לדלג לתוכן

יגיל הנקין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יגיל הנקין
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 1976 (בן 48 בערך)
ענף מדעי היסטוריה
מקום לימודים אוניברסיטת בר-אילן
מוסדות מכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

יוסף גיל (יגיל) הנקין (נולד ב-1976) הוא ד"ר להיסטוריה, סופר, חוקר במכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון ומרצה להיסטוריה צבאית במכללה לפיקוד ומטה של צה"ל.

במקביל הנקין כותב באתרים "מידה", "דיומא" ו"עין הדג".

נולד לרב יהודה הרצל הנקין, פוסק הלכה ציוני דתי ולרבנית חנה, מייסדת מדרשת נשמת בירושלים והעומדת בראשה. הוא נינו של הרב יוסף אליהו הנקין, פוסק בולט בארצות הברית במאה ה-20. אחיו אליהו היה אלוף הארץ בהרמת משקולות בשנים 20132014[1]. לזוג הנקין שישה ילדים. אחיו הרב איתם הנקין נרצח עם רעייתו נעמה בחג הסוכות ה'תשע"ו, 1 באוקטובר 2015, בפיגוע ירי.[2][3]

את עבודת הדוקטורט שלו, "צבא רודזיה ולחימה נגד חתרנות: בחיפוש אחר מצוינות צבאית", כתב במחלקה להיסטוריה כללית באוניברסיטת בר-אילן בהנחיית משה גת ומרטין ון קרפלד, והיא אושרה ב-2009[4].

מלחמת צ'צ'ניה הראשונה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעבודת התזה שלו, שהפכה בסופו של דבר לספר ננצח או שניעלם בהוצאת מערכות, בוחן הנקין את מלחמת צ'צ'ניה הראשונה. בין היתר הוא מנתח את הטקטיקות שהופעלו במלחמה על ידי שני הצדדים, בוחן באריכות את הקרב על גרוזני ואת לוחמת הגרילה והטרור לאחר נפילת העיר.[5]

מלחמת הסבך הרודזי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

רודזיה (כיום זימבבואה), הייתה מושבה בריטית באפריקה הדרומית. ב־1965 הכריזה על עצמאות, תחת שלטון מיעוט לבן, והתנתקה מבריטניה. אף מדינה בעולם לא הכירה בה רשמית, והאו"ם הטיל עליה עיצומים שאמורים היו להכניע את השלטון המורד, אך לא כך קרה. למרות הבידוד הבין־לאומי התקיימה רודזיה עד 1980. במקביל התמודדה עם ארגוני מחתרת לאומניים אפריקניים, שדרשו שוויון ושלטון רוב. בין השנים 1972–1979 התנהלה במדינה ובסביבותיה מלחמת גרילה עזה. כוחות רודזיים ביצעו פשיטות לעומק מאות קילומטרים בשטח אויב, והסבו ליריביהם אבדות כבדות; יחידות רודזיות של לוחמים שחורים ולבנים התחזו לאנשי גרילה למטרות איסוף מודיעין ופגיעה בגרילה, ואף העבירו אל צידן מספר גדול של אנשי גרילה; ובמקביל לא בחל אף צד בדבר: מפגיעה באזרחים, דרך הרעלת מזון ועד התנקשות במנהיגים פוליטיים. המלחמה כונתה "מלחמת הסבך הרודזי". בסופו של דבר נאלצו הצדדים להתיישב למשא ומתן, שבעקבותיו התקיימו ברודזיה בחירות ולשלטון עלה רוברט מוגאבה, מנהיג אחד מארגוני הגרילה, עד שהודח מכיסאו ב־2017.

בספר דגים בסבך בהוצאת מודן, המבוסס על עבודת הדוקטורט שלו, סוקר הנקין את תולדותיה של רודזיה והמלחמה בה, ועוסק בתחומים רבים שנותרו רלוונטיים למפקדים ולמדינאים עד ימינו: החל מלחימה בשטח סבוך ופעולות בעורף האויב, ועד ההשפעה המוגבלת של עיצומים כלכליים, אסטרטגיות למלחמה בטרור ויעילותן, והשאלה של השפעת תמיכת האוכלוסייה על תוצאות המלחמה.

האסטרטגיה הלאומית של ישראל

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנקין מגדיר כ"אסטרטגיה לאומית" או "אסטרטגיה-רבתי" את "האיחוד של כל סוגי האסטרטגיה של מדינה – צבאית, כלכלית ומדינית – למען אותה מטרה"[6].

לפי הנקין, לאורך כל שנותיה עמדה בבסיס ה"אסטרטגיה הלאומיות" של ישראל "הישרדותה ושגשוגה של מדינת ישראל, כמדינה יהודית ודמוקרטית במרחב שעדיין לא השלים עמה". עם זאת, בפועל היו שתי "אסטרטגיות לאומיות" שונות שהופעלו לסירוגין כאמצעי לאותה מטרה[6]: מהקמתה ועד מלחמת יום כיפור האסטרטגיה הלאומית של ישראל התבססה על קיר הברזל והשארת ההגנה על ישראל בידי ישראל עצמה – לצד שיתופי פעולה עם מדינות נוספות המבוססים על אינטרסים משותפים והשגת תמיכה של מעצמה. כחלק מתפיסת "קיר הברזל" נכללה הבנה כי הסכם עם מדינות ערב אינו "יוצר" אלא "מתאר", כלומר הנחה כי רק כאשר תפסיק בפועל העוינות של ישראל למי משכנותיה, ניתן יהיה לאחר מכן להכריז על כך בהסכם גלוי. מנגד, ממלחמת יום כיפור החלה להשתרש "אסטרטגיה לאומית" שונה שהתבססה על "חסות" (בשונה מהאסטרטגיה הקודמת שהסתפקה ב"תמיכה") של ארצות הברית (מה שהגביל את חופש הפעולה הצבאי שהיה לישראל קודם לכן ושבא לידי ביטוי במלחמת ששת הימים), הסתמכות על גורמים זרים כאמצעי להבטחת ביטחונה של ישראל ואמונה שהסכם שלום עם ארצות ערב יוכל "ליצור" מציאות חדשה ולא רק "לתאר" את המצב שהושג בפועל כבר קודם לכן. "אסטרטגיה לאומית" זו הגיעה לשיאה בהסכמי אוסלו והחלה להיחלש משמעותית משנת 2000[6]. בשנת 2009 נעה המטולטלת שוב עם הקמת ממשלת נתניהו השנייה אשר אימצה מחדש את האסטרטגיה הלאומית של ישראל המבוססת על קיר הברזל והשארת ההגנה על ישראל בידי ישראל עצמה – לצד שיתופי פעולה עם מדינות נוספות המבוססים על אינטרסים משותפים, הסתפקות ב"תמיכה" של מעצמה והבנה כי הסכם עם מדינות ערב אינו "יוצר" אלא "מתאר".

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאמרים מחקריים

מאמרים כלליים

ביקורות ספרים

מאמרי דעה

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]