יהודה הרצל הנקין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אין תמונה חופשית

הרב יהודה הרצל הנקין, תושב ירושלים, הינו פוסק הלכה מוכר המשתייך לציונות הדתית, ומחבר ספרי התשובות "בני בנים". נחשב למוביל דרך הלכתית עצמאית וקשובה למודרנה, וידוע בפרט כמתמחה בנושאי נשים וצניעות בהלכה.

תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בשנת תש"ה (1945) בפנסילבניה שבארצות הברית. אביו, ד"ר אברהם הלל הנקין, היה מראשי החינוך היהודי בניו הייבן (שבקונטיקט). בצעירותו למד בישיבת "רבי יעקב יוסף" (RJJ) שבניו יורק, לצד שנה אחת (תשכ"ב) בה למד בישראל בישיבת כרם ביבנה. לאחר מכן למד ב"ישיבת ארץ ישראל" (שבברוקלין) אצל הרב יהודה גרשוני, ממנו נסמך להוראה. כמו כן למד כחמש שנים אצל סבו, הפוסק המפורסם הרב יוסף אליהו הנקין, ובשנת תשל"א נסמך גם ממנו להוראה.‏‏[1]

לאחר נישואיו, בשנת תשל"ב (1971) עלה לארץ ישראל, ואחרי מגורים זמניים בשכונת רמת אביב עבר להתגורר בעיירת הפיתוח בית שאן, ונתמנה לרב האזורי של בקעת בית שאן ודרום הגולן. במהלך כהונתו בתפקיד זה החל לפרסם תשובות בהלכה, ובשנת תשמ"א (1980) הוציא את הכרך הראשון של תשובותיו ההלכתיות, "שאלות ותשובות בני בנים". בפתחו של הספר, באופן בלתי-שגרתי, מופיעות הסכמות מרבנים הנמנים עם כל קצווי הקשת האורתודוקסית - למן הרב משה פיינשטיין והרב מנשה קליין, דרך הרב אליעזר יהודה וולדינברג (בעל ה'ציץ אליעזר') והרב עובדיה יוסף, וכלה ברב אברהם אלקנה כהנא שפירא והרב מרדכי אליהו.

בשנת תשמ"א (1981) עבר לכהן כרב המושב הקהילתי מתתיהו (סמוך למודיעין), שהוקם על ידי גרעין עולים מארצות אנגלו-סקסיות, אך כעבור שנה עזב את תפקידו בעקבות חיכוכים פנים-קהילתיים, ועבר לגור בירושלים, בה הוא מתגורר כיום. עד שנות התשעים כיהן כחבר הנהלת "אוצר הפוסקים" והאחראי על קשריה בארצות הברית. עם הקמת מדרשת נשמת על ידי אשתו, הרבנית חנה הנקין, ובעקבות ייסוד תוכנית יועצות הלכה של המדרשה, הוא משמש כיום כסמכות ההלכתית המפקחת על התוכנית וראש צוות הבחינות שלה.

באמצע שנות התשעים, בתגובה לתסיסה פוליטית בקרב רבני הציונות הדתית (על רקע אירועי יורם שקולניק, ברוך גולדשטיין ומשפטו של הרב עידו אלבה), ייסד כתב-עת רבני בשם "קשוט", יחיד מסוגו באותה שעה. כתב-עת זה הופיע כרבעון, בעריכת הרב הנקין ובמימונו, ולאחר שנתיים וחצי (כתריסר גליונות) נסגר. על כותבי המאמרים שהתפרסמו בו נמנה בין השאר הרב שלום משאש, רבה הראשי של ירושלים.

מפסיקותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרב הנקין מרבה להביא בספריו פסקים שקיבל מסבו, הרב יוסף אליהו הנקין, וללכת בעקבותיהם. דוגמאות אופייניות הן הקביעה שיש להעדיף את פסיקות הערוך השלחן על פני המשנה ברורה (שו"ת בני בנים חלק ב' סימן ח'), או ההוראה האוסרת לאכול לפני התקיעות בראש השנה, בניגוד למנהג הנפוץ (שם סימן י"ד-ט"ו).

  • אוסר לתופף ולהקיש בכלי אוכל ללוות שירה בשבת (חלק א' סימן י"ב)
  • מתיר (בעקבות סבו) למנוע הריון שנתיים לאחר הלידה, במידה והדבר נצרך כדי לטפל בוולד (שם סימן ל'-ל"א)
  • סובר ששערות ארוכות אינן חציצה לתפילין (שם סימן ו'-ז')
  • מתיר לאשה לומר קדיש בעזרת הנשים בשעה שהגברים אומרים קדיש (חלק ב' סימן ז')
  • אוסר שימוש בוילון כמחיצה בין עזרת גברים לעזרת נשים (מפני שאין בכך הבדלת רשות) (שם סימן י"ב-י"ג)
  • מתיר לאשה לקרוא את הכתובה בחופה, אם באותו מקום נהוג שנשים מדברות בפני גברים (חלק ג' סימן כ"ז)
  • אוסר לנגן בבית הכנסת ניגון שמקורו בעבודה זרה (שם סימן ל"ה)

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

במשך השנים הדפיס שלושה חלקים נוספים של שאלות ותשובות בהלכה:

זאת לצד פרסום מאמרים תורניים והגותיים רבים בעיתונות ובכתבי עת. בנוסף פרסם בשנת תשנ"ה (1995) את החוברת 'פרקים בהבנת מאורעות זמננו', העוסקת בנושא חורבן בית המקדש השני, חידוש מלכות ישראל, היחס להקמת מדינת ישראל ועוד.

כמו כן חיבר ארבעה ספרים בשפה האנגלית, מהם בענייני הלכה ומהם העוסקים בהגות ופרשנות:

  • Equality Lost: Essays in Torah Commentary, Halacha and Jewish Thought - 1999
  • New Interpretations on the Parsha - 2001
  • Responsa on Contemporary Jewish Women’s Issues - 2003
  • Understanding Tzniut: Modern Controversies in the Jewish Community - 2008

בנוסף כתב והלחין דיסק של שירי-קודש, שיצא בשנת תשס"ו (2006) בשם "שירי נפש יהודה"[1]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ‏‏לאחרונה פורסמו במאסף התורני "ישורון" כרך כ"א, תשס"ט, עשרות פסקים בנושאי יורה-דעה, שרשם מפיו בשנות לימודיו עמו‏‏‏