הרשימה המשותפת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הרשימה המשותפת
Joint List logo.svg
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מנהיגים איימן עודה (יו"ר הרשימה), מסעוד גנאים, ג'מאל זחאלקה, אחמד טיבי.
שנת ייסוד 23 בינואר 2015 עריכת הנתון בוויקינתונים
אידאולוגיות מדינת כל אזרחיה, מדינה פלסטינית, לאומיות ערבית, אנטי-ציונות, שוויון זכויות.
כנסות הכנסת העשרים
אותיות ודעם
נוצרה מתוך חד"ש, רע"מ-תע"ל, בל"ד
מספר חברים בפרלמנט
13 / 120
מטה נצרת עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
פעילים של הרשימה המשותפת
ראובן ריבלין, נשיא מדינת ישראל, מתייעץ עם חברי "הרשימה המשותפת" לגבי הטלת מלאכת הרכבת הממשלה לאחר הבחירות לכנסת העשרים

הרשימה המשותפתערבית: القائمة المشتركة; בתעתיק מדויק: אל-קָאאִמַה אל-מֻשְתַרַכַּה) היא רשימתן המשותפת לכנסת של המפלגות הערביות חד"ש, בל"ד, רע"ם ותע"ל, שהתמודדה בבחירות לכנסת העשרים.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עקב העלאת אחוז החסימה במרץ 2014, התקיים משא ומתן בין ראשי חד"ש, בל"ד, רע"ם תע"ל ומד"ע לקראת ריצה משותפת שלהן בבחירות. המהלך נתמך על ידי בל"ד, תנועת תראבוט וחלקים מחד"ש בהובלת היו"ר מוחמד ברכה, אך הייתה לו התנגדות בקרב מיעוט מסניפי חד"ש, מתוך חשש למידת עצמאותה של המפלגה במערך כזה[1]. לבסוף הצטרפה חד"ש לרשימה המשותפת בהחלטה שהתקבלה ברוב גדול במועצת חד"ש הארצית, לאחר שהובהר שכל מפלגה ברשימה המשותפת תשמור על עצמאותה האידאולוגית ועל עצמאות מנגנוניה.

ב-23 בינואר 2015 הסתיים המשא ומתן בהצלחה ובכנס בנצרת הוצגה הרשימה המשותפת לסיעות חד"ש, תע"ל, בל"ד ורע"ם. יו"ר הרשימה הוא איימן עודה, מזכיר חד"ש. בקרב 14 המקומות הראשונים ברשימה, שנחשבו ריאליים, מוקמו 5 מועמדים מטעם חד"ש, 4 מועמדים מטעם בל"ד, 3 מועמדים מטעם רע"ם ו-2 מועמדים מטעם תע"ל. סוכם כי מקומות 12 ו-15 יתחלפו ברוטציה בין תע"ל ורע"ם, ומקומות 13 ו-14 יתחלפו ברוטציה בין חד"ש ובל"ד.

ברשימה שולבו במקומות שנחשבו ריאליים נציגים של כלל הדתות, אם כי רובם המוחלט בני דת האסלאם (כולל הנציג הבדואי טלב אבו עראר), שני נציגים לדת הנוצרית (עאידה תומא סלימאן ובאסל גטאס), דרוזי אחד (עבדאללה אבו מערוף), ויהודי בודד (דב חנין). במקביל, משולבות ברשימה שתי נשים במקומות ריאליים (עאידה תומא סלימאן במקום החמישי, וחנין זועבי במקום השביעי).

בתחילת חודש מרץ ניסו מפלגות "המחנה הציוני" ו"מרצ" לפתוח את הסכם העודפים ביניהן, ולהחליפו בהסכם עודפים בין "המחנה הציוני" ל"יש עתיד", ובין "מרצ" לרשימה המשותפת, אך ניסיון זה טורפד על ידי נציגי בל"ד ורע"ם ברשימה, שהביעו התנגדות נחרצת ליוזמה, מכיוון שמרצ מוגדרת כמפלגה ציונית[2]. לעומת זאת, יו"ר הרשימה איימן עודה הביע תמיכה במהלך[3].

בבחירות לכנסת ה-20 הרשימה התחזקה בשני מושבים והגיעה ל-13 מושבים, שהתחלקו כך: 5 מושבים לחד"ש, 3 לבל"ד, 3 לרע"ם, ו-2 לתע"ל.

