נציגויות דיפלומטיות של ישראל בעולם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
המדינות בהן קיימות נציגויות ישראליות בכחול

משרד החוץ של מדינת ישראל מפעיל ברחבי העולם כמאה משלחות דיפלומטיות, מתוכן 77 שגרירויות, 20 קונסוליות כלליות ומשרדי ייצוג, וחמש משלחות מיוחדות. בשל העובדה שלישראל יחסים דיפלומטיים עם כ-160 מדינות, רבות מהשגרירויות מואמנות ליותר ממדינה אחת. בנוסף, לישראל שבעה שגרירים ניידים היושבים בירושלים ומואמנים למדינות שונות ברחבי העולם.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספר הנציגויות של מדינת ישראל לאורך השנים, בהשוואה למספר המדינות שעמן קיימה יחסים דיפלומטיים. מתבסס על נתוני מדד הדיפלומטיה הישראלית 2014

בשנים שקדמו להקמת המדינה היו נציגי הסוכנות היהודית פרוסים במדינות רבות, ובכמה מהם נהנו ממעמד דומה לזה של נציגים דיפלומטיים. לאחר קום המדינה ומשעה שאותן מדינות הכירו בה, הפכו שלוחותיה של הסוכנות לנציגויות רשמיות של מדינת ישראל. שר החוץ, משה שרת, הכריע כי הנציגויות החדשות יוגדרו צירויות ולא שגרירויות, וזאת מטעמי צניעות[1]. הצירות הראשונה של ישראל נפתחה בוורשה (פולין) ב-26 בספטמבר 1948[2]. עד סוף 1949 זכו למעמד רשמי גם צירויות ישראל באנקרה, בואנוס איירס, בודפשט, בוקרשט, בלגרד, בריסל, וושינגטון, לונדון, מונטווידאו, מונטריאול, מוסקבה, סידני, פראג, פריז, ורומא וכן הנציגויות לאו"ם בניו יורק וז'נבה, כשלצידן פועלות גם קונסוליות רשמיות באיסטנבול, אמסטרדם, אתונה, וינה, לוס אנג'לס, ניו יורק וציריך.

בעשורים הראשונים לקיומה השתדלה ישראל לפתוח נציגות דיפלומטית בכל מדינה שהסכימה לכונן עמה יחסים דיפלומטיים, מתוך רצון לבסס את מעמדה בקהילה הבינלאומית, בפרט בשל הסכסוך הישראלי-ערבי. ישראל עשתה מאמצים רבים להתקרב אל מדינות אסיה ואפריקה, שהחלו להשתחרר באותן שנים מעול הקולוניאליזם. בשנים 1950–1959 עלה מספר הנציגויות התושבות של ישראל בעולם מ-37 ל-80. בשנת 1967, ערב פרוץ מלחמת ששת הימים, היו לה כבר 96 נציגויות דיפלומטיות תושבות ברחבי העולם[3].

בשנים שלאחר מלחמת ששת הימים חלה פגיעה במעמדה הבינלאומי ישראל, דבר שגרם לצמצום מספר המדינות שעמן קיימה יחסים דיפלומטיים. כפועל יוצא, נאלצה ישראל לסגור רבות מנציגויותיה בעולם. האירועים הבולטים ביותר בהקשר זה הם ניתוק היחסים עם ברית המועצות ועם מרבית מדינות הגוש הקומוניסטי אחרי מלחמת ששת הימים וניתוק היחסים עם מרבית מדינות אפריקה בעקבות מלחמת יום כיפור. רק עם השתנות הנסיבות הדיפלומטיות בעקבות סיום המלחמה הקרה ותחילתו של תהליך שלום בין ישראל לשכנותיה בשנות ה-90 של המאה ה-20, התאפשר כינונם מחדש של מרבית היחסים הדיפלומטיים שנותקו. בד בבד, נפילת מסך הברזל הביאה ליצירתן של מדינות חדשות רבות במזרח אירופה ומרכז אסיה, שרובן שאפו לכונן יחסים עם ישראל. ואולם, לא בכל מדינה שעמה כוננו או חודשו היחסים נפתחה גם נציגות דיפלומטית ישראלית. בפועל, בעשור השני של המאה ה-21 מחזיקה ישראל נציגות דיפלומטית תושבת רק בכמחצית מהמדינות שעמן יש לה יחסים דיפלומטיים מלאים. בשנת 2019 פתחה ישראל את הנציגות הדיפלומטית בקיגאלי בירת רואנדה, אולם עם אישור תקציב המדינה ל-2019 נקבע גם כי ישראל תסגור 7 נציגויות דיפלומטיות[4].
ב-2020, בעקבות חתימת הסכמי הנורמליזציה עם מדינות במפרץ הפרסי, הודיע משרד החוץ על כוונה לפתוח שגרירויות באיחוד האמירויות הערביות[5] ובבחריין[6].

