המכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה
 | |
| פרטים | |
|---|---|
| מדינה |
 ישראל |
| שיוך |
 צה"ל |
| בסיס האם | מחנה דיין |
| אירועים ותאריכים | |
| תקופת הפעילות | 1954–הווה (כ־70 שנה) |
| פיקוד | |
| דרגת המפקד |
 תת-אלוף |
| מפקד נוכחי | דן נוימן |
המכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה, המוכרת גם בקיצור המכללה לפּוּ"ם, או פּוּ"ם אלון) נוסדה ב־31 במאי 1954 ונועדה להכשיר ולהסמיך קצינים בכירים בצה"ל. החל משנת 2017 מכשירה גם נגדים.
המכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה היא מוסד הדרכה לקצונה הבכירה בצה"ל. המוסד משרת את שלוש זרועות הצבא – הים, האוויר והיבשה – ומתקבלים אליו קצינים מדרגת סגן ועד דרגת אלוף-משנה, ונגדים בכניסה לקבע מובהק ובכניסה למסלול בכיר.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-31 במאי 1954 נפתחה המכללה לאחר הכנות שנמשכו כשנה. המפקד הראשון שייסד ועיצב את תוכניות הלימוד היה אהרן יריב.
ב-1969 שולבו לימודים אקדמאים במסגרת שיתוף פעולה עם אוניברסיטת תל אביב. כיום מתנהלים הלימודים בחסות אוניברסיטת חיפה. הקורס הארוך קוצר לתשעה חודשים.
ב-1989 הוחלט על שינוי מתכונתו של הקורס הארוך לזרוע היבשה ושמו שונה לברק. הקורס שעוצב על ידי בנימין עמידרור ואל"ם חנן שי בוסס על יסודות מקצועיים-עיוניים לקצינים מבצעיים ומוכר בחלקו לתואר ראשון.
ב-1 בספטמבר 1991 אוחדו הפו"ם והמכללה לביטחון לאומי ועברו לפיקודו של מפקד המכללות במחנה דיין אשר בגלילות.
בשנים 1994–1999 פעל קורס ארוך נוסף לקציני היבשה מחץ (מחשבה צבאית) ונועד לבעלי תואר אקדמאי.
בשנת 1995 בוטלה תוכנית ברק.
בשנת 1998 בוטלו קורסי המטה הקצרים לשלוש הזרועות והוחלט על קיום קורסים קצרים המשולבים לכל הזרועות יחדיו.
ב-2001 הוחלט לאחד את כל הקורסים הקצרים לקורס אחד בשם אפק וקורס ברק הפך לקורס חובה לצורך תפקיד מג"ד.
ב-2004 הוחלט להוסיף תחת המכללה גם קורס המכשיר מפקדי טייסות ויחידות מבצעיות בחיל האוויר שנקרא קורס רקיע. ב-2008 אחרי מלחמת לבנון השנייה הוחלט לאחד שתי הכשרות של רקיע וברק ביחד תחת קורס "משולב".
ב-2009 הוחלט להחליף שם ממשולב לכללי (פיקד ומטה כללי) פו"ם כללי.
ב-2016 מגיע לפקד על הקורס אל"ם אליעזר טולדנו ומחליף את השם לפו"ם אלון על שם של יגאל אלון.
ב-2017 תמיר הימן מחזיר לפו"ם את המילה "כללי" אבל מפקד פו"ם לא מוותר על אלון, ופו"ם הופך לפיקוד ומטה כללי על שם יגאל אלון.
ב-2021 מחליפים שם לבית הספר למלחמה אבל ממשיכים להזדהות בשם הקודם של פו"ם אלון.
בית הספר לפיקוד לנגדים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 2017 נפתח בית הספר לפיקוד לנגדים (במקור בית הספר לנגדים), במסגרתו החלו בחודש אוקטובר שני קורסים שתפקידם הכשרת הנגד בציר הפיקודי: קורס כניסה לקבע מובהק (ארבעה שבועות) וקורס פיקוד ומטה לנגדים במינוי בכיר (שישה שבועות), המהווים תנאי לקידום לקבע מובהק (רב-סמל ראשון) או מינוי למסלול הבכיר. על בית הספר מפקד קצין בדרגת סגן-אלוף. עד ליולי 2019 פעלו בכל קורס שני צוותים ובסך הכל ארבעה צוותים בשני הקורסים. במהלך שנת הפעילות הראשונה הכשיר בית הספר למעלה מ-500 בוגרים בשני הקורסים. ביולי 2019 התעצם בית הספר ובכל קורס נוסף מפקד צוות, כך שבסך הכל פועלים בבית הספר שישה צוותים, שלושה בקורס פו"ם 'גדעון' ושלושה בקורס 'איתן'. מפקדו של כל צוות הוא רב-סרן או רב-נגד. מפקדי הצוותים הם עמיתים עליהם מפקד מפקד בית הספר. השונות (קצין/נגד) מצביעה על כך שפיקוד ניתן ללמוד גם מקצינים וגם מנגדים.
