלה בכנסת, השיגו מפלגות הרשימה ייצוג חסר תקדים בוועדות הכנסת, וחברת הכנסת עאידה תומא-סלימאן (חד"ש) מונתה ליו"ר הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי, ובכך הייתה הראשונה אי פעם מטעם מפלגות הרשימה שעומדת בראש אחת מחמש הוועדות הקבועות של הכנסת.

בספטמבר 2016, לאחר מותו של שמעון פרס, נמנעה הרשימה המשותפת מלהשתתף בהלווייתו, בנימוק שהיה "ביטחוניסט של הכיבוש"[7][8]. החלטה זו ספגה ביקורת קשה, הן בציבור היהודי[9][10] והן בציבור הערבי[11][12].

הרשימה המשותפת התנגדה להצהרת טראמפ שירושלים היא בירת ישראל. ב-22 בינואר 2018 נאם סגן נשיא ארצות הברית מייק פנס בכנסת. הח"כים הערביים הפריעו לנאום והניפו כרזות שבהן נכתב באנגלית ש"ירושלים היא בירת פלסטין". בעקבות ההפרעה הם הורחקו מהמליאה ופונו בכוח על ידי סדרני משמר הכנסת[13].

בינואר 2019, לקראת הבחירות לכנסת ה-21, התפצלה תע"ל מהרשימה המשותפת לסיעה נפרדת. בפברואר אותה שנה הוחלט כי במקום רשימה משותפת יתמודדו בבחירות 2 רשימות בנפרד: רשימה משותפת של חד"ש ותע"ל בראשות איימן עודה ואחמד טיבי, ורשימה משותפת של רע"ם ובל"ד בראשות מנסור עבאס[14].

הכנסת העשרים ושתיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-20 ביוני 2019 הודיעו המפלגות חד"ש, תע"ל, רע"ם, ובל"ד שירוצו במשך הבחירות לכנסת ה-22 יחד במסגרת הרשימה המשותפת, כאשר איימן עודה, יו"ר מפלגת חד"ש, יעמוד בשנית בראש הרשימה, לאחר שירדו בכוחם בכנסת ה-21 משלושה עשר מנדטים לעשרה מנדטים, אך ב-16 ביולי התגלה משבר בין הסיעות בשאלת הרכב הרשימה לכנסת[15]. ב-27 ביולי הכריזו חד"ש, רע"ם ותע"ל על ריצה משותפת. למחרת הודיעה בל"ד כי היא שבה גם כן לריצה תחת הרשימה המשותפת[16].

הכנסת העשרים ושלוש[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרשימה המשיכה גם לבחירות לכנסת העשרים ושלוש, והעלתה את כוחה ל-15 מנדטים. כלל מועמדיה המליצו בפני נשיא המדינה, ראובן ריבלין על בני גנץ לראשות הממשלה, וכתוצאה מכך העניק הנשיא לגנץ את המנדט להקמת הממשלה[17]. באוקטובר 2020 הצביעה הרשימה נגד הסכם איחוד האמירויות הערביות–ישראל, הסכם שלום ונורמליזציה שנחתם בין מדינת ישראל לאיחוד האמירויות הערביות. איימן עודה ראש הרשימה המשותפת וחד"ש התייחס להסכם "כל עוד ישראל ממשיכה לשלוט במיליוני פלסטינים בשטחים הכבושים ימשיכו לחגוג אשליות של שלום על מדשאות בחוץ לארץ, בלי לתקן את המציאות פה בארץ"[18].

במהלך כהונת הכנסת היה ויכוח ציבורי בין חד"ש, בל"ד ותע"ל לרע"ם ביחס לממשלת ישראל השלושים וחמש. רע"ם שאפה להיות לשון מאזניים בפרהסיה ובשל כך החליטה לקראת הבחירות לכנסת העשרים וארבע להתפצל מהרשימה המשותפת ולרוץ באופן עצמאי[19].

הכנסת העשרים וארבע[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקראת הבחירות לכנסת העשרים וארבע, חתמו מפלגות חד"ש, תע"ל ובל"ד על הסכם ריצה משותפת לאחר ימים בהם ניסו לשכנע את מפלגת רע"ם ואת העומד בראשה, מנסור עבאס להצטרף ולהקים רשימה משותפת. בעקבות הריצה הנפרדת של רע"ם, הייתה ירידה של הרשימה המשותפת בסקרי הבחירות לעומת 11 המנדטים שהיו לרשימה המשותפת בכנסת היוצאת. בבחירות הרשימה המשותפת זכתה ב-6 מנדטים בלבד, ירידה שנבעה מתחושה אכזבה בקרב הציבור הערבי.[20]

בעת השבעת הכנסת ה-24, חברי חד"ש ובל"ד לא נשבעו אמונים בנוסח המקובל, אלא השתמשו בנוסח אלטרנטיבי שתואם את ערכי המפלגה (מאבק בכיבוש, מאבק בגזענות וכו')[21]. הדברים עוררו ביקורת והחברי הכנסת נשבעו כדין שבוע לאחר מכן.

חברת הסיעה, עאידה תומא-סלימאן משמשת גם כיו"ר הוועדה לקידום מעמד האישה ושוויון מגדרי.