רשימת נציגויות ישראל בעולם[עריכת קוד מקור | עריכה]

נציגות סוג הנציגות יבשת שנת פתיחה מואמנת ל- האמנה נוספת ראש הנציגות
אבוג'ה שגרירות אפריקה 1993[7] ניגריהניגריה ניגריה ארגון הקהילה הכלכלית של מדינות מערב אפריקה (ECOWAS) שמעון בן-שושן
אבו דאבי נציגות אסיה 2015[8] האומות המאוחדותהאומות המאוחדות הסוכנות הבינלאומית לאנרגיות מתחדשות רמי חתן
אביג'אן שגרירות אפריקה 1986[9] חוף השנהבחוף השנהב  חוף השנהב בורקינה פאסובורקינה פאסו  בורקינה פאסו
בניןבנין  בנין
טוגוטוגו  טוגו
לאו וינובסקי
אדיס אבבה שגרירות אפריקה 1989[10] אתיופיהאתיופיה  אתיופיה בורונדיבורונדי  בורונדי רפאל מורב
(מיועד: אללי אדמסו)
אוטווה שגרירות אמריקה הצפונית 1953[11] קנדהקנדה  קנדה נמרוד ברקן
אוסלו שגרירות אירופה 1955[12] נורווגיהנורווגיה  נורווגיה איסלנדאיסלנד  איסלנד אלון רוט-שניר
אטלנטה קונסוליה כללית אמריקה הצפונית 1956 ארצות הבריתארצות הברית  ארצות הברית ענת סולטן-דדון
איסטנבול קונסוליה כללית אסיה 1949[13] טורקיהטורקיה  טורקיה ללא
אנקרה שגרירות אסיה 1949[14] טורקיהטורקיה  טורקיה ללא
אסמרה שגרירות אפריקה 1993 אריתריאהאריתריאה  אריתריאה אסמעיל חאלדי
אקרה שגרירות אפריקה 2011[15] גאנהגאנה  גאנה ליבריהליבריה  ליבריה שני קופר
(מיועדת: שלומית סופה)
אשגבאט שגרירות אסיה 2013[16] טורקמניסטןטורקמניסטן  טורקמניסטן בת עדן קייט
אתונה שגרירות אירופה 1990[17] יווןיוון  יוון יוסי עמרני
באקו שגרירות אסיה 1993 אזרבייג'ןאזרבייג'ן  אזרבייג'ן ג'ורג' דיק
בואנוס איירס שגרירות אמריקה הדרומית 1949[18] ארגנטינהארגנטינה  ארגנטינה גלית רונן
בוגוטה שגרירות אמריקה הדרומית 1960 קולומביהקולומביה  קולומביה כריסטיאן קנטור
בודפשט שגרירות אירופה 1989[19] הונגריההונגריה  הונגריה יעקב הדס-הנדלסמן
בוסטון קונסוליה כללית אמריקה הצפונית 1965[20] ארצות הבריתארצות הברית  ארצות הברית מירון ראובן
בוקרשט שגרירות אירופה 1948 רומניהרומניה  רומניה דוד סרנגה
בייג'ינג שגרירות אסיה 1992 הרפובליקה העממית של סיןהרפובליקה העממית של סין  הרפובליקה העממית של סין מונגוליהמונגוליה  מונגוליה צבי חפץ
(מיועדת: אירית בן אבא)
בלגרד שגרירות אירופה 1997[21] סרביהסרביה  סרביה מונטנגרומונטנגרו  מונטנגרו יהל וילן
בנגלור קונסוליה כללית אסיה 2012 הודוהודו  הודו יהונתן צדקה
בנגקוק שגרירות אסיה 1958[22] תאילנדתאילנד  תאילנד קמבודיהקמבודיה  קמבודיה מאיר שלמה
(מיועדת: אורנה שגיב)
ברזיליה שגרירות אמריקה הדרומית 1952[23] ברזילברזיל  ברזיל יוסי שלי
(מיועד: דני זוהר זונשיין)
ברטיסלאבה שגרירות אירופה 2006 סלובקיהסלובקיה  סלובקיה בועז מודעי
בריסל שגרירות אירופה 1949 בלגיהבלגיה  בלגיה לוקסמבורגלוקסמבורג  לוקסמבורג עמנואל נחשון
בריסל נציגות אירופה 1959[24] האיחוד האירופיהאיחוד האירופי  האיחוד האירופי נאט"ונאט"ו  נאט"ו אהרון לשנו-יער
ברלין שגרירות אירופה 1965[25] גרמניהגרמניה  גרמניה ג'רמי יששכרוף
ברן שגרירות אירופה 1951[26] שווייץשווייץ  שווייץ ליכטנשטייןליכטנשטיין  ליכטנשטיין יעקב קידר
(מיועדת: יפעת רשף)
גואטמלה סיטי שגרירות אמריקה הדרומית 1960 גואטמלהגואטמלה  גואטמלה הונדורסהונדורס  הונדורס מתניה כהן
גואנגג'ואו קונסוליה כללית אסיה 2009[27] הרפובליקה העממית של סיןהרפובליקה העממית של סין  הרפובליקה העממית של סין פלג לוי
ז'נבה נציגות אירופה 1949 האומות המאוחדותהאומות המאוחדות מוסדות האו"ם מירב אלון-שחר
דבלין שגרירות אירופה 1993 אירלנדאירלנד  אירלנד אופיר קריב
(מיועדת: לירון בר-שדה)
דקר שגרירות אפריקה 1994[28] סנגלסנגל  סנגל גינאהגינאה  גינאה
גינאה ביסאוגינאה ביסאו  גינאה ביסאו
גמביהגמביה  גמביה
סיירה לאוןסיירה לאון  סיירה לאון
קייפ ורדהקייפ ורדה  קייפ ורדה
רועי רוזנבליט
(מיועד: בן בורגל)
האג שגרירות אירופה 1949[29] הולנדהולנד  הולנד נאור גילאון
האנוי שגרירות אסיה 1993 וייטנאםוייטנאם  וייטנאם לאוסלאוס  לאוס נדב אשכר
הונג קונג קונסוליה כללית אסיה 1985[30] הרפובליקה העממית של סיןהרפובליקה העממית של סין  הרפובליקה העממית של סין אהובה שפילר
(מיועד: עמיר לאטי)
הלסינקי שגרירות אירופה 1950 פינלנדפינלנד  פינלנד אסטוניהאסטוניה  אסטוניה חגית בן יעקב
וושינגטון שגרירות אמריקה הצפונית 1948 ארצות הבריתארצות הברית  ארצות הברית רון דרמר
וילנה שגרירות אירופה 2015[31] ליטאליטא  ליטא יוסי לוי
וינה שגרירות אירופה 1949[32] אוסטריהאוסטריה  אוסטריה האומות המאוחדותהאומות המאוחדות מוסדות האו"ם, הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית טליה לדור פרשר
ולינגטון שגרירות אוקיאניה 2011[33] ניו זילנדניו זילנד  ניו זילנד טונגהטונגה  טונגה
סמואהסמואה  סמואה
איי קוקאיי קוק  איי קוק
רן יעקובי
ורשה שגרירות אירופה 1990[34] פוליןפולין  פולין אלכסנדר בן צבי
(מיועד: יעקב לבנה)
זאגרב שגרירות אירופה 2005 קרואטיהקרואטיה  קרואטיה אילן מור
טאיפיי משרד ייצוג אסיה 1993[35] טאיוואןטאיוואן  טאיוואן עומר כספי