בבסיס הכשרת הנגדים בבית הספר נמצאת לבנת הפיקוד והמנהיגות השזורה לאורך תוכני ההכשרה כולה ובמסגרת זו מתקיימות סדנאות תפיסת תפקיד, פיקוד ומנהיגות. מעבר לכך נלמדים בבית הספר יסודות המקצוע הצבאי, לצד נתיב החינוך.
בשלהי שנת הפעילות הראשונה שונה שמה של המסגרת ונקבע כי תקרא: בית הספר לפיקוד לנגדים, כך ששם זה יבטא את עיקר תפקידו של בית הספר בהכשרת הנגדים בציר הפיקודי.
במהלך שנת 2019 נקבע כי שם קורס הכניסה לקבע יקרא "איתן" וקורס הכניסה למינוי הבכיר יקרא "פו"ם גדעון".
עד חודש פברואר 2020 הוסמכו בבית הספר כ-1,000 נגדים. בחודש ינואר 2021 כבר הוסמכו למעלה מ-1,300 נגדים בשני הקורסים. בחודש ינואר 2021 התחלף מפקד בית הספר לפיקוד לנגדים סא"ל אוהד נוימן ואת הפיקוד תפסה סא"ל שירן אשר[דרוש מקור].
ביקורת
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנות ה-2000 התגברה הביקורת על תהליך הכשרת הקצינים בצה"ל באופן כללי ועל המכללה לפיקוד ולמטה בפרט, בעיקר לאחר הכישלון הפיקודי במלחמת לבנון השנייה[1] ומסקנות ועדת וינוגרד[2]. עיקר הביקורת היא על כך שצה"ל לא מעניק לקציניו הכשרה מקצועית מספקת וההשכלה הדרושה להם למילוי תפקידם ועל כך שההכשרה היא קצרה ולא מעמיקה. מערכת ההשכלה הצבאית ברוב צבאות העולם המערבי בנויה מכמה נדבכים. שהראשון בהם נמשך בדרך כלל שלוש או ארבע שנים, כך נוהג באקדמיה הצבאית של ארצות הברית (ווסט־פוינט), האקדמיה הצבאית המלכותית בסנדהרסט של הצבא הבריטי והאקדמיה הצבאית סן-סיר של הצבא הצרפתי. לעומת זאת, קורס קצינים בבית הספר לקצינים של צה"ל מקביל בתכניו ובאורכו לבתי הספר למש"קים בצבאות המערב. כשהקצין בצה"ל מגיע למכללה לפיקוד ומטה הוא רוכש בפועל ידע שהיה אמור ללמוד באקדמיה הצבאית, וגם זאת באופן חלקי ומקוצר[3].
בין השאר עלתה ביקורת על הכשרת הקצינים בצה"ל:
- ההיסטוריון וחוקר מלחמות ישראל אורי מילשטיין טען שצה"ל הוא צבא בעל תפיסת ביטחון אנטי-אינטלקטואלית, אשר בעצם כלל איננו צבא מקצועי אלא "מיליציה חמושה עם אמצעי לחימה מתקדמים"[4][5].[דרושה הבהרה]
- מבקר המדינה בדו"ח, המתמקד במערכת הביטחון, שפורסם בדצמבר 2006 קבע: "לא רק שחלק ניכר מסגל הפיקוד הבכיר בצה"ל, מדרגת סגן-אלוף ומעלה, אינו עובר את ההכשרות המחייבות, אלא שגם אלו שעוברים אותן לא רוכשים כלים מספקים לצורך תפקידם, בגלל ליקויים בהכשרות. מצב הזה יוצר מציאות שבה לקצונה הבכירה אין שפה מקצועית משותפת וברורה, שהיא הכרחית לניהול ולפיקוד על מסגרות גדולות בצה"ל, בשגרה ובחירום"[6].
- מסקנות ועדת וינוגרד חשפו "כשלים וליקויים רציניים באיכות ההיערכות, המוכנות, ההתנהלות והביצוע של החלטות בדרג הפיקודי העליון בצה"ל, בעיקר בכוחות היבשה".