חברי כנסת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ח"כים בסיעה בכנסות שבהן פעלה
כנסת חברי הכנסת הערות
הכנסת העשרים (2015)
  1. 21 בפברואר 2017 – באסל גאטס התפטר בעקבות הברחת טלפונים לאסירים ביטחוניים, במקומו נכנס ג'מעה אזברגה.
  2. 11 באוגוסט 2017 – עבדאללה אבו מערוף התפטר ובמקומו נכנס סעיד אלחרומי במסגרת הסכם רוטציה
  3. 20 בספטמבר 2017 – אוסאמה סעדי התפטר ובמקומו נכנס אבראהים חג'אזי במסגרת הסכם רוטציה
  4. 25 באוקטובר 2017 – אבראהים חג'אזי התפטר ובמקומו נכנס יוסף עטאונה במסגרת הסכם רוטציה
  5. 9 בפברואר 2018 – יוסף עטאונה התפטר ובמקומו נכנס ואאל יונס במסגרת הסכם רוטציה
  6. 10 באוגוסט 2018 – ואאל יונס התפטר ובמקומו נכנסה ניבין אבו רחמון במסגרת הסכם רוטציה
הכנסת העשרים ושתיים (2019)
הכנסת העשרים ושלוש (2020)
הכנסת העשרים וארבע

(2021)

  • מועמדים בולטים ברשימה שלא נכנסו לכנסת: היבה יזבק

תוצאות בחירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחירות מנהיג קולות אחוז מושבים +/- אופוזיציה/קואליציה
2015 איימן עודה 446,583 10.61
13 / 120
אופוזציה
ספטמבר 2019 470,211 10.6
13 / 120
Steady בחירות בזק
2020 581,507 12.67
15 / 120
Increase2 אופוזציה
2021 212,048 4.81
6 / 120
Decrease5 אופוזציה

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא הרשימה המשותפת בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אמיר תיבון‏, יחד או לחוד: האיחוד בין המפלגות הערביות עדיין תקוע, באתר וואלה!‏, 25 בדצמבר 2014
  2. ^ דרמה בפריימריז: איימן עודה נבחר להוביל את חד"ש, תומך ברשימה משותפת, באתר "שיחה מקומית", 17 בינואר 2015
  3. ^ 1 2 יעל מרום, נדב פרנקוביץ', מברוכ: הוקמה "הרשימה המשותפת", באתר "שיחה מקומית", 22 בינואר 2015
  4. ^ אריק בנדר, ‏בל"ד פיצצה את הסכם העודפים עם מרצ: לא חותמים עם ציונים, באתר מעריב השבוע
  5. ^ אריק בנדר, דנה סומברג, ‏גלאון: "סירוב הרשימה המשותפת מוכיח שהם נכשלו במבחן השותפות", באתר מעריב השבוע
  6. ^ אילן ליאור, ג'קי חורי, מאמץ לשינוי הסכמי העודפים במרכז-שמאל מחשש לאובדן מנדטים, באתר הארץ, 4 במרץ 2015
  7. ^ אלי אשכנזי‏, מנהיג שנוי במחלוקת: ח"כים ערבים לא ישתתפו בהלווייתו של פרס, באתר וואלה!‏, 29 בספטמבר 2016
  8. ^ אריק בנדר, ‏איימן עודה מתגונן: "משתתף בכאב המשפחה, אך לא אגיע לאירוע אבל לאומי", באתר מעריב אונליין, 1 באוקטובר 2016
  9. ^ בן כספית, ‏המנהיגים הערבים שהחרימו את לוויית פרס ירקו לנו בפרצוף, באתר מעריב אונליין, 2 באוקטובר 2016
  10. ^ אורי משגבעודה, אבו מאזן יכול ואתה לא?, באתר הארץ, 2 באוקטובר 2016.
  11. ^ חדשות 2, ‏ערביי ישראל נגד הרשימה המשותפת: היו צריכים להשתתף בהלוויית פרס, באתר ‏מאקו‏‏, ‏3 באוקטובר 2016‏
  12. ^ רעות רימרמן, רענן בן צור ויעל פרידסון, ראשי רשויות ערבים בשבעה של פרס: 'מחרימי ההלוויה עשו זאת על דעתם הפרטית', באתר ynet, 2 באוקטובר 2016
  13. ^ מורן אזולאי, כרזות ירושלים והעימות הפיזי: תיעוד מהמהומה בכנסת, באתר ynet, 22 בינואר 2018.
  14. ^ ערוץ 7, "הרשימה המשותפת" מתפצלת ל-3, באתר ערוץ 7, 21 בפברואר 2019
  15. ^ דניאל סיריוטי, "משבר במפלגות הערביות: בוטלה הכרזה על הקמת הרשימה המשותפת מחדש" ישראל היום 16.07.2019
  16. ^ דניאל סיריוטי, ‏בחירות לכנסת ה-22, באתר ישראל היום, 29 ביולי 2019
  17. ^ רוב של 61: הרשימה המשותפת וישראל ביתנו המליצו על גנץ להרכבת הממשלה, באתר וואלה!‏, 15 במרץ 2020
  18. ^ Twitter bird logo.svg ציוץ של איימן עודה ברשת החברתית טוויטר, 13 באוגוסט 2020
  19. ^ חורי, ג'קי (23 בדצמבר 2020). "הרשימה המשותפת מגיעה לבחירות כשהיא מאבדת מכוחה ומסוכסכת מתמיד". הארץ (בעברית). בדיקה אחרונה ב-23 בדצמבר 2020. 
  20. ^ מ-15 מנדטים לשישה בלבד: ההתרסקות של הרשימה המשותפת, ynet, ‏2021-03-25
  21. ^ דניאל סיריוטי, ‏הח"כים מהמשותפת שעוררו סערה יושבעו מחדש, באתר ישראל היום, 7 באפריל 2021
הרשימה המשותפת - תבניות ניווט