טביליסי שגרירות אסיה 1993 גאורגיהגאורגיה  גאורגיה רן גידור
טגוסיגלפה שגרירות אמריקה הדרומית הונדורסהונדורס  הונדורס מיועד: אלדד גולן
טוקיו שגרירות אסיה 1953 יפןיפן  יפן יפה בן-ארי
(מיועד: גלעד כהן)
טורונטו קונסוליה כללית אמריקה הצפונית 1961[36] קנדהקנדה  קנדה גלית ברעם אמדור
(מיועדת: עידית שמיר)
טירנה שגרירות אירופה 2012[37] אלבניהאלבניה  אלבניה בוסניה והרצגובינהבוסניה והרצגובינה  בוסניה והרצגובינה נח גל גנדלר
טשקנט שגרירות אסיה 1992 אוזבקיסטןאוזבקיסטן  אוזבקיסטן טג'יקיסטןטג'יקיסטן  טג'יקיסטן זהבית בן הלל
יאונדה שגרירות אפריקה 1986[38] קמרוןקמרון  קמרון גינאה המשווניתגינאה המשוונית  גינאה המשוונית
הרפובליקה המרכז אפריקאיתהרפובליקה המרכז אפריקאית  הרפובליקה המרכז אפריקאית
רן גידור
יאנגון שגרירות אסיה 1953[39] מיאנמרמיאנמר  מיאנמר רונן גיל-אור
(מיועד: יפתח קוריאל)
יוסטון קונסוליה כללית אמריקה הצפונית 1962[40] ארצות הבריתארצות הברית  ארצות הברית גלעד כץ
(מיועדת: ליביה לינק)
לואנדה שגרירות אפריקה 1994 אנגולהאנגולה  אנגולה מוזמביקמוזמביק  מוזמביק
סאו טומה ופרינסיפהסאו טומה ופרינסיפה  סאו טומה ופרינסיפה
אורן רוזנבלט
לונדון שגרירות אירופה 1949[41] הממלכה המאוחדתהממלכה המאוחדת בריטניה ציפי חוטובלי
לוס אנג'לס קונסוליה כללית אמריקה הצפונית 1949 ארצות הבריתארצות הברית  ארצות הברית הלל ניומן
לימה שגרירות אמריקה הדרומית 1956[42] פרופרו  פרו אסף איכילביץ'
ליסבון שגרירות אירופה 1977[43] פורטוגלפורטוגל  פורטוגל רפאל גמזו
(מיועד: דור שפירא)
מדריד שגרירות אירופה 1986[44] ספרדספרד  ספרד אנדורהאנדורה  אנדורה רודיקה רדיאן-גורדון
מומבאי קונסוליה כללית אסיה 1953[45] הודוהודו  הודו יעקב פינקלשטיין
(מיועד: קובי שושני)
מונטווידאו שגרירות אמריקה הדרומית 1948 אורוגוואיאורוגוואי  אורוגוואי יועד מגן
מונטריאול קונסוליה כללית אמריקה הצפונית 1949[46] קנדהקנדה  קנדה דוד לוי
(מיועד: פול הירשון)
מוסקבה שגרירות אירופה 1991[47] רוסיהרוסיה  רוסיה גרי קורן
מיאמי קונסוליה כללית אמריקה הצפונית 1982[48] ארצות הבריתארצות הברית  ארצות הברית ליאור חייט
(מיועד: מאור אלבז סטרינסקי)
מינכן קונסוליה כללית אירופה 2011[49] גרמניהגרמניה  גרמניה סנדרה סימוביץ'
(מיועדת: כרמלה שמיר)
מינסק שגרירות אירופה 1993[50] בלארוסבלארוס  בלארוס אלכס גולדמן-שיימן
מנילה שגרירות אסיה 1962[51] הפיליפיניםהפיליפינים  הפיליפינים רפאל הרפז
(מיועד: אילן פלוס)
מקסיקו סיטי שגרירות אמריקה הצפונית 1953[52] מקסיקומקסיקו  מקסיקו איי בהאמהאיי בהאמה  איי בהאמה
בליזבליז  בליז
צבי טל
נורסולטן שגרירות אסיה 1992 קזחסטןקזחסטן  קזחסטן קירגיזסטןקירגיזסטן  קירגיזסטן ליאת וקסלמן
ניו דלהי שגרירות אסיה 1992 הודוהודו  הודו סרי לנקהסרי לנקה  סרי לנקה רון מלכא
(מיועד: נאור גילאון)
ניו יורק קונסוליה כללית אמריקה הצפונית 1948 ארצות הבריתארצות הברית  ארצות הברית דני דיין
ניו יורק נציגות אמריקה הצפונית 1949 האומות המאוחדותהאומות המאוחדות מוסדות האו"ם גלעד ארדן
ניירובי שגרירות אפריקה 1963[53] קניהקניה  קניה האומות המאוחדותהאומות המאוחדות מוסדות האו"ם
אוגנדהאוגנדה  אוגנדה
טנזניהטנזניה  טנזניה
מלאווימלאווי  מלאווי
סיישלסיישל  סיישל
עודד יוסף
ניקוסיה שגרירות אסיה 1961[54] קפריסיןקפריסין  קפריסין שמואל רבל
(מיועד: אורן אנוליק)
סאו פאולו קונסוליה כללית אמריקה הדרומית 2010[55] ברזילברזיל  ברזיל אלון לביא
(מיועד: רפאל ארדרייך)
סופיה שגרירות אירופה 1990[56] בולגריהבולגריה  בולגריה יורם אלרון
סיאול שגרירות אסיה 1992[57] קוריאה הדרומיתקוריאה הדרומית  קוריאה הדרומית עקיבא תור
סינגפור שגרירות אסיה 1969[58] סינגפורסינגפור  סינגפור מזרח טימורמזרח טימור  מזרח טימור שגיא קרני
סן חוזה שגרירות אמריקה הדרומית 1966[59] קוסטה ריקהקוסטה ריקה  קוסטה ריקה ניקרגואהניקרגואה  ניקרגואה
אל סלוודוראל סלוודור  אל סלוודור
אורן בראל
סן פרנסיסקו קונסוליה כללית אמריקה הצפונית 1962 ארצות הבריתארצות הברית  ארצות הברית שלומי קופמן
סנטו דומינגו שגרירות אמריקה הדרומית 1964 הרפובליקה הדומיניקניתהרפובליקה הדומיניקנית  הרפובליקה הדומיניקנית אנטיגואה וברבודהאנטיגואה וברבודה  אנטיגואה וברבודה
ג'מייקהג'מייקה  ג'מייקה גרנדהגרנדה  גרנדה
דומיניקהדומיניקה  דומיניקה
האיטיהאיטי  האיטי
דני בירן
סנטיאגו דה צ'ילה שגרירות אמריקה הדרומית 1950[60] צ'ילהצ'ילה  צ'ילה מרינה רוזנברג
סנקט פטרבורג קונסוליה כללית אירופה 2011 רוסיהרוסיה  רוסיה
עמאן שגרירות אסיה 1994 ירדןירדן  ירדן אמיר ויסברוד
(מיועד: איתן סורקיס)
פנמה סיטי שגרירות אמריקה הדרומית 1965 פנמהפנמה  פנמה סורינאםסורינאם  סורינאם
גיאנהגיאנה  גיאנה טרינידד וטובגוטרינידד וטובגו  טרינידד וטובגו
ברבדוסברבדוס  ברבדוס
רדא מנצור
(מיועד: איתי בר-דב)
פראג שגרירות אירופה 1990[61] צ'כיהצ'כיה  צ'כיה דניאל מרון