- עפר שלח בספרו המגש והכסף משנת 2003[7].[דרושה הבהרה]
- אלוף יהודה פוקס, מפקד בה"ד 1 לשעבר, שקרא להאריך את קורס הקצינים לשנה[8].[דרושה הבהרה]
מפקדי המכללה
[עריכת קוד מקור | עריכה]| שם | תקופת כהונה | הערות |
| אהרן יריב | 1954–1956 | לימים ראש אמ"ן |
| יהודה פריהר | 1956–1960 | |
| ישעיהו גביש | 1960–1961 | לימים אלוף פיקוד הדרום |
| אברהם טמיר | 1962–1965 | לימים ראש אגף התכנון |
| מוטה גור | 1965–1967 | לימים הרמטכ"ל ה-10 |
| מנחם אבירם | 1967–1969 | |
| משה פלד | 1969–1972 | לימים מפקד גייסות השריון |
| קלמן מגן | 1972–1973 | |
| מרדכי צפורי | 1973–1974 | |
| יעקב עקנין | 1974–1977 | |
| דב תמרי | 1977–1981 | |
| עמרם מצנע | 1981–1983 | לימים ראש אגף התכנון וחבר הכנסת |
| אביגדור קהלני | 1983–1986 | לימים השר לביטחון הפנים |
| יהודה פלד | 1986–1988 | |
| עוזי לבצור | 1988–1990 | לימים נציב קבילות החיילים |
| עמנואל הרט | 1990–1993 | |
| יצחקי חן | 1993–1996 | |
| יוסי רווה | 1996–1999 | |
| משה צין | 1999–2001 | |
| יעקב זיגדון | 2001–2004 | |
| עמוס בן-אברהם | 2004–2006 | |
| אבי אשכנזי | 2006–2009 | |
| נעם תיבון | 2009–2011 | מפקד הגיס הצפוני |
| הראל כנפו | 2011–2014 | |
| הרצי הלוי | 2014 | לימים הרמטכ"ל ה-23 |
| רוני נומה | 2014–2015 | לימים מפקד פיקוד המרכז |
| אופק בוכריס | 2015–2016 | |
| אודי בן-מוחה | 2016–2019 | |
| רפי מילוא | 2019–2022 | לימים מפקד פיקוד העורף |
| יניב אלאלוף | 2022–2024 | |
| אבי בלוט | 2024 | לימים מפקד פיקוד המרכז |
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]- המכללה לביטחון לאומי (מב"ל)
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
תמיר ליבל, "פו"ם שמום" - מדוע רמתם של הקצינים הישראלים נמוכה, באתר הארץ, 3 בפברואר 2016
המכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ אורי מילשטיין, תסמונת הכשל המתמשך, באתר הארץ, 3 באפריל 2012
- ^ אורי בר-יוסף, שעתם המביכה ביותר, באתר הארץ, 24 באפריל 2007
- ^ תמיר ליבל, "פו"ם שמום" - מדוע רמתם של הקצינים הישראלים נמוכה, באתר הארץ, 3 בפברואר 2016
- ^ ההיסטוריון הצבאי מילשטיין: מהם תחלואי צה"ל., באתר יוטיוב
- ^ אורי מילשטיין, צבא אינו רק נשק מתקדם, באתר הארץ, 14 במאי 2012
אורי מילשטיין, נזקי השקר, באתר הארץ, 15 באוגוסט 2011 - ^ עמוס הראל, דו"ח המבקר: רוב הקצונה הבכירה לא הוכשרה כנדרש, באתר הארץ, 4 בדצמבר 2006
"לקצונה הבכירה בצה"ל אין הכשרה מקצועית בניהול מערכי לחימה גדולים", באתר גלובס, 4 בדצמבר 2006 - ^ יוסי קליין, צה"ל? לא מה שחשבתם, באתר הארץ, 17 בספטמבר 2003.
- ^ אמיר בוחבוט, מפקד בה"ד 1 לשעבר: להאריך את קורס הקצינים לשנה, באתר וואלה, 15 באוקטובר 2012
| מוסדות להכשרה מתקדמת לקצינים בצה"ל | ||
|---|---|---|
| זרוע היבשה | המכללה לפיקוד טקטי • קורס מפקדי פלוגות ומפקדי גדודים • קורס מפקדי חטיבות • קורס מפקדי אוגדות | |
| זרוע הים – חיל הים | בית הספר לפיקוד ימי | |
| זרוע האוויר והחלל – חיל האוויר | בית הספר לפיקוד ומנהיגות | |
| מוסדות בין זרועיים | המכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה • המכללה לביטחון לאומי | |