בכך קבע הגוש המפלגתי המיוצג ברשימה המשותפת שיא היסטורי של מנדטים בכנסת. בל"ד ורע"ם שמרו על כוחן, תע"ל עלתה לראשונה בתולדותיה ל-2 מנדטים, וחד"ש שחזרה את שיא המנדטים שלה לאחר 38 שנים. ההתמודדות המשותפת הצליחה לסחוף את הציבור הערבי ומספר המצביעים לגוש עלה בכ-100,000. שיעור ההצבעה בציבור הערבי עלה מכ-56% בבחירות לכנסת ה-19 לכ-64%, ושיעור ההצבעה למפלגות הלא-ציוניות בציבור הערבי קפץ לשיא היסטורי של כ-85%.

כתוצאה מההצלחה בבחירות, התחזקות כוחו של הגוש והפיכת הרשימה המשותפת לסיעה השלישית בגודלה בכנסת, השיגו מפלגות הרשימה ייצוג חסר תקדים בוועדות הכנסת, וחברת הכנסת עאידה תומא-סלימאן (חד"ש) מונתה ליו"ר הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי של הכנסת, ובכך הייתה לחבר/ת הכנסת הראשונ/ה אי פעם מטעם מפלגות הגוש שעומדת בראש אחת מחמש הוועדות הקבועות של הכנסת.

לאחר מותו של שמעון פרס, ב-28 בספטמבר 2016 הרשימה המשותפת נמנעה מלהשתתף בהלווייתו, בנימוק שהיה "ביטחוניסט של הכיבוש".[4] החלטה זו ספגה ביקורת קשה, הן בציבור היהודי[5] והן בציבור הערבי.[6]

נציגי הרשימה בכנסת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ח"כים בסיעה בכנסות שבהן פעלה
כנסת חברי כנסת הערות
הכנסת ה-20 (2015) 13 מנדטים (446,583 קולות):
  • לפי הפשרה שהושגה בהקמת הרשימה המשותפת, תהייה רוטציה בין אוסאמה סעדי (מקום 12, תע"ל) לבין סעיד אלחרומי (מקום 15, רע"ם), ובין עבדאללה אבו מערוף (מקום 13, חד"ש) לבין ג'ומעה אזברגה (מקום 14, בל"ד)[7].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא הרשימה המשותפת בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אמיר תיבון‏, יחד או לחוד: האיחוד בין המפלגות הערביות עדיין תקוע, באתר וואלה! NEWS‏, 25 בדצמבר 2014
  2. ^ אריק בנדר, ‏בל"ד פיצצה את הסכם העודפים עם מרצ: לא חותמים עם ציונים, באתר מעריב השבוע,
    אריק בנדר, דנה סומברג, ‏גלאון: "סירוב הרשימה המשותפת מוכיח שהם נכשלו במבחן השותפות", באתר מעריב השבוע
  3. ^ אילן ליאור, ג'קי חורי, מאמץ לשינוי הסכמי העודפים במרכז-שמאל מחשש לאובדן מנדטים, באתר הארץ, 4 במרץ 2015
  4. ^ אלי אשכנזי‏, מנהיג שנוי במחלוקת: ח"כים ערבים לא ישתתפו בהלווייתו של פרס, באתר וואלה! NEWS‏, 29 בספטמבר 2016
    אריק בנדר, ‏איימן עודה מתגונן: "משתתף בכאב המשפחה, אך לא אגיע לאירוע אבל לאומי", באתר מעריב השבוע, 1 באוקטובר 2016
  5. ^ בן כספית, ‏המנהיגים הערבים שהחרימו את לוויית פרס ירקו לנו בפרצוף, באתר מעריב השבוע, 2 באוקטובר 2016,
    אורי משגבעודה, אבו מאזן יכול ואתה לא?, באתר הארץ, 2 באוקטובר 2016.
  6. ^ חדשות 2, ‏ערביי ישראל נגד הרשימה המשותפת: היו צריכים להשתתף בהלוויית פרס, באתר ‏mako‏‏, ‏3 באוקטובר 2016‏,
    רעות רימרמן, רענן בן צור ויעל פרידסון, ראשי רשויות ערבים בשבעה של פרס: 'מחרימי ההלוויה עשו זאת על דעתם הפרטית', באתר ynet, 2 באוקטובר 2016,
    Arab council heads on Joint List funeral boycott: 'they will pay' באתר ynetnews,‏ 2 באוקטובר 2016.
  7. ^ אמיר תיבון‏, היסטוריה במגזר: הרשימות הערביות ירוצו יחד בבחירות, באתר וואלה! NEWS‏, 23 בינואר 2015