פרטוריה שגרירות אפריקה 1950[62] דרום אפריקהדרום אפריקה  דרום אפריקה לסוטולסוטו  לסוטו
סווזילנדסווזילנד  סווזילנד
מאוריציוסמאוריציוס  מאוריציוס
ליאור קינן
(מיועד: אלי בלוצרקובסקי)
פריז שגרירות אירופה 1949[63] צרפתצרפת  צרפת מונקומונקו  מונקו עליזה בן-נון
פריז נציגות אירופה 1964 האומות המאוחדותהאומות המאוחדות אונסק"ו OECD אלי לב
(מיועד ל-OECD: חיים אסרף)
צ'נגדו קונסוליה כללית אסיה 2014 הרפובליקה העממית של סיןהרפובליקה העממית של סין  הרפובליקה העממית של סין רן פלג
קהיר שגרירות אפריקה 1980 מצריםמצרים  מצרים אמירה אורון
קופנהגן שגרירות אירופה 1952 דנמרקדנמרק  דנמרק בנימין דגן
(מיועד: דוד עקוב)
קטמנדו שגרירות אסיה 1961 נפאלנפאל  נפאל חנן גודר
קיגאלי שגרירות אפריקה 2019[64] רואנדהרואנדה  רואנדה רון אדם
קיטו שגרירות אמריקה הדרומית 1964 אקוודוראקוודור  אקוודור זאב הראל
קייב שגרירות אירופה 1993 אוקראינהאוקראינה  אוקראינה יואל ליאון
(מיועד: מיכאל ברודסקי)
קנברה שגרירות אוקיאניה 1950[65] אוסטרליהאוסטרליה  אוסטרליה פיג'יפיג'י  פיג'י פפואה גינאה החדשהפפואה גינאה החדשה  פפואה גינאה החדשה מרק סופר
רומא שגרירות אירופה 1949[66] איטליהאיטליה  איטליה סן מרינוסן מרינו  סן מרינו, ארגון המזון והחקלאות דרור אידר
רומא שגרירות אירופה 1994 קריית הוותיקןקריית הוותיקן  קריית הוותיקן אורן דוד
ריגה שגרירות אירופה 1992 לטביהלטביה  לטביה אורלי גיל
סטוקהולם שגרירות אירופה 1950 שוודיהשוודיה  שוודיה אילן בן-דב
(מיועד: זיו נבו קולמן)
שיקגו קונסוליה כללית אמריקה הצפונית 1952 ארצות הבריתארצות הברית  ארצות הברית אביב עזרא
(מיועד: ינעם כהן)
שאנגחאי קונסוליה כללית אסיה 1995 הרפובליקה העממית של סיןהרפובליקה העממית של סין  הרפובליקה העממית של סין אדוארד שפירא

שגרירים ניידים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקום מושבו/ה מואמן/ת ל- שגריר מכהן
ירושלים ארמניהארמניה  ארמניה מולדובהמולדובה  מולדובה אלי בלוצרקובסקי
ירושלים מלטהמלטה  מלטה סלובניהסלובניה  סלובניה אייל סלע
ירושלים מקדוניה הצפוניתמקדוניה הצפונית  מקדוניה הצפונית דן אוריין
ירושלים דרום סודאןדרום סודאן  דרום סודאן חנן גודר
ירושלים איי מרשלאיי מרשל  איי מרשל איי שלמהאיי שלמה  איי שלמה[67] ונואטוונואטו  ונואטו טובאלוטובאלו  טובאלו פיג'יפיג'י  פיג'י פפואה גינאה החדשהפפואה גינאה החדשה  פפואה גינאה החדשה מיקרונזיהמיקרונזיה  מיקרונזיה נאורונאורו  נאורו פלאופלאו  פלאו קיריבטיקיריבטי  קיריבטי טיבור שלו-שלוסר
ירושלים הרפובליקה הדמוקרטית של קונגוהרפובליקה הדמוקרטית של קונגו  הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו הרפובליקה של קונגוהרפובליקה של קונגו  הרפובליקה של קונגו גבוןגבון  גבון מדגסקרמדגסקר  מדגסקר לא מאויש
ירושלים זמביהזמביה  זמביה בוטסואנהבוטסואנה  בוטסואנה נמיביהנמיביה  נמיביה זימבבואהזימבבואה  זימבבואה גרשון קידר
ירושלים סנט קיטס ונוויססנט קיטס ונוויס  סנט קיטס ונוויס סנט לוסיהסנט לוסיה  סנט לוסיה סנט וינסנט והגרנדיניםסנט וינסנט והגרנדינים  סנט וינסנט והגרנדינים

נציגויות דיפלומטיות של ישראל שנסגרו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נציגות סוג יבשת מואמנת ל- שנת פתיחה שנת סגירה הסיבה לסגירה
דאלאס קונסוליה כללית אמריקה הצפונית ארצות הבריתארצות הברית  ארצות הברית 1960 1962 פתיחת קונסוליה כללית ביוסטון
קלן קונסוליה כללית אירופה גרמניה המערביתגרמניה המערבית  גרמניה המערבית 1955 1967 העברת השירות הקונסולרי לשגרירות בבון
קונקרי שגרירות אפריקה גינאהגינאה  גינאה 1959 1967[68] ניתוק יחסים עם ישראל בעקבות פרוץ מלחמת ששת הימים
אמסטרדם קונסוליה כללית אירופה הולנדהולנד  הולנד 1949 1970
קמפלה שגרירות אפריקה אוגנדהאוגנדה  אוגנדה 1962 1972 ניתוק יחסים מצד אידי אמין
פור לאמי שגרירות אפריקה צ'אדצ'אד  צ'אד 1961 1972 ניתוק יחסים עם ישראל בלחץ מדינות ערב
ברזוויל שגרירות אפריקה הרפובליקה של קונגוהרפובליקה של קונגו  הרפובליקה של קונגו 1960 1972 ניתוק יחסים עם ישראל בשל קשרים עם הגוש המזרחי
ניאמי שגרירות אפריקה ניז'רניז'ר  ניז'ר 1961 1972 ניתוק יחסים עם ישראל בלחץ מדינות ערב
במאקו שגרירות אפריקה מאלימאלי  מאלי 1960 1972 ניתוק יחסים עם ישראל בלחץ מדינות ערב
לומה שגרירות אפריקה טוגוטוגו  טוגו 1962[69] 1973 ניתוק יחסים עם ישראל ערב מלחמת יום כיפור
הוואנה שגרירות אמריקה הצפונית קובהקובה  קובה 1960 1973 ניתוק יחסים עם ישראל ערב מלחמת יום כיפור
טננריב שגרירות אפריקה מדגסקרמדגסקר הרפובליקה המלגשית 1960 1973 ניתוק יחסים מצד מדינות אפריקה בעקבות מלחמת יום כיפור
לאגוס שגרירות אפריקה ניגריהניגריה ניגריה 1960 1973 ניתוק יחסים מצד מדינות אפריקה בעקבות מלחמת יום כיפור
בנגי שגרירות אפריקה הרפובליקה המרכז-אפריקאיתהרפובליקה המרכז-אפריקאית  הרפובליקה המרכז-אפריקאית 1961 1973 ניתוק יחסים מצד מדינות אפריקה בעקבות מלחמת יום כיפור
קוטונו שגרירות אפריקה בניןבנין דהומיי 1964 1973 ניתוק יחסים מצד מדינות אפריקה בעקבות מלחמת יום כיפור
ואגאדוגו שגרירות אפריקה וולטה עיליתוולטה עילית וולטה עילית 1964 1973 ניתוק יחסים מצד מדינות אפריקה בעקבות מלחמת יום כיפור
דאר א-סלאם שגרירות אפריקה טנזניהטנזניה  טנזניה 1961 1973 ניתוק יחסים מצד מדינות אפריקה בעקבות מלחמת יום כיפור
לוסקה שגרירות אפריקה זמביהזמביה  זמביה 1964 1973 ניתוק יחסים מצד מדינות אפריקה בעקבות מלחמת יום כיפור
פריטאון שגרירות אפריקה סיירה לאוןסיירה לאון  סיירה לאון 1961 1973 ניתוק יחסים מצד מדינות אפריקה בעקבות מלחמת יום כיפור
ליברוויל שגרירות אפריקה גבוןגבון  גבון 1963 1973 ניתוק יחסים מצד מדינות אפריקה בעקבות מלחמת יום כיפור
מונרוביה שגרירות אפריקה ליבריהליבריה  ליבריה 1957 1973 ניתוק יחסים מצד מדינות אפריקה בעקבות מלחמת יום כיפור
פנום פן שגרירות אסיה קמבודיהקמבודיה  קמבודיה 1967[70] 1975[71] הצטננות היחסים עד לניתוקם על ידי הקמר רוז'
טהראן שגרירות אסיה איראן (1979-1964)איראן (1979-1964) איראן 1964 1979[72] ניתוק יחסים עם ישראל בעקבות המהפכה האסלאמית
יוהנסבורג קונסוליה כללית אפריקה דרום אפריקה (1928-1994)דרום אפריקה (1928-1994) דרום אפריקה 1949 1980
ביירות נציגות אסיה לבנוןלבנון  לבנון 1982[73] 1984 ביטול הסכם ישראל-לבנון והתחזקות המעורבות הסורית
פורט או פרינס שגרירות אמריקה הצפונית האיטיהאיטי  האיטי 1973 1990
קולומבו "מדור אינטרסים"[74] אסיה סרי לנקהסרי לנקה  סרי לנקה 1983 1990 ניתוק יחסים
ציריך קונסוליה כללית אירופה שווייץשווייץ  שווייץ 1949 1990[75] סיבות תקציביות[76]
קינגסטון שגרירות אמריקה הצפונית ג'מייקהג'מייקה  ג'מייקה 1975[77] 1995~[78] סיבות תקציביות
סובה שגרירות אוקיאניה פיג'יפיג'י  פיג'י 1987 1995~[78] סיבות תקציביות
טגוסיגלפה שגרירות אמריקה הדרומית הונדורסהונדורס  הונדורס 1986 1995~[78] סיבות תקציביות
מילאנו קונסוליה כללית אירופה איטליהאיטליה  איטליה 1967[79] 1996[80] סיבות תקציביות
מבבנה שגרירות אפריקה סווזילנדסווזילנד  סווזילנד 1968[81] 1996 סיבות תקציביות
לילונגווה שגרירות אפריקה מלאווימלאווי  מלאווי 1964[82] 1997 סיבות תקציביות
רבאט משרד קישור אפריקה מרוקומרוקו  מרוקו 1994[83] 2000[84] ניתוק הקשרים בעקבות פרוץ האינתיפאדה השנייה
תוניס נציגות אפריקה תוניסיהתוניסיה  תוניסיה 1996[83] 2000[85] ניתוק הקשרים בעקבות פרוץ האינתיפאדה השנייה
מסקט נציגות מסחרית אסיה עומאןעומאן  עומאן 1996[83] 2000[86] ניתוק הקשרים בעקבות פרוץ האינתיפאדה השנייה
אלכסנדריה קונסוליה כללית אפריקה מצריםמצרים  מצרים 1982[87] 2002[88] סיבות תקציביות
הררה שגרירות אפריקה זימבבואהזימבבואה  זימבבואה 2002[89] סיבות תקציביות
סידני קונסוליה כללית אוקיאניה אוסטרליהאוסטרליה  אוסטרליה 1949 2002[89] סיבות תקציביות
ריו דה ז'ניירו קונסוליה כללית אמריקה הדרומית ברזילברזיל  ברזיל 1949 2002[89] סיבות תקציביות
קינשאסה שגרירות אפריקה
קונגו (1960-1971)
זאירזאיר הרפובליקה הדמוקרטית של קונגוהרפובליקה הדמוקרטית של קונגו זאיר / קונגו
1982[90] 2003
לה פאס שגרירות אמריקה הדרומית בוליביהבוליביה  בוליביה 1975 2003 סיבות תקציביות
קראקס שגרירות אמריקה הדרומית ונצואלהונצואלה  ונצואלה 1958 2009[91] ניתוק יחסים עם ישראל על רקע מבצע עופרת יצוקה
נואקשוט שגרירות אפריקה מאוריטניה (1959–2017)מאוריטניה (1959–2017) מאוריטניה 1999 2009 ניתוק יחסים עם ישראל על רקע מבצע עופרת יצוקה
מרסיי קונסוליה כללית אירופה צרפתצרפת  צרפת 1951 2015 סיבות תקציביות
פילדלפיה קונסוליה כללית אמריקה הצפונית ארצות הבריתארצות הברית  ארצות הברית 1964[92] 2015 סיבות תקציביות
סן סלוודור שגרירות אמריקה הדרומית אל סלוודוראל סלוודור  אל סלוודור 1974[93] 2016[94] סיבות תקציביות
אסונסיון שגרירות אמריקה הדרומית פרגוואיפרגוואי  פרגוואי 2015[95] 2018[96] הוראת נשיא פרגוואי על העברת שגרירות ארצו מירושלים

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ההחלטה התבססה על המלצות מסמך שהוגש לוועדת המצב ב-9 בינואר 1948 שכותכתו "קווים למבנה משרד החוץ ושירות החוץ של המדינה היהודית", שהוכן על ידי חניכי המוסד להשתלמות
  2. ^ תיעוד ויזואלי של פתיחת הצירות הישראלית הראשונה בעולם, בבלוג של ארכיון המדינה
  3. ^ התפתחות יחסי החוץ של ישראל 1948 עד 2003, באתר משרד החוץ
  4. ^ שי ניר, ‏מי צריך שגרירות בדבלין?, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 12 בינואר 2018
  5. ^ דיונים ראשונים בדרך לפתיחה הדדית של שגרירויות בישראל ובאיחוד האמירויות , אתר משרד החוץ, 31 באוגוסט 2020
  6. ^ שמעון יעיש, ‏בכירים במשרד החוץ: "ישראל תפתח שגרירות בבחריין בהקדם האפשרי", באתר ישראל היום, 12 בספטמבר 2020
  7. ^ ב-1960 נפתחה שגרירות ישראל בלאגוס, אך נסגרה ב-1973 בעקבות מלחמת יום כיפור. ב-1993 נפתחה השגרירות מחדש וב-2001 עברה לבירה החדשה אבוג'ה.
  8. ^ "פריצת דרך: ישראל פותחת נציגות דיפלומטית רשמית באבו דאבי", באתר וואלה! NEWS‏, 27 בנובמבר 2015
  9. ^ השגרירות נפתחה באביג'אן בראשית שנות ה-60' אך נסגרה ב-1973 בעקבות מלחמת יום כיפור. ב-1985 הוכרז על חידוש היחסים וב-2 בדצמבר 1986 הגיש השגריר שמעון אגור את כתב האמנתו.
  10. ^ שגרירות ישראל נפתחה באדיס אבבה ב-1962 אך נסגרה ב-1973 בעקבות מלחמת יום כיפור ונפתחה שוב רק ב-1989 לאחר חידוש היחסים.
  11. ^ עד 1953 שימשה הקונסוליה הכללית במונטריאול כנציגות העיקרית של ישראל בקנדה
  12. ^ תיפתח צירות ישראלית בנורווגיה, חרות, 22 באוגוסט 1955
  13. ^ הדגל הישראלי הונף באיסטנבול, הד המזרח, 18 בנובמבר 1949
  14. ^ הנציגות נפתחה כקונסוליה ואחר כך כצירות. במשך שנים ארוכות נדחו מאמציה של ישראל להעלות את דרג היחסים. רק בדצמבר 1991 הסכימה טורקיה להעלות את דרג היחסים עם ישראל לשגרירות. ב-2011, בעקבות אירועי המשט לעזה, הודיעה טורקיה על הורדת דרג היחסים לרמת מזכיר שני בלבד. ביוני 2016 הגיעו ישראל וטורקיה להסכם פיוס שכולל את החזרת דרג היחסים לקדמותו, ובנובמבר 2016 הוחלט למנות את איתן נאה לתפקיד שגריר ישראל באנקרה. במאי 2018, בעקבות העברת שגרירות ארצות הברית בישראל לירושלים והאירועים ברצועת עזה, החליטה טורקיה לגרש את שגריר ישראל משטחה.
  15. ^ שגרירות ישראל נפתחה בגאנה ב-1957 אך נסגרה ב-1973, בעקבות ניתוק היחסים.
  16. ^ ההחלטה לפתוח שגרירות באשגבאט התקבלה ב-2009 אך דחיית שני שגרירים שהציעה ישראל על ידי ממשלת טורקמניסטן גרמה לעיכוב בפתיחת השגרירות. אלי ברדנשטיין, לראשונה: ימונה שגריר ישראלי בטורקמניסטן, באתר nrg מעריב, 8 באפריל 2013
  17. ^ החל בשנת 1954 החזיקה ישראל באתונה משרד ייצוג בדרג ציר, אך עד 1990 לא קיבלה אישור להקים נציגות דיפלומטית מלאה. על ניסיונות קודמים להעלות את היחסים לדרג של שגרירות ראו: יחסי ישראל–יוון, 1967-1961 - מבוא, באתר ארכיון המדינה
  18. ^ נפתחה כצירות וב-1955 הפכה לשגרירות
  19. ^ נציגות ישראלית פעלה בבודפשט מ-1948 ועד לניתוק היחסים מצד מדינות הגוש המזרחי ב-1967.
  20. ^ ידיעה בעיתון כאן
  21. ^ נציגות ישראלית פעלה בבלגראד (אז בירת יוגוסלביה) מ-1949 ועד לניתוק היחסים מצד מדינות הגוש המזרחי ב-1967. ב-1992, שנה לאחר כינון היחסים בין ישראל לסרביה, נשלח ממונה מטעם ישראל לסרביה וב-1997 נפתחה רשמית השגרירות.
  22. ^ ישראל ותאילנד כוננו יחסים דיפלומטיים ב-1953. בשנים 1954–1958 יוצגה ישראל בתאילנד על ידי קונסול כבוד בבנגקוק, ושגריר לא תושב, שמקום מושבו בטוקיו. ראו גם משה יגר, המסע הארוך לאסיה: פרק בתולדות הדיפלומטיה של ישראל, הוצאת הספרים של אוניברסיטת חיפה, 2004, עמ' 197-199
  23. ^ נפתחה במקור כצירות בריו דה ז'ניירו, שהייתה אז בירת ברזיל. ב-1973 עברה השגרירות לבירה החדשה ברזיליה.
  24. ^ נפתחה בתחילה כנציגות למוסדות הקהילה האירופית. מאמר על התפתחות היחסים
  25. ^ שגרירות ישראל בגרמניה המערבית נפתחה ב-1965 בעיר בון. ב-1991, לאחר איחודה של גרמניה, פתחה ישראל קונסוליה כללית בברלין. ב-1999 הועברו מוסדות הממשל הגרמני לברלין ובשנת 2000 עברה לשם גם שגרירות ישראל. תיאור פתיחת השגרירות ב-1965: בטקס שגרתי שערך 10 דקות נפתחה שגרירות ישראל בגרמניה, מעריב, 25 באוגוסט 1965
  26. ^ כוננו יחסים דיפלומטיים בין ישראל להלוציה, דבר, 25 ביוני 1951 (עד אז יוצגה ישראל בשווייץ על ידי הקונסוליה בציריך).
  27. ^ הודעה באתר משרד החוץ
  28. ^ ב-1960 נוסדה שגרירות ישראלית בדקר (תחילה בירת הפדרציה של מאלי ולאחר מכן בירת סנגל), אך היא נסגרה ב-1973, בעקבות ניתוק היחסים.
  29. ^ בין 1949 ל-1952 הציר שישב בבריסל היה מואמן גם להולנד
  30. ^ ב-1973 פתחה ישראל קונסוליה בהונג קונג בתקווה להתקרב לסין, אך באוקטובר 1974 הוחלט על סגירתה מסיבות תקציביות. ראו גם: דו"ח שנתי 39 של מבקר המדינה לשנת 1988: פעולות משרד החוץ במזרח אסיה
  31. ^ כתבה על פתיחת השגרירות, 14 במרץ 2015
  32. ^ נפתחה כצירות וב-1959 הפכה לשגרירות
  33. ^ השגרירות בוולינגטון נסגרה ב-2001 מסיבות תקציביות. ב-2011 נפתחה מחדש.
  34. ^ צירות ישראל בוורשה נפתחה בספטמבר 1948 והייתה הנציגות הדיפלומטית הראשונה של ישראל בעולם. ב-1967 נסגרה השגרירות בעקבות ניתוק היחסים מצד מדינות הגוש המזרחי. ב-1986 פתחה ישראל בוורשה משרד אינטרסים, שלאחר חידוש היחסים הפך לשגרירות.
  35. ^ המשרד נקרא תחילה "משרד הכלכלה והסחר של ישראל" וב-1995 שונה שמו ל"משרד הכלכלה והתרבות". על הרקע לפתיחת המשרד ראו: משה יגר, המסע הארוך לאסיה: פרק בתולדות הדיפלומטיה של ישראל, הוצאת הספרים של אוניברסיטת חיפה, 2004, עמ' 287-292
  36. ^ הודעה על פתיחת הקונסוליה בטורונטו
  37. ^ מהדקים את הקשרים: ישראל תפתח שגרירות באלבניה, באתר וואלה! NEWS
  38. ^ שגרירות ישראל פעלה ביאונדה החל ב-1960 ונסגרה ב-1973 עקב ניתוק היחסים מצד ממשלת קמרון בעקבות מלחמת יום כיפור. ב-1984 פתחה ישראל משרד אינטרסים ביאונדה וב-1986 נפתחה השגרירות מחדש לאחר חידוש היחסים. ראו: גד גולן מונה לשגריר ישראל בקמרון, מעריב, 1 בספטמבר 1986
  39. ^ הנציגות ברנגון (כיום יאנגון) נפתחה כצירות והפכה בדצמבר 1957 לשגרירות.
  40. ^ החליפה את הקונסוליה בדאלאס
  41. ^ נפתחה כצירות ובאוקטובר 1952 הפכה לשגרירות
  42. ^ צירות ישראלית תוקם בפרו, מעריב, 28 באוגוסט 1956. באוגוסט 1958 הפכה לשגרירות.
  43. ^ משנת 1958 ועד לכינון יחסים דיפלומטיים מלאים יוצגה ישראל בליסבון על ידי קונסוליה כללית. על פתיחת השגרירות ראו: שגריר ישראל בליסבון הגיש כתב האמנתו, דבר, 19 ביוני 1977
  44. ^ בכרכרה מלכותית הוסע השגריר הישראלי הראשון בספרד לארמון, מעריב, 21 בפברואר 1986
  45. ^ עד לכינון יחסים מלאים ב-1992 פעלה הקונסוליה הכללית בבומביי (כיום מומבאי) כנציגות היחידה של ישראל בהודו. הקונסוליה נסגרה באוגוסט 2003 משיקולי תקציב ונפתחה שוב ב-2004
  46. ^ ידיעה בעיתון כאן
  47. ^ ב-1948 נפתחה במוסקבה צירות ישראל לברית המועצות. ב-1953 הנציגות נסגרה עקב משבר ביחסים, אך בהמשך אותה שנה נפתחה מחדש וב-1954 שודרגה לשגרירות. השגרירות נסגרה ב-1967 עקב ניתוק היחסים בין ברית המועצות לישראל בעקבות מלחמת ששת הימים.
  48. ^ ידיעה על פתיחת הקונסוליה, 1982
  49. ^ הודעה על חנוכת הקונסוליה במינכן באתר משרד החוץ. קונסוליה ישראלית ובה קונסול וקצין עליה פעלה במינכן בשנים הראשונות שלאחר קום המדינה.
  50. ^ השגרירות במינסק נסגרה ב-2003 מסיבות תקציביות ונפתחה שוב ב-2004.
  51. ^ החל מסוף שנות ה-50' החזיקה ישראל במנילה משרד בראשות ממונה זמני.
  52. ^ ציר ישראל במכסיקו הגיש כתב האמנתו, דבר, 1 בנובמבר 1953
  53. ^ בין השנים 1973 ל-1989 נותקו היחסים הדיפלומטיים בין ישראל לקניה, אך ישראל המשיכה להחזיק נציגות בניירובי.
  54. ^ על נסיבות פתיחת הנציגות: יחסי ישראל–קפריסין, 1967-1961 - מבוא, באתר ארכיון המדינה
  55. ^ קונסוליה ישראלית בסאו פאולו פעלה עד 2002 אך נסגרה מסיבות תקציביות, ונפתחה מחדש ב-2010.
  56. ^ נציגות ישראלית פעלה בסופיה עד לניתוק היחסים מצד מדינות הגוש המזרחי ב-1967.
  57. ^ שגרירות ישראל נפתחה בסיאול ב-1968 אך ב-1977 החליטה ישראל לסגור אותה מסיבות תקציביות. מאז 1979 ובמשך למעלה מעשור ניסתה ישראל להשיג את הסכמתה של ממשלת קוריאה הדרומית לפתיחה מחדש של הנציגות, אך ללא תוצאה. ראו גם: דו"ח שנתי 39 של מבקר המדינה לשנת 1988: פעולות משרד החוץ במזרח אסיה
  58. ^ במהלך שנות ה-60' פתחה ישראל נציגות מסחרית בסינגפור, שהפכה ב-1969 לשגרירות בעקבות העלאת דרג היחסים. ידיעה בעיתון דבר, 11 במאי 1969
  59. ^ שגריר ישראל מרפא שרים, מעריב, 2 באוקטובר 1966
  60. ^ נפתחה כצירות, ב-1958 הפכה לשגרירות
  61. ^ נציגות ישראלית פעלה בפראג מ-1948 ועד לניתוק היחסים מצד מדינות הגוש המזרחי ב-1967.
  62. ^ ביוני 1949 הסכימה ממשלת דרום אפריקה לפתיחת קונסוליה כללית של ישראל ביוהנסבורג ואחר כך הכירה בקונסול אדוארד דויד גויטיין כציר ישראל בדרום אפריקה. מאז היו לישראל שני מוסדות שייצגו אותה שם – הצירות, שישבה בפרטוריה ובקייפטאון לסירוגין, וקונסוליה כללית ביוהנסבורג. ב-1963 הורידה ישראל את דרג הייצוג שלה בדרום אפריקה בשל מדיניות האפרטהייד אך החזירה אותו לקדמותו ב-1967.
  63. ^ כך הגיש צירנו בפריס את כתב ההרשאה, הצופה, 7 ביולי 1949. בספטמבר 1952 הפכה מצירות לשגרירות.
  64. ^ נציגות ישראלית פעלה ברואנדה בין השנים 1962 ל-1973, אך נסגרה עקב ניתוק היחסים בין המדינות בעקבות מלחמת יום כיפור. היחסים חודשו בשנות ה-80 של המאה ה-20. ב-2017, בעקבות התחממות היחסים בין המדינות, הודיעה ישראל על כוונתה לפתוח שגרירות בקיגלי ובפברואר 2019 הגיש שגריר ישראל רון אדם את כתב האמנתו לממשלת רואנדה (איתמר אייכנר, ישראל פתחה לראשונה שגרירות ברואנדה, ynet, ‏22 בפברואר 2019).
  65. ^ מושבה של הצירות הישראלית באוסטרליה היה בתחילה בסידני
  66. ^ ש. גינוסר הגיע לרומא, דבר, 13 ביוני 1949
  67. ^ Israel explores areas to help SI, The Islandsun Daily News, ‏2018-01-25 (באנגלית)
  68. ^ לקראת חידוש היחסים עם גינאה - מסמכים על ניתוק היחסים ב 5 ביוני 1967, בבלוג של ארכיון המדינה
  69. ^ נפתחה שגרירות ישראל בבירת טוגו, דבר, 27 בפברואר 1962
  70. ^ רפאל בן שלום - שגריר בקמבודיה, דבר, 19 בדצמבר 1966
  71. ^ משה יגר, המסע הארוך לאסיה: פרק בתולדות הדיפלומטיה של ישראל, הוצאת הספרים של אוניברסיטת חיפה, 2004, עמ' 217
  72. ^ חילוץ הישראלים מאיראן (1979)
  73. ^ דוד קמחי, משרד החוץ בביירות 1982–1984, בתוך משרד החוץ: 50 השנים הראשונות, כתר הוצאה לאור, 2002, עמ' 186-193
  74. ^ יחסי ישראל וסרי לנקה (ציילון) מעולם לא הבשילו לידי החלפת שגרירויות. בשנת 1958 שלחה ישראל נציג למדינה, בתקווה כי זו תסכים לפתיחת נציגות דיפלומטית ישראלית רשמית בשטחה, אך הסכמה כזו לא התקבלה. ב-1970 נותקו היחסים בלחץ מדינות ערב. כאשר חודשו ב-1983, פתחה ישראל בקולומבו "מדור אינטרסים" שפעל בחסות שגרירות ארצות הברית, אך היחסים נותקו שוב ב-1990 והנציגות הישראלית התפנתה. היחסים חודשו לבסוף בשנת 2000, אך ישראל החליטה כי תיוצג במדינה על ידי שגריר לא תושב. ראו: משה יגר, המסע הארוך לאסיה: פרק בתולדות הדיפלומטיה של ישראל, הוצאת הספרים של אוניברסיטת חיפה, 2004, עמ' 179-189
  75. ^ ראו למשל כאן
  76. ^ בדיון שהתקיים בכנסת ב-11 במאי 1993 נתן שר החוץ, שמעון פרס, את ההסבר הבא: "ההחלטה לסגור את הקונסוליה בציריך נובעת מכך שהמרחק בין ברן לבין ציריך הוא קטן יותר, למשל, מהמרחק שבין מוסקבה לבין לנינגרד. אם אתה שואל אותי, הגיוני יותר לפתוח קונסוליה בלנינגרד, או בפטרוגרד, שבהן יש גם יהודים וגם מסחר. אנחנו אפילו מתכוונים לפתוח קונסוליה בשנחאי, מפני שהמרחק בין בייג'ינג לבין שנחאי גדול יותר מאשר המרחק בין ברן לבין ציריך, וגם האפשרויות הן חדשות ומרתקות. אנחנו עושים מיפוי חדש של הקונסוליות, מפני שבדרך הטבע אין לנו תקציב לענות על כל הצרכים הרבים שיש לנו."
  77. ^ ישראל תפתח שגרירות בג'מאיקה, דבר, 17 באפריל 1975
  78. ^ 1 2 3 ראו ידיעה כאן
  79. ^ עד 1966 עמד בראש הקונסוליה במילאנו קונסול כבוד.
  80. ^ על אף סגירת הקונסוליה ממשיכה ישראל להחזיק במילאנו נספחות מסחרית.
  81. ^ מ-1968 ועד 1973 שימש השגריר בלוסקה כשגריר לא תושב לסווזילנד. ב-1973, לאחר ניתוק היחסים בין זמביה לישראל, עמד בראש הנציגות במבבנה ממונה זמני, עד למינוי השגריר מאיר גביש ב-1976.
  82. ^ גדעון שוחט שגריר במלאווי, דבר, 16 ביולי 1964. ישראל החזיקה קונסוליה כללית בבלנטייר וזו הפכה ב-1964 לשגרירות ישראל במלאווי, אשר מאוחר יותר עברה לבירה לילונגווה.
  83. ^ 1 2 3 המזרח התיכון וצפון אפריקה באתר משרד החוץ
  84. ^ תומר שדמי ועלי ואקד, מרוקו: יחסים של שנים נותקו בשיחת טלפון, באתר ynet, 24 באוקטובר 2000
  85. ^ הודעת דובר משרד החוץ, 22 באוקטובר 2000
  86. ^ קרן צוריאל, ‏יחסים סוערים, באתר גלובס, 26 באוקטובר 2000
  87. ^ ידיעה בעיתון הניו יורק טיימס, 22 באפריל 1982
  88. ^ דיאנה בחור, ישראל סגרה את הקונסוליה באלכסנדריה, באתר ynet, 2 בספטמבר 2002
  89. ^ 1 2 3 אתר משרד החוץ
  90. ^ שגרירות ישראל לרפובליקה הדמוקרטית של קונגו נפתחה ב-1960 בלאופולדוויל (שמה הקודם של קינשאסה) אך נסגרה ב-1973 כאשר נותקו היחסים עם ישראל. בשנת 1982 הייתה זאיר (שמה החדש של המדינה) הראשונה מבין מדינות אפריקה שחידשה את יחסיה עם ישראל, והשגרירות נפתחה מחדש.
  91. ^ רויטרס, ונצואלה ניתקה הקשרים הדיפלומטיים עם ישראל, באתר ynet, 15 בינואר 2009
  92. ^ מעריב, 11 ביוני 1964
  93. ^ ראו כאן
  94. ^ איתמר אייכנר, משבר דיפלומטי: שגרירות תועבר מישראל לרמאללה?, באתר ynet, 17 בינואר 2016
  95. ^ צירות ישראל באסונסיון נפתחה כבר ב-1950. מאוחר יותר שודרגה לשגרירות אך נסגרה ב-2002 מסיבות תקציביות, ונפתחה מחדש רק ב-2015.
  96. ^ איתמר אייכנר וסוכנויות הידיעות, פרגוואי הודיעה על החזרת השגרירות לת"א; נתניהו סוגר את השגרירות, ynet, ‏5 בספטמבר 